נויראלגיה הוא שם כולל לכאב הנובע מהפרעה במערכת העצבים עצמה. נויראלגיה טריגמינלית (trigeminal neuralgia) ובעברית תסמונת העצב המשולש, מתבטאת בהתקפים של כאב עצבי עז בפנים.
התקפי הכאב של נויראלגיה טריגמינלית (תסמונת העצב המשולש) מתמקדים בפנים ומתוארים כתחושה של כאב דוקר, יורה, או דמוי הלם חשמלי. ההתקפים מתפרצים בפתאומיות וכל התקף נמשך מספר דקות. המחלה פוגעת בדרך כלל רק בצד אחד של הפנים.
תסמונת העצב המשולש שכיחה יותר בקרב אנשים מעל גיל 40, ומספר הנשים שסובלים ממנה גבוה פי 2 מהגברים. היא פוגעת בכ-0.5% מהאוכלוסייה ועל כן נחשבת לנדירה יחסית.
לעיתים מיוחס הכאב בשוגג לבעיות שיניים או סינוסים
העצב הטריגמינלי הינו עצב בעל שלושה סעיפים: האחד מעצבב את אזור העיניים, השני את אזור השפה העליונה, אזור הסינוסים והאף והשלישי את אזור הלסת, השפה התחתונה והשיניים.
מומחים מעריכים שאחת הסיבות להתפתחות התסמונת היא לחץ של כלי דם על השורש של העצב המשולש, ביציאה מהמוח. הלחץ על העצב יוצר אותות כאב שנשלחים לאורך הפנים וגורמים לכאב דוקר אופייני. במקרים מסוימים בעיות עצביות אחרות דוגמת אלו המתלוות לטרשת נפוצה עלולות לגרום להתפתחות נויראלגיה טריגמינלית.
לעיתים מיוחס בשוגג הכאב הנובע מהפרעה עצבית לבעיות שיניים או סינוסים, וכתוצאה מכך לוקח יותר זמן עד שמתקבל אבחון נכון של נויראלגיה טריגמינלית ורק אז ניתן טיפול מתאים. חשוב להגיע לאבחנה הנכונה כי לאחריה הדרך סלולה לבחירת הטיפול המתאים.
הטיפול בנויראלגיה טריגמינלית אפשרי באמצעות תרופות ייעודיות לכאבים על רקע עצבי (נאורופתי) ובמידת הצורך חסימה עצבית על ידי הזרקה לעצב, הזרקה למקור העצבוב, או במקרים מיוחדים ניתוח.
הטיפול התרופתי
הטיפול בתסמונת מבוסס בדרך כלל על תרופות המיועדות לכאבים עצביים אשר משמשות גם לטיפול במצבים כמו פרכוסים. תרופת הבחירה היא טגרטול והשימוש בה צריך להתבצע בזהירות, היינו על המטופל להעלות את המינון בצורה הדרגתית, כדי לאפשר לגוף ולמוח להסתגל. מומלץ להגיע למינון היעיל לאחר כ-10 ימי הסתגלות.
כאשר למטופל יש רגישות לטיפול או כאשר התרופה אינה מניבה את השיפור המצופה, ניתן לבחון שימוש בתכשירים אחרים המיועדים לטיפול בכאבים על רקע עצבי, דוגמת גאבאפנטין (gabapentin) או פראגבלין. במקרים מסוימים עלולות התרופות לגרום לתופעות לוואי כמו ישנוניות, סחרחורת או בחילות.
ככלל, כאשר סוג מסוים של נוגד פרכוסים אינו משפר את המצב, יכול הרופא לשנות את המינון או להחליפו בתרופה אחרת המיועדת לכאבים על רקע עצבי. משככי כאב דוגמת פאראצטמול אינם יעילים לטיפול בכאב העצבי של נויראלגיה טריגמינלית.
גירוי עצבי
בנוסף לטיפול התרופתי ניתן לנסות לטפל בכאב העצבי באמצעות גירוי עצבי ממוקד. שיטה אחת עושה שימוש במכשיר הקרוי "טנס" (TENS) אשר מעביר גירוי חשמלי ובכך יכול לעמעם את הכאב. שיטה אחרת מבוססת על מכשיר אולטרא-סאונד וקיים גם שימוש בקרני לייזר באמצעות מכשירים ביתיים, אלא שיעילותה של שיטה זו שנויה במחלוקת.
ניתוח דה-קומפרסיה של העצב הטריגמינלי (Micro-vascular decompression)
הניתוח היעיל ביותר לטיפול בנויראלגיה טריגמינלית הוא זה המכונה דה-קומפרסיה של העצב הטריגמינלי. מטרת הניתוח לשחרר את כלי הדם שלוחצים על שורש העצב המשולש באזור גזע המוח, על ידי הזזתם, או על ידי הפרדתם מהעצב שנפגע.
ברוב המקרים, בעקבות הניתוח חלה הפחתה משמעותית בכאב. הניתוח עלול לגרום לסיבוכים כמו נזק לשמיעה באוזן אחת, חולשת שרירים בפנים או ראיה כפולה. יש לציין כי בידיים מיומנות הסיכון יורד משמעותית.
טיפולים רפואיים חלופיים
כאשר התרופות נוגדות הפרכוסים אינן מצליחות להקל על הכאב, או שגורמות לתופעות לוואי חמורות, עשוי הרופא המטפל להמליץ על טיפול רפואי חלופי. טיפולים אלה נערכים במרפאות או בבתי החולים. במקרים מסוימים יבחר הרופא לבצע הליך פולשני המתבצע בסיוע אמצעי הדמיה המשקף את האזור המטופל.
בין הטיפולים החלופיים:
- חסימה עצבית – הזרקה של חומר מאלחש לעצב הפנים. לעתים החומר משולב עם סטרואידים, או אלכוהול או גליצרול. ההזרקה יכולה להתבצע במספר שיטות.
- Radiofrequency - שימוש בקרינת גלי רדיו, עם או בלי שימוש בחום, לשיתוק זמני של קצות העצבים. על ידי כך ניתן להשיג הפחתה של תחושות הכאב.
- קריותרפיה (Cryotherapy) – הקפאה של העצב המשולש שנעשית בסיוע אמצעי שיקוף.
- כריתה עצבית (Neurectomy) – הליך שבמסגרתו חותכים את קצות העצב.
- החדרת בלון (Balloon compression) – הפחתת הלחץ המופעל על העצב המשולש באמצעות בלון זעיר שמוחדר דרך הלחי ומנופח לאחר מכן.
- טיפול בחשמל – שימוש בזרם חשמלי לאלחוש העצב הטריגמינלי.
