טוקסופלזמה - מידע רפואי

טוקסופלזמה גונדי הוא טפיל חד-תאי החי בתוך תאיו של בעל החיים המאחסן. הוא נמנה על משפחת הטפילים אשר גורמים למלריה (קדחת הביצות) וטפילים נוספים היוצרים קבוצה בשם coccidian parasites.

טוקסופלזמה מועבר באמצעות בשר נגוע נא או שאינו מבושל דיו, צואת חתולים, או אדמה המכילה צואת חתולים. הדבקה תתרחש כאשר הטפיל מגיע למערכת העיכול של יצור חי. הוא נקשר לתאים בעלי גרעין ולכן לא יקשר לכדוריות דם אדומות שהן חסרות גרעין. לאחר ההדבקה יוצר הטפיל ציסטות בתוך תאי המאחסן ונותר בהן במשך שנים רבות. הדבקה מאדם לאדם אינה אפשרית, למעט מאישה הרה נגועה לעוברה.

טפיל הטוקסופלזמה שכיח יחסית ברחבי העולם. ההערכה היא שכ- 25 עד 50% מכלל האוכלוסייה בעולם נגועה בטפיל. בארה"ב מדובר על כ- 11-16% אחוזי הדבקה, בעיקר באמצעות אכילת בשר נא ובפרט של בשר חזיר. באירופה קיימים שיעורי הדבקה גבוהים יותר בשל אכילת בשר נא אולם באנגליה שיעורי הדבקה נמוכים יחסית לאירופה, כ- 20-40%.

עבור אוכלוסיה בריאה, ללא בעיות של כשל חיסוני, הדבקה בטוקסופלזמה לרוב אינה מסוכנת, למעט בעיות ראיה שאינן שכיחות. הדבקה של

אוכלוסיות מדוכאות חיסון (חולי סרטן, חולי איידס) או של נשים בהריון עלולה להיות מסוכנת מאד.

הדבקה בעת הריון עלולה לגרום לנזקים קשים לעובר ולכן על נשים הרות להיות ערות לסיכון שבהדבקה. תינוקות שידבקו מאימם בטוקסופלזמה עלולים לפתח צהבת ולסבול מפרכוסים ומפגיעה מוחית.

במרבית המקרים, 80-85% ממקרי ההדבקה, אין באים לידי ביטוי סימפטומים הנובעים מההדבקה בטוקסופלזמה. יחד עם זאת, בעקבות ההדבקה יישארו בגוף החולה ציסטות מדבקות. השגת עדות להדבקה בטפיל היא באמצעות בדיקה לנוכחות נוגדנים נגדו בדמו של החולה.

באותם מקרים מועטים בהם יבואו לידי ביטוי סימפטומים רפואיים, הם יהיו דמויי שפעת (כאב שרירים, כאב ראש, צמרמורת) ויכללו חום, חולשה, עייפות כללית והגדלה של בלוטות הלימפה. במקרים נדירים יחסית (כ- 2%) תתפתח דלקת של רשתית העין אשר עלולה לגרום לעיוורון.

אין אפשרות להידבק בטפיל הטוקסופלזמה בעקבות מגע עם אדם חולה, למעט העברה של הטפיל מאישה הרה נגועה לעוברה.

אפשרויות ההדבקה כוללות:

• צואת חתולים. הטפיל מתרבה במעי החתול ומשתחרר באמצעות צואת החתול. קרקע אשר באה במגע עם צואת חתולים נגועה תזדהם בטפיל. כך גם ירקות ופירות, מים ובעלי חיים אחרים. תהליך ההדבקה מחתול לאישה הרה הוא כדלהלן:
  • החתול נדבק בטפיל.
  • החתול מפריש צואה נגועה בטפיל.
  • אישה הרה נוגעת בידיים חשופות בצואת החתול הנגועה, או בגורם אחר שהזדהם על ידי הצואה.
• האישה ההרה מכניסה את הידיים המזוהמות בטפיל לפיה, מבלי שרחצה אותן קודם לכן.
• בשר נגוע שאינו מבושל. בשר נגוע עלול להיות מדבק באמצעות אכילתו, או באמצעות טיפול בו בידיים חשופות. בשר ציד, עגל וחזיר נוטים להיות נגועים בטפיל הטוקסופלזמה יותר מאשר אחרים.
• סכינים, כלי בישול וקרשי חיתוך נגועים. במידה שכלים אלו באו במגע עם בשר נגוע קיימת סכנה להעברת הטפיל באמצעותם.
  במקרים נדירים מאד עלול הנגיף לעבור באמצעות השתלת איבר נגוע, באמצעות מנת דם נגועה, או באמצעות חלב עיזים שלא עבר פסטור.

הריון ויילודים

מומלץ לבצע בדיקת דם לנוכחות נוגדנים לטוקסופלזמה טרם כניסה להריון, או סמוך ככל האפשר למועד הכניסה להריון. במידה שקיימים בדם האישה נוגדנים נגד הטפיל, הרי שהסיכון לעובר קטן מאוד. אם האם לא חלתה בעבר, יש לבצע בדיקה נוספת בשבוע ה- 12 להריון, ואצל נשים ללא נוכחות נוגדנים, שוב בשבוע ה- 22 להריון.

כאשר נרשמת עליה בכמות הנוגדנים מסוג IgM של פי 4 בשתי בדיקות עוקבות, במרווח של 12 שבועות, או אם מופיעים בדמה של אישה הרה נוגדנים מסוג IgM, הדבר מצביע על הידבקות בטפיל

במידה שנמצא כי אירעה הדבקה בטוקסופלזמה אצל אישה בהריון, יש צורך בהערכת מצבו של העובר, ובפרט אם מדובר בהדבקה בשבועות הראשונים להריון. במקרה זה מומלץ לבצע דיקור מי שפיר על מנת לזהות אם הטפיל עבר את השליה וחדר למי השפיר. כמו כן מומלץ לבצע בדיקת אולטרא סאונד כדי לאתר שינויים בעובר אשר יכולים להצביע על הדבקה בטפיל, דוגמת שינוי בהיקף הראש או הופעת הסתיידויות מוחיות.

לאחר הלידה ניתן לבצע ליילוד בדיקת דם לנוכחות הטפיל או נוגדנים נגדו. ניתן גם לערוך ליילוד בדיקת עיניים להערכת נזק אפשרי ברשתית העין.

ילודים שאובחנו עם הדבקה תוך רחמית בטוקסופלזמה, בין אם קיימים אצלם סימנים מולדים ובין אם לאו, זקוקים לטיפול כדי למנוע סיבוכים במועד מאוחר יותר.

אנשים מדוכאי חיסון

הדבקה בטוקסופלזמה עלולה להיות קטלנית עבור אנשים מדוכאי חיסון, דוגמת חולי איידס, חולי סרטן אשר עוברים טיפול כימותרפי, או אנשים אשר עברו השתלת איברים. אצל חולים אלו קיים סיכון להיווצרות נזק קבוע בעין או במוח. כ- 10% מחולי האיידס מפתחים דלקת מוחית חמורה בעקבות הדבקה בטוקסופלזמה. סימנים אחרים אצל חולים אלו כוללים:

• כאב ראש.
• בלבול.
• ירידה בקואורדינציה (תיאום בין התנועות).
• פרכוסים.
• כאב בחזה.
• שיעול דמי.
• קשיי נשימה.

אצל אנשים מדוכאי חיסון קיים קושי באיתור הטפיל מאחר שמערכת החיסון אינה מייצרת נוגדנים נגדו. אצל חולים אלו ניתן לאבחן את נוכחות הטפיל באמצעות שיטות הדמיה של המוח (MRI, או CT), באמצעותן ניתן להדגים הסתיידויות מוחיות, אם קיימות.

אנשים בריאים אינם זקוקים לקבל טיפול נגד הטפיל.

אנשים אשר יפתחו סימפטומים בעקבות ההדבקה, ובעיקר אלו הכלולים באוכלוסיות מדוכאות חיסון, יקבלו טיפול תרופתי.
התרופות המקובלות הן:

• פירימתאמין (דאראפרים). תרופה זו משמשת בדרך כלל לטיפול במלריה וכן בשילוב עם התרופה סולפאדיאזין (קרם) לטיפול בטפיל הטוקסופלזמה.
• סולפאדיאזין. מדובר בתרופה אנטי-בקטריאלית ואנטי-פטרייתית המשמשת לטיפול בטוקסופלזמה.

השילוב של שתי התרופות חוסם את מנגנון יצירת החומצה הפולית אשר חיונית לקיומו התקין של הטפיל. החסימה מונעת את המשך התרבותו של הטפיל בתאי הגוף המאכסן.

הטיפול ניתן במשך 3-6 שבועות. במידה שיש צורך במחזור טיפול נוסף, תהיה הפסקה של כשבועיים בין מחזורי הטיפול.

נשים הרות

קיימים מספר טיפולים עבור נשים הרות שנדבקו במהלך ההריון. טיפולים אלו אשר כוללים מתן של האנטיביוטיקה ספיראמיצין (רובאמיצין) מסוגלים להפחית בצורה משמעותית את הסכנה לעובר, ולמנוע את תופעות הלוואי של הדבקה תוך רחמית.

הצטלקות של הרשתית

במקרים מסוימים עלול הזיהום להתפשט אל העיניים ולגרום לפגיעה והצטלקות של הרשתית. פגיעות אלו עלולות לגרום למגוון תופעות:

• פגיעה בראייה.
• מצמוץ.
• קטרקט.
• הצטמקות של העין.
• פגיעה ניוונית בעצב הראיה אשר תתבטא בפגיעה בראיה עצמה.

על מנת למזער את הנזק לרשתית, חשוב לטפל בהקדם בכל מצב דלקתי שמתפתח בעין בעקבות הדבקה בטוקסופלזמה. בדרך כלל יכלול הטיפול אנטיביוטיקה ומתן סטרואידים.

הצלקות שנגרמות בעקבות הדבקה בטוקסופלזמה אינן נעלמות, אולם הטיפול מונע החמרה של המצב. יתכן מצב בו הטפיל יהיה רדום במשך שנים ברשתית העין אולם עדיין תיתכן התלקחות נוספת.

ניתן להקטין משמעותית את סיכויי ההדבקה בטוקסופלזמה באמצעות הקפדה על מספר הרגלים:

• בישול בשר בצורה יסודית והימנעות מאכילה של בשר נא, בפרט בעת הריון.
• רחיצת ידיים מוקפדת לאחר טיפול בבשר נא טרי ולפני כל אכילה.
• יש לנקות היטב את כלי הבישול והסכינים לאחר כול טיפול בבשר טרי.
• מומלץ לרחוץ היטב (בסבון ובמים) פירות וירקות.
• יש להימנע משתיית חלב עיזים שלא עבר פיסטור.
• יש לנקות את מגש הצואה של החתול הביתי מדי יום. מומלץ שנשים בהריון תימנענה לחלוטין מפעולה זו, או תבצענה אותה רק עם כפפות גומי.
• במידה שיש חתול בבית, מומלץ לבדוק במעבדה את צואתו, על מנת לשלול את קיום הטפיל.
• יש להשתמש בכפפות בעת עבודה בגינה.

הריון וטוקסופלזמה

עובר עלול להידבק בעקבות חציית הטפיל את השליה וחדירה למחזור דמו. במרבית המקרים מדובר באמהות שנדבקות בפעם הראשונה. בכ- 90% מהמקרים ההדבקה של האם תהיה ללא ביטוי סימפטומטי וכך גם לגבי העובר. אמהות שנדבקו בטפיל טרם ההריון, בדרך כלל לא תעברנה את הטפיל אל העובר. העברה אל העובר מתרחשת במקרים נדירים המאופיינים בבעיות חיסוניות אצל האם, אשר גורמות להתעוררות הטפיל הרדום בתאי גוף האם.

השפעת טוקסופלזמה בהריון על העובר

ככל שגיל ההריון צעיר יותר, כך סיכוייו של העובר להידבק קטנים יותר. בשליש הראשון להריון הסיכון להדבקת העובר הוא כ- 15%, בשליש

השני כ- 30% ואילו בשליש האחרון 60%. יחד עם זאת, הדבקה בשליש הראשון, עלולה לגרום לנזקים חמורים יותר לעובר בהשוואה להדבקה בשלב מתקדם יותר.

במקרה של הדבקה בשלב מוקדם של ההריון עלולה להתרחש הפלה ספונטנית ומוות תוך רחמי של העובר. הדבקה במהלך השליש הראשון עלולה לגרום למחלה מולדת קשה של העובר המתבטאת כצהבת מולדת, פריחה, הגדלה של הטחול והכבד.

מאפיינים להידבקות העובר בטוקסופלזמה

הדבקה תוך רחמית בטוקסופלזמה מאופיינת אצל העובר בשלושה סימנים:

1. הסתיידויות תוך מוחיות המלוות בשינויים בהיקף הראש. יתכן היקף ראש קטן עקב בעיית התפתחות, או היקף ראש גדול עקב מצב של
2. הידרוצפלוס (צבירת נוזלים תוך גולגולתית).
3. דלקת בקרקעית העין.
   פרכוסים המלווים בהפרעות התפתחותיות קשות, מוטוריות (תנועתיות) וקוגניטיביות (שכליות).

עוברים שאימותיהם נדבקו במהלך 28 השבועות האחרונים להריון נמצאים בסיכון מוגבר לפתח את המחלה. חשוב לציין שרק מיעוט קטן יפתח את סימני המחלה מיד בלידה. במרבית המקרים הסימנים יופיעו במהלך שנות ה- 20 (או אף מאוחר יותר) לחיים ויכללו:

• קשיי למידה.
• פגיעה בשמיעה.
• דלקת עיניים על רקע טוקסופלזמה.

כ- 10% מהתינוקות שנדבקו ולא טופלו כיאות ימותו. כמחצית מהתינוקות שנדבקו יסבלו מבעיות ראיה, וכ -80% יסבלו בשנת החיים הראשונה מדלקת ברשתית העין. כאשר יתבגרו, במהלך העשור השני והשלישי לחייהם, הם עלולים לפתח מחלת עיניים על רקע טפיל הטוקסופלזמה, שמקורה בזיהום המולד.