20 אוקטובר 2017 ל' תשרי תשע"ח
מעודכן לתאריך  24.04.2010  באדיבות ה 

פרוו-וירוס B19 (המחלה החמישית)

((B19 Parvo Virus (Fifth Disease, Slapped Cheek Syndrome, erythema infectiosum)

סימפטומים של פרוו-וירוס B19

ילדים

המחלה גורמת לפריחה קלה על הלחיים של הילד, שנראית כאילו סטרו לו (בלעז slapped cheeks), ולפריחה באזור הגב והגפיים. סימפטומים אלו יופיעו 4-14 יום לאחר ההדבקה בנגיף הפרוו. ניתן לחלק את הסימפטומים על פי שלושה שלבים אופייניים של המחלה.

שלב ראשון

השלב הראשון של המחלה הוא השלב המדבק ביותר. הוא מאופיין בסימפטומים דמויי שפעת שכוללים:
  • חום גבוה שבין 38 ל- 38.5 מעלות צלזיוס. רק במקרים נדירים יעלה החום מעבר ל- 38.5 מעלות.
  • כאב גרון.
  • כאב ראש.
  • מחושי בטן.
  • עייפות וחולשה.
  • גרד בעור.
 

שלב שני

כ- 3-7 ימים לאחר הופעת הסימפטומים יפתח הילד פריחה אדומה בוהקת על שתי הלחיים, ומכאן כינוי המחלה 'slapped cheek syndrome' (‘תסמונת הלחי הסטורה’). הפריחה בולטת במיוחד באור השמש.

שלב שלישי

השלב השלישי של המחלה מתחיל 1-4 ימים לאחר הופעת הפריחה על הלחיים.
במהלך שלב זה תתפשט הפריחה לאזור החזה, הבטן, הזרועות והירכיים. הפריחה נראית כתחרה מוגבהת מעל פני העור שעלולה לגרום לגרד ולתחושת אי נוחות.
בשלב השלישי הילד אינו מדבק עוד ולכן ניתן לשלחו לגן או לבית הספר ללא סכנת הדבקה של ילדים אחרים.

מבוגרים

הסימפטום השכיח ביותר של הדבקה בנגיף הפרוו בקרב מבוגרים הוא כאב ונוקשות בפרקים, בדרך כלל בכפות הידיים, בברכיים, במפרקי הידיים ובקרסול.
כמחצית מהמבוגרים יסבלו גם מפריחה, אולם רק אצל כ- 10% מהנדבקים תופיע הפריחה על הלחיים בצורה האופיינית, כלחי סטורה. סימפטומים הכוללים חום וכאב גרון נדירים בקרב מבוגרים.
אצל מרבית המבוגרים יחלפו הסימפטומים תוך 1-3 שבועות, אולם כ- 20% מהם עלולים לסבול מכאב ונוקשות בפרקים שימשכו מספר חודשים ולעתים אף שנים.

מתי לפנות לקבלת טיפול רפואי

במרבית המקרים מדובר במחלה קלה, אשר תחלוף מאליה ללא כל טיפול, הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. יש לפנות לקבלת טיפול רפואי במקרים הבאים:
  • במידה שהחום עולה מעל 39 מעלות צלזיוס.
  • אם חלה החמרה פתאומית בסימפטומים.
 
אנשים הנמצאים בקבוצות סיכון וחוששים שנדבקו בנגיף הפרוו.צריכים לפנות בהקדם לייעוץ רפואי. קבוצות סיכון הן:
  • נשים הרות.
  • חולים שסובלים ממצבים וממחלות שגורמים לאנמיה כרונית, כגון חולי תלסמיה או חולים באנמיה חרמשית.
  • חולים בעלי מערכת חיסון חלשה ובכללם חולי איידס, חולי סרטן שמטופלים בכימותרפיה, חולים שמקבלים טיפול בסטרואידים, או חולים שמקבלים תרופות לדיכוי מערכת החיסון (לאחר השתלה או לקראת תרומת אברים).