20 יולי 2017 כ"ו תמוז תשע"ז
מעודכן לתאריך  11.06.2012  באדיבות ה 

ורטיגו

(Vertigo)

הטיפול בוורטיגו

הטיפול בוורטיגו תלוי בגורם למצב ובחומרת הסימפטומים.
במהלך התקף ורטיגו מומלץ לשכב במנוחה בחדר שקט וחשוך כדי להקל על הבחילה, ולהפחית את תחושת הסחרור. יש להימנע ממצבים מלחיצים כיוון שחרדה עלולה לגרום להחמרה בסימפטומים של ורטיגו.

הטיפול בדלקת המבוך

המבוך הווסטיבולרי הוא מבנה מורכב שנמצא באוזן הפנימית. דלקת במבוך נגרמת בדרך כלל עקב זיהום נגיפי וחולפת על פי רוב גם ללא טיפול. אנטיביוטיקה נרשמת רק במקרים נדירים, כאשר הדלקת נגרמת כתוצאה מזיהום חיידקי של האוזן התיכונה.
במקרה של אובדן שמיעה באוזן אחת יופנה המטופל לבדיקת רופא מומחה באף אוזן וגרון. במקרים מסויימים ידרש טיפול רפואי דחוף על מנת להשיב את יכולת השמיעה לקדמותה.
לעיתים ידרש שיקום וסטיבולרי. שיקום וסטיבולרי מבוצע על ידי פיזיותרפיסט מוסמך לנושא זה וכרוך באימון מחדש של המוח. שיקום וסטיבולרי יעיל לטיפול בוורטיגו הנגרם בעקבות דלקת המבוך, דלקת עצב הפרוזדור ומחלת מנייר.
במסגרת השיקום הוסטיבולרי לומד המטופל סדרה של תרגילים שמטרתם לגרום למוח להסתגל למסר השגוי המתקבל מהאוזן הפגועה מבלי לגרום לוורטיגו. באמצעות התרגילים לומד המוח להסתמך על אותות שמגיעים מהגוף (לדוגמה, אותות המגיעים מהעיניים ומהרגליים) ולא על האותות שמגיעים מהאוזן הפגועה.
בדרך זו מסוגל המוח למזער את תופעת הוורטיגו ומאפשר למטופל לשמור על שיווי המשקל. באמצעות תוכנית שיקום וסטיבולרי ניתן להשיג שיפור משמעותי בסימפטומים ובאיכות חייו של המטופל.

הטיפול בדלקת בעצב הפרוזדור

עצב הפרוזדור נמצא באוזן הפנימית וקשור במנגנון שמירת שיווי המשקל. דלקת בעצב זה נגרמת לרוב עקב זיהום נגיפי. בדרך כלל תחלוף הדלקת מאליה תוך מספר שבועות ללא טיפול רפואי. במידה שהסימפטומים חמורים מומלץ לנוח ולהימנע מפעילות מאומצת.
גורמים מסויימים עלולים להחמיר את הסימפטומים לרבות שתיית אלכוהול, עייפות קיצונית או מחלת רקע אחרת. בחלק מהמקרים ידרשו טיפול תרופתי ושיקום וסטיבולרי.

הטיפול בסחרחורת עקב שינוי תנוחה BPPV

גם סחרחורת עקב שינוי תנוחה חולפת פעמים רבות ללא טיפול, לאחר מספר שבועות או חודשים. ההשערה היא שהגבישים של מלחי הסידן הפחמתי שחדרו לתעלות במבוך וגרמו לוורטיגו התמוססו, או התמקמו במקום בו אינם גורמים עוד לסימפטומים. עם זאת תיתכן הישנות של הסימפטומים.
ניתן להפחית את הסיכון להישנות הסימפטומים על ידי קימה איטית מהמיטה או הימנעות מפעילויות שכרוכות בהורדת המבט כלפי מעלה (לדוגמה, הורדת חפץ ממדף גבוה). במקרים מסוימים יומלץ על שיקום וסטיבולרי ועל תרגול.

תרגול (Epley Maneuver)

תרגיל אפליי (Epley) הוא טיפול הבחירה בסימפטומים של ורטיגו הנובעים מסחרחורת עקב שינוי תנוחה ונמצא יעיל ב - 89% מהמקרים.
התרגול מבוצע תחת השגחה של איש מקצוע (בדרך כלל פיזיותרפיסט). במהלכו על המטופל לבצע 4 תנועות ראש שונות לארבעה כיוונים, במטרה לשנות את מיקום הגבישים במבוך, כך שלא יגרמו להפרעה המביאה לוורטיגו. כל תנועת ראש נמשכת כ- 30 שניות.
אין צורך להימנע משכיבה במשך 48 שעות לאחר ביצוע תרגיל אפליי.
הטבה בסימפטומים תורגש בסיום התרגול אך נדרשים כשבועיים עד להחלמה מלאה. מומלץ לחזור לרופא המשפחה אם הסימפטומים לא חלפו לאחר ארבעה שבועות. בהתאם למצב יתכן שיומלץ על המשך התרגול או על שיקום וסטיבולרי.

תרגילי ברנדט דרופ (Brandt-Daroff exercises)

במקרים בהם הסימפטומים לא חולפים לאחר מספר ניסיונות טיפול בעזרת תרגיל אפליי או שלא ניתן לבצע את התרגיל (בגלל בעיות בצוואר או בגב) ניתן להיעזר בתרגילי ברנדט דרופ.
רופא או פיזיותרפיסט ילמד את המטופל כיצד לבצע את התרגילים. לאחר מכן יוכל המטופל לבצע אותם בביתו ללא עזרה או השגחה. את התרגילים יש לבצע שלוש או ארבע פעמים ביום במשך יומיים. שיפור בסימפטומים יושג תוך כשבועיים.

ניתוח

במקרים נדירים הסימפטומים של ורטיגו נמשכים במשך חודשים ואפילו שנים. במקרים אלו נשקלת האפשרות של ניתוח להסרת תעלות המבוך. הניתוח יתבצע רק אם אוזן אחת פגועה והמטופל חווה אובדן שמיעה משמעותי באוזן זו. לאחר הניתוח, לא יוכל המנותח לשמוע עוד באוזן המנותחת והאוזן השנייה תשתלט על תהליכי השמיעה ושיווי המשקל.
לצורך קבלת החלטה על ניתוח יש להתייעץ עם רופא אף אוזן גרון מומחה.

הטיפול במחלת מנייר

במידה שהוורטיגו נגרם עקב מחלת מנייר, ניתנת התרופה פרוכלורפראזין (אינה משווקת בישראל) או אנטי-היסטמינים כטיפול קצר מועד, 7-14 ימים, להקלה על הסימפטומים של בחילה והקאה.
קיימים מספר אנטי-היסטימינים לטיפול בהתקפים (ציקליזין, פרומתאזין טאוקלאט) אך רק סטונרון (סינריזין) משווק בישראל. לאנטי-היסטמינים תופעות לוואי של יובש בפה, קושי בהטלת שתן, נמנום ולעיתים כאב ראש ורגישות במערכת העיכול.
טיפולים אפשריים במחלת מנייר כוללים:
  • התאמת התפריט והגבלת צריכת המלח.
  • טיפול בטינטון בשיטות שונות לרבות טיפול בעזרת קול (במהלך הטיפול מלמדים את האוזן להסתגל לטינטון על מנת שיהפוך לפחות מטריד).
  • טיפול באובדן השמיעה על ידי התאמת מכשירי עזר לשמיעה.
  • פיזיותרפיה לטיפול בבעיות שיווי המשקל.
  • ניתוח.
  • טיפול בסימפטומים המשניים של מחלת מנייר (מתח, חרדה ודיכאון).
 
במקרים חמורים של התקפי סחרחורת וכמוצא אחרון לאחר שכל הטיפולים כשלו, מבצעים ניתוח. כ- 10% מהחולים במחלת מנייר יזדקקו לניתוח.
סוג הניתוח תלוי בסימפטומים של המטופל ובשאלה אם שתי האוזניים נפגעו מהמחלה. הניתוחים לכשעצמם נחלקים לפולשניים וללא פולשניים.
ניתוח פולשני ישקל רק במידה שאוזן אחת נפגעה כתוצאה ממחלת מנייר ורק אם אובדן השמיעה באוזן הנדונה הוא קבוע. במהלך הניתוח מסירים את החלק באוזן הפנימית אשר גורם להתקפי הסחרחורת, בהליך המכונה labyrinthectomy.
ניתוחים לא פולשניים כוללים:
  • הפחתת הלחץ האנדולימפתי – הליך המיועד להפחית את הלחץ באוזן הפנימית, על ידי הגברת הניקוז של הנוזל האנדולימפי אשר מצוי במבוך ובאוזן הפנימית.
  • החדרת 'כפתורים' לאוזן - נועדה להפחית את השינויים בלחץ הנגרמים כתוצאה ממחלת מנייר.
  • הזרקת סטרואידים דרך עור התוף – טיפול חדש שיתרונו טרם הוכח.
 

ורטיגו מרכזי

ורטיגו מרכזי נגרם בגלל בעיה באזור מסוים במוח (לדוגמה, בצרבלום) או בגזע המוח. מיגרנה, כאבי ראש ואף גידולי מוח עלולים לגרום לוורטיגו מרכזי.
אם קיים חשד שמדובר בוורטיגו מרכזי יפנה הרופא את המטופל לבירור אצל רופא מומחה או במסגרת בית החולים. במקרים דחופים, אם הסימפטומים חמורים וכוללים בחילה והקאה מרובה יופנה המטופל לחדר המיון.

מיגרנה

מטופלים שאובחנו כסובלים מוורטיגו עקב מיגרנה יטופלו בתרופות מתאימות.

ורטיגו מסיבה לא ידועה

במקרים הבאים, כאשר שלא נמצא גורם לוורטיגו, יתכן שידרש בירור במסגרת אשפוז בבית החולים:
  • בחילה והקאה מרובה, איבוד נוזלים וסכנת התייבשות.
  • ורטיגו המופיע בפתאומיות ללא קשר לשינוי תנוחה.
  • חשד לוורטיגו מרכזי.
  • ירידה פתאומית בשמיעה ונמצא שהגורם אינו מחלת מנייר.
 
הבירור יבוצע על ידי נוירולוג (רופא מומחה בתפקוד מערכת העצבים), רופא אף אוזן גרון ואוטו-נוירולוג (רופא מומחה בבעיות שמיעה ושיווי משקל).

תרופות

תרופות ינתנו לטיפול במקרים של:
  • ורטיגו עקב דלקת בעצב הפרוזדור (וסטיבולר נאוריטיס).
  • ורטיגו עקב מחלת מנייר.
  • ורטיגו מרכזי.
  • ורטיגו שהגורם לו אינו ידוע.
 
רוב התרופות ניתנות לתקופה של 3 עד 14 ימים כתלות בגורם לוורטיגו. התרופות הנמצאות בשימוש לטיפול בוורטיגו הן:
  • פרוכלורפרזין (אינה משווקת בישראל).
  • אנטי-היסטמינים.
 
במידה שמורגשת הטבה בסימפטומים לאחר טיפול בתרופות אלו עשוי הרופא להמליץ כי המטופל יחזיק אותן באופן קבוע בביתו על מנת שיהיו בהישג ידו במקרה של התקף ורטיגו נוסף.

פרוכלורפרזין (Prochlorperazine)

התרופה משווקת בחו"ל בשם המסחרי Compazine. היא עשויה להקל על תופעות הבחילה וההקאה החמורות הנלוות לוורטיגו. התרופה פועלת באמצעות חסימת האפקט של המתווך העצבי דופאמין במוח. תרופה זו אינה רשומה ואינה משווקת בישראל.

אנטי-היסטמינים

אנטי-היסטמינים יעילים כאשר הסימפטומים אינם חמורים. תרופות אלו פועלות באמצעות חסימת פעילותו של חלבון בשם היסטמין.
אנטי-היסטמינים שנרשמים בדרך כלל לטיפול בהתקפי ורטיגו הם ציקליזין, פרומטאזין תאוקלט וסינריזין. מבין התרופות האלו רק סינריזין משווקת בישראל בשם המסחרי 'סטונרון'.
תופעות לוואי שכיחות של טיפול באנטי-היסטמינים הן טשטוש ועייפות. תופעות לוואי נוספות כוללות יובש בפה, קושי בהטלת שתן (אצל גברים הסובלים מערמונית מוגדלת), כאב ראש ורגישות במערכת העיכול.