ורטיגו - מידע רפואי

ורטיגו הוא סימפטום ולא מצב רפואי בפני עצמו. זוהי תחושה שהאדם או הסובב אותו נמצאים בתנועה או בסחרור, גם כאשר הוא עומד ללא תנועה או הסביבה נייחת. מצב זה נגרם עקב בעיה בשיווי המשקל באוזן הפנימית.

סימפטומים נוספים של ורטיגו כוללים:

• בחילה.
• הקאה.
• קושי לעמוד.

יתכנו סימפטומים קלים וכמעט בלתי מורגשים אך גם סימפטומים חמורים שעלולים למנוע את היכולת לבצע פעילות יומיומית.

כתלות בגורם לוורטיגו, התחושה יכולה לחלוף לאחר מספר שניות או להימשך שעות ואפילו ימים.

ורטיגו אינו פחד גבהים

יש נטייה לבלבל בין ורטיגו לבין פחד גבהים. פחד גבהים מלווה בתחושת סחרחורת המורגשת רק כאשר אדם מסתכל מטה, שעה שהוא נמצא במקום גבוה, בעוד שוורטיגו עלול להתרחש בכל עת ולהימשך מספר חודשים ואפילו שנים.

גורמים לוורטיגו

ורטיגו נגרם בדרך כלל עקב בעיה במנגנון שיווי המשקל באוזן הפנימית (תופעה זו מכונה 'ורטיגו היקפי (פריפרי)'). ורטיגו שנגרם עקב בעיות שונות באזורי המוח מכונה 'ורטיגו מרכזי'.

גורמים לוורטיגו כוללים:

• ורטיגו עקב שינוי תנוחה (BPPV – benign paroxysmal positional vertigo) – ורטיגו הנגרם עקב שינוי תנוחה פתאומי או תזוזות מסוימות של הראש.
• מחלת מנייר – מחלה נדירה שעלולה לגרום גם לטינטון ולאיבוד שמיעה.
• מיגרנה – כאב ראש חזק וממושך.
• דלקת עצב הפרוזדור (vestibular neuronitis) – דלקת בעצב שנמצא באוזן הפנימית ושולח אותות למוח שמסייעים במנגנון שיווי המשקל.

סיכויי ההחלמה

ורטיגו קל הוא מצב נפוץ ובדרך כלל הסימפטומים שלו אינם חמורים. במידה שיש חזרה של ורטיגו או שהוא נמשך זמן רב, עלול הדבר להעיד על מחלה לא מאובחנת, דוגמת מחלת מנייר, שהיא מחלה נדירה הפוגעת באוזן הפנימית. במצב זה יש לפנות לרופא המטפל אשר יוכל לאשר או לשלול מחלה ולהציע טיפול מתאים.

ללא בירור וקבלת טיפול מתאים עלולים התקפי הורטיגו להישנות במשך חודשים ואפילו שנים.

הטיפול עשוי לכלול טיפול תרופתי ושיקום של מערכת שיווי המשקל (שיקום זה מכונה 'שיקום וסטיבולרי'). זוהי תכנית אימון הכוללת תרגילים שמטרתם לעודד את המוח להתמודד עם מסרים שגויים שמתקבלים מהאוזניים באשר לשיווי המשקל.

בטיחות

על אנשים הסובלים מוורטיגו לנקוט במספר אמצעי זהירות:

• ורטיגו עלול לפגוע ביכולת לנהוג. יש להימנע מנהיגה בכל מצב של חוסר שיווי משקל וכן לאחר התקף ורטיגו בגלל שקיים סיכון להופעת התקף נוסף במהלך הנהיגה.
• יש ליידע את המעביד על התופעה במידה שהעבודה כוללת הפעלה של מכשירים או טיפוס לגובה.
• מומלץ לוודא שהסביבה הביתית מותאמת ככל האפשר להקטנת הסיכון לנפילה.

אדם הסובל מוורטיגו חש שהוא או הסובב אותו נמצאים בתנועה, אופקית או אנכית, או במצב של סחרור. ההשפעה של ורטיגו יכולה להיות מחד קלה מאד אך מאידך היא עלולה להיות חמורה, עד כדי גרימת קושי בתפקוד היומיומי ובשמירה על שיווי המשקל.

התקפים של ורטיגו עלולים להתפתח בפתאומיות ולהימשך ממספר דקות ועד פרק זמן ארוך של מספר ימים.

הסימפטומים של ורטיגו שונים בחומרתם וכוללים :

• תחושה שהסובב אותך נמצא בתנועה או במצב של סחרור.
• אובדן שיווי משקל.
• בחילה.
• הקאה.
• קושי לעמוד.
• קושי ללכת.

Light-headedness - מצב בלתי נעים של סחרחורת או תחושה של התעלפות קרבה (לראות 'שחור בעיניים'). מצב זה מצביע על ירידה זמנית באספקת הדם ולכן החמצן למוח. הוא נגרם עקב ירידה בלחץ דם, למשל בגלל שינוי מהיר בתנוחה (מעבר ממצב שכיבה לעמידה), התייבשות מהירה כתוצאה מהקאה, שלשול או חום.

מצבים רפואיים הקשורים לוורטיגו

מצבים רפואיים שונים עלולים לגרום לוורטיגו. בהתאם לגורם למצב יתכנו סימפטומים נוספים כגון:

• טינטון ("צלצולים באוזניים") – תחושה מדומה של רעשים באוזן אחת, בשתי האוזניים או בתוך הראש.
• אובדן שמיעה.
• סימפטומים של זיהום כמו חום גוף גבוה.
• ריצוד עיניים (ניסטגמוס, nystagmus) – תנועה (אופקית בדרך כלל) לא רצונית של העיניים.

הסיבה הנפוצה ביותר למצב של ורטיגו היא בעיה במנגנון שיווי המשקל שבאוזן הפנימית. ורטיגו עלול להתרחש גם כתוצאה מפגיעה במוח או מבעיה בעצב המחבר את האוזן התיכונה למוח.

ורטיגו הוא מצב חמור יותר מסחרחורת אקראית, כיוון שתחושת הסחרור הנובעת מפגיעה בשיווי המשקל מקשה על תנועתו התקינה של אדם במרחב, ועלולה להמשך פרק זמן ארוך יותר בהשוואה לסחרחורת.

מבחינים בין ורטיגו מרכזי וורטיגו היקפי (פריפרי). ורטיגו מרכזי נגרם בגלל בעיה באזור מסוים במוח או בגזע המוח. מיגרנה, כאבי ראש ואף גידולי מוח עלולים לגרום לוורטיגו מרכזי. ורטיגו מרכזי שכיח פחות מוורטיגו היקפי.

ורטיגו היקפי נגרם עקב בעיות שונות במנגנון שיווי המשקל שנמצא באוזן הפנימית לרבות:

• דלקת המבוך (Labyrinthinits) – המבוך הוא מבנה באוזן הפנימית שקשור בשמיעה ובשמירה על שיווי המשקל.
• דלקת בעצב הפרוזדור (Vestibular Neuronitis) – דלקת בעצב שנמצא באוזן הפנימית ושולח אותות למוח שעוזרים לשמור על שיווי המשקל.
• ורטיגו עקב שינוי תנוחה (BPPV – benign paroxysmal positional vertigo) – התקפי ורטיגו הנובעים משינויי תנוחה פתאומיים.
• מחלת מנייר – מחלה נדירה שיכולה לגרום גם לסימפטומים של טינטון (שמיעת רעשים כגון צלצולים שמקורם באוזניים או בראש) ואיבוד שמיעה.

דלקת המבוך ודלקת האוזן הפנימית

האוזן הפנימית כוללת מערכת תעלות המלאות בנוזל אשר מכונה המבוך הווסטיבולרי. המבוך קשור לשמיעה ולשמירת שיווי המשקל מאחר שהוא מספק למוח מידע אודות תנוחת הגוף במרחב.

במקרה של דלקת במבוך הווסטיבולרי, המידע שמגיע למוח מהאוזן הפגועה שונה מהמידע שמגיע למוח מהאוזן הבריאה ומהעיניים. האותות הסותרים באשר לתנוחות הגוף במרחב עלולים לגרום לחוסר שיווי משקל או לתחושה מדומה של תנועה (היינו, ורטיגו).

זיהום נגיפי דוגמת הצטננות או שפעת עלול להתפשט למבוך ולגרום שם לדלקת. במקרים נפוצים פחות נגרמת דלקת באוזן הפנימית כתוצאה מזיהום חיידקי של האוזן התיכונה.

ורטיגו הנגרם כתוצאה מזיהום באוזן מתחיל לרוב באופן פתאומי ומלווה בכאב באוזן ובחום גבוה.

דלקת בעצב הפרוזדור (Vestibular Neuronitis, vestibular neuritis)

עצב הפרוזדור נמצא באוזן הפנימית וקשור במנגנון שמירת שיווי המשקל. לעיתים, זיהום נגיפי עלול להתפשט לאוזן הפנימית ולגרום לדלקת בעצב זה.

הדלקת מלווה בדרך כלל בכאב ועלולה להביא להתקפים של ורטיגו שימשכו מספר שעות או אף ימים. לדלקת מסוג זה לא מתלוות תופעות של טינטון (שמיעת רעשים שמקורם באוזניים או בראש) או אובדן שמיעה. סימפטומים נוספים כוללים בחילה והקאה.

סחרחורת עקב שינוי תנוחה (BPPV, benign paroxysmal positional vertigo)

התקפים חמורים ונשנים של ורטיגו המתמשכים 20-30 שניות נובעים לעיתים משינוי תנוחה פתאומי. למשל כאשר אדם מזיז את ראשו בפתאומיות, מביט למעלה, מתכופף או מתגלגל במיטה מצד לצד.

מצב זה מלווה פעמים רבות בתחושת בחילה, אולם הקאה היא תופעה נדירה. במהלך ההתקף עלול להתפתח ריצוד עיניים, תופעה המכונה ניסטגמוס ומאופיינת בתנועה בלתי רצונית של האישונים.

יתכנו סחרחורת קלה וחוסר שיווי משקל במשך מספר שעות לאחר ההתקף. התקפים אלו אינם משפיעים על השמיעה וברוב המקרים לא נלווית אליהם תופעה של טינטון.

לרוב סחרחורת עקב שינוי תנוחה חולפת מעצמה תוך מספר שבועות או חודשים, אולם היא עלולה להישנות במועד מאוחר יותר.

התופעה שכיחה יותר בקרב אנשים מבוגרים והיא פועל יוצא של התנוונות המערכת הווסטיבולרית שבאוזן הפנימית. בקרב אנשים מתחת לגיל 50 הסיבה הנפוצה ביותר היא פגיעת ראש. גורמים נוספים להתפתחות התופעה כוללים דלקת באוזן, ניתוח באוזן ושכיבה ממושכת (למשל בעת החלמה ממחלה או מניתוח).

סבורים שסחרחורת עקב שינוי תנוחה נגרמת כתוצאה מהתנתקות של גבישים העשויים מלחי סידן פחמתי מרקמת המבוך של האוזן הפנימית. הסיבה להתנתקות אינה ברורה ולרוב אין הדבר מהווה בעיה, אלא אם הגבישים שהתנתקו חודרים לתעלות המבוך.

כאשר הגבישים חודרים לתעלות, אזי בשעה שאדם ניצב ללא תנועה הם נמצאים בתחתית התעלה ואינם גורמים להפרעה כלשהי. אולם תנועות ראש מסוימות מביאות לשינוי מיקומם, כך שהם נסחפים בתעלה מלאת הנוזל ופוגעים בשעריות העדינות המצויות בתאי החישה שבתעלה. הדבר גורם להעברת מסרים מבולבלים למוח שמגיב על ידי יצירת ורטיגו. ברוב המקרים מצב זה מתרחש רק באוזן אחת.

מחלת מנייר

מחלת מנייר היא מחלה נדירה הפוגעת במבוך שבאוזן הפנימית. המחלה עלולה לגרום לוורטיגו חמור, אובדן שמיעה, טינטון ותחושת מלאות ולחץ באוזן הפנימית.

אדם הלוקה במחלת מנייר חווה התקפים של ורטיגו הנמשכים מ- 20 דקות ועד 24 שעות.

פעמים רבות התקפים אלו מלווים בבחילה ובהקאה, ופעמים רבות גם בתחושה של חוסר נוחות וחוסר שיווי משקל.

המחלה מתקדמת במספר שלבים. השלב המוקדם כולל 11 – 6 התקפים בשנה. בשלבים המאוחרים מתרחשים פחות התקפים ולבסוף הם פוסקים. עם זאת אובדן השמיעה, טינטון ובעיות בשיווי המשקל הופכים להיות קבועים.

פגיעת ראש

לפעמים מתפתח ורטיגו לאחר פגיעת ראש. במידה שמופיעים סימפטומים של סחרחורת או ורטיגו בעקבות פגיעת ראש יש לפנות לרופא המטפל ללא דיחוי.

מיגרנה

מיגרנה היא כאב ראש ממושך וחזק שעלול להימשך שעות ואפילו ימים. לעיתים קרובות מתלווים למיגרנה סימפטומים כמו בחילה, הקאה, ורטיגו, רגישות מוגברת לאור ולרעש ובעיות ראיה.

סיבות נוספות לוורטיגו

ורטיגו עלול להיגרם על ידי מצבים וגורמים נוספים לרבות:

• שבץ מוחי או אירוע מוחי חולף.
• דלקת ממושכת באוזן התיכונה.
• נוירומה אקוסטית – גידול שפיר במוח המתפתח על עצב השמע שעלול לגרום לוורטיגו מתון (מחלה נדירה).
• טרשת נפוצה – מחלה שמשפיעה על מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה).
• גידול באזור במוח הנקרא צרבלום (ממוקם באזור התחתון האחורי של המוח).
• תרופות המכילות סליצילטים (איבופרופן המצוי בתרופות כמו אדויל ונורופן ותרופות נוגדות דלקת אחרות), כינין ואמינוגליקוזידים.

סחרחורת היא סימפטום נפוץ של מחלות ומצבים רבים. על מנת לשלול מצבים הגורמים להופעת הסימפטום יבקש הרופא מהמטופל לתאר בפירוט את הסימפטומים אותם הוא חווה, תדירותם ומשכם. מעבר לכך תתבצע בדיקה גופנית ולעיתים גם בדיקות שמיעה.

תיאור הסימפטומים

על מנת לאבחן מצב של ורטיגו ידרשו הפרטים הבאים:

• תיאור מדויק של הסימפטומים. לדוגמה, האם המטופל סובל מחוסר שיווי משקל או מתחושת סחרור.
• תדירות הופעת הסימפטומים.
• משך הסימפטומים.
• ההשפעה של הסימפטומים על הפעילות היומיומית. לדוגמה, האם הסימפטומים מפריעים להליכה.
• האם יש משהו שגורם להופעת הסימפטומים או להחמרה שלהם (כגון הזזת הראש מצד לצד).

הרופא עשוי לשאול לגבי פרטים נוספים לרבות:

• נטילת תרופות.
• האם מישהו במשפחה סובל ממיגרנה (כאבי ראש חמורים) או סבל אי פעם ממחלת מנייר.
• האם המטופל סבל לאחרונה מדלקת אוזניים או מפגיעת ראש.

בדיקה גופנית

פעמים רבות ירצה הרופא לבצע בדיקה גופנית כדי לבדוק האם קיימים סימנים למצב רפואי אחר שעלול לגרום לוורטיגו. במהלך הבדיקה יתבונן הרופא בתוך האוזניים ויבדוק האם המטופל יכול לקום לעמידה ללא עזרה ומבלי לאבד את שיווי המשקל.

בהתאם לגורם האפשרי לסימפטומים תבוצענה לעתים בדיקות נוספות, כמתואר להלן.

מבחן הלפייקס לאישור סחרחורת עקב שינוי תנוחה (BPPV)

במהלך הבדיקה מתבקש הנבדק לעבור במהירות מישיבה לשכיבה, כשראשו נמצא מתחת למשטח עליו הוא שוכב. במצב זה הוא מתבקש להזיז את ראשו לכיוון מסוים תוך השארת העיניים פקוחות. במידה שלאחר מספר שניות מופיעים סימפטומים של ורטיגו ולאחר מכן נעלמים, ניתן לחשוד שמדובר במקרה של BPPV.

בדיקות שמיעה

אדם הסובל גם מטינטון או מאובדן שמיעה יופנה לרופא אף אוזן גרון שעשוי להמליץ על:

• צילום רנטגן של האוזן.
• בדיקת שמיעה.
• בדיקת שיווי משקל.

שלילת נוירומה אקוסטית

לשלילת נוכחות של גידול מוחי שפיר על עצב השמע תבוצע בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) של תעלות השמע או בדיקת MRI של הראש.

אלו הן בדיקות דימות שמאפשרות הדגמה של מבנה המוח למטרות אבחנתיות.

הטיפול בוורטיגו תלוי בגורם למצב ובחומרת הסימפטומים.

במהלך התקף ורטיגו מומלץ לשכב במנוחה בחדר שקט וחשוך כדי להקל על הבחילה, ולהפחית את תחושת הסחרור. יש להימנע ממצבים מלחיצים כיוון שחרדה עלולה לגרום להחמרה בסימפטומים של ורטיגו.

הטיפול בדלקת המבוך

המבוך הווסטיבולרי הוא מבנה מורכב שנמצא באוזן הפנימית. דלקת במבוך נגרמת בדרך כלל עקב זיהום נגיפי וחולפת על פי רוב גם ללא טיפול. אנטיביוטיקה נרשמת רק במקרים נדירים, כאשר הדלקת נגרמת כתוצאה מזיהום חיידקי של האוזן התיכונה.

במקרה של אובדן שמיעה באוזן אחת יופנה המטופל לבדיקת רופא מומחה באף אוזן וגרון. במקרים מסויימים ידרש טיפול רפואי דחוף על מנת להשיב את יכולת השמיעה לקדמותה.

לעיתים ידרש שיקום וסטיבולרי. שיקום וסטיבולרי מבוצע על ידי פיזיותרפיסט מוסמך לנושא זה וכרוך באימון מחדש של המוח. שיקום וסטיבולרי יעיל לטיפול בוורטיגו הנגרם בעקבות דלקת המבוך, דלקת עצב הפרוזדור ומחלת מנייר.

במסגרת השיקום הוסטיבולרי לומד המטופל סדרה של תרגילים שמטרתם לגרום למוח להסתגל למסר השגוי המתקבל מהאוזן הפגועה מבלי לגרום לוורטיגו. באמצעות התרגילים לומד המוח להסתמך על אותות שמגיעים מהגוף (לדוגמה, אותות המגיעים מהעיניים ומהרגליים) ולא על האותות שמגיעים מהאוזן הפגועה.

בדרך זו מסוגל המוח למזער את תופעת הוורטיגו ומאפשר למטופל לשמור על שיווי המשקל. באמצעות תוכנית שיקום וסטיבולרי ניתן להשיג שיפור משמעותי בסימפטומים ובאיכות חייו של המטופל.

הטיפול בדלקת בעצב הפרוזדור

עצב הפרוזדור נמצא באוזן הפנימית וקשור במנגנון שמירת שיווי המשקל. דלקת בעצב זה נגרמת לרוב עקב זיהום נגיפי. בדרך כלל תחלוף הדלקת מאליה תוך מספר שבועות ללא טיפול רפואי. במידה שהסימפטומים חמורים מומלץ לנוח ולהימנע מפעילות מאומצת.
גורמים מסויימים עלולים להחמיר את הסימפטומים לרבות שתיית אלכוהול, עייפות קיצונית או מחלת רקע אחרת. בחלק מהמקרים ידרשו טיפול תרופתי ושיקום וסטיבולרי.

הטיפול בסחרחורת עקב שינוי תנוחה BPPV

גם סחרחורת עקב שינוי תנוחה חולפת פעמים רבות ללא טיפול, לאחר מספר שבועות או חודשים. ההשערה היא שהגבישים של מלחי הסידן הפחמתי שחדרו לתעלות במבוך וגרמו לוורטיגו התמוססו, או התמקמו במקום בו אינם גורמים עוד לסימפטומים. עם זאת תיתכן הישנות של הסימפטומים.

ניתן להפחית את הסיכון להישנות הסימפטומים על ידי קימה איטית מהמיטה או הימנעות מפעילויות שכרוכות בהורדת המבט כלפי מעלה (לדוגמה, הורדת חפץ ממדף גבוה). במקרים מסוימים יומלץ על שיקום וסטיבולרי ועל תרגול.

תרגול (Epley Maneuver)

תרגיל אפליי (Epley) הוא טיפול הבחירה בסימפטומים של ורטיגו הנובעים מסחרחורת עקב שינוי תנוחה ונמצא יעיל ב - 89% מהמקרים.

התרגול מבוצע תחת השגחה של איש מקצוע (בדרך כלל פיזיותרפיסט). במהלכו על המטופל לבצע 4 תנועות ראש שונות לארבעה כיוונים, במטרה לשנות את מיקום הגבישים במבוך, כך שלא יגרמו להפרעה המביאה לוורטיגו. כל תנועת ראש נמשכת כ- 30 שניות.

אין צורך להימנע משכיבה במשך 48 שעות לאחר ביצוע תרגיל אפליי.

הטבה בסימפטומים תורגש בסיום התרגול אך נדרשים כשבועיים עד להחלמה מלאה. מומלץ לחזור לרופא המשפחה אם הסימפטומים לא חלפו לאחר ארבעה שבועות. בהתאם למצב יתכן שיומלץ על המשך התרגול או על שיקום וסטיבולרי.

תרגילי ברנדט דרופ (Brandt-Daroff exercises)

במקרים בהם הסימפטומים לא חולפים לאחר מספר ניסיונות טיפול בעזרת תרגיל אפליי או שלא ניתן לבצע את התרגיל (בגלל בעיות בצוואר או בגב) ניתן להיעזר בתרגילי ברנדט דרופ.

רופא או פיזיותרפיסט ילמד את המטופל כיצד לבצע את התרגילים. לאחר מכן יוכל המטופל לבצע אותם בביתו ללא עזרה או השגחה. את התרגילים יש לבצע שלוש או ארבע פעמים ביום במשך יומיים. שיפור בסימפטומים יושג תוך כשבועיים.

ניתוח

במקרים נדירים הסימפטומים של ורטיגו נמשכים במשך חודשים ואפילו שנים. במקרים אלו נשקלת האפשרות של ניתוח להסרת תעלות המבוך. הניתוח יתבצע רק אם אוזן אחת פגועה והמטופל חווה אובדן שמיעה משמעותי באוזן זו. לאחר הניתוח, לא יוכל המנותח לשמוע עוד באוזן המנותחת והאוזן השנייה תשתלט על תהליכי השמיעה ושיווי המשקל.
לצורך קבלת החלטה על ניתוח יש להתייעץ עם רופא אף אוזן גרון מומחה.

הטיפול במחלת מנייר

במידה שהוורטיגו נגרם עקב מחלת מנייר, ניתנת התרופה פרוכלורפראזין (אינה משווקת בישראל) או אנטי-היסטמינים כטיפול קצר מועד, 7-14 ימים, להקלה על הסימפטומים של בחילה והקאה.

קיימים מספר אנטי-היסטימינים לטיפול בהתקפים (ציקליזין, פרומתאזין טאוקלאט) אך רק סטונרון (סינריזין) משווק בישראל. לאנטי-היסטמינים תופעות לוואי של יובש בפה, קושי בהטלת שתן, נמנום ולעיתים כאב ראש ורגישות במערכת העיכול.

טיפולים אפשריים במחלת מנייר כוללים:

• התאמת התפריט והגבלת צריכת המלח.
• טיפול בטינטון בשיטות שונות לרבות טיפול בעזרת קול (במהלך הטיפול מלמדים את האוזן להסתגל לטינטון על מנת שיהפוך לפחות מטריד).
• טיפול באובדן השמיעה על ידי התאמת מכשירי עזר לשמיעה.
• פיזיותרפיה לטיפול בבעיות שיווי המשקל.
• ניתוח.
• טיפול בסימפטומים המשניים של מחלת מנייר (מתח, חרדה ודיכאון).
  
  

במקרים חמורים של התקפי סחרחורת וכמוצא אחרון לאחר שכל הטיפולים כשלו, מבצעים ניתוח. כ- 10% מהחולים במחלת מנייר יזדקקו לניתוח.

סוג הניתוח תלוי בסימפטומים של המטופל ובשאלה אם שתי האוזניים נפגעו מהמחלה. הניתוחים לכשעצמם נחלקים לפולשניים וללא פולשניים.

ניתוח פולשני ישקל רק במידה שאוזן אחת נפגעה כתוצאה ממחלת מנייר ורק אם אובדן השמיעה באוזן הנדונה הוא קבוע. במהלך הניתוח מסירים את החלק באוזן הפנימית אשר גורם להתקפי הסחרחורת, בהליך המכונה labyrinthectomy.

ניתוחים לא פולשניים כוללים:

• הפחתת הלחץ האנדולימפתי – הליך המיועד להפחית את הלחץ באוזן הפנימית, על ידי הגברת הניקוז של הנוזל האנדולימפי אשר מצוי במבוך ובאוזן הפנימית.
• החדרת 'כפתורים' לאוזן - נועדה להפחית את השינויים בלחץ הנגרמים כתוצאה ממחלת מנייר.
• הזרקת סטרואידים דרך עור התוף – טיפול חדש שיתרונו טרם הוכח.

ורטיגו מרכזי

ורטיגו מרכזי נגרם בגלל בעיה באזור מסוים במוח (לדוגמה, בצרבלום) או בגזע המוח. מיגרנה, כאבי ראש ואף גידולי מוח עלולים לגרום לוורטיגו מרכזי.

אם קיים חשד שמדובר בוורטיגו מרכזי יפנה הרופא את המטופל לבירור אצל רופא מומחה או במסגרת בית החולים. במקרים דחופים, אם הסימפטומים חמורים וכוללים בחילה והקאה מרובה יופנה המטופל לחדר המיון.

מיגרנה

מטופלים שאובחנו כסובלים מוורטיגו עקב מיגרנה יטופלו בתרופות מתאימות.

ורטיגו מסיבה לא ידועה

במקרים הבאים, כאשר שלא נמצא גורם לוורטיגו, יתכן שידרש בירור במסגרת אשפוז בבית החולים:

• בחילה והקאה מרובה, איבוד נוזלים וסכנת התייבשות.
• ורטיגו המופיע בפתאומיות ללא קשר לשינוי תנוחה.
• חשד לוורטיגו מרכזי.
• ירידה פתאומית בשמיעה ונמצא שהגורם אינו מחלת מנייר.

הבירור יבוצע על ידי נוירולוג (רופא מומחה בתפקוד מערכת העצבים), רופא אף אוזן גרון ואוטו-נוירולוג (רופא מומחה בבעיות שמיעה ושיווי משקל).

תרופות

תרופות ינתנו לטיפול במקרים של:

• ורטיגו עקב דלקת בעצב הפרוזדור (וסטיבולר נאוריטיס).
• ורטיגו עקב מחלת מנייר.
• ורטיגו מרכזי.
• ורטיגו שהגורם לו אינו ידוע.

רוב התרופות ניתנות לתקופה של 3 עד 14 ימים כתלות בגורם לוורטיגו. התרופות הנמצאות בשימוש לטיפול בוורטיגו משתייכות למשפחת האנטי-היסטמינים, הבנזודיאזפינים ונוגדי ההקאות.

במידה שמורגשת הטבה בסימפטומים לאחר טיפול בתרופות אלו עשוי הרופא להמליץ כי המטופל יחזיק אותן באופן קבוע בביתו על מנת שיהיו בהישג ידו במקרה של התקף ורטיגו נוסף.

פרוכלורפרזין (Prochlorperazine)

התרופה משווקת בחו"ל בשם המסחרי Compazine. היא עשויה להקל על תופעות הבחילה וההקאה החמורות הנלוות לוורטיגו. התרופה פועלת באמצעות חסימת האפקט של המתווך העצבי דופאמין במוח. תרופה זו אינה רשומה ואינה משווקת בישראל.

אנטי-היסטמינים

תרופות אלו פועלות באמצעות חסימת פעילותו של חלבון בשם היסטמין.

אנטי-היסטמינים שנרשמים בדרך כלל לטיפול בהתקפי ורטיגו הם סינריזין (“סטונרון”), בטאהיסטין (“בטאהיסטין טבע", “אגיסרק”) ופרומתזין (“פנרגן").

תופעות לוואי שכיחות של טיפול באנטי-היסטמינים הן טשטוש ועייפות. תופעות לוואי נוספות כוללות יובש בפה, קושי בהטלת שתן (אצל גברים הסובלים מערמונית מוגדלת), כאב ראש ורגישות במערכת העיכול.

בנזודיאזפינים

אלו תרופות נוגדות חרדה המיועדות גם לדיכוי מערכת העצבים ולהקלת התסמינים. עם זאת, הן יכולות לגרום לישנוניות וטשטוש.

נוגדי הקאות

תרופות אלו עוזרות לתחושת הבחילה וההקאות שיכולות להתלוות לורטיגו. אלו כוללות בין השאר את התרופות מתוקלופרמיד (“פרמין") ואונדנסטרון (“זופרן").

כתלות בגורם, ניתן להקל או למנוע סימפטומים של ורטיגו בעזרת מספר פעולות פשוטות:

• לישון שהראש מורם מעט, על שתי כריות או יותר.
• יש לקום מהמיטה באיטיות ולשבת על קצה המיטה למשך דקה, לפני מעבר לעמידה.
• אין לכפוף את הראש כלפי מטה בעת הרמת חפצים (יש לכפוף את הברכיים).
• יש להימנע ממתיחת הצוואר, למשל כאשר מנסים להגיע למדף גבוה.
• יש להניע את הראש בזהירות ובאיטיות בזמן ביצוע פעילויות יומיומיות, או בזמן שהצוואר מתוח, או בזמן ששוכבים במצב אופקי.

טיפול תרופתי

ניתן לסייע במניעת התקפי ורטיגו באמצעות מתן טיפול תרופתי שיפחית את התדירות ואת חומרת ההתקפים. התרופה אגיסרק (בטאהיסטין) מגבירה את זרימת הדם סביב האוזן הפנימית ובכך מסייעת במניעת התקפי ורטיגו. היא עשויה להיות לעזר למרות שאין עדות מוצקה ליעילותה. התרופה ניטלת דרך הפה שלוש פעמים ביום במשך מספר שבועות, או עד לפרק זמן של שנה. תופעות הלוואי שלה כוללות כאב ראש, רגישות במערכת העיכול ופריחה.