הקדמה
שעוות אוזן היא למעשה מקבץ חומרים אשר יוצרים שכבת הגנה על האוזניים. שכבה זו מסככת את עור האוזן ומגנה על ריריות האוזן על ידי לכידה של לכלוך ומים מזוהמים. לשעווה תכונות נוגדות חיידקים תודות לחומציות שלה.
בהיעדר שעוות אוזן, העור בתוך האוזן הופך להיות יבש, סדוק, מזדהם בקלות או פצוע.
כאשר יש הצטברות יתר של שעוות אוזן בתוך תעלת האוזן, היא עלולה לגרום לחסימה בתעלת האוזן, דבר המוביל לאבדן שמיעה זמני, ירידה בשמיעה או לתחושת כאב. תופעות אלו תיפתרנה בעזרת טיפול להסרת עודף השעווה.
מבנה האוזן
האוזן, שהיא האיבר האחראי על השמיעה ועל שיווי המשקל, בנוייה מ-3 חלקים:
האוזן החיצונית – מעבירה דרך תעלת השמע גלי קול הבאים מהחוץ וגורמים לרטט בעור התוף. עור התוף הוא קרום דק המפריד בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה.
האוזן התיכונה – כוללת את החלל שמאחורי עור התוף, שם שוכנות עצמות השמע אשר מעבירות את גלי הקול אל 'החלון הסגלגל' ומשם לאוזן הפנימית.
חצוצרת השמע היא צינור המחבר את האוזן התיכונה אל הלוע (אותו צינור המשמש למעבר מזון ואוויר, אשר נמשך מתחילת הוושט עד לבסיס הגולגולת). חצוצרת השמע מאפשרת להשוות את הלחץ בין הצד הפנימי של עור התוף ללחץ בצידו החיצוני. חצוצרת השמע מנקזת נוזלים מהאוזן התיכונה ללוע.
האוזן הפנימית – באוזן הפנימית נמצא ה'שבלול', איבר הממיר את גלי הקול לאותות עצביים. גלי הקול הבוקעים מן השבלול יכולים לגרום ללחץ מצטבר בתוך האוזן וזה משתחרר דרך חצוצרת השמע ותעלות נוספות אשר קשורות בשיווי המשקל.
שעוות האוזן נוצרת בתעלת האוזן החיצונית ו'מתקדמת' לעבר האפרכסת (החלק החיצוני הגלוי לעין) של האוזן, שם היא מופרשת באופן הדרגתי.
השעווה כוללת ארבעה מרכיבים:
- קשקשי קרטין של תאים מתים הנושרים מהשכבה החיצונית של העור.
- חומר דמוי שעווה (צרומן) המופק מבלוטות הזיעה.
- סבום שהוא חומר שומני המופק על ידי בלוטות החלב.
- מרכיבים נוספים דוגמת חומרים קוסמטיים בהם השתמשנו ולכלוך.
סוגים של שעוות אוזן
שעוות האוזן יכולה להיות יבשה או רטובה. שעווה רטובה עשויה פתיתים בצבע חום בהיר עד חום כהה, בעוד ששעווה יבשה עשויה פתיתים מתפוררים בצבע חום או אפור. סוג השעווה מושפע ממוצא גנטי.
שעווה רטובה כוללת שני סוגים:
- שעווה רכה – לחה ודביקה. נפוצה יותר בקרב ילדים.
- שעווה קשה וסמיכה יותר - נפוצה יותר בקרב מבוגרים. שעווה קשה נוטה להידחס ולהיכלא בתעלת האוזן.
מתי שעוות אוזן מהווה בעיה?
כאשר יש הצטברות יתר של שעוות אוזן דחוסה, הכלואה בתוך תעלת האוזן, היא עלולה לגרום לחסימה בתעלת האוזן, דבר המוביל לאבדן שמיעה זמני, ירידה בשמיעה או לתחושת כאב. תופעות אלו תיפתרנה בעזרת טיפול להסרת עודף השעווה.
הסיבות המובילות לשעוות האוזן להכלא בתעלת האוזן כוללות ייצור מוגבר של שעוות אוזן, ניקוי אוזניים לא נכון ושימוש במכשירי שמיעה הגורמים לדחיפת השעווה עמוק יותר, פנימה לתוך התעלה.
הטיפול המקובל להסרת שעוות האוזן הוא שטיפות אוזניים. השטיפה מתבצעת על ידי הזרמת מים בלחץ גבוה לשם שחרור השעווה שהצטברה.
סימפטומים
הרכיב המרכזי בשעוות האוזן מיוצר על ידי בלוטות זיעה זעירות הנמצאות בתוך תעלת האוזן ומכונות בלוטות צרומניות. השעווה יוצרת שכבת הגנה על פנים תעלת האוזן כיוון שהיא לוכדת אבק וחלקיקים קטנים אחרים, וכך מונעת מהם לחדור ולזהם את המבנה הפנימי העדין של האוזן.
באופן תקין, השעווה הנוצרת 'מתקדמת' מתעלת האוזן לכיוון האפרכסת ונופלת מהאוזן בצורת פתיתים או חלקיקים קטנים.
ירידה בשמיעה
בעיה עלולה להיווצר אצל אנשים שיש להם ייצור מוגבר של שעוות אוזן, או במקרה שהשעווה מצטברת, מתקשה ונדחסת תוך יצירת חסימה בתעלה, מה שמכונה פקק. הפקק גורם לתחושת חוסר נוחות קלה ואבדן שמיעה או ירידה בשמיעה.
כאשר ירידה בשמיעה נובעת מפקק שעווה, השמיעה תשוב לקדמותה עם פתיחת החסימה. לעיתים הירידה בשמיעה נובעת מסיבות אחרות ועל כן מומלץ להיוועץ ברופא.
אבדן שמיעה או ירידה באיכות השמיעה לא תמיד נובעים משעוות אוזן
מעבר להצטברות שעווה באוזן תתכנה סיבות נוספות הגורמות לאבדן שמיעה והן:
- דלקת באוזן החיצונית – דלקת בתעלת האוזן החיצונית הנובעת מזיהום או מאלרגיה.
- חדירת גוף זר לאוזן – סיבה נפוצה בקרב ילדים.
- דלקת באוזן התיכונה.
- טראומה אקוסטית – עקב חשיפה לרעש.
- keratosis obturans - מצב נדיר שבו עודף קרטין (חומר סיבי המכיל חלבון) מייצר פקק סחוס בתעלת האוזן החיצונית, אשר עלול לשחוק אותה.
חוסר נוחות וכאב אוזניים
במידה שיש הצטברות יתר של שעוות אוזן עלולים לחוות את הסימפטומים הבאים:
- חוסר נוחות באוזן.
- כאב אוזן.
- טינטון – (טיניטוס) רעשים וזמזומים באוזן שמגיעים ממקור פנימי.
- גרד.
- סחרחורת - תחושה שאתם מסתובבים גם כאשר אתם עומדים במקום. אין תמימות דעים בין המומחים לגבי כך ששעווה גורמת לסחרחורת.
במקרים נדירים מופיע סימפטום של שיעול הנגרם כתוצאה מגירוי של עצב בתוך האוזן. מצב זה מתרחש עקב עליית הלחץ הנוצר על ידי שעוות האוזן הכלואה.
גורמים
הגורמים להיווצרות 'פקק' שעווה נעוצים במקרים רבים בדפוסי התנהגות (ניקוי לא תקין או שימוש במכשירים) אך תדירות ההיווצרות עלולה להיות גבוהה יותר בקרב אנשים שאצלם מיוצרת כמות גדולה של שעוות אוזן.
דפוסי התנהגות
מספר דפוסי התנהגות עלולים למנוע מהשעווה שנוצרת להיות מופרשת באופן טבעי.
- ניקוי לא נכון של האוזן, דוגמת שימוש בקיסמי אוזניים אשר גורמים להחדרת השעווה פנימה לתעלה, כך שנוצר פקק.
- שימוש באטמי אוזניים בעת שינה או בעת שחיה.
- שימוש במכשיר שמיעה.
גורמי סיכון
הסיכון להצטברות של שעוות אוזן גדל במקרים הבאים:
- תעלת האוזן צרה או מעוותת.
- קיימות שערות רבות בתעלת האוזן.
- מחלת עור על הקרקפת.
- השעווה יבשה מהרגיל. תופעה זו נפוצה יותר בקרב אוכלוסייה קשישה. שעווה יבשה מהרגיל נוטה להיכלא בתעלת האוזן.
- מופעים חוזרים של זיהומים באוזן.
- קיים גידול שפיר בחלק החיצוני של תעלת האוזן (אוסטיאומטה)
- קשיים בלימודים (הסיבה לכך אינה ידועה).
הסיכון לחסימה חוזרת של תעלת האוזן קיים כאשר יש נטייה לייצר שעווה בכמות גדולה מהרגיל.
אבחון
אין צורך לבצע בדיקות מיוחדות על מנת לאשר אבחנה של עודף שעוות אוזן או פקק. במקרה שלאדם יש מופעים חוזרים של שעוות אוזן, סביר להניח שהוא ידע להעריך בעצמו מתי מתרחשת הצטברות של שעווה הגורמת לבעיה או לאי נוחות.
הרופא המטפל או רופא מומחה (אף,אוזן גרון) בוחן את תעלות האוזניים באמצעות מכשיר המכונה אוטוסקופ או אוריסקופ. המכשיר מצויד באמצעי תאורה ובזכוכית מגדלת אשר מאפשרים לרופא לראות ביתר פרוט את המתרחש בתוך פנים האוזן. באמצעות המכשיר ניתן לראות אם יש הצטברות יתר של שעוות אוזן והאם היא כלואה.
אבחון של אבדן שמיעה או ירידה בשמיעה
אבדן שמיעה או ירידה בשמיעה עלולים לנבוע מהשעווה הכלואה. במקרה של אבדן שמיעה או ירידה בשמיעה, כדאי לאבחן האם הדבר נובע מפגם הולכתי ('פקק' שעווה או זיהום באוזן התיכונה) או מפגם תפישתי.
פגם הולכתי גורם לפגם בהולכת הקול מהאוזן החיצונית אל הפנימית, בעוד שפגם תפישתי נובע מבעיה בשבלול שבאוזן הפנימית, בעצב השמיעה או במרכז השמיעה שבמוח. במקרים מסוימים פגם תפישתי הוא מולד, או שנובע ממחלת מנייר, או עקב חשיפה ממושכת לרעש. הוא שכיח יותר בקרב קשישים.
מבחן רין
מתבצע על ידי שימוש בקולן, שהוא מכשיר מתכתי דמוי מזלג בעל שתי שיניים המייצרות תנודות צליליות. תחילה מוחזק הקולן באוויר בקרבת האוזן והבודק מקיש עליו לקבלת צליל. בהמשך מניחים את הבסיס של הקולן על עצם המסטואיד הממוקמת מאחורי האוזן ושוב מקישים עליו לקבלת צליל.
באופן רגיל, האוזן קולטת צלילים דרך תעלת השמע החיצונית ודרך האוזן התיכונה טוב יותר מאשר דרך הגולגולת. אם הצליל הנשמע מהקולן חזק יותר כאשר הוא מוחזק בצמוד לעצם המסטואיד, הפגיעה בשמיעה נובעת מפגם בהולכת הקול מהאוזן החיצונית אל האוזן הפנימית, ועלולה להצביע על בעייה בתעלת האוזן החיצונית או באוזן התיכונה.
מבחן וובר
בבדיקה זו מניחים את הקולן במרכז המצח. אדם ללא בעיות שמיעה ישמע את הצליל במידה שווה בשתי האוזניים. אם קיימת באוזן מסוימת פגיעה בהולכת הקול מהאוזן החיצונית לאוזן הפנימית, הקול יישמע חזק יותר באוזן זו. כמו בדיקת רין, מבחן זה מאפשר לקבוע אם הירידה בשמיעה היא הולכתית, תפישתית או שילוב של שניהם.
במצבים מסוימים הקולן עלול להטעות. למשל כאשר שילוב של מספר סיבות גורם לירידה בשמיעה או במצב שאדם חירש לחלוטין באוזן אחת ובעל שמיעה טובה באוזן השנייה.
בדיקה עצמית לירידה באיכות השמיעה
כאשר מתעורר חשד לבעיה בשמיעה יכולה בדיקה עצמית לתת אישוש ראשוני. ניתן לבצע בדיקה כזו באתר של חברת אוניטרון הקנדית (ההנחיות באנגלית), או בעזרת תוכנה שפיתחה החברה אשר ניתנת להורדה למכשיר אייפון (מכונה uHear). לשם ביצוע הבדיקה תזדקקו לאוזניות חיצוניות או אוזניות כפתור. כתובת האתר: www.unitron.com
טיפול
במרבית המקרים שעוות האוזן מתנקה מעצמה ללא צורך להסיר אותה. היא נודדת באיטיות מעומק התעלה לכוון הפתח החיצוני של האוזן.
הסרה מתבקשת כאשר השעווה חוסמת לחלוטין את האוזן או אם מתרחש אחד מהמצבים הבאים:
- אבדן שמיעה או ירידה בשמיעה.
- כאב באוזן.
- טינטון (שמיעת רעשים או זמזומים באוזן המגיעים ממקור פנימי).
- סחרחורת (ורטיגו) – תחושה שאדם בתנועה כאשר הוא עומד במקום.
- שיעול.
הסרת שעווה ומכשירי שמיעה
לעיתים נוצר צורך להסיר את שעוות האוזן כאשר היא גורמת למכשיר השמיעה לצפצף, או בעת הכנת תבנית של תעלת האוזן לצורך הכנת מכשיר שמיעה.
טיפות אוזניים
השלב הראשון בטיפול כולל שימוש בטיפות אוזנים לצורך ריכוך השעווה, כך שיהיה קל יותר להסיר אותה.
המלצות לשימוש נכון בטיפות אוזניים
- יש ליטול ידיים במים ובסבון טרם השימוש בטיפות אוזניים.
- טרם השימוש בטיפות יש לנקות בעדינות, באמצעות צמר גפן, את האוזן החיצונית בלבד מלכלוך ומהפרשות. אין להחדיר מקלון אוזניים עמוק לתוך האוזן.
- לפני השימוש יש לחמם את טיפות האוזניים לטמפרטורת החדר על ידי החזקת הבקבוק בכף היד במשך מספר דקות. הדבר ימנע סחרחורת שעלולה להיגרם עקב המגע של האוזן עם הטיפות הקרות.
- לשם הזלפת הטיפות לאוזן יש לשכב על הצד, כשהאוזן הפגועה פונה כלפי מעלה. על מנת להחדיר ביעילות את הטיפות לאוזן וכדי לגרום ליציאת אוויר כלוא החוצה, יש למשוך ולדחוף את האוזן בעדינות. יש למלא את תעלת האוזן החיצונית בטיפות.
יש להישאר במצב שכיבה 3-5 דקות על מנת לאפשר לטיפות להיספג בשעווה ולרכך אותה.
- יש לחזור על הפעולה 2-3 פעמים ביום במשך 5 ימים. בסופו של דבר השעווה תתרכך וייתכן שתנשור מעצמה באופן הדרגתי.
- יש להשאיר את תעלת האוזן החיצונית בלתי מכוסה.
אין להשתמש בטיפות במידה שיש קרע בעור התוף.
שטיפות אוזניים במרפאה
כאשר הטיפול בטיפות אוזניים אינו פותר את הבעיה מבצעים שטיפת אוזניים. במהלך השטיפה מתיזים מים בטמפרטורת הגוף לתוך תעלת האוזן על מנת להסיר את שכבות שעוות האוזן שהצטברו. ניתן לווסת את הלחץ שבו מוזרמים המים. בדרך כלל מתחילים את הטיפול בלחץ הנמוך ביותר האפשרי ומעלים ככול הנדרש.
במהלך הבדיקה בוחנים את האוזן באמצעות מכשיר אוטוסקופ, כדי לוודא שהשעווה אכן יוצאת.
השטיפה אינה כרוכה בכאב אולם תיתכן תחושה מוזרה באוזן בזמן שהמים מוזרמים לתוך התעלה. יש לדווח למטפל אם מופיעים סימפטומים של כאב, סחרחורת, נפיחות של תעלת השמע החיצונית (תעלה המקשרת בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה) או אבדן שמיעה.
סימפטומים אלו עלולים להצביע על זיהום ומצריכים בירור רפואי נוסף.
טיפול חוזר
במידה ששטיפת אוזניים אינה מסירה את השעווה הכלואה, מומלץ טיפול חוזר בטיפות אוזניים ובשטיפה נוספת. ניתן גם למלא את האוזן במים לפני השטיפה הנוספת אשר תתבצע לאחר 15 דקות.
באילו מצבים לא מבצעים שטיפות אוזן
אין לבצע שטיפת אוזניים במצבים הבאים:
- בעת ביצוע השטיפה הקודמת הופיעו סימפטומים של כאב או סחרחורת.
- יש קרע בעור התוף או היה קרע בעור התוף במהלך 12 החודשים שקדמו לשטיפה.
- קיימת דליפה של נוזל מהאוזן במהלך 12 החודשים האחרונים. זו עלולה להצביע על ניקוב של עור התוף.
- היתה דלקת באוזן התיכונה במהלך 6 השבועות שקדמו לשטיפה.
- המטופל עבר ניתוח אוזן כלשהו המונע שטיפה במהלך 18 חודשים שקדמו לשטיפה.
- דלקת באוזן החיצונית המלווה בכאב בתעלת האוזן או באפרכסת (החלק החיצוני הגלוי לעין של האוזן).
- יש היסטוריה של דלקות באוזן החיצונית או טינטון. במצבים אלו השטיפה עלולה לגרום להחמרה בסימפטומים.
- הימצאות גוף זר באוזן.
- חיך שסוע, בין אם טופל ובין אם לאו.
- כאשר אדם שומע רק באוזן אחת (האמורה להישטף). קיים סיכוי קטן מאוד שהתהליך יגרום לאבדן שמיעה קבוע.
- אין שיתוף פעולה מצד המטופל. אופייני יותר בקרב ילדים ובקרב אנשים בעלי לקויות למידה.
כפתורים באוזניים
מקרה נוסף בו לא מומלצת שטיפת אוזניים הוא מצב שהותקנו 'כפתורים' באוזניים, מאחר שהם מאפשרים זרימה של מים פנימה לאוזן התיכונה, תוך כדי השטיפה. הכפתורים הם צינוריות קטנות וחלולות המוחדרות לאוזן לצורך ניקוז נוזלים מהאוזן התיכונה. צינוריות אלו יוצאות מעצמן (ללא התערבות) ובסופו של דבר הפתח שנוצר מחלים ונסגר.
טיפולים נוספים להסרת שעוות אוזן
אם טיפות אוזניים או שטיפה לא מסירות את השעווה, או שטיפולים אלו אינם מתאימים למטופל, ניתן להציע הסרת השעווה באופן ידני, או באמצעות שאיבה עדינה. שאיבה עדינה מתבצעת בסיוע מיקרוסקופ לשם קבלת מראה מוגדל של תעלת האוזן החיצונית. הפעולה מלווה ברעש ובתחושת חוסר נוחות. בהליך זה עושים שימוש רופאי אף-אוזן-גרון רבים.
בכול מקרה אין לנסות להוציא את השעווה לבד בבית, אלא במרפאה.
רפואה אלטרנטיבית - נר להסרת השעווה (Ear candling)
בתרבויות מסוימות נועד השימוש בחום של נר לשיפור התחושה הכללית וגם להסרה של השעווה. בשיטה זו מניחים נר חלול בצורת קונוס בקצה תעלת האוזן החיצונית ומדליקים את הקצה האחר. התהליך אמור לייצר לחץ שלילי הגורם להוצאת השעווה מתוך תעלת האוזן.
מחקרים הראו ששיטה זו אינה יעילה להסרת השעווה, היות שעל מנת להוציאה צריך ליצור לחץ העלול לפגוע בעור התוף. לשיטה יש גם סכנה של כוויות.
מניעה
הדרך הטובה ביותר להפחית את הסיכון לפתח בעיות באוזניים היא לא להחדיר חפצים לאוזן דוגמת קיסמי אוזניים, סיכות שיער או עפרונות. במידה שהצטברות של שעווה באוזן מהווה בעיה, יש לפנות לרופא ולא לנסות לטפל באופן עצמאי.
החדרת חפצים אלו לאוזן עלולה:
- לפגוע בעור של תעלת האוזן ובכך להגדיל את הסיכוי לפתח דלקת באוזן החיצונית.
- לגרום לשעווה לחדור עמוק יותר בתעלת האוזן וליצור שם פקק.
- לחורר את עור התוף.
שמירה על אוזן יבשה ונקייה
- אין לאפשר חדירה של מים, שמפו או סבון לתוך פנים האוזן בזמן רחצה. ניתן לחבוש כובע רחצה בזמן הרחצה או במהלך שחייה.
- לאחר הרחצה מומלץ להשתמש במייבש שיער בטמפרטורה נמוכה על מנת לייבש את האוזן. אין להחדיר קצוות של מגבת רחצה לתוך האוזן על מנת לייבש אותה, היות שפעולה זו תגרום נזק.
- לאדם השוחה באופן קבוע מומלץ לחבוש כובע ים המגן על האוזניים, או להשתמש באטמי אוזניים העשויים סיליקון.
סיבוכים
סיבוכים העלולים להתרחש כתוצאה משעווה כלואה באוזן:
- זיהום.
- ורטיגו או חוסר נוחות במידה שהשעווה באה במגע עם עור התוף.
סיבוכים שדווחו בעקבות שטיפת אוזן
- כשלון בהסרת השעווה.
- דלקת באוזן החיצונית.
- דלקת באוזן התיכונה.
- קרע בעור התוף.
- פגיעה בצינור המחבר בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה. (תעלת השמע).
- כאב.
- ורטיגו.
- החמרה של טינטון.
לעיתים מתרחש לאחר השטיפה דימום קל הנפסק מעצמו. בחילה, הקאה וורטיגו עלולים להתרחש במידה שהמים המשמשים לשטיפת האוזן קרים מדי. ההמלצה היא לבצע את השטיפה על ידי התזת מים פושרים, בטמפרטורת הגוף.
סיבוכים חמורים בעקבות שטיפת אוזן נדירים מאוד וכוללים:
- זיהום חמור המתפשט לגולגולת ועלול לגרום לשיתוק קראניאלי, דלקת קרום המח ואפילו מוות. בקבוצת הסיכון לסיבוך זה מצויים קשישים, חולי סוכרת ואנשים בעלי מערכת חיסון ירודה.
- טינטון ארוך טווח (טינטון כרוני). עלול להתרחש כתוצאה מהסרת השעווה או כתוצאה משטיפה באוזן.
- התקף לב. סיבוך נדיר ביותר. ייתכן שהסיבה להתקף הלב נעוצה בגרוי של עצב הוואגוס המשותף לתעלת השמע, לעור התוף וללב.
