09 דצמבר 2016 ט' כסלו תשע"ז

סיבוכים וסיכונים בהריון לפי שליש

סיבוכים אפשריים בשליש השני

הפלה מאוחרת

הפלות אשר מתרחשות בין השבועות ה- 15 ל- 20 מוגדרות כהפלות מאוחרות, ונגרמות בדרך כלל בשל אי ספיקה של צואר
הרחם
, או בעקבות צירים מוקדמים, זיהום, או דימום. לאחר השבוע ה- 20, אובדן של העובר אינו מוגדר עוד כהפלה, אלא כלידה מוקדמת.
סיבות שכיחות לאי ספיקה של צואר הרחם יכולות לכלול פגיעה מכאנית בצואר הרחם, למשל בעקבות
גרידה
או לידת מכשירים (ואקום), ובעיקר אם בעקבות פעולות אלו נגרמה פציעה בצואר הרחם. במידה שהאישה ילדה בעבר
לידה
מוקדמת אשר התחילה בירידת מים (ולא בעקבות צירים), יתכן גם כן שמדובר באי ספיקה של צואר הרחם.
אי ספיקה של צואר הרחם תתאפיין בירידת מים ללא צירים. כמו כן בבדיקה גניקולוגית פנימית, ניתן יהיה להבחין בפתיחה של הצואר. מקרים של אי ספיקה אינם מאופיינים בדרך כלל על ידי הופעת צירים או דימום.
טיפול נפוץ יחסית במצב של אי ספיקת צואר הרחם הוא באמצעות תפירת הצואר. זוהי פעולה כירורגית שבה נתפר תפר טבעתי סביב צואר הרחם. הפעולה מבוצעת תחת
הרדמה
כללית, בין השבוע ה- 12 ל- 14 להריון.
את התפר יש להסיר לקראת השבועות 37-38, וכן בכל מקרה של הופעת צירים, ללא קשר לשלב
ההריון
(על מנת למנוע נזק חמור לרחם). לא כל מצב של אי ספיקה של צואר הרחם מצריך את פעולת התפירה, שכשלעצמה אינה נטולת סיבוכים (דוגמת
הפרשות
מרובות, דלקות, והיווצרות צלקת בצואר הרחם). יש לשקול פעולה זו בהתאם להיסטוריה המיילדותית של האישה, ובהתאם לשיקול דעתו של רופא הנשים המטפל.

דימום

בשלב זה של ההריון, דימום יופיע בדרך כלל בשל מצב המכונה היפרדות שליה מוקדמת. זהו מצב נדיר יחסית (כ- %1 מהלידות) בו חלה היפרדות של השליה מדופן הרחם טרם התחלת
הלידה
.
מצב זה מאופיין על ידי
כאב
בטן חד ומתמשך והופעת דימום נרתיקי כהה. במידה שמדובר בהיפרדות קטנה, עלול להופיע דימום ללא כאב. מרבית המקרים מתרחשים בשליש השלישי, אולם דווחו מקרים שהתרחשו החל מהשבוע ה- 20 להריון. היפרדות שליה הוא מצב חירום, שעלול לגרום למצוקה עוברית קשה, ולכן כל דימום המלווה בכאב מחייב פנייה דחופה לחדר המיון ליולדות.
מתי לפנות לקבלת טיפול דחוף?

בעיות הקשורות למתן
שתן

מצב אופייני
בהריון
הוא צורך תכוף למתן שתן. הדבר נגרם בשל לחץ הרחם הגדל באגן ולוחץ על שלפוחית השתן. כאשר הרחם גדל ויוצא אל מחוץ לאגן, לקראת השליש השני להריון, הצורך התכוף במתן שתן נוטה להשתפר. לקראת סוף ההריון, ראש העובר עלול ללחוץ אף הוא על השלפוחית, ולכן שוב יכול להתעורר צורך מוגבר במתן שתן. סיבה נוספת לתופעה זו הוא נפח הדם אשר עולה בתקופת ההריון, מגביר את ייצור השתן, ומעלה את הצורך למתן שתן.
במקרים מסוימים, ובעיקר לקראת סוף ההריון, עלולה להיחלש פעולתו של השסתום אשר מונע דליפה של השתן, ולכן עלול להתפתח מצב של חוסר שליטה על מתן השתן. השסתום נחלש בעקבות הפרשת הורמוני ההריון, ולכן בעיה זו תיפתר לאחר הלידה. במידת הצורך, ניתן לטפל בתופעה לאחר הלידה, באמצעות למידת שיטות להפעלת שרירי
רצפת האגן
בצודה נכונה. הדרכה זו ניתנת על ידי פיזיותרפיסטית מומחית לשיקום רצפת האגן.

צריבה בעת מתן שתן

דלקות בדרכי השתן הן מצב שכיח בהריון. מאפיינים של
דלקת
בדרכי השתן הם צריבה לקראת סוף מתן השתן, צורך דחוף ותכוף במתן שתן וכן כאב בבטן התחתונה. ניתן לאבחן מצב של דלקת בדרכי השתן באמצעות בדיקת שתן. מצב זה מחייב טיפול אנטיביוטי.

הפרשות מהנרתיק

הפרשות מוגברות מהנרתיק הן מצב שכיח בתקופת ההריון. כל עוד מדובר בהפרשה חלבית, או
הפרשה
צלולה, דלילה וללא ריח חריף, הרי שפרט לבעיה אסתטית, בדרך כלל אין בכך כל בעיה רפואית המצריכה טיפול. חשוב לציין שבכל מקרה אסור לבצע שטיפות נרתיקיות בתקופת ההריון, אלא אם כן הורה רופא הנשים המטפל אחרת.
חשוב לשים לב לשינויים בהפרשות. אם ההפרשה הפכה סמיכה, לבנה, או צהבהבה-ירוקה, ואף הפכה לבעלת ריח רע, ובעיקר אם התופעה מלווה בגרד או צריבה, חשוב לפנות בהקדם לרופא, מאחר שכנראה מדובר בדלקת המחייבת טיפול.
הסכנה בדלקת בנרתיק נעוצה בכך שאם זו תתפתח ותעלה בצואר הרחם, היא תסכן את העובר. על מנת לאבחן את סוג הזיהום, יכול הרופא לקחת תרבית מהנרתיק ומצואר הרחם, ובהתאם לממצאים, להתאים את הטיפול הנאות. בחלק מהמקרים מדובר בטיפול אנטיביוטי, או באמצעות נרות וגינליים ומשחה.

דליות וורידים

דליות הן ורידים אשר התרחבו והפכו בולטים. חשוב להבחין בינן ובין ורידים ונימים שהם כלי דם אדומים, עדינים, שבדרך כלל נספגים ונעלמים לאחר סיום ההריון.
הנטיה לפתח דליות היא תורשתית ושכיחה בקרב נשים הרבה יותר (פי 4) מאשר אצל גברים. במהלך ההריון, המשקל הנוסף מייצר לחץ על מערכת הורידים והשסתומים, ומקשה על ריקון הדם מהורידים. גם ההורמון
פרוגסטרון
, אשר רמתו עולה בעת ההריון, תורם להרפיית שרירים מוגברת ולהרחבת כלי הדם והרפיית השסתומים. במידה שקיימת נטיה לפתח מחלת ורידים, סיכוייה להתבטא בתקופת ההריון גבוהים.
דליות ברגליים עלולות לגרום לתחושת כאב, ובמקרים חמורים עלולים אף להתפתח
כיבים
דלקתיים בעור, סביב הורידים המודלקים. במקרים חמורים יותר, עלולים להתפתח קרישי דם, או שתיווצר דלקת ורידים שיטחית, תופעות אשר יתבטאו בורידים אדומים ורגישים למגע.
על מנת להקל על חומרת הבעיה, מומלץ לגרוב גרביים אלסטיים תומכים. יש לגרוב גרביים אלו החל מרגע היקיצה (טרם הירידה מהמיטה), תוך כדי שכיבה, ועד לסוף היום. כמו כן מומלץ להמנע מעמידה ממושכת על הרגליים ולבצע תרגילים להנעת כפות הרגליים (בעיקר בתקופות של ישיבה ממושכת, כמו למשל במהלך טיסה) כדי להגביר את זרימת הדם לרגליים. פעילות גופנית כמו שחיה או הליכה עשויות להקל אף הן על המצב. מומלץ לרכוש גרביים אלסטיים לאחר בדיקה והתאמה של רופא מומחה לכלי דם, על מנת להתאים את דרגת החוזק שנדרשת.
במקרים נדירים יופיעו דליות גם בשפתי הפות. דליות אלו עלולות לגרום לכאב רב, ולהפריע בעת קיום יחסי מין.
גם הדליות ברגלים וגם אלו באבר המין נוטות להעלם לאחר הלידה. במידת הצורך, לאחר סיום ההריון ניתן לטפל בדליות באמצעות ניתוח או הזרקות לוריד.

דמם מהאף או מהחניכיים

גודש בכלי הדם בתקופת ההריון עלול לגרום לדימום מהאף או מהחניכיים. דימום זה אינו מסכן את העובר ואינו סימן לבעיה של
יתר לחץ דם
. יחד עם זאת, אם ידועה נטיה לדימומים עוד קודם להריון, מומלץ לבצע בדיקה של תפקודי קרישת הדם.

טחורים

טחורים הם דליות המתפתחות באזור
פי הטבעת
והחלחולת (רקטום), שעשויות להיות חיצוניות (שכיח יותר בהריון, בולטות מחוץ לפי הטבעת), או פנימיות (מאופיינות על ידי דימום רקטלי).
עצירות
, קושי בפעולת מעיים, תזונה דלת סיבים תזונתיים, רמות גבוהות של פרוגסטרון (כמו בזמן ההריון), וכן הלחץ והמשקל של ההריון עצמו, הם כולם גורמים המעודדים היווצרות טחורים. הלחץ של פעולת הלידה עצמה, עלול לגרום להחמרה של טחורים לאחר הלידה.
טחורים עלולים לדמם ואף לגרום לכאב חזק. על מנת להקל על תופעה מטרידה זו יש להקפיד על תזונה עשירה בסיבים תזונתיים כדי לדאוג לפעולת מעיים תקינה ולמנוע עצירות. ניתן לעשות קומפרסים קרים כדי להרגיע את המקום, ואף ניתן לטפל באמצעות משחות ופתילות המיועדות לטיפול בטחורים, כל עוד אלו מותרות לשימוש בהריון.
באופן כללי, רוב הטחורים יספגו חזרה פנימה לאחר הלידה, ואף נמצא כי
הנקה
מסייעת להקלה על מצב של טחורים. במידת הצורך, ניתן לבצע ניתוח לטיפול בטחורים לאחר הלידה.

עצירות

רמות גבוהות של פרוגסטרון, הגורמות להרפיית שרירים ולכן לירידה בפעילות המעיים במהלך ההריון, עלולות לגרום להתפתחות עצירות. גם כדורי הברזל אותם נהוג לקחת במהלך ההריון עלולים לתרום בקרב חלק מהנשים להופעת עצירות. במקרה כזה, מומלץ לנסות ולהחליף את הכדור, ובמידת הצורך ניתן אף לצרוך
ברזל
ממקור טבעי.
כדי להקל על מצב של עצירות, חשוב להקפיד לשתות הרבה מים וכן מיצי פירות וירקות. זאת על מנת לרכך את הצואה ובכך להקל על יציאתה. ניתן לצרוך מיץ שזיפים וכן להקפיד על תזונה עתירה בסיבים תזונתיים (כגון דגנים מלאים ופירות יבשים), או הוספת סיבי סובין לתזונה. מומלץ לבצע פעילות גופנית סדירה הכוללת הליכה או שחיה.
בכל מקרה אין לצרוך חומרים משלשלים ללא הוראת רופא, הואיל ואלו עלולים לגרום להתפתחות של תלות.

בצקת

זהו מצב בו נאגרים נוזלים ברקמות הגוף, אשר מתבטא בנפיחות בעיקר באזור כפות הרגליים והידיים וכן בקרסוליים. בצקת נוטה להופיע יותר בשעות היום המאוחרות (לקראת סוף היום), או בעקבות עמידה ממושכת על הרגליים.
ניתן להקל על הופעת הבצקת על ידי הימנעות מעמידה ממושכת, גריבת גרביים אלסטיים תומכים, או על ידי הרמת הרגליים למעלה בעת מנוחה ובמהלך הלילה (למשל באמצעות תמיכה של כרית).
בצקת עלולה להתפתח גם לאחר הלידה, בעקבות השינויים ההורמונים לאחר סיום ההריון ויציאת השליה. בצקת זו חולפת בדרך כלל מספר ימים לאחר הלידה. לעתים המצב מלווה בהזעה מוגברת כמנגנון להפרשת עודף הנוזלים מהגוף.
במקרים קיצוניים, בצקת עלולה לרמז על התפתחות
רעלת הריון
. בצקת במקרה כזה תופיע בברכיים, או מעליהן, וכן בפנים.