09 דצמבר 2016 ט' כסלו תשע"ז

סיבוכים וסיכונים בהריון לפי שליש

שליש שלישי: סיבוכים כלליים

הפרשות
מהנרתיק

הפרשות מוגברות מהנרתיק הן מצב שכיח בתקופת
ההריון
. כל עוד מדובר בהפרשה חלבית, או
הפרשה
צלולה, דלילה וללא ריח חריף, הרי שפרט לבעיה אסתטית, בדרך כלל אין בכך כל בעיה רפואית המצריכה טיפול. חשוב לציין שבכל מקרה אסור לבצע שטיפות נרתיקיות בתקופת ההריון, אלא אם כן הורה רופא הנשים המטפל אחרת.
חשוב לשים לב לשינויים בהפרשות. אם ההפרשה הפכה סמיכה, לבנה, או צהבהבה-ירוקה, ואף הפכה לבעלת ריח רע, ובעיקר אם התופעה מלווה בגרד או צריבה, חשוב לפנות בהקדם לרופא, מאחר שכנראה מדובר בדלקת המחייבת טיפול.
הסכנה בדלקת בנרתיק נעוצה בכך שאם זו תתפתח ותעלה בצואר
הרחם
, היא תסכן את העובר. על מנת לאבחן את סוג הזיהום, יכול הרופא לקחת תרבית מהנרתיק ומצואר הרחם, ובהתאם לממצאים, להתאים את הטיפול הנאות. בחלק מהמקרים מדובר בטיפול אנטיביוטי, או באמצעות נרות וגינליים ומשחה.

סטרפטוקוקוס מסוג B

זהו
חיידק
ממשפחת הסטרפטוקוקוס, אשר גורמים גם דלקות
גרון
(סטרפ A). כל עוד לא מדובר
בהריון
,
החיידק
אינו נחשב אלים או מסוכן. הסכנה היא בשל מעבר של העובר בתעלת
לידה
של אם הנושאת את החיידק. בקרב ילודים, חיידק זה עלול לגרום למחלה קשה ואף קטלנית.
במידה שהחיידק מתגלה אצל אישה הרה, אין כל צורך בקבלת טיפול אנטיביוטי במהלך ההריון, מאחר שהוא נוטה לחזור לאחר הטיפול. יחד עם זאת, חשוב שהאישה תקבל אנטיביוטיקה במהלך
הלידה
, על מנת למנוע הדבקת הילוד בחיידק.
כאשר הלידה מתפתחת במהירות והאם לא הספיקה לקבל את האנטיביוטיקה, יש לתת לילוד טיפול אנטיביוטי במהלך 48 שעות החיים הראשונות. בכל מקרה, אישה שהוגדרה כנשאית של סטרפטוקוק מסוג B צריכה ליידע את צוות חדר הלידה בהקדם.
בארצות הברית נהוג לבצע תרבית מאזור הנרתיק ופי הטבעת החל בשבוע ה- 35 להריון, על מנת לאתר את הנשאיות של חיידק הסטרפטוקוק B. בישראל בדיקה זו אינה שגרתית, אולם ניתן לדרוש את ביצועה מרופא הנשים המטפל.

היפרדות שליה מוקדמת

הסימן האופייני להיפרדות שליה הוא דימום וגינלי (מהנרתיק). זהו מצב המתרחש כאשר השליה נפרדת מדופן הרחם ונגרם דימום באזור בו קודם לכן הייתה השליה מעוגנת ברחם. ככל שחלק גדול יותר מפני השליה ניתק מדופן הרחם, וכתלות במהירות של התפתחות ההתנתקות, כך עולה רמת הסיכון לעובר ולאם.
היפרדות שליה מתרחשת אחת לכ- 200 הריונות.
גורמי סיכון
להיפרדות שליה כוללים:
  • יתר לחץ דם
    של האם (בכ- 40% מהמקרים).
  • רעלת הריון
    .
  • קרישיות יתר (טרומבופיליה).
  • ירידת מים מוקדמת.
  • היפרדות שליה בהריונות קודמים.
  • עישון או צריכת סמים.
  • חבלה בבטן.

הסימנים האופייניים להפרדות השליה כוללים:
  • דימום, בכ- 90% מהמקרים. כאשר שיעור ההיפרדות נמוך, הדימום לא ילווה בכאב.
  • בהתאם למיקום אזור ההיפרדות, יופיע
    כאב
    חד בבטן או בגב.
  • התקשות של הבטן.
  • צירים.

מבחינת האם, המקור לסכנה הוא הדימום. אבחנה של מצב היפרדות שליה מחייב השגחה רפואית על האם, עירוי נוזלים, ובמצבים קשים עירוי דם.
מקרים קשים של היפרדות שליה עלולים לגרום למצוקה עוברית ואף למותו של העובר. הסכנה לעובר נובעת מירידה בכמות הדם המסופקת לו באמצעות השליה, לאור ההיפרדות מדופן הרחם. בעקבות זאת חלה אף ירידה בכמות החמצן העובר אל העובר דרך השליה.
מקרים חמורים של היפרדות שליה עלולים לחייב
זירוז לידה
או ניתוח קיסרי דחוף, בהתאם לשבוע של ההריון ולרמת הסיכון לעובר ולאם. חשוב לציין שאבחנה נכונה וטיפול תומך מתאים מאפשרים במרבית המכרעת של המקרים סיום תקין של מהלך ההריון.

צריבה בעת מתן
שתן

דלקות בדרכי השתן הן מצב שכיח בהריון. מאפיינים של
דלקת
בדרכי השתן הם צריבה לקראת סוף מתן השתן, צורך דחוף ותכוף במתן שתן וכן כאב בבטן התחתונה. ניתן לאבחן מצב של דלקת בדרכי השתן באמצעות בדיקת שתן. מצב זה מחייב טיפול אנטיביוטי.
מתי לפנות לקבלת טיפול דחוף?