23 יולי 2017 כ"ט תמוז תשע"ז
מעודכן לתאריך  25.07.2010  באדיבות ה 

טרשת עורקים

(Arteriosclerosis)

הטיפול בטרשת עורקים

ככל שאבחון הטרשת מתבצע מוקדם יותר כך הטיפול פשוט ויעיל יותר. ייתכן שבשלבים ראשונים של המחלה יהיה די בשינויים באורח החיים כדי לעצור את החמרת הטרשת והתפתחות מחלות לב וכלי דם. גם במצב מתקדם יותר של טרשת יידרשו שינויים באורח החיים וזאת בנוסף לטיפול תרופתי ולעיתים ניתוחי.
השינויים המומלצים באורח החיים מפורטים בפרק "מניעה".

תרופות להפחתת שומנים בדם

  • סטטינים
    HMG-CoA Reductase הוא אנזים האחראי על ייצור הכולסטרול בכבד. סטטינים (כגון סימבסטטין, לובסטטין ואטורבסטטין) מעכבים את פעילותו של האנזים וכתוצאה מכך חלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללית וברמת ה- LDL בדם. סטטינים מסוימים גם מעלים את רמת הכולסטרול ה-HDL ומורידים את רמת הטריגליצרידים.

    הסטטינים נחשבים לתרופות בטוחות לשימוש. לעיתים נדירות הן עלולות לגרום להפרעות בתפקודי הכבד, לכאב או חולשת שרירים. במקרה של הופעת כאב בשרירים יש לפנות לרופא.
  • קושרי חומצות המרה
    תרופות בקבוצה זו (כגון כולסטיראמין וקולסטיפול) קושרות אליהן חומצות מרה וגורמות ליצירת תרכובת המופרשת בצואה. כיוון שכולסטרול הוא החומר ממנו נוצרות חומצות המרה, הרי שבעקבות פעילות התרופה צורך הגוף כמויות מוגברות של כולסטרול ועל ידי כך מושגת ירידת רמתו בדם.

    תופעות הלוואי השכיחות ביותר של קושרי חומצות המרה כוללות הפרעות במערכת העיכול המתבטאות בדרך כלל בעצירות וגזים. לעיתים נדירות עלול להתפתח מחסור בויטמינים מסיסי שומן (A, D, E, K) עקב קשירתם על-ידי התרופה והפרשתם בצואה.
  • פיברטים
    פיברטים (כגון בזאפיבראט וגמפיברוזיל) מעכבים את ייצור הטריגליצרידים בגוף ומורידים את רמתם, בדרך כלל ב- 50% - 25 . הם גם מעלים בדרך כלל את רמת כולסטרול ה-HDL ב- 10-15%.

    תופעות הלוואי השכיחות ביותר של הפיברטים מתבטאות בהפרעות במערכת העיכול. השילוב של טיפול בפיברטים עם סטטינים מגביר את הסיכון להפרעה קשה בשרירים ולכן מומלץ להימנע ממנו.
  • ניאצין (חומצה ניקוטינית, ויטמין B3)
    ניאצין מעכב את יצירת כולסטרול ה-LDL בכבד, מוריד את רמות הטריגליצרידים ויעיל מאוד בהעלאת רמות כולסטרול ה-HDL.

    ניאצין היא אחת התרופות הוותיקות ביותר לטיפול בחוסר איזון של שומנים בדם. התרופה היא בעצם ויטמין מקבוצת B שהגוף יכול לקבל גם ממזונות עשירים בניאצין דוגמת בשר, שמרים וחלק מן הדגניים.

    ניאצין כתרופה עלול לגרום לתופעת לוואי המכונה "פלאשינג" - חום ואודם בעור הפנים, גרד ובחילה.
  • אזטימיב
    אזטימיב היא תרופה חדשה לטיפול ברמה גבוהה של כולסטרול בדם. אזטימיב ניתנת לבד או בשילוב עם סטטינים.

    הכולסטרול מגיע לדם בעיקר מהכבד (שם הוא נוצר), ומהמעי (מתוצרים של מזון מפורק). אזטימיב מונע את ספיגת הכולסטרול מהמעי ואת כניסתו למחזור הדם. לעומת זאת תרופות ממשפחת הסטטינים מעכבות את ייצור הכולסטרול בכבד. שילוב של שתי התרופות ישיג יעילות גבוהה בהורדת רמות הכולסטרול בגוף.

    אזטימיב הניתנת בשילוב עם סטטינים עלולה להביא לעלייה ברמה של אנזימים מסוימים בכבד, תופעה המעידה על בעיה בתפקוד הכבד. מדידה תקופתית של רמת האנזימים הללו בדם תיתן אומדן לרמתם בכבד. לפיכך, כאשר נוטלים שילוב תרופות זה חשוב לבצע בדיקות דם סדירות הבודקות את רמת אנזימי הכבד.
  • אומגה-3
    צריכת חומצות שומן מסוג אומגה-3 הנמצאות בשפע בדגי ים שומניים מורידה את רמת הטריגליצרידים בדם. ניתן גם לקבל אומגה-3 באמצעות כמוסות, דבר המסייע לאלו אשר רגישים לבשר דגים או שפשוט לא מעדיפים אותו.

    תופעות הלוואי השכיחות הנובעות מצריכת כמוסות הן הפרעות במערכת העיכול.
 

תרופות נוגדות קרישה

  • אספירין וקלופידוגרל
    טסיות הדם הן חלקיקים קטנים שעוזרים בעת הצורך להקריש את הדם. כאשר מספר גדול של טסיות דם נצמד לרובד הטרשתי, יכול להיווצר קריש דם (פקקת או תרומבוזיס), שעלול להביא לחסימה מוחלטת של עורק ובעקבותיו להתקף לב או לשבץ מוחי.

    תרופות כגון אספירין וקלופידוגרל מפחיתות את "הדביקות" של טסיות דם ולכן מורידות את הסיכון להיווצרות קרישי דם. אספירין עלול לגרום לדימום בקיבה ולכן אינו מומלץ לחולים הלוקים בכיב קיבה או כיב תריסריון. גם לחולי אסתמה הוא אינו מומלץ. ניתן להחליפו בקלופידוגרל.
  • ווארפארין
    ווארפארין היא תרופה נוגדת קרישה שמנגנון הפעולה שלה שונה מזה של אספירין וקלופידוגרל.

    ווארפארין הוא חומר חזק יותר מאספירין ולכן סכנת הדימום המתלווה לשימוש בו גבוהה יותר. המינון המיטבי של ווארפארין משתנה מחולה לחולה, ואף אצל אותו החולה, כי הוא מושפע בין השאר מתזונה, תרופות נוספות ותוספי מזון. לאור זאת יש לנטר את פעילות הווארפארין לעתים קרובות, על ידי בדיקת דם המודדת את קצב קרישת הדם. על סמך תוצאות הבדיקה יקבע הרופא את המינון המתאים למטופל.
 

תרופות להורדת לחץ הדם

התרופות להורדת לחץ הדם נוטלות חלק חשוב במערך הטיפולי, מאחר שיתר לחץ דם מהווה גורם סיכון חמור לטרשת עורקים.
  • מעכבי ACE
    תרופות כגון אנאלאפריל, ליזינופריל וקאפטופריל מונעות את יצירת ההורמון אנגיוטנסין 2, שהוא חומר המעודד התכווצות כלי דם. בכך הן גורמות להרחבת כלי הדם ולהורדת לחץ הדם.

    תופעות הלוואי העיקריות של מעכבי ACE כוללות שיעול יבש, סחרחורת וכאבי ראש. התרופות ממשפחה זו עלולות להשפיע על תפקוד הכליות ולכן מומלץ לוודא שתפקוד הכליות תקין טרם הוחל בנטילתן.
  • חוסמי קולטנים לאנגיוטנסין 2
    חוסמי קולטנים לאנגיוטנסין 2 כגון לוסארטאן, ואלסארטאן וקאנדסארטאן אינם מאפשרים להורמון המופרש להתחבר לקולטנים שבדפנות כלי הדם, וכך נמנעת פעילותו.

    תרופות מקבוצה זו ניתנות לחולים הרגישים לתרופות ממשפחת מעכבי ACE בגלל תופעות הלוואי שלהן.
  • תרופות הגורמות להפרשת שתן מואצת (משתנות)
    על משפחת תרופות זו נמנות פורוסמיד, והידרוכלורותיאזיד. הן גורמות להפרשת שתן מואצת ובכך להורדת לחץ הדם. לעיתים קרובות משולב הטיפול בתרופות משתנות עם מעכבי ACE.

    פורוסמיד והידרוכלורותיאזיד גורמות לאיבוד אשלגן, דבר שעלול להגביר את הסיכון להפרעות בקצב פעילות הלב. מסיבה זו הן ניתנות בשילוב תוספי אשלגן.
  • חוסמי בטא
    חוסמי בטא כגון אטנולול, ביזופרולול ומטופרולול מרחיבים את כלי הדם וכך מביאים להורדת לחץ הדם. לרוב משולב הטיפול בחוסמי בטא עם מעכבי ACE ותרופות משתנות.

    תופעות הלוואי כוללות עייפות, טשטוש, דופק איטי וירידה חדה בלחץ הדם, בייחוד בעת מעבר משכיבה לעמידה.

    • לא ניתן להשתמש בחוסמי בטא אצל חולי אסתמה.
 
  • ניטראטים
    ניטראטים כמו איזוסורביד דיניטראט, ואיזוסורביד מונוניטראט מרחיבים את כלי הדם ובכך מורידים את לחץ הדם.
 

ניתוחים

ניתוח יידרש כאשר עורק מרכזי הוצר. בעיקר מדובר בשני סוגים של עורקים:
  • העורקים הכליליים - אלו המספקים דם לשריר הלב. היצרות שלהם עלולה להוביל להתקף לב.
  • העורקים התרדמניים – העורקים הראשיים המספקים דם לראש ולצוואר. ישנם שני עורקים כאלו וכול אחד מהם עובר בצד נגדי של הצוואר.
 
  • צנתור (אנגיוגרפיה)
    צנתור הוא הליך שבו מחדירים צנתר (צינורית דקה, ארוכה וגמישה) לתוך כלי הדם, דרך עורק המפשעה או דרך היד. חומר ניגוד שניתן לראותו בעזרת קרן רנטגן מוזרק לתוך הצנתר ועובר לזרם הדם. צילום הרנטגן מאפשר הדגמה של זרימת הדם בעורקים ואבחון אזורים חסומים.

    ניתן להצמיד לקצה הצנתר בלון זעיר. כשהצנתר מגיע לחסימה בעורק מנפחים את הבלון, והוא שובר את הרובד הטרשתי ואת קריש הדם ודוחס אותם לדפנות כלי הדם.
    אחת הבעיות המרכזיות של הליך זה היא חסימה מחודשת של העורק, שעלולה להתרחש תוך פרק זמן קצר. על מנת להפחית את הסיכוי לחסימה מחודשת מתבצע שימוש בתומכן (סטנט).

    התומכן הוא גליל רשת מתכתי דק ביותר המורכב על הבלון שבקצה הצנתר. כשמנפחים את הבלון נפתח התומכן, נצמד לדופן העורק ונשאר במקום גם לאחר הוצאת הצנתר.
    בשנים האחרונות פותחו תומכנים המשחררים בהדרגתיות חומר שמאט את קצב היווצרות החסימה.
  • ניתוח מעקפים
    בניתוח מעקפים משתילים כלי דם העוקפים את אזור ההיצרות בעורק. בדרך כלל יוצרים את המעקפים מוורידים הניטלים מהרגליים או מבית החזה.
  • כריתת (ניקוי) פנים העורק (אנדארתרקטומי)
    בכריתת פנים העורק מסירים או ליתר דיוק 'מנקים' בהליך ניתוחי את החלק הפנימי של עורק, המעובה בגלל הטרשת, כדי להחזיר את זרימת הדם לתקנה. ניתוח זה מבוצע בדרך כלל במצבי חסימה של העורקים התרדמניים או של עורקי הרגליים.