21 אוקטובר 2017 א' חשון תשע"ח
מעודכן לתאריך  12.01.2014 

מחסור בוויטמין D

(Vitamin D Deficiency)

התפקידים וההשפעות של ויטמין D

איזון הסידן בגוף

תפקידו המרכזי של קלציטריול (ויטמין D3) הוא וויסות רמות הסידן בדם והשפעה על משק הסידן בגוף. איזון רמות הסידן חיונית לתפקוד תקין של מערכת העצבים, מערכת הלב וכלי הדם, לגדילה ולהתפתחות העצמות ולשמירה על צפיפותן בגיל מבוגר יותר.
ויטמין D מעודד ספיגת סידן וזרחן מהמזון ומפחית את הפרשת הסידן בשתן. הוא חיוני לגדילת העצמות ולשמירת חוזקן ומחסור בו עלול לגרום למבנה פגום של העצמות ולנטייה מוגברת לשברים. ויטמין D מעכב את שחרור ההורמון קלציטונין וכך מפחית פירוק עצמות וניוון הסחוס.
בלוטות יותרת התריס (פארא-תירואיד) רגישות מאד לרמות הסידן בדם. כשרמות הסידן יורדות יתר על המידה הן מפרישות הורמון PTH (parathyroid hormone). העלייה ברמת PTH מגבירה את ייצור הקלציטריול בכליות, דבר גורם לשינויים הבאים:
  • עלייה בספיגת הסידן מהמעיים.
  • הגברת הספיגה החוזרת של הסידן שעובר סינון בכליות.
  • העברת סידן מהעצמות (כשאין מספיק סידן זמין מהתזונה) על מנת לשמור על רמת סידן תקינה בדם.
 

מניעת אוסטיאופורוזיס

מחסור בוויטמין D הוא אחד הגורמים החשובים להתפתחות אוסטיאופורוזיס. מחקר שבדק למעלה מ-2,600 נשים חולות באוסטיאופורוזיס מאירופה ומארה"ב גילה שאצל 64% מהן רמות ויטמין D היו נמוכות מ-30 נ"ג/מ"ל.
רמות נמוכות של ויטמין D, אם כתוצאה מחשיפה מוגבלת לשמש ואם מתזונה הדלה בוויטמין, לא תאפשרנה ספיגה נאותה של הסידן במערכת העיכול. מצב זה גורם לעלייה בהפרשת הורמון PTH שמגביר את פירוק הסידן מהעצם כדי לשמור על רמה תקינה שלו בדם, וכך מעלה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס ולשברים.
רוב המחקרים הרפואיים מצביעים על כך שמתן תוספי ויטמין D מאט את איבוד מסת העצם ומקטין את הסיכון לשברים בקרב נשים וגברים שאינם מקבלים מספיק ויטמין D.
ניתוח הנתונים מראה שקיים סף מינון שרק מעליו מופיעה התועלת הבריאותית של התוספים. כאשר נתנו לנשים או לקשישים 700-800 יחידות בינלאומיות של ויטמין D ביום חלה ירידה בסיכון לאוסטיאופורוזיס ולשברים באגן הירכיים (26%-33%). לעומת זאת, כאשר ניתן מינון של 400 יחידות בינלאומיות או פחות מכך, לא נמצאו שינויים בשכיחות השברים.
נמצא שמתן ויטמין D2 (ארגוקלציפרול) לא היה יעיל בהפחתת הסיכון לשברים, ולכן עדיף להשתמש בתוספים המכילים D3 (כולקלציפרול) שפעיל יותר מפי 3 מוויטמין D2. על מנת שוויטמין D יהיה יעיל לשמירה על צפיפות העצם, יש להקפיד על צריכת כמות מספקת של סידן (1000-1200 מ"ג ליום), בהתאם לגיל.

מערכת החיסון

לוויטמין D השפעה על פעילות מערכת החיסון, לרבות עיכוב התפתחות מחלות אוטו-אימוניות בהן מערכת החיסון תוקפת בשוגג רקמות בגוף ועל הפחתת תהליכים דלקתיים.
קולטן של ויטמין D נמצא ברוב התאים של מערכת החיסון, כולל תאי T ומאקרופאג'ים. במצבים מסוימים המאקרופאג'ים מסוגלים להפוך ויטמין D בלתי פעיל לקלציטריול.
התפקיד של תאי T במערכת החיסון הוא לזהות את הגורמים הזרים שפולשים לגוף כמו חיידקים או וירוסים ולהרוג את התאים שזוהמו על ידם. ויטמין D מגביר את המוכנות של תאי T לפעולה, וכאשר הם נחשפים לגורם מזהם הם מסוגלים להתרבות מהר יותר ולייצר יותר חומרים שיילחמו בזיהום.

מחלות אוטו-אימוניות

במחלות אוטו-אימוניות הגוף מייצר בשוגג נוגדנים נגד הרקמות שלו ומתקיף אותן. בין המחלות:
  • סוכרת מסוג 1 (הגוף תוקף תאי ? שמייצרים אינסולין בלבלב והורס אותם).
  • טרשת נפוצה (הגוף תוקף תאים שמייצרים מיילין – מעטפת שומנית לתאי העצב).
  • דלקת פרקים שגרונית (הגוף תוקף את התאים שמייצרים קולגן במפרקים).
 
התגובה האוטו-אימונית מתווכת על ידי תאי T של המערכת החיסונית. נמצא שהצורה הפעילה של ויטמין D, קלציטריול, משנה את תפקוד תאי T כך שהתגובה האוטו-אימונית פוחתת. ניסויים בבעלי חיים הראו שטיפול ב-D3 במחלות הללו עשוי להועיל.
שכיחות המחלות האוטו-אימוניות עולה ככל שמתרחקים מקו המשווה. עובדה זו יכולה להצביע על קשר בין המחלות לבין ירידה בחשיפה לקרינת UV וייצור ויטמין D. מחקר שעקב במשך 30 שנה אחרי ילדים שנולדו בפינלנד, מדינה ענייה באור השמש, מצא שאצל ילדים שקיבלו תוספת של 400 יחידות בינלאומיות של ויטמין D בשנה הראשונה לחייהם פחת משמעותית הסיכון לסוכרת מסוג 1.
מחקר אמריקאי שנערך בקרב גברים אנשי צבא, גילה שאצל בעלי רמות גבוהות של ויטמין D (מעל 99 ננומול/ליטר או 40 נ"ג/מ"ל) הסיכון להתפתחות טרשת נפוצה היה נמוך ב-62%. תוצאות דומות התקבלו גם ממחקרים שבחנו את הנושא בקרב נשים.
לגבי דלקת פרקים שגרונית, מחקר שעקב משך 11 שנים אחר נשים שחצו את גיל המעבר, הסיק שהסיכון להתפתחות המחלה היה נמוך משמעותית אצל נשים בעלות רמות גבוהות של ויטמין D.

ויסות לחץ הדם

לוויטמין D יש חלק בוויסות לחץ הדם ומחסור בו עלול להוביל לשיבושים בתהליכים שונים השומרים על לחץ דם מאוזן. נמצא שקיים קשר הפוך בין רמות ויטמין D בדם לבין לחץ הדם.
מעריכים שמערכת רנין-אנגיוטנסין שמשתתפת בוויסות לחץ הדם, קשורה להתפתחות יתר לחץ דם כשהיא פועלת בצורה לקויה. מתברר שוויטמין D מפחית את ביטוי הגן המקודד ייצור רנין (חלבון המופרש בכליות, שגורם לעלייה בלחץ הדם) ושרמות נאותות של ויטמין D עשויות להפחית את הסיכון לעלייה בלחץ הדם.
מחקר הולנדי מצא שחשיפה לקרינת UVB שלוש פעמים בשבוע, במשך 6 שבועות בתקופת החורף, העלתה את רמות ויטמין D בדם והפחיתה את לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי ב-6 מ"מ כספית בממוצע.
חוקרים מהמכללה הרפואית של וויסקונסין השוו נתונים גנטיים של אנשים בריאים, אנשים שלקו ביתר לחץ דם ואנשים החולים ביתר לחץ דם ואי-ספיקת לב. התברר שהיה קשר הדוק בין התחלואה בשתי המחלות לבין שיבוש בגן מסוים שגורם להאטה בקצב הפיכת ויטמין D לצורתו הפעילה.
המחקרים הקיימים עדיין מועטים ואינם מספיקים על מנת לקבוע את המינון המדויק של ויטמין D אשר נחוץ לשם הורדת לחץ הדם, או למניעת יתר לחץ דם. ידוע שמתן 400 יחידות בינלאומיות ליום של הוויטמין במשך חודשיים לא היה יעיל דיו כדי להוריד את לחץ הדם באופן משמעותי.

מחלות לב וכלי דם

קיימות עדויות רבות לכך שמחסור בוויטמין D עלול לגרום לנזקים במערכת הלב וכלי הדם. קולטנים לוויטמין D נמצאים גם בלב ובכלי הדם. הם מצויים בתאי השרירים החלקים של דפנות כלי הדם, באנדותל (שכבת תאים המצפה את חלל כלי הדם) ובתאי שריר הלב.
באמצעות מנגנונים ביוכימיים שונים פועל וויטמין D למניעת שינויים בכלי הדם ולמניעת הגדלה לא רצויה של שריר הלב.
מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד (ארה"ב) בדק את הקשר בין רמות ויטמין D בדם לבין שכיחות מחלות לב. לאחר 5 שנות מעקב הסיקו החוקרים שאצל גברים ונשים מבוגרים (גיל ממוצע 59) בעלי מחסור בוויטמין D (רמת ויטמין D בדם נמוכה מ-15 נ"ג/מ"ל) הסיכון ללקות במחלות לב היה גבוה ב-62%, בהשוואה לאנשים שרמות ויטמין D אצלם בדם היו גבוהות יותר.
במסגרת הדיון בתוצאות המחקר ציינו החוקרים שהם סבורים שטיפול במחסור בוויטמין D באמצעות תוספי תזונה או שינויים באורח החיים עשוי להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

התבטאות גנים

ויטמין D פועל גם כהורמון המשפיע על התבטאות הגנים. שוויטמין D פעיל נכנס לתוך התא הוא נקשר לקולטן שלו ולאחר שמתחבר לגורמי תגובה לוויטמין D (vitamin D response elements VDREs) מתחילה שרשרת תגובות ביוכימיות שמפעילות שעתוק של גנים מסוימים. קיימים למעלה מ-50 גנים שונים ששעתוקם מבוקר באמצעות ויטמין D.

התמיינות תאים

הוויטמין מעודד התמיינות תאים (הבשלה והתמחות בפעילות מסוימת) ועשוי לתרום להפחתת הסיכון לסרטן.
התמיינות התאים מביאה לכך שהם מקבלים תכונות מסוימות, המאפשרות להם לבצע תפקידים ביולוגיים מוגדרים. תאים שעברו התמיינות אינם מתחלקים במהירות.
בעוד שהתחלקות תאים (מכונה שגשוג או פרוליפרציה) חיונית לתהליכי גדילה, התחדשות הרקמות וריפוי פצעים, עדיין התחלקות מהירה ובלתי מבוקרת שלהם עלולה לגרום למוטציות (טעויות בשכפול החומר התורשתי) שתובלנה להתפתחות תהליכים סרטניים.
קלציטריול, הצורה הפעילה של ויטמין D, מעכב שגשוג בלתי מבוקר של תאים, מעודד את התמיינות התאים וקשור לאפופטוזיס (מוות של תאים במועד המתוכנן) תקין. חשיבות פעולתו במישור זה ברורה על רקע שני המאפיינים העיקריים של תאים סרטניים, העדר ההתמיינות וגדילה והתחלקות מהירים.

ויטמין D וסרטן

מספר מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שרמות נאותות של וויטמין D עשויות להגן מפני התפתחות סוגי סרטן מסוימים.

סרטן המעי הגס

הפיזור הגיאוגרפי של התמותה מסרטן המעי הגס תואם את האזורים שבעבר הייתה בהם שכיחות גבוהה של מחלת הרככת. מצב זה מרמז על קשר בין חשיפה מועטה לשמש, רמות נמוכות של ויטמין D ועלייה בשכיחות סרטן המעי הגס. יחד עם זאת נציין שלא כל המחקרים הוכיחו שצריכה נאותה של ויטמין D הפחיתה בצורה משמעותית את הסיכון לסרטן המעי הגס, שעה שנלקחו בחשבון גורמי סיכון נוספים.
מחקר מדעי שהתפרסם זה לא מכבר מעריך שמינון יומי של 1000 יחידות בינלאומיות של ויטמין D עשוי להפחית את הסיכון לסרטן מעי הגס בכ-50%.

סרטן השד

נמצא שחשיפה לשמש וצריכת ויטמין D הייתה קשורה לירידה בסיכון לסרטן השד 20 שנה מאוחר יותר. מחקר עדכני שעקב אחר 88,000 נשים במשך 16 שנים, גילה שצריכה גבוהה של ויטמין D הובילה לירידה משמעותית בסיכון לסרטן השד אצל נשים לפני גיל המעבר, אך לא השפיעה על הסיכון בקרב נשים אחרי גיל המעבר.
החוקרים דיווחו שנשים עם רמות ויטמין D של 52 נ"ג/מ"ל בדם הפחיתו את הסיכון שלהן ללקות בסרטן השד ב-50%, בהשוואה לנשים שרמות הוויטמין בדמן היו נמוכות יותר מ-13 נ"ג/מ"ל. כדי להגיע לרמות של 52 נ"ג/מ"ל יש לצרוך 4000 יחידות בינלאומיות של D3 מדי יום, או לשלב צריכת 2000 יחידות יחד עם חשיפה מתונה לשמש.
יחד עם האמור נציין שההוכחות הקושרות רמות נמוכות של ויטמין D בגוף לסרטן השד מועטות.

סרטן הערמונית

מחקרים מצביעים על קשר בין הסיכון ללקות בסרטן הערמונית לבין גורמים כמו ירידה בחשיפה לשמש או ירידה ביכולת לייצר את הוויטמין בעור עם עליית הגיל. אחוזי התמותה מסרטן זה גבוהים יותר באזורים בהם אור השמש הוא מצרך נדיר.
מתברר שתאי תרבית רקמה של הערמונית מסוגלים לייצר D3 בתנאי מעבדה. הדבר תומך בסברה שרמות גבוהות של ויטמין D בדם עשויות להגן מפני התפתחות תהליכים סרטניים בבלוטת הערמונית. לא כל המחקרים תומכים בסברה זו. מחקר סקנדינבי מצא שחלה עלייה בשכיחות סרטן הערמונית בקרב גברים שרמת ויטמין D אצלם הייתה נמוכה מ-19 ננומול/ליטר בדם או גבוהה יותר מ-80 ננומול/ליטר.

אינסולין וסוכרת

וויטמין D חשוב להפרשה תקינה של ההורמון אינסולין. קולטן של ויטמין D קיים בתאים המפרישים אינסולין בלבלב. מחקרים שנערכו בחיות מעבדה הראו שוויטמין D משתתף בתהליך הפרשת אינסולין במצבים בהם עולה הדרישה אליו.
מספר מחקרים שבדקו את הנושא בבני אדם מצביעים על כך שהסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 היה נמוך יותר אצל אנשים ששמרו על רמות תקינות של ויטמין D. נמצא שרמות נמוכות מדי של ויטמין D עלולות לשבש את הפרשת האינסולין ולהוביל להתפתחות סוכרת מסוג 2.
קיים קשר בין רמות ירודות של וויטמין D בדם לבין עלייה בסמנים להתפתחות תסמונת מטבולית וטרום סוכרת, דוגמת רמת הגלוקוז בצום, רמות המוגלובין מסוכרר HbA1c ורגישות לקויה לאינסולין.
מחקרים שבחנו השפעת מתן ויטמין D לאנשים במצב טרום סוכרת (ירידה ברגישות של התאים לאינסולין) גילו שהטיפול עשוי לשפר את הפרשת האינסולין בצום ואת הרגישות ההיקפית לאינסולין לאחר ארוחות.
רמות נמוכות של ויטמין D עלולות להשפיע לרעה על הפרשת אינסולין ועל סבילות לגלוקוז בקרב חולי סוכרת מסוג 2. במרבית הניסויים בהם ניתן טיפול בוויטמין D חל שיפור באיזון רמות הגלוקוז.
מקרים בהם לא אירע השיפור המקווה קשורים לקושי להתאים את המינון המיטבי של ויטמין D למטופל והעדר הגדרה מדויקת של מינון כזה. יתכן גם שהטיפול בוויטמין D אינו מסייע לחולי סוכרת שאצלם חלה ירידה בייצור האינסולין בגוף או שהרמות של ויטמין D בדם תקינות.

דיכאון, הפרעות נפשיות ופעילות מוחית

הוויטמין משפיע ככול הנראה על התפקוד התקין של המוח ופועל על מרכיבים במערכת העצבים המרכזית ובמערכת ההורמונאלית. יש לו תפקיד בוויסות קצבים ביולוגיים הקשורים ליממה ולעונות השנה.
מחקרים רבים מוצאים קשר בין מחסור בוויטמין D לבין מספר הפרעות נפשיות, לרבות דיכאון. עובדה היא שהירידה ברמות ויטמין D בדם וההידרדרות בזיכרון ובפעילות הקוגניטיבית אופייניות לאוכלוסייה המבוגרת.