נויראלגיה פוסט הרפטית (post-herpetic neuralgia) היא שם למצב רפואי של כאבים הנובעים מסיבוך של שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר). הכאבים מתרחשים בחזה ובבטן, בצד אחד של הגוף.
שלבקת חוגרת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף הווריצלה זוסטר (varicella zoster). מדובר בנגיף המשתייך למשפחת נגיפי ההרפס אשר מחולל בבני אדם אבעבועות רוח ושלבקת חוגרת.
שלבקת חוגרת מתפתחת בדרך כלל שנים רבות לאחר הופעת מחלת אבעבועות הרוח, כתוצאה מכך שהנגיף שנותר "רדום" על גבי סיבי העצבים מתעורר. התעוררותו מתבטאת במחלה שהסימפטומים שלה הם פריחה וכאבים הממוקדים לאורך מסלול העצב שעליו חי הנגיף.
אחד הסימפטומים המסייעים להגיע לאבחנה הנכונה הוא מיקום הפריחה והכאב, לרבות הגבול המאוד ברור בין האזור הכואב ובין האזורים הסמוכים לו. רופא מיומן ידע לאבחן שלבקת חוגרת על פי אופי הכאב ומיקומו שתואם מסלול עצבי מוגדר.
במרבית המקרים פוגעת שלבקת חוגרת בעצבים בחזה ובבטן וגורמת לכאב ולפריחה בצד אחד של הגוף. בדרך כלל חולפת המחלה תוך 2-4 שבועות, אולם במקרים מסוימים נמשך הכאב גם לאחר שהפריחה חלפה. מצב זה המכונה נויראלגיה פוסט הרפטית נחשב לסיבוך של שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר).
הגורם לכאב בנויראלגיה פוסט הרפטית הוא נזק שנגרם לסיבי העצב על-ידי הזיהום הנגיפי אשר משבש את פעילותם התקינה. העצבים שנפגעו שולחים אותות כאב אל המוח ואלו מניבים כאב שורף ופועם באזור המעוצבב על-ידי העצבים הפגועים.
נויראלגיה פוסט הרפטית יכולה להיחלש ולהעלם לאחר זמן, אך במקרים מסוימים יימשכו הסימפטומים אף במשך שנים. טיפול תרופתי עשוי להקל על הכאב או להעלימו לחלוטין.
מי בסיכון לפתח את הסיבוך
מעריכים שהסיבוך המכונה נויראלגיה פוסט הרפטית יתפתח אצל כ-20% מהמבוגרים שחלו בהרפס זוסטר ולא ניתן לחזות מי מהחולים ילקה בו. יחד עם זאת הסיכון להתפתחותו עולה עם הגיל ושכיח יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת. גם פגיעה במערכת חיסון של מי שלקה בשלבקת חוגרת מעלה את הסיכון לפיתוח הסיבוך.
הטיפול בנויראלגיה פוסט הרפטית
אבחון נכון הוא המפתח לטיפול מיטבי. האבחון מתבצע על סמך תשאול המטופל ובדיקה של איזור הכאב, תוך בחינה של מידת ההתאמה של מיקום הכאב למסלול עצבוב מוגדר.
על פי רוב מתחילים טיפול במתן פאראצטמול ואם זה אינו עוזר ניתן להוסיף לו למשל קודאין, שהוא משכך כאב חזק יותר. במקרים בהם הכאב איננו מופחת בעזרת שימוש בתרופות נוגדות כאב הנמצאות בשימוש נרחב ימליץ הרופא על שימוש בתרופות משככות כאב ייעודיות, בעלות יעילות מוכחת בהקלת הכאב העצבי. סוג משככי הכאב בו יעשה שימוש תלוי בחומרת הסימפטומים.
הטיפולים התרופתיים יביאו בדרך כלל להקלה אולם במקרים קשים ניתן לשקול חסימה של העצב הפגוע באמצעות הזרקה או טיפולים פולשניים אחרים.
נוגדי דיכאון
כאשר הטיפול המשלב קודאין ופאראצטמול אינו מקל בצורה משמעותית על הכאב, עשוי הרופא להמליץ על טיפול בתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת הטריציקליים (tricyclic antidepressant TCA). מתברר שתרופות אלה טובות גם לטיפול בכאב הנגרם על ידי נויראלגיה פוסט הרפטית, ללא קשר למצב רוחו ולמצבו הנפשי של המטופל. נוגדי דיכאון טריציקליים משפיעים על חומרים שונים במוח שמגיבים לכאב ומפחיתים את הרגישות לכאב.
נוגדי הדיכאון הטריציקליים המשמשים לטיפול בנויראלגיה פוסט הרפטית כוללים:
- אמיטריפטילין (amitriptyline).
- אימיפראמין (imipramine).
- נורטריפטילין (nortriptyline).
התרופות הללו עלולות לגרום למספר תופעות לוואי אשר כוללות יובש בפה וישנוניות. כיוון שהמינון המקובל לטיפול בנויראלגיה פוסט הרפטית נמוך מזה הנדרש לטיפול בדיכאון, הרי שתופעות הלוואי שהמטופל עלול לחוות תהיינה פחותות.
תרופות נוגדות פרכוסים
נוגדי פרכוסים שמשמשים בדרך כלל לטיפול באפילפסיה, עשויים להיות יעילים גם לטיפול בנויראלגיה פוסט הרפטית, כי הם יכולים להרגיע אותות עצביים.
כיוון שנוגדי הדיכאון הטריציקליים אינם מתאימים לכל הסובלים מנויראלגיה פוסט הרפטית, ייתכן שיומלץ על שימוש בתרופות נוגדות פרכוסים דוגמת גאבאפנטין או פראגבלין. תרופות אלו עלולות לגרום לתופעות לוואי הכוללות ישנוניות, סחרחורת וחולשת שרירים.
קרם קפסאיצין (Capsaicin cream)
במקביל לטיפול התרופתי הניטל דרך הפה, במידת הצורך ימליץ הרופא על שימוש בתכשירים למריחה על גבי העור. אחד מהתכשירים הללו הוא משחת קפסאיצין.
קפסאיצין הוא החומר הפעיל בפלפל הצ'ילי החריף אשר מסתבר שביכולתו לחסום את משלוח אותות הכאב. החומר מסוגל להוציא מהתאים את החומר הקרוי substance P שמשמש להעברת אותות כאב למוח.
היות שהטיפול איננו פועל באמצעות אלחוש מיידי, אלא על ידי פעולה ארוכת טווח של הוצאת substance P מהתאים, הרי שהשפעתו לא תהיה מיידית ויש להשתמש בו מספר שבועות עד שתורגש מלוא השפעתו נוגדת הכאב.
שימוש נכון בקרם קפסאיצין אינו אמור לגרום לתופעות לוואי קשות, למעט אצל אנשים הרגישים לתכשיר. אצל אנשים אלה עלול להתפתח אודם או פריחה מקומית, או שתי התופעות גם יחד. ככלל, בשל אופיו החריף של החומר הפעיל, יכולה להתפתח תחושת שריפה קלה לאחר מריחתו ותופעה זו היא בגדר התקין. בדרך כלל תחלוף התחושה די מהר.
אין צורך למרוח כמות גדולה מהקרם ויש להימנע ממגע שלו עם עור סדוק, עם ריריות הפה, האף או העיניים. לפיכך חשוב מאוד להקפיד על שטיפת ידיים יסודית לאחר מריחת הקרם.
לידוקאין
קרם (משחה עורית) או מדבקות (Lidocaine patches) המכילות נגזרות של לידוקאין משמשים לאלחוש מקומי. מדובר בטיפול הנלווה לטיפול התרופתי. הדבקת מדבקות שמכילות לידוקאין או מריחת הקרם על העור באזור הכאב משככת אותו מקומית. יש להקפיד על הוראות השימוש הנלוות למדבקות.
