17 אוגוסט 2017 כ"ה אב תשע"ז

מכבי בראי ההיסטוריה

70 שנה של מצוינות ואיכות שירות

רקע 1941-1960

הרופאים שעלו מגרמניה התקשו להסתגל

כדי להבין את שנות הארבעים של המאה העשרים יש להבין את התהליכים החברתיים והמדיניים שחלו בשנות השלושים אשר יצרו מציאות חדשה בשנות הארבעים.
עד שנת 1933 היה בישראל מחסור ברופאים, כשאלו שהיו נמנו ברובם על יוצאי מזרח אירופה, מרוסיה ומפולין. המתקנים היו מיושנים ולא נערכה כל פעילות מחקרית. קופות החולים התנהלו על פי דפוסי ארגון 'הסתדרותיים' - ביורוקרטיה, שיתופיות קנאית והכפפת הרופא למנגנון הפקידותי, תופעות שאינן משאירות מקום לקדמה או לשירות רפואי ראוי.
העלייה מגרמניה שלאחר 1933 שינתה את התמונה. עם עליית הנאצים לשלטון עלו ארצה מאות רופאים ששינו את המאזן מעודף ביקוש לעודף היצע של רופאים, תוך שחלקם מתקשים למצוא עבודה. רבים נאלצו לנטוש את מקצועם ועברו למקצועות אחרים, כולל בניה וחקלאות.
הרופאים העולים שבאו מגרמניה ומאוסטריה עברו חבלי קליטה קשים. הם ברחו מארצות מוצאם בגלל החשש שנבע מעליית הנאצים לשלטון וראיית עתיד שחור עבורם, ולאו דווקא ממניעים אידיאולוגיים. כיוון שהתקשו לקלוט את השפה העדיפו להימצא בחברת עולים מארץ מוצאם. ה'יקים', כפי שכונו, נתפסו כלא שייכים ונאיביים, והם אכן התקשו להשתלב בחיי החברה.
הרופאים הללו התקשו להסתגל למציאות הרפואית בארץ. אלו שנקלטו בבתי החולים של קופת חולים כללית או הדסה ניסו לחולל שינויים מבפנים, אך ללא הצלחה. בעזרתם הוקמו מחלקות מתמחות בבתי חולים והם הניחו את היסוד ללימודים קדם רפואיים, שלאחר מכן הפכו לפקולטה לרפואה הראשונה בישראל, ליד האוניברסיטה העברית בירושלים.
בין הרופאים היו גם יוצאי תנועת 'בר כוכבא ברלין' בגרמניה ו'הכח וינה' באוסטריה, שתי תנועות ציוניות חלוציות, חדורות תודעה יהודית וספורטיבית. בארץ המשיכו בפעילותם זו במסגרת תנועת 'המכבי' אשר בידלה עצמה מתנועת 'הפועל' שסונפה להסתדרות העובדים הכללית.
הצורך בקדמה רפואית ציבורית וההתנגדות לסוציאליזם קיצוני חברו לאבטלה הכבדה ששררה בארץ בקרב הרופאים, וכך נולד הרעיון להקים בסוף שנות השלושים את קופת חולים מכבי. המאפיין החשוב ביותר שלה היה ועודו בחירה חופשית של רופאים ומתקנים רפואיים.
הועידה הארצית השניה של קופת חולים מכבי. ברקע מופיע שלט עם הכיתוב "נפש בריאה בגוף בריא"
הועידה השניה, הראשונה שתועדה, 1954

מה עשה הגובה?

התפתחות הקופה בשנים הראשונות הייתה איטית, תוך שהיא מנוהלת ממשרד אחד בתל אביב. הדבר נבע מהשנים הקשות של מלחמת העולם השנייה ומשנות המאבק על עצמאות וכינון המדינה.
המושג 'סניף' יוחס ליישובים בהם נתנה הקופה שירותים רפואיים ומנהלתיים שכללו רופא משפחה, רופא ילדים או רופא בעל מומחיות אחרת, בית מרקחת, גובה (אוסף דמי חבר) וקירבה לבית חולים ציבורי. הגובה היה מעין סוכן או נציג המקשר בין החבר לקופה. הוא היה גובה דמי חבר, מסדיר אישורים רפואיים נחוצים ומטפל בהחזרי כספים. את שכרו קיבל באמצעות עמלות.
בשנים הראשונות פעלו ה'סניפים' רק במרכז הארץ, בתל אביב, יפו, רמת גן, חולון, בת ים וכפר שמריהו.

תנועת מכבי - קשר וניתוק

קופת החולים 'מכבי' הוקמה כאגודה בתוך תנועת מכבי ישראל, אימצה את סמל התנועה, ובתקנון הקופה נקבע כי היא מיועדת אך ורק לחברי התנועה. 'מכבי ישראל' הייתה ביסודה תנועה לא פוליטית שהציגה השקפת עולם חופשית, הנוגדת את תורת השיתופיות שחרתה על דיגלה תנועת העבודה. מכבי ישראל העניקה לקופת החולים שלה את המסגרת הארגונית הנדרשת ואף מימנה את הדפסת פנקסי החבר הראשונים, שעלותם הסתכמה ב- 5 לירה א"י (שווה ערך לכ- 150 ₪).
התלות בין 'קופת חולים מכבי' לבין התנועה עוגנה בתקנון הקופה (אוגוסט 1950), שם נאמר כי "קופת חולים מכבי תנהל את ענייניה הכלכליים באופן עצמאי בפיקוח כללי של מרכז המכבי". סעיפים אחרים דיברו על כך שהזכות להשתתף בוועידות הקופה שמורה רק למי שמילא את התחייבותו והיה חבר בהסתדרות מכבי ישראל ובקופ"ח, או על כך שבהתפרק הקופה, יעבור כל רכושה לרשות הסתדרות מכבי ישראל.
עם השנים, במקביל לצמיחתה של הקופה, הלך והתרופף הקשר ובשנת 1954 הושמטו מהתקנון המילים 'בפיקוח כללי של מרכז המכבי'. מאוחר יותר, בתקנון של 1969 הוצהר במפורש ש"הקופה מסונפת להסתדרות מכבי ישראל, אך מנהלת את עניינה הארגוניים, הכלכליים והרפואיים באופן עצמאי באמצעות מוסדותיה... הקופה עצמאית מכל הבחינות".
אנשים בתור לקבלת קהל בקופה בתל אביב בשנת 1958
קבלת קהל במרכז הקופה בתל אביב, 1958

הסכסוך עם הסתדרות הרופאים בישראל

המכשול הראשון שהעיב על התפתחות הקופה היה קשיים שהערימה 'הסתדרות הרופאים בישראל' (לימים 'ההסתדרות הרפואית בישראל') במיוחד בירושלים, אולם גם במקומות אחרים.
הסתדרות הרופאים אסרה על חבריה להצטרף לשרות קופת חולים מכבי ואף איימה בפיטורם. ההסתדרות הזו ראתה במכבי מתחרה רצינית על מקורות הפרנסה של רופאיה, מאחר שהקופה פנתה לבעלי המקצועות החופשיים והעצמאיים, שהיו לקוחות פוטנציאליים של רופאי ההסתדרות הרפואית.
המאבק החריף והגיע לבית משפט ולבסוף הגיעו הצדדים להסכם הידוע בשם 'צנז כלכלי', לפיו הקופה לא תוכל לקבל חברים המשתכרים מעל לסכום מסוים. רופאי הקופה היו בעצמם בעד ה'צנז הכלכלי' מאחר שחלק מזמנם עבדו כעצמאיים וקיבלו לטיפול חולים אמידים שאינם חברי קופה.
ההסכם נתקל בבעיות כמו קביעת גובהה של תקרת השכר שמעליה אין לקבל חבר לקופה. התעוררה שאלה לגבי מעמדם של אלו שכבר היו חברים בקופה ונמנו עם השכבות האמידות יותר. בנוסף חיסל ההסדר את אפשרות הצטרפותם לקופה של רופאים שכירים, עצמאיים רבים ופקידי ממשל בכירים. שאלות אלה ואחרות עמדו במוקד הוויכוח עם 'הסתדרות הרופאים בישראל' בשנות החמישים, עד שמושג ה'צנז כלכלי' על כול השלכותיו נמוג מעצמו.