23 ינואר 2017 כ"ה טבת תשע"ז

מכבי בראי ההיסטוריה

70 שנה של מצוינות ואיכות שירות

רקע 1981-2000

ב-1982 הושלם פינוי היישובים הישראליים שהוקמו בסיני וישראל העבירה את סיני לידי מצרים. באותה שנה תקפה ישראל את לבנון במה שכונה מבצע שלום הגליל (או מאוחר יותר: 'מלחמת לבנון הראשונה'). מטרתה המוצהרת של ההתקפה הייתה הגנה על יישובי צפון הארץ מהתקפות המחבלים, בעיקר ארגונים פלסטינים שהתרכזו בדרום לבנון.
כלכלית, ישראל סבלה מאינפלציה דוהרת, שבשיאה הגיעה ל-444.9% בשנה. אף שלקראת סוף שנות השמונים הופחת השיעור ל-20% בלבד, המשק הישראלי הוסיף לסבול מקשיים.
בשנת 1987 חלה האינתיפאדה הראשונה, במהלכה התקוממו התושבים הערבים ביהודה, שומרון ועזה כנגד השלטון הישראלי. האינתיפאדה הסתיימה במלחמת המפרץ ב-1991 או עם חתימתם של הסכמי אוסלו ב-1993.
במלחמת המפרץ (ינואר-פברואר 1991) הותקפה ישראל בטילי סקאד עיראקיים במהלך שנועד לגרור אותה למלחמה ולערער בכך את הקואליציה בין ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות נגד עיראק. ממשלת ישראל, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר, נמנעה מלהגיב.
עלון לחבר עם הכותרת "לשרות רפואי טוב יותר, מהיר יותר, אדיב יותר". ספטמבר 1983
עלון לחבר, ספטמבר 1983.
בבחירות שנערכו במאי 1992 הצליחו מפלגות השמאל להשיג רוב בכנסת, לראשונה מאז 1977, ויצחק רבין מונה בשנית לראשות הממשלה. הממשלה בראשותו של רבין הובילה מספר מהלכים מדיניים לשלום עם שכנותיה כמו הסכם השלום עם ירדן או הסכם אוסלו. מהלכים אחרים נקטעו כשב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה.

בריאים על פי חוק

אחרי שנים של דיונים וועדות, שחלק מהן אפילו לא פירסמו מסקנות, מינתה הממשלה בשנת 1988 ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל. בראש הוועדה עמדה שופטת בית המשפט העליון שושנה נתניהו, שעל שמה גם נקראה הודעה- 'ועדת נתניהו'. שאר חברי הוועדה היו פרופסור שמואל פנחס, פרופסור אריה שירום, פרופסור מרדכי שני וד"ר דב צ'רניחובסקי.
דו"ח הוועדה, שהוגש בשנת 1990, כלל סקירה מפורטת של מערכת שירותי הבריאות במדינת ישראל, ושורה של המלצות לרפורמה, שהמרכזית והחשובה שבהן הייתה ההמלצה לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (שאכן נחקק בהתאם להמלצה ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1994).
בשנת 1995 נכנס לתוקפו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אשר הפך את ביטוח הבריאות בישראל לביטוח חובה, כאשר כל תושב במדינה מבוטח באחת מארבע קופות החולים הקיימות, לפי בחירתו. החוק קבע מנגנוני פיקוח ובקרה על התנהלות קופות החולים, הן בצד הרפואי והן בצד הפיננסי.
החוק קבע 'סל בריאות' - רשימת שירותים רפואיים ותרופות אותם חייבת כל אחת מקופות החולים לספק לחבריה בתנאים הקבועים בחוק. בנוסף, שירותים מסוימים מסופקים ישירות על ידי המדינה, בדרך כלל באמצעות משרד הבריאות.
החוק הסדיר את מימון ביטוח הבריאות באמצעות מס בריאות פרוגרסיבי, הנגבה על ידי המוסד לביטוח לאומי, המעביר לאחר מכן את הסכומים הנגבים לקופות החולים השונות לפי נוסחה, הקרויה 'נוסחת הקפיטציה' המביאה בחשבון נתונים שונים ובהם מספר החברים בכל קופה, התפלגות הגילאים של החברים ומדדים נוספים. בנוסף, מקבלות קופות החולים השלמת מימון מתקציב המדינה.
לפני חקיקת החוק קופת החולים היחידה שקיבלה חברים ללא הבחנה בדבר במצבם הרפואי או גילם הייתה קופת חולים כללית, שהייתה בבעלות ההסתדרות הכללית. החוק קבע כי כל תושב בישראל זכאי לעבור מקופה לקופה פעם אחת בשנה, וקופת חולים אינה רשאית לסרב לקבל חבר.
החוק פגע פגיעה כלכלית קשה בקופה שמומנה בעיקר מדמי החבר. גם העובדה ששיעור משמעותי מחברי מכבי נמנו עם השכבות המבוססות סייעה למצבה הכלכלי, בהיות דמי החבר תלויים בגובה ההכנסה. יתרונות אלה נמחקו עם החוק שקבע כי 4.8% מהשכר יועברו לביטוח לאומי, וזה יחלק את הכסף בין הקופות על פי שיטת הקפיטציה- מספר חברים ומשקל שונה שיש לכל קבוצת אוכלוסייה (לדוגמה: קשישים קיבלו משקל גבוה יותר).
עוד יתרון שנמחק היה סל השירותים הגדול יחסית ממנו נהנו חברי מכבי עד החוק, אשר הכתיב סל אחיד, מצומצם יותר. בנוסף, הקופות האחרות- ובעיקר הכללית- כבר הכירו ביתרונות השיטה ה'מכבית' והחלו לאמץ, לפחות בחלקם, עקרונות כמו חופש בחירה וגישה ישירה לרפואה מקצועית. בשוק התחרותי מכבי נאלצה לחפש דרכים נוספות לבידול ולהדגשת יתרונותיה.
מכון הלב הראשון, המרכז הרפואי ברמת גן, 1985.
מכון הלב הראשון, המרכז הרפואי ברמת גן, 1985.

סכסוך עם 'כללית'

סכסוך מתמשך עם קופת חולים כללית, הקופה הגדולה במדינה, שאז היו חברים בה כ-75% מהאוכלוסייה בארץ, היווה מכשול גדול להתפתחות הקופה, במיוחד לאורך שנות השמונים המאוחרות, כשאר הייתה נהירה גדולה לקופות הקטנות בכלל ולמכבי בפרט.
תנועת העבודה הייתה בשלטון, וקופת חולים כללית, שהשתייכה לה, נהנתה במשך שנים מסיוע כספי מהמדינה שאיפשר הקמת מתקנים ברמה גבוהה (בתי חולים, מרפאות בכל רחבי הארץ וכו'). אך השנויים הפוליטיים בארץ, והתיישנות ערכי תנועת העבודה, גרמו לנדידת חברים מ'כללית' לקופות האחרות, שהציעו שירותים טובים יותר. המצב לא מצא חן בעיני קופ"ח 'כללית', והיא יצאה למאבק נגד 'מכבי', שקיבלה רבים מחבריה. הסכסוך נגע לשני נושאים עיקריים:
  • 'כללית' פעלה לשנוי הקריטריונים לחלוקת המס המקביל (תשלום שהעבירה הממשלה לקופות לפי מספר החברים בהן) כך שהמס ששולם עבור חברים שהצטרפו ל'מכבי' מקופות אחרות, המשיך להגיע לקופת חולים כללית, ולא למכבי.
  • 'כללית' מנעה עזרה רפואית לחברי מכבי במקומות ישוב שבהם אין למכבי שירותים רפואיים. הקופה הרחיבה את שירותיה כדי לצמצם עד למינימום את השפעת קופת חולים כללית. בנוסף הפעילה 'כללית' לחץ מוגבר על רופאיה שלא לעבוד עבור מכבי.
 
המאבק עם קופת חולים 'כללית' החריף בסוף 1988 עד שהקופה פנתה לבית המשפט להוצאת צו מניעה לסגירת מרפאות החוץ של 'כללית'. בית המשפט הוציא צו ביניים לפיו ימשיכו הרפאות לטפל בחברי 'מכבי'. אך ב1990 הוציאה 'כללית' הוראה לא לטפל בחברי הקופה במרפאות החוץ שליד בתי החולים שלה, ולמנוע שירותים לחברי הקופה.
כדי להתגבר על ההגבלות השלימה 'מכבי' שורה של צעדים שנקטה מראש- גיוס רופאים ברמה גבוהה, פתיחת מרפאות חוץ, פריסה רחבה של שרותי קופה במקומות מרוחקים, הסדרים חוזיים עם בתי חולים לא הסתדרותיים לקבל חברי מכבי מחוץ להסדר האשפוז האזורי, פיתוח מואץ של בית החולים 'רמת מרפא' שבבעלות הקופה, והקמת מרכזים ומרפאות ייחודיים. עם נקיטת האמצעים האמורים הצטמצם מספר המקרים הזקוקים לשירותי 'כללית' עד למינימום.