22 אוקטובר 2014כ"ח תשרי תשע"ה
גודל אות גדול בינוני קטן
חזור למחלות ומצבים
מעודכן לתאריך29.10.2010|באדיבות ה

HIV (איידס)

(Human Immunodeficiency Virus)

הטיפול לאחר הדבקה

טיפול מניעתי לאחר חשיפה - (Post Exposure Prophylaxis (PEP

במקרים מסוימים ניתן לעצור או למנוע לחלוטין את התפתחות המחלה, אם האדם שנחשף לנגיף מקבל טיפול בתוך 72 שעות מרגע ההדבקה. יעילותו של הטיפול משתפרת ככל שמתחילים בו קרוב יותר למועד החשיפה. הטיפול מומלץ בדרך כלל במקרה של קיום יחסי מין וגינאליים (דרך הפות) או אנאליים (דרך חור הישבן) עם נשא של HIV. הטיפול מיועד גם לצוות רפואי במקרה של דקירה ממחט החשודה כמזוהמת בדמו של נשא HIV.

 

הטיפול המונע כולל נטילת תרופות נגד HIV במשך 4 שבועות. הוא אינו יעיל ב-100% ולתרופות בהן משתמשים יש תופעות לוואי לא נעימות דוגמת בחילה, הקאה, שלשול וכאב ראש. בכל מקרה של חשד לחשיפה לנגיף יש לפנות בהקדם האפשרי לחדר מיון, שם יוחלט אם הפונה יופנה לקבלת טיפול מניעתי.

 

הטיפול התרופתי בנשאים ובחולים

אדם שאובחן כנשא של נגיף ה-HIV מופנה להמשך טיפול במרפאת HIV. כחלק מהטיפול מתבצעות שתי בדיקות דם:

  1. ספירת CD4 - מודדת את מספר תאי ה- T של מערכת החיסון בדם.
  2. עומס נגיפי (viral load)- בדיקה של מספר נגיפי ה-HIV בדם.

 

בדיקות אלו מאפשרות לצוות המטפל לדעת באיזה שלב נמצאת המחלה ומה הסיכון לפתח זיהום.

 

מה משמעות הערכים הנמדדים בספירת תאי T?

  • ספירת תאי T אשר גבוהה מ- 500 משמעותה שאין סיכון גבוה מהרגיל לפתח זיהום.
  • 200-500: סיכון מעט גבוה מהרגיל לפתח זיהום, בייחוד דלקת ריאות.
  • ספירה נמוכה מ-200 משמעותה סיכון מוגבר לפתח זיהומים קשים. בשלב זה עובר נשא ה-HIV להיות מוגדר כחולה איידס.

 

בדיקת העומס הנגיפי (viral load) וספירת תאי T תתבצענה באופן קבוע במטרה לדעת אם התרופות הניתנות נגד HIV פועלות ביעילות. עומס נגיפי גבוה מצביע על צורך לשנות את הרכב התרופות הניתנות.

 

הן התוצאות של ספירת תאי T והן התוצאות של בדיקת העומס הנגיפי יכולות להשתנות מבדיקה לבדיקה. תוצאה בודדת גבוהה או נמוכה אינה מעידה בהכרח על הידרדרות במצב הרפואי. רק המגמה הכללית של תוצאות הבדיקות, לאורך זמן, היא בעלת משמעות באשר למצב המחלה.

 

טיפול אנטי נגיפי פעיל - (Highly active antiretroviral therapy (HAART

הטיפול האנטי נגיפי המקובל הוכיח יעילות רבה בהאטת התקדמות המחלה והארכת חיי המטופל. ההתקדמות המתמדת במחקר הרפואי תוביל לשיפור יעילות הטיפול התרופתי, עד למצב בו נשאי HIV יגיעו לתוחלת חיים דומה לזו של אנשים בריאים. כיוון שנגיף הHIV- מסוגל לפתח במהירות עמידות לתרופה מסוימת נעשה שימוש משולב במספר תרופות, המכונה 'קוקטייל של תרופות'.

 

באיזה שלב של המחלה מומלץ להתחיל ליטול את 'קוקטייל התרופות'?

  • כאשר ספירת תאי T יורדת מתחת ל- 350.
  • מופיעים סימפטומים אופייניים של HIV או איידס.
  • אירעה הדבקה בנגיף הפטיטיס B.
  • במצב של הריון לשם מניעת העברת הנגיף לעובר.

 

גם אם הוחלט בשלב המוקדם שלא להתחיל בטיפול תרופתי, יש לעקוב באופן מתמיד וסדיר אחר רמת תאי T .

 

תרופות המשמשות לטיפול ב- HIV (כלולות בהרכב זה או אחר של הקוקטייל)

  • נוקליאוטידים מעכבי רוורס טראנסקריפטאז (NRTIs)- תרופות אלה מונעות את חדירת הנגיף לגרעין התאים בגוף החולים. התרופה העיקרית הניתנת כיום לחולי איידס, ,AZT שייכת לקטגוריה זו. AZT נמכרת תחת השמות המסחריים זידובודין (Zidovudine), רטרוויר (Retrovir) ורטרוויס (Retrovis).

  • מעכבי רוורס טראנסקריפטאז שאינם נוקליאוטידים (NNRTIs)- קבוצת תרופות זו פועלת בדרך שונה מזו שבה פועלות התרופות הנוקלאוטידיות (הקבוצה הראשונה). נטילה לא סדירה של תרופות אלו עלולה לגרום להתפתחות עמידות של הנגיף. תרופות השייכות למשפחה זו הן סטוקרין (Stocrin), רסקריפטור ,(Rescriptor) ויראמיון (Viramune).

  • מעכבי פרוטאזות - פרוטאז (Protease) הוא שמה של קבוצת אנזימים (סוג חלבונים) אשר חותכים חלבונים שנוצרו בתא, במטרה להפכם לרכיבים בני שימוש. התרופות ממשפחת מעכבי פרוטאזות מונעות חיתוך של מספר חלבונים נגיפיים, דבר המונע הרכבה של נגיפים חדשים בתוך התא אליו פלש הנגיף. כך רכיבי הנגיף המיוצרים בלימפוציט (סוג תא של מערכת החיסון) אינם יכולים לחבור יחדיו ליצירת נגיף חדש. מעכבי הפרוטאזות העיקריים הם סאקווינאביר (Saquinavir) וריטונאוויר (Ritonavir).

  • מעכבי חדירה - קבוצת תרופות זו היא החדשה מבין התרופות שפותחו נגד HIV. הן פועלות על ידי מניעת החדירה של הנגיף לתאי מערכת החיסון. התרופה היחידה מקבוצה זו המאושרת כיום לשימוש היא אנפובירטיד (Enfuvirtide), הידועה בשם המסחרי פוזאון (Fuzeon).

 

פוזאון מאושרת על ידי קופות החולים רק כקו טיפול אחרון עבור חולים שאף לא אחת מהתרופות האחרות השפיעה עליהם. הסיבות העיקריות לכך הן העובדה שהטיפול ניתן בהזרקה פעמיים ביום, דבר שמקשה על המטופל בצד עלותו הגבוהה.

 

התרופות שהוזכרו פועלות בדרכים שונות אך כולן נועדו לפגוע בשלבים שונים של תהליך ההתרבות של הנגיף, במטרה להאט את התפשטותו ולהגן על מערכת החיסון. הטיפול המומלץ לרוב הנשאים כולל שני סוגים של תרופות מקבוצת מעכבי הרוורס טראנסקריפטאז ותרופה נוספת מקבוצה אחרת. שילוב תרופות זה ידוע בכינוי "הקוקטייל".

 

תופעות לוואי

חלק מהמטופלים בתרופות נגד HIV עלולים לפתח תופעות לוואי. תופעות הלוואי נוטות להיעלם או להיחלש לאחר מספר שבועות של טיפול מאחר שהגוף מתרגל לטיפול. השאיפה היא למצוא עבור כל מטופל את הרכב התרופות המיטבי עבורו, שמשלב את מירב היעילות הטיפולית עם מינימום תופעות לוואי.

 

תופעות לוואי שכיחות:

  • בחילה.
  • תשישות.
  • שלשול.
  • פריחות על פני העור.
  • שינויים קיצוניים במצב הרוח.
  • השמנה בחלק גוף אחד תוך איבוד שומן בחלק אחר של הגוף (ליפודיסטרופיה).

 

נטילת תרופות מקבוצת מעכבי פרוטאזות עלולה לגרום לעלייה ברמות הכולסטרול והסוכר בדם. כיוון שרמות כולסטרול וסוכר גבוהות קשורות לסיכון מוגבר לפתח מחלות לב וכלי דם יש להקפיד על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה והימנעות מעישון. לעיתים יש צורך בנטילת תרופה ממשפחת הסטטינים לשם הורדת רמת הכולסטרול בדם.

 

חלק מהתרופות נגד HIV עלולות לגרום לפגיעה עצבית בגפיים, מצב הנקרא נוירופתיה פריפריאלית. מצב זה מאופיין בתחושת עקצוץ או 'הירדמות' של הידיים או הרגליים. אם מופיעים סימנים לפגיעה כזו חשוב לדווח על כך בהקדם לצוות הרפואי, כדי שתוכנית הטיפול תשונה במטרה למנוע נזק עצבי נוסף.


יש לדווח לצוות הרפואי על כל תופעת לוואי המשפיעה על איכות החיים, כדי שתישקל החלפת התרופות או הוספת תרופות שעשויות להקל על תופעות הלוואי.

 

חשיבות ההתמדה והעקביות בטיפול

חשוב מאוד ליטול את התרופות באופן עקבי לפי המינון המומלץ מפני שאפילו החסרה של מנה אחת עלולה לגרום להופעת עמידות של הנגיף. התרופות המשמשות לטיפול בHIV יעילות רק כאשר נוטלים אותן בדיוק לפי הוראות השימוש. החמצה של אפילו מספר מועט של מנות עלול לגרום לכישלון הטיפול.

 

דבקות בתוכנית הטיפול משמעותה:

  • נטילת התרופה במועד שהומלץ על ידי הרופא המטפל
  • נטילת המנה (כמות התרופה) שהומלצה
  • קיום כל ההוראות הנוגעות לתזונה, למשל נטילת חלק מהתרופות לאחר האוכל ותרופות אחרות על 'קיבה ריקה'.

 

מחקרים וניסויים קליניים

כל העת נערכים מחקרים לאיתור דרכים חדשות לטיפול באיידס. לעתים מוצע למטופל טיפול חדשני הנמצא בתהליכי ניסוי ובדיקה. במקרה כזה חשוב לקבל מידע מפורט לגבי תהליך הטיפול, השלכותיו ומשמעויותיו, יתרונות מול סיכונים וחסרונות. השתתפות בניסוי קליני מסייעת לקידום הרפואה ומשפרת את סיכוייהם של חולים לקבל בעתיד טיפול יעיל יותר.


כאשר מחקרים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות יעיל יותר מהטיפול המקובל, מבצעים הרופאים ניסויים להשוואה בין הטיפול החדש והטיפולים המקובלים הטובים ביותר שבנמצא. ניסוי כזה נקרא ניסוי קליני מבוקר. הוא מהווה את הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעתים קרובות משתתפים בניסויים אלה מספר בתי חולים בארץ ולעתים גם מטופלים בבתי חולים במדינות אחרות.


כדי שתתאפשר השוואה מדויקת בין הטיפולים, נקבע באופן אקראי סוג הטיפול שיינתן לכול חולה המשתתף בניסוי, בדרך כלל באמצעות מחשב, ולא על ידי הרופא המטפל. מחקרים הוכיחו שאם הרופא בוחר את הטיפול למטופל, או מציע לחולה אפשרות בחירה, הוא עלול להטות את תוצאות הניסוי.


בניסוי מקבלים חלק מהחולים את הטיפול המקובל הטוב ביותר, בעוד שאחרים מקבלים את הטיפול החדש, אשר עשוי להתגלות כטוב יותר מהטיפול המקובל. טיפול מסוים מוגדר כטוב יותר אם פעולתו נגד הגידול יעילה יותר מהטיפול המקובל, או אם הוא יעיל באותה המידה כמו הטיפול המקובל, אך גורם לפחות תופעות לוואי בלתי רצויות.