הרפס והריון

הידבקות בנגיף ההרפס (סימפלקס) בהריון

קיימים שני סוגים של נגיף זה, סוגים 1 ו- 2. לשני הסוגים יכולת הדבקה גבוהה מאד והם מסוגלים לעבור בקלות מאדם לאדם באמצעות מגע ישיר. רוב מקרי ההרפס באזור הפה נגרמים על ידי נגיף מסוג 1 ואילו רוב מקרי ההרפס באזור איברי המין (הרפס גניטאלי) נגרמים על ידי נגיף מסוג 2.

נגיף ההרפס עלול להוות בעיה במהלך ההריון ואף לעבור לתינוק סביב מועד הלידה.

נשים הרות היודעות שיש להן הרפס גניטאלי, או שחוששות שנדבקו במהלך ההיריון, צריכות לשתף את הרופא המטפל בעובדה זו, כדי שהתינוק יטופל בהתאם.

מניעת הידבקות בהרפס גניטלי בהריון

נשים בהריון צריכות להימנע מקיום יחסי מין עם בני זוג הסובלים מהרפס גניטאלי פעיל, בייחוד בשלבים המתקדמים של ההיריון, או להשתמש בקונדום בכל קיום של יחסי מין.

הידבקות בהרפס גניטאלי במהלך הטרימסטר (השליש) השלישי להריון מעמידה את העובר בסיכון גבוה יותר להדבקה, משום שגוף האם לא הספיק ליצור נוגדנים שיש בכוחם להגן על העובר.

הדבקה בהרפס באברי המין טרם ההריון

אצל נשים שסבלו מהרפס באברי המין טרם הכניסה להריון, הסיכון לתינוק נמוך מאוד. הדבר נובע מכך שבחודשי ההריון האחרונים, האם מעבירה לעובר נוגדנים מגנים (חלבונים שנלחמים בזיהומים) אשר יגנו עליו במהלך הלידה ובמהלך חודשי חייו הראשונים.

גם במקרה של זיהומים חוזרים של הרפס באברי המין בזמן ההריון העובר אינו בסיכון מוגבר. עם זאת, על האם ליטול אציקלוביר (acyclovir) באופן קבוע החל מהשבוע ה- 36 להריון ועד הלידה, על מנת להפחית את חומרת הסימפטומים.

אצל נשים שסובלות משלפוחיות ומכיבים בזמן הלידה קיים סיכון של כ- 3% להעברת הזיהום לתינוק תוך כדי הלידה. במקרה זה יש לשקול ניתוח קיסרי.

הדבקה בהרפס באברי המין במהלך ההריון

הדבקה בהרפס במהלך השליש הראשון והשני של ההריון

נשים שמפתחות זיהום ראשוני של הרפס באיברי המין במהלך השליש הראשון או השני להריון, היינו עד לשבוע 26 להריון, נמצאות בסיכון מוגבר להפלה טבעית. בנוסף, קיים סיכון מוגבר להעברת הזיהום לעובר.

על מנת להפחית את הסיכון להדבקת העובר יהיה על האישה ליטול אציקלוביר במהלך ההריון.

הדבקה במהלך השליש השלישי

אצל נשים שמפתחות הרפס באברי המין לראשונה במהלך השליש השלישי להריון (כלומר, החל משבוע 27 להריון ועד למועד הלידה), ובפרט בששת השבועות האחרונים של ההריון, הסיכון להעביר את הנגיף לעובר גבוה במיוחד. זאת מאחר שאין די זמן לייצור נוגדנים על ידי מערכת החיסון של האם והעברתם לעובר, ולכן תיתכן הדבקה של העובר בנגיף לפני או במהלך הלידה.

כדי למנוע תרחיש זה מקובל לבצע ניתוח קיסרי ולהימנע מלידה נרתיקית. במקרה זה, הסיכון להעברת הנגיף לתינוק במהלך לידה נרתיקית הוא כ- 40%.

על נשים שמפתחות הרפס באברי המין בשלבים האחרונים של ההריון ליטול אציקלוביר באופן קבוע במשך ארבעת השבועות האחרונים להריונן. עם זאת, נטילת הטיפול התרופתי לא בהכרח תמנע את הצורך בניתוח קיסרי.

הרפס של היילוד (הרפס נאונטלי)

הרפס של היילוד הוא זיהום בנגיף ההרפס אותו רוכש התינוק סמוך למועד הלידה או במהלכה. זיהום זה עלול להיות חמור ואף קטלני. עם זאת, הרפס של היילוד הוא נדיר. על פי מחקרים, בישראל מספר היילודים שיפתחו הרפס של היילוד הוא 33 ל- 100,000 לידות חי.

הסיכון להעברת הנגיף לעובר

מקרים של העברת הנגיף מהאם לתינוק במהלך הריון הם נדירים. כ-20% מהנשים ההרות נושאות את נגיף ההרפס מסוג 2 אשר גורם להרפס גניטאלי, ויחד עם זאת פחות מ-0.1% מהיילודים נדבקים במהלך ההיריון או הלידה.

בעיקרון האם הנגועה מעבירה לתינוק נוגדנים המגנים עליו מפני הנגיף במהלך ההיריון. הסיכון של העברת הנגיף לעובר או לתינוק, על ידי נשים שנדבקו בו לפני הכניסה להריון, נמוך.

הדבקה בעת הלידה

מרבית האמהות הנושאות הרפס גניטאלי יולדות ללא בעיות מיוחדות. לפני הלידה מבצעים בדיקה האם יש סימפטומים וגינאליים להתפרצות הרפס. במידה שקיימים סימנים כאלו נשקל ביצוע ניתוח קיסרי.

אישה הרה הסובלת מהתפרצות של הרפס גניטאלי בעת הלידה, עלולה להעביר את הנגיף לתינוק. אם הלידה מתרחשת במהלך ההתפרצות הראשונה של הנגיף עלול התינוק לסבול מנזק חמור, כיוון שבהתפרצות הראשונה עדיין אין לאם נוגדנים נגד הנגיף להעביר לו.

במידה שהוולד נדבק בהרפס במהלך הלידה, הסימפטומים יופיעו אצלו במהלך 2-3 השבועות שלאחריה. הרפס עלול להוות מחלה מסכנת חיים עבור תינוק בשבועות הראשונים לחייו. טיפול תרופתי עשוי לצמצם או למנוע נזק משמעותי לתינוק.

תינוקות

תינוקות עלולים להידבק בנגיף ההרפס מסוג 1 במקרה שהאם או אחד מהמטפלים בבית החולים סובל משלפוחיות הרפס בידיים או על השפתיים.

קיימים שלושה סוגים של הרפס של היילוד המשפיעים על חלקים שונים בגוף. הרפס של היילוד עלול להשפיע על האיברים הבאים:

• עיניים, פה ועור.
• מערכת העצבים המרכזית, היינו מוח, עצבים וחוט השדרה.
• זיהום של איברים רבים במקביל.

תינוקות הסובלים מסימפטומים שמופיעים רק בעיניים, בפה ובעור יחלימו על פי רוב החלמה מלאה בעזרת טיפול נוגד נגיפים. מנגד, אם קיימת מעורבות של איברים רבים, המצב חמור הרבה יותר. כשליש מהתינוקות המפתחים זיהום נרחב ימותו כתוצאה מהזיהום.