28 מרץ 2017 א' ניסן תשע"ז
מעודכן לתאריך  22.05.2013  באדיבות ה 

הפרעת קשב וריכוז (היפראקטיביות)

(Attention deficit and hyperactivity disorder)

מבוא

הפרעת קשב והיפראקטיביות (פעלתנות יתר) הן בעיות כרוניות הנפוצות בקרב ילדים אשר תמשכנה אצל חלק מהם גם בגיל המבוגר. השם המקובל בלועזית לקבוצת ההפרעות אלו הוא ADHD. 
מדובר בשתי קבוצות של בעיות התנהגותיות: 
  • חוסר קשב וריכוז.
  • התנהגות היפראקטיבית (פעלתנות יתר) ואימפולסיבית (מתעוררת בפתאומיות עקב דחף פנימי).
 
הסימפטומים הנפוצים כוללים: 
  • טווח קשב קצר. 
  • חוסר מנוחה.
  • קושי להתרכז ולשבת בשקט.
 
כל הפרעה קטנה עלולה להסיח את דעתם של הילדים והמתבגרים הלוקים ב- ADHD. במקרים רבים מתמודדים הלוקים בהפרעה עם הערכה עצמית נמוכה, בעיות במערכות היחסים השונות והישגים ירודים בבית הספר. רבים מאלו שיש להם ADHD לוקים גם בבעיות נוספות כמו הפרעת שינה.
ל- ADHD אין כל השפעה על אינטליגנציה (מנת המשכל).
הסימפטומים של ADHD נוטים להתפתח בגיל צעיר והם בולטים יותר בתקופות של שינויים, דוגמת התחלת הלימודים בבית הספר.
אצל רוב הילדים המאובחנים כלוקים ב- ADHD מופיעים הסימנים והסימפטומים השונים לפני גיל 7. בחלק מהמקרים ההפרעה בולטת וניתנת לאבחון כבר בתקופת הינקות. עדיין לא ברור אם הפרעת קשב, עם או בלי היפראקטיביות, יכולה להופיע אצל אדם מבוגר מבלי שהיו לכך סימנים בגיל הילדות.
כדי שניתן יהיה לקבוע שאכן מדובר ב- ADHD על הילד לעבור אבחון לפי אמות מידה מוגדרות. ניתן לטפל בהפרעה זו באמצעות תרופות, טיפולים פסיכולוגיים, חינוכיים וחברתיים ובמקרים רבים שילוב של כולם.