23 יולי 2017 כ"ט תמוז תשע"ז
מעודכן לתאריך  22.05.2013  באדיבות ה 

הפרעת קשב וריכוז (היפראקטיביות)

(Attention deficit and hyperactivity disorder)

סימפטומים של ADHD

מדובר בשתי קבוצות של בעיות התנהגותיות:
  • חוסר קשב וריכוז.
  • התנהגות היפראקטיבית (פעלתנות יתר) ואימפולסיבית (מתעוררת בפתאומיות עקב דחף פנימי).
 
מקובל להתייחס לשלושה סוגי הפרעות:
  • ADHD של חוסר קשב.
  • ADHD של היפראקטיביות (פעלתנות יתר) – אימפולסיביות (פעילות המתעוררת בפתאומיות עקב דחף פנימי).
  • ADHD מעורב.
 
עדיין לא הוברר לחלוטין אם הבעיות הללו מהוות צורה קיצונית של התנהגות נורמאלית, או מהוות חריג מחלתי.
הסוג הנפוץ ביותר של ההפרעה הוא זה המעורב, היינו לילד יש את כל שלושת סוגי הבעיות ההתנהגותיות, חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. אם לילד יש רק סימפטומים של חוסר קשב, אך הוא לא חסר מנוחה או אימפולסיבי, כנראה שהוא לוקה בעיקר בבעיית חוסר קשב המכונה Attention deficit disorder (ADD).
בנים לוקים ב-ADHD יותר מאשר בנות. בנות שמאובחנות כלוקות ב- ADHD נוטות לפתח את סוג ההפרעה המאופיין בחוסר קשב. כיוון שהן נראות שקטות וחולמניות לא תמיד ניתן להבחין בבעיה. ישנם מחקרים הטוענים שלמעשה ההפרעה נפוצה יותר ממה שסברו בעבר בקרב בנות.

הסימפטומים של ADHD בילדות ובגיל ההתבגרות

המאפיינים העיקריים של הבעיות ההתנהגותיות מפורטים להלן.

חוסר קשב

טווח הריכוז והקשב של הילדים הלוקים ב- ADHD הוא קצר מאוד ודעתם תוסח בקלות על ידי גירוי סביבתי. הם נוטים להיות חסרי ריכוז, לפספס פרטים מסוימים או לעשות שגיאות בביצוע עבודות ותרגילים בבית הספר או בפעילויות אחרות.
הם מתקשים להקשיב להוראות או למלא אחריהן. לפעמים נראה שהילד אינו קשוב אפילו אם פונים אליו ישירות. הוא אינו מסוגל להתמיד בביצוען של משימות מייגעות או כאלו הדורשות זמן רב יחסית. מסיבה זו, לעיתים קרובות אין הילדים מצליחים לסיים את שיעורי הבית ומטלות אחרות.
ילדים הלוקים ב- ADHD אינם מסוגלים להתרכז וכל הזמן משנים את הפעילויות או המשימות המוטלות עליהם. הם ינסו להתחמק מפעילות הדורשת מאמץ שכלי מתמשך, לרבות ביצוע תרגילים בבית הספר או שיעורי בית. הילדים הללו נוטים להיות שכחנים ונוטים לאבד דברים כמו ספרים, עפרונות, כלי עבודה ובגדים.

היפראקטיביות (פעלתנות יתר)

ילדים הלוקים בהיפראקטיביות אינם מסוגלים לשבת בשקט, במיוחד בסביבה רגועה ושקטה. הם מרבים לקום ממקומם בכיתה או במצבים אחרים, שעה שמצפים מהם להישאר ישובים.
הם זזים כול העת, עושים תנועות ואפילו מתפתלים. הם מתקשים להתיישב ולהתרכז בביצוע המשימות או לשחק בצורה שקטה. הילדים נראים כאילו שהם לא מסוגלים לעצור את עצמם – רצים ומטפסים גם במקומות שלא נועדו לכך. בני נוער ירגישו חסרי מנוחה כל הזמן.

אימפולסיביות (פעילות המתעוררת בפתאומיות עקב דחף פנימי)

הילדים הלוקים ב- ADHD נוטים לדברנות יתר, לרבות לפלוט תשובות עוד לפני שהמורה סיים לשאול את השאלה. קשה להם לחכות עד שיגיע תורם, כך שלעיתים קרובות יקטעו או יפריעו למהלך השיחה או המשחק. הם נוטים לפעול ללא מחשבה מוקדמת, להפר כללים או חוקי משחק ולעיתים אין להם תחושה של סכנה.
התנהגויות הקשורות ל- ADHD יכולות להיות שונות בקרב בנים ובנות:
  • הבנים נוטים להיות היפראקטיביים בעוד שבנות מפתחות יותר בעיות קשב.
  • רוב הבנות שמתקשות להתרכז חולמות בהקיץ, בעוד שבנים שיש להם בעיות ריכוז נוטים לשחק ללא מטרה.
  • בנים נוטים להיות פחות ממושמעים בהשוואה לבנות ולכן התנהגותם מושכת יותר תשומת לב.
 

האם ההתנהגות של ילדי תקינה?

רוב הילדים הבריאים מתנהגים מדי פעם בצורה היפראקטיבית או אימפולסיבית, או שאינם מצליחים להתרכז לאורך זמן. טווח הקשב אצל הילדים בגילאי הגן הוא קצר והם אינם מסוגלים להתמיד בסוג אחד של פעילות לאורך זמן. אפילו אצל ילדים גדולים יותר ואצל בני נוער היכולת להתרכז תלויה במידת העניין בפעילות.
הדבר תקף גם לגבי היפראקטיביות. ילדים קטנים הם מלאי אנרגיה ועלולים להפוך לפעלתנים עוד יותר כשהם עייפים, רעבים, חרדים או שנמצאים בסביבה חדשה. ילדים לא מעטים פעילים יותר מאחרים באופן טבעי. לפיכך אין לייחס ADHD אוטומטית לכול ילד שפעילותו קצת חריגה.

מתי לחשוד ב- ADHD

  • כאשר ילד מתנהג כל הזמן בצורה היפראקטיבית – אימפולסיבית, או מתקשה להתרכז, וההתנהגות נמשכת למעלה מ-6 חודשים.
  • ההתנהגות מופיעה יותר מאשר במקום אחד, בדרך כלל הן בבית והן בבית הספר.
  • ההתנהגות גורמת לשיבושים מתמשכים בלימודים, במשחקים ובפעילויות אחרות.
  • ההתנהגות גורמת לבעיות ביחסים עם מבוגרים ועם ילדים אחרים.
 
ניתן להבחין בסימפטומים של ADHD בדרך כלל בסביבות גיל 5 וכדאי לפנות לאבחון מקצועי כי הפרעות קשב והיפראקטיביות עלולות להוביל להישגים נמוכים בבית הספר, לקושי להתחבר עם ילדים או עם מבוגרים אחרים ולבעיות משמעת.

הפרעות מתלוות

לעיתים מתלוות ל- ADHD בעיות או הפרעות נוספות.
  • הפרעת חרדה. ילדים הלוקים ב- ADHD עלולים ללקות גם בהפרעת חרדה שגורמת להם לדאוג ולהיות עצבניים רוב הזמן. הם עלולים לפתח סימפטומים גופניים כמו דפיקות לב, הזעות וסחרחורות.
  • הפרעת התנהגות מרדנית. Oppositional defiant disorder) ODD) הפרעה זו מוגדרת על ידי התנהגות שלילית, מתריסה ומרדנית, במיוחד כלפי בעלי סמכות דוגמת הורים ומורים. ההפרעה רווחת אצל בכמחצית מהילדים הלוקים ב- ADHD והיא שכיחה יותר בקרב הבנים.
  • הפרעת התנהגות קשה. לילדים עם הפרעת התנהגות זו יש נטייה מוגברת להתנהגות אנטי חברתית כמו גניבה, אלימות, השחתת רכוש (וונדליזם) ופגיעה בבני אדם ובחיות. בעיה זו שהיא חמורה יותר מ- ODD נפוצה באופן משמעותי פחות ממנה. אם אתם מזהים התנהגות כזו יש לפנות לעזרה מקצועית בהקדם.
  • דיכאון. ייתכן שילדים הלוקים ב- ADHD יפתחו דיכאון כתוצאה מהקשיים שיש להם ומהדימוי העצמי הנמוך.
  • הפרעות שינה. ילדים שמאד היפראקטיביים עלולים להתקשות להתארגן לשנת לילה ולפתח דפוסי שינה בלתי סדירים. ממחקר שנערך לאחרונה בקנדה עולה שבעיות שינה נפוצות מאד בקרב ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות, במיוחד אצל מי שאינם מקבלים טיפול תרופתי. מעריכים שכ- 25%-50% מהילדים הללו לוקים בבעיות שינה.

    הפרעות השינה מאופיינות על ידי קשיי הירדמות, שלב שנת חלומות (הנקרא גם שלב REM) קצר ושעות שינה מועטות. התוצאה היא עייפות וישנוניות במהלך היום. לפי ממצאי המחקר לילדים הלוקים ב- ADHD יש 'איחור' של השעון הביולוגי אשר מפריע להם לשמור על המחזוריות הקבועה של השינה.

    הטיפול בבעיות השינה מסייע לשיפור ההתנהגות ותורם להפחתת הצורך בתרופות מעוררות דוגמת ריטלין®.
  • אפילפסיה. הפרעה בפעילות המוח שגורמת להתקפי עוויתות.
  • תסמונת טורט. תסמונת היוצרת הפרעה במערכת העצבים המרכזית (עמוד השדרה והמוח) וגורמת לתנועות ולהשמעת קולות בלתי רצוניים (טיקים).
  • קשיי למידה ודיסלקציה. כ- 35% מהילדים הלוקים ב- ADHD חווים גם קשיי למידה. עם זאת חשוב לזכור כי להפרעות קשב ולהיפראקטיביות אין השפעה על אינטליגנציה.

    מתברר שילדים מחוננים מפתחים ADHD בשכיחות גבוהה יותר מאשר שאר הילדים. ילדים שיש להם גם ליקויי למידה וגם ADHD זקוקים לתשומת לב רבה יותר בכיתה, או לשירותי חינוך מיוחדים.
 

סימפטומים של ADHD אצל מבוגרים

קשה יותר להגדיר את הסימפטומים של ADHD בקרב מבוגרים מאשר בקרב ילדים ובני נוער. הדבר נובע בעיקר בשל היעדר מחקר אודות הפרעה זו בקרב המבוגרים.
לא ברור אם ADHD יכולה להופיע אצל אדם מבוגר מבלי שלקה בה בילדותו. עובדה היא שסימפטומים של ADHD אשר מתחילים בילדות עלולים להמשיך להתבטא בגיל ההתבגרות ואפילו בגיל מבוגר. במקרים רבים הבעיות המתלוות ל- ADHD בילדות, כמו דיכאון, בעיית שינה ודיסלקציה עלולות שלא לחלוף עם הגיל.
מעריכים שכ- 15% מהאנשים בגיל 25 הלוקים ב- ADHD ואשר ההפרעה אובחנה בילדותם, ימשיכו לחוות את כל טווח הסימפטומים שלה. 65% נוספים ימשיכו לחוות סימפטומים שיפגעו בחיי היומיום שלהם.
לא קיימת רשימת סימפטומים מסודרת של הפרעות קשב והיפראקטיביות בקרב מבוגרים. המומחים תמימי דעים שלא ניתן להשתמש בסימפטומים של גיל הילדות ככלי אבחון עבור מבוגרים. חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות פוגעים במבוגרים באופן שונה מהדרך שהם משפיעים על הילדים.
רמת ההיפראקטיביות בקרב המבוגרים נוטה לפחות, בעוד שקשיי הריכוז נוטים להתגבר. הסימפטומים של ADHD אצל המבוגרים פחות עוצמתיים בהשוואה לילדים.
הסימפטומים לזיהוי הצורה הבוגרת של ADHD כוללים:
  • חוסר זהירות.
  • חוסר תשומת לב לפרטים.
  • התחלת משימות חדשות לפני סיום המשימות הישנות.
  • קושי לארגן דברים.
  • חוסר יכולת להתמקד או לקבוע סדר עדיפויות.
  • שכחה.
  • איבוד דברים או הנחתם במקומות לא נכונים.
  • חוסר מנוחה ועצבנות.
  • קושי להיות שקט ולא לקטוע את בן השיח, לרבות פליטת תגובות והפרעה לדברי אנשים אחרים.
  • שינויים חדים במצב רוח.
  • נטייה להתעצבן בקלות וחוסר סבלנות.
  • חוסר יכולת להתמודד עם סטרס.
  • נטילת סיכונים תוך התייחסות מועטת לבטיחותם האישית או לביטחונם של אנשים אחרים.