24 ספטמבר 2017 ד' תשרי תשע"ח
מעודכן לתאריך  23.05.2012  באדיבות ה 

סרטן שד אצל גברים

(Breast Cancer in Men)

טיפול בסרטן השד בגברים

אפשרויות הטיפול נקבעות בהתאם לשלב בו התגלתה המחלה, האזורים אליהם התפשט הסרטן, ולפי קצב הופעת הגידול והתפשטותו בגוף.

ניתוח

במרבית המקרים, מאחר שרקמת השד אצל גברים מועטה ולא ניתן לכרות את הגידול בלבד, יבוצע ניתוח שמכונה 'הסרה רדיקלית ממותנת של השד' (MRM, Modified Radical Mastectomy). בהליך זה מסירים את השד הנגוע כולו ואת כל קשרי הלימפה בבית השחי. בדיקה של בלוטות הלימפה חיונית לקביעת המשך הטיפול הדרוש.
סיבוך שכיח לאחר ניתוח לכריתת השד וקשרי הלימפה מכונה לימפאדמה. סיבוך זה מאופיין בנפיחות ותחושת כבדות באברי הגוף (בדרך כלל בזרועות). הנפיחות נגרמת עקב הצטברות נוזלי לימפה בגפיים מאחר וכריתת קשרי הלימפה פוגעת במאזן התקין של זרימת נוזל הלימפה בגוף.
על אף שלא ניתן לרפא מצב של לימפאדמה ניתן להקל על הסימפטומים האופייניים באמצעות עיסוי רפואי מתאים וחבישות לחץ מיוחדות.
ניתן לבצע שחזור של השד בעקבות ניתוח הכריתה. השחזור יבוצע באמצעות רקמה מאזור הבטן התחתונה או מהישבן, או באמצעות שתלים מתאימים. במקרים בהם נכרתת גם הפטמה ניתן לקעקע פטמה על השד המשוחזר. קעקוע אופייני של פטמה אורך כחצי שעה ומתקבל מראה אמין ביותר.
כהשלמה לטיפול הניתוחי יינתן טיפול קרינתי, כימי או הורמונאלי, שמטרתו למנוע את התפשטות המחלה. השיקולים הרפואיים בבחירת הטיפול המשלים קשורים בסוג הגידול, הימצאות בלוטות נגועות, ובמצבו הכללי של המטופל. בדרך כלל ישלב הטיפול מספר שיטות.

טיפול קרינתי (רדיותרפיה)

טיפול קרינתי מבוסס על קרני רנטגן (קרני X) ומטרתו למנוע חזרה מקומית של הסרטן באזור הגידול הראשוני.
הקרנות תבוצענה כטיפול משלים לאחר הניתוח, כדי לוודא שלא נותרו תאים סרטנים באזור השד. על מנת לאפשר לגוף להתאושש מניתוח הכריתה יחל הטיפול הקרינתי כחודש לאחר הניתוח. מדובר בסדרת טיפולים הניתנת ללא אשפוז במשך כ- 5-7 שבועות. בכל טיפול יוקרן השד לפרק זמן קצר ביותר והתהליך אינו מלווה בכאב.

תופעות לוואי של טיפול קרינתי

מאחר שטיפול קרינתי פוגע בתאים המתחלקים מהר עלולות להיות לטיפול זה מספר תופעות לוואי:
  • גירוי והתכהות של העור בחזה.
  • עייפות.
  • לימפאדמה (הצטברות נוזלים בזרוע עקב חסימה של בלוטות הלימפה בזרוע). תופעה זו יכולה להופיע חודשים או אף שנים לאחר הטיפול.
 

כימותרפיה

כימותרפיה הוא שם כולל לטיפול באמצעות תרופות כימיות, המכונות ציטוטוקסיות (ציטו=תא, טוקסי=רעיל). הכימותרפיה כוללת מספר רב של תרכובות כימיות היכולות להגיע לכל חלקי הגוף ומטרתן להרוס תאים סרטניים. הטיפול הכימותרפי פוגע בתאי סרטן השד ובתאים סרטניים אחרים שהתפשטו בגוף.
טיפול כימותרפי יכול להינתן לפני ניתוח, במקום ניתוח, לאחר ניתוח, לאחר הקרנות או במקביל אליהן. טיפול כימותרפי ניתן כטיפול במחלה פעילה, או כטיפול מונע.
הטיפול הכימותרפי ניתן בדרך כלל באמצעות עירוי, אולם קיים גם טיפול במתן דרך הפה. ברוב המקרים נעשה שימוש בתערובת של 3 עד 5 תרופות כימותרפיות בו זמנית, על מנת לשפר את סיכויי ההצלחה של הטיפול.
טיפול כימותרפי יינתן בדרך כלל במשך תקופה של כחצי שנה, מדי 2-3 שבועות.

תופעות לוואי של טיפול כימותרפי

טיפול כימותרפי פוגע בתאים המתחלקים בקצב מהיר. לפיכך, גם תאי גוף אחרים, בריאים, המתחלקים בקצב מהיר, כגון תאי השערה ותאי הדם הלבנים והאדומים, יפגעו ויהרסו. פגיעה בתאי מערכת העיכול תגרום לתופעות כמו בחילה או שלשול.
בשל כך, עלול הטיפול הכימותרפי לגרום לתופעות הלוואי הבאות:
  • נשירת שיער.
  • הקאה ובחילה.
  • שלשול או עצירות.
  • פריחה על העור בידיים ובכפות הרגליים.
  • חוסר תאבון.
  • פצעים סביב לפה.
  • אנמיה המתבטאת בעייפות וקוצר נשימה בעקבות ירידה במספר תאי הדם האדומים.
  • לויקופניה (זיהום בעקבות ירידה במספר תאי הדם הלבנים).
 
סוג תופעות הלוואי יהיה בהתאם לטיפול שינתן. כדי להקל על תופעות הבחילה וההקאה ניתן ליטול תרופות המקלות על תופעות לוואי אלו. לאחר הפסקת הטיפול תחלופנה תופעות הלוואי. השיער שנשר יצמח מחדש תוך 3-6 חודשים, אולם במקרים מסוימים השיער החדש יכול להיות שונה מהשיער שנשר.

טיפולים הורמונאליים

טיפולים הורמונאליים מכוונים רק נגד גידולי שד עם קולטנים המגיבים ב'אופן חיובי' לאסטרוגן או לפרוגסטרון. במידה שנמצא כי סוג הגידול רגיש לנוכחות הורמוני מין נשיים יתכן שיינתן טיפול תרופתי המוריד את רמות האסטרוגן בגוף, כגון טיפול בטמוקסיפן או במעכבי ארומטאז.
טיפול הורמונאלי יינתן לאחר ניתוח לכריתת השד או במקרים שאינם ניתנים לטיפול באמצעות ניתוח.
תופעות לוואי של טיפול הורמונאלי עלולות לכלול:
  • עייפות.
  • תשישות.
  • אינסומניה (חוסר יכולת להרדם).
  • בחילה והקאה.
  • גלי חום והזעה.
  • כאב במפרקים.
  • כאבי ראש.
  • עלייה במשקל.
  • ירידה בחשק המיני.
  • פריחה בעור.
  • דכאון.
  • התדלדלות השיער.
 

טיפול הורמונאלי בתרופות מקבוצת אנטי אסטרוגן

טמוקסיפן היא תרופה שמדכאת את תהליך קשירת האסטרוגן לקולטן שעל פני התא הממאיר. בגברים, המינון המומלץ הוא כדור אחד ביום, במשך 5 שנים.

טיפול הורמונאלי בתרופות מקבוצת מעכבי ארומטאז (aromatase)

ארומטאז הוא אנזים (חלבון בעל פעילות מוגדרת) האחראי על השלב האחרון בתהליך ייצור האסטרוגן בבלוטת יותרת הכליה וברקמות השומן. הטיפול בתרופות אלו מדכא את ייצור האסטרוגן על ידי שיבוש פעולת הארומטאז, ומונע בכך את הגעת האסטרוגן לתאי הגידול הסרטני. טיפול זה יינתן לגברים שלא הגיבו לטיפול בטמוקסיפן או שסבלו מתופעות לוואי חמורות במיוחד עקב הטיפול.
המינון המומלץ הוא כדור אחד ביום, במשך 2-5 שנים. מאחר שסרטן השד בגברים הוא מחלה נדירה יחסית, אין די ידע מצטבר לגבי משך הטיפול היעיל ביותר בתרופה זו.
הטיפול כרוך בתופעות לוואי קלות יחסית, ומרבית הגברים אינם סובלים כלל מתופעות לוואי.

מחקרים וניסויים קליניים

מחקרים לאיתור דרכים חדשות לטיפול בסרטן השד נערכים כל העת, כדי למצוא דרכי טיפול חדשות למחלה. לעתים מוצע טיפול חדשני הנמצא בתהליכי ניסוי ובדיקה. במקרה כזה חשוב לקבל מידע מפורט לגבי תהליך הטיפול, השלכותיו ומשמעויותיו - היתרונות מול הסיכונים והחסרונות. השתתפות בניסוי קליני מסייעת בקידום הרפואה ומשפרת את סיכוייהם של חולים לזכות בטיפול טוב יותר בעתיד.
כאשר מחקרים מוקדמים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, מבצעים הרופאים ניסויים להשוואה בין הטיפול החדש והטיפולים המקובלים הטובים ביותר שבנמצא. ניסוי כזה נקרא ניסוי קליני מבוקר והוא מהווה את הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעתים קרובות משתתפים בניסויים אלה מספר בתי חולים בארץ ולעתים גם מטופלים ובתי חולים במדינות אחרות.
כדי שתתאפשר השוואה מדויקת בין הטיפולים, נקבע סוג הטיפול שיינתן לחולה באופן אקראי, בדרך כלל באמצעות מחשב, ולא על ידי הרופא המטפל. מחקרים הוכיחו שאם הרופא בוחר את הטיפול, או מציע לחולה אפשרות בחירה, הוא עלול להטות שלא במודע את תוצאות הניסוי. משום כך נדרשת הקצאה אקראית זו.
בניסוי קליני אקראי ומבוקר, מקבלים חלק מהחולים את הטיפול המקובל הטוב ביותר, בעוד שאחרים מקבלים את הטיפול החדש, אשר עשוי להתגלות כטוב יותר מהטיפול המקובל. טיפול מסוים מוגדר כטוב יותר אם פעולתו נגד הגידול יעילה יותר מהטיפול המקובל, או אם הוא יעיל באותה המידה כמו הטיפול המקובל, אך גורם לפחות תופעות לוואי בלתי רצויות.