04 דצמבר 2016 ד' כסלו תשע"ז
מעודכן לתאריך  07.12.2010  באדיבות ה 

מחלת פאג'ט בפטמת השד

(Paget’s Disease of the Nipple/Breast)

אבחון של מחלת פאג'ט

יש לפנות לבדיקת רופא כאשר מבחינים בשינויים בגוון העור בפטמה או בעטרה, או כאשר חשים בגוש בשד או בכל שינוי אחר במרקם השד. בכל מקרה של פריחה אדומה ומגרדת באזור הפטמה והעטרה יש לפנות לרופא מומחה בכירורגיה של השד, ולא להניח שמדובר בגירוי של העור או באקזמה, כי מחלת פאג'ט עלולה להיות סימן לסרטן שד חודרני.
גם אם קיימים סימפטומים בשד אחד בלבד יבדוק הרופא את שני השדיים. בבדיקה הידנית יוכל הרופא לבחון מקרוב את אזור הפטמה והעטרה וימשש את רקמת השד על מנת לבדוק אם קיימים גושים חשודים בשד עצמו או באזור הפטמה.
בנוסף יברר הרופא את הנקודות הבאות:
  • מאלו סימפטומים סובלת הנבדקת ובמשך כמה זמן.
  • האם קיימת אקזמה או גירויי עור באזורי גוף אחרים.
  • האם יש במשפחה היסטוריה של
    סרטן
    השד.
  • באיזה גיל התחיל
    המחזור החודשי
    , והאם עדיין נמשך.
  • האם הנבדקת מקבלת
    טיפול הורמונאלי חליפי
    או נוטלת גלולות למניעת
    הריון
    .
  • האם הנבדקת צורכת אלכוהול דרך קבע ובאיזה מינון.
  • יחס משקל הגוף והגובה והאם חלה עליה במשקל לאחרונה.
 
בהתאם לצורך יתכן שהנבדקת תופנה לבדיקות נוספות.

בדיקת ממוגרפיה

זהו צילום רנטגן של השדיים באמצעות מכשיר רנטגן מיוחד, הנקרא ממוגרף. הבדיקה מבוצעת בעמידה. כל שד בנפרד מושם בין שתי פלטות תוך לחץ, ומצולם משני כיוונים: צילום מלמעלה כלפי מטה וצילום אלכסוני.
ממוגרפיה יכולה לזהות סרטן שד מוגבל (in situ) בגודל 1 מ"מ (בצילום רואים הסתיידויות זעירות). סרטן פולשני ניתן לאבחן כאשר הוא בגודל 4 מ"מ ויותר. האבחנה היא על פי זיהוי
גוש
בשד או על פי עיוות במבנה השד. ב- 10% ממקרי סרטן השד לא ניתן לזהות את
הגידול
בממוגרפיה.
ממוגרפיה מבצעים בשני מצבים: כאשר הורגש גוש בשד ורוצים לעמוד על טיבו (יש לבצע ממוגרפיה של שני השדיים תמיד) או כבדיקת ניטור לאבחון מוקדם אצל נשים בגיל העולה על חמישים ואצל נשים הנמצאות באוכלוסיות בסיכון (סרטן קודם בשד, או כאשר קיימת היסטוריה משפחתית).
המועצה הלאומית לאונקולוגיה בישראל ממליצה על בדיקות ממוגרפיה לנשים בהתאם לקריטריונים הבאים:
  • מגיל 50 ומעלה כל שנתיים, או בהתאם להמלצת הרופא המטפל.
    בגילאים אלה יש כיום הסכמה מקצועית בינלאומית שבדיקת הממוגרפיה מסייעת לאבחן את המחלה בשלבים המוקדמים.
  • נשים הנמצאות בקבוצת סיכון, כגון היסטוריה משפחתית (אם או אחות שחלו בסרטן השד). בגילאים 40-49 מומלץ לעבור בדיקה פעם בשנה.
 
לנשים בקבוצות אלה הבדיקה ניתנת חינם במסגרת סל הבריאות, על ידי כל קופות החולים. בישראל קיימת תוכנית לאומית לסריקה בממוגרפיה, במסגרתה מוזמנות כל הנשים הנמצאות בגיל המתאים לבצע בדיקת ממוגרפיה.
בדיקת הממוגרפיה יעילה ב- 80-90% מהמקרים. זוהי הבדיקה הטובה ביותר לגילוי מוקדם ועולה על הבדיקות האחרות הקיימות (
אולטרה סאונד
, MRI ). זוהי הבדיקה היחידה שהוכחה כמפחיתה את התמותה מסרטן השד בכ- 30%.
נשים צעירות יותר צריכות לקבל הפנייה רפואית מיוחדת לביצוע בדיקה זו. מתחת לגיל 50, מבנה השד בדרך כלל עדיין צפוף וסמיך וישנה פעילות הורמונלית המקשה על איתור שינויים בשד בצילום ממוגרפיה.
נטילת
הורמונים
חלופיים לאחר הפסקת המחזור החודשי יכולה לגרום לשינויים בצפיפות רקמת השד. שינויים אלה באים לידי ביטוי בצילום הממוגרפיה, ולכן לפני הבדיקה חשוב לציין אם לוקחים הורמונים חלופיים ובמשך כמה זמן.

בדיקת אולטרה סאונד

במקרים מסוימים, תבוצע גם בדיקת אולטרה סאונד של השדיים, בעיקר אצל נשים מתחת לגיל 35, אצלן רקמת השד צפופה מדי לגילוי גושים באמצעות ממוגרפיה. בדיקת האולטרה סאונד מתבצעת בעזרת מתמר השולח גלים ארוכים דרך השד. ההדים המוחזרים יכולים לאפשר הבחנה בין גוש מוצק לבין כיס המכיל נוזלים (ציסטה).

ביופסיה

במידה שמתגלה גוש חשוד, ניתן לקחת ממנו דגימה של תאים (ביופסיה) על מנת לבדוק האם מדובר בגידול סרטני. בהתאם למיקום
הגוש
ולשיקולים אחרים של הרופא המטפל, ניתן לבצע סוגים שונים של ביופסיות:
  • שאיבה במחט - באמצעות החדרת מחט אל הגוש ניתן לנקז נוזלים (במידה שמדובר בציסטה), או להוציא דגימה של תאים מהגוש על מנת לבדוק אם הם ממאירים, מבלי לפגוע ברקמת השד.
  • ביופסיה באמצעות מחט – זוהי השיטה השכיחה ביותר.
    דגימת רקמה
    מוצאת מתוך הגוש בשד באמצעות מחט גדולה, תחת
    אלחוש
    מקומי.
  • ביופסיה ניתוחית – מבוצעת תחת
    הרדמה
    כללית, ובה חלק או כל הגידול מוסר מהשד, ונשלח לבדיקת ממאירות.
 
בהתאם לממצאים יקבע שלב ודרוג המחלה. כמו כן, אם יתגלה
גידול
סרטני תערך בדיקה לזיהוי
קולטנים
(רצפטורים) לאסטרוגן על פני שטח תאי הסרטן. נוכחות הקולטנים נבדקת על ידי צביעות מיוחדות. גידולי שד סרטניים המבטאים קולטנים לאסטרוגן ו/או
פרוגסטרון
, תלויים בהורמונים אלו על מנת לגדול. חשיבות הבדיקה היא בכך שגידולים אלה יכולים להגיב לטיפול בתרופות החוסמות רצפטורים לאסטרוגן (לדוגמה, טמוקסיפן).