אקנה - מידע רפואי

אקנה, או בשפת העם פצעי בגרות, היא מחלת עור נפוצה, לא מידבקת, שפוגעת בזקיקי השיער ובבלוטות החלב התת-עוריות, המפרישות חומר שומני המכונה 'סבום' (Sebum). פצעי בגרות יופיעו בדרך כלל בפנים, בזרועות ובחזה.

כפי ששם התופעה מרמז, אקנה אופיינית בעיקר בגיל ההתבגרות, עם תחילת הבגרות המינית, אולם עלולה להתפתח בכל גיל, כתלות בתזונה או בשינויים הורמונליים. כ- 80% מהמתבגרים, בגילאי 13-18, יסבלו מאקנה בדרגת חומרה זו או אחרת.

בתקופת ההתבגרות המינית חלים בגוף שינויים הורמונליים משמעותיים, שגורמים לבלוטות החלב התת-עוריות לייצר כמות מוגברת של סבום. עודפי הסבום, בשילוב תאי עור מתים, חוסמים את זקיקי השערות ('שחורים', קומדונים), וגורמים להתפתחות פצעים אדומים וכואבים, שנוטים להזדהם בקלות.

במרבית המקרים, פצעי הבגרות ישתפרו ללא כל טיפול מיוחד ויחלפו מאליהם. יחד עם זאת, ללא טיפול תרופתי מתאים, חלק מהמתבגרים יסבול מהתופעה לאורך שנים בצורה חמורה, שעלולה להותיר צלקות קשות בעור.

פצעי בגרות יופיעו באזורים עתירי בלוטות חלב בעור, בדרך כלל בפנים, בצוואר, בכתפיים, מאחורי האוזניים, באזור החזה, על הישבן, ובגב העליון.

אקנה מאופיינת במספר סוגים של פצעים אופייניים, ובכלל זה:

• 'שחורים', קומדונים (Blackheads) – חסימה של נקבוביות בעור, שנראית כנקודה שחורה. חשוב לציין כי הצבע השחור נובע מפיגמנטציה של העור ולא מלכלוך.
• 'פצעים לבנים' (Whiteheads) - בליטות אדומות, קטנות וקשות, שבמרכזן כתם צבע לבן (החלב).
• 'נודולות' (Nodules) – אלו הם 'החצ'קונים' השכיחים. גבשושיות תת עוריות קשות. הנודולות עלולות להיות עמוקות מאד, לגרום להצטלקות של העור, ולהסב כאב רב.
• 'מורסות' (Pustules) - פצעים מזוהמים, שבמרכזם מוגלה לבנה. כאשר הפצע מתחיל להחלים המוגלה הופעת צהובה.

פצעי הבגרות השכיחים ביותר הן הנודולות, שנוטות להתפתח בצברים על העור. במרבית המקרים, לאחר החלמתן נותרת צלקת על העור.

אקנה נגרמת עקב פעילות יתר וחסימה של בלוטות החלב בעור. בתקופת גיל ההתבגרות חלה עליה ברמות הורמוני המין הגבריים, הנקראים אנדרוגנים, ובעיקר של טסטוסטרון. עליה ברמת האנדרוגנים גורמת לגירוי של בלוטות החלב ולהפרשת יתר של סבום.

נמצא כי הפרשת החלב המוגברת תלויה באופן שבו מגיבות בלוטות החלב לגירוי ההורמונלי, ולאו דווקא לרמת ההורמונים עצמם בדם. אצל אנשים בעל נטייה תורשתית לאקנה חמורה, נמצא שבלוטות החלב מגיבות ביתר שאת לאותה רמת הורמונים שאצל אנשים אחרים לא תגרור כל תגובה קיצונית בעור.

הפרשת הסבום המוגברת גורמת לסתימת נקבוביות העור. עם הצטברות תאי עור מתים בפתח הזקיק, עודפי החלב מצטברים אף הם, ללא יכולת להתנקז. במקום נוצרים קומדונים, הם הנקודות השחורות בעור. צבעו השחור של הקומדון נגרם בשל תאי הפיגמנט מלנין, שנמצאים בפתח בלוטת החלב.

במידה שהקומדון אינו חשוף לאוויר, עקב חסימה מלאה בפתח הזקיק, החלב המצטבר יראה כגוש שומן תת עורי, או נקודה לבנה מתחת לעור. אלו הם הפצעים 'הלבנים'. הפצעים הלבנים הופכים מוגלתיים בעקבות התרבות מהירה של חיידקי פרופיוניבקטריום אקנה, שנמצאים בבלוטות החלב. סתימת הבלוטה והצטברות החלב מאיצה את התרבותם והתפתחות דלקת מקומית בבלוטה. בעקבות התפתחות הדלקת, נוצר במקום הפצעון האדום האופייני לאקנה. פצעון זה מכונה 'נודולה'. עם החמרת המצב, תתפתח מוגלה בנודולה והפצע יזדהם ('מורסה').

קיימים מספר גורמים שעלולים להחמיר מצב של אקנה, כגון:

1. נטילת גלולות למניעת הריון בעלות ריכוז פרוגסטרון גבוה.
2. הפסקת נטילת גלולות למניעת הריון.
3. מחזור הוסת.
4. נטילת הורמונים (למשל, אצל ספורטאים, למטרת בניית מסת שריר).
5. שימוש בקרמים ותכשירים קוסמטיים על בסיס שומני.
6. מצבי מתח וחרדה.
7. נטילת תרופות קורטיקוסטרואידליות.
   
   

כמו כן, במהלך גיל ההתבגרות משתנה רמת החומציות של העור, באופן שמעודד צמיחת חיידקים עליו. חיידקים אלו עלולים להילכד בזקיקי השיער ולהחמיר את המצב הזיהומי בנודולות קיימות.

אקנה היא מחלה בעלת בסיס תורשתי. לכן, אם קיימת נטייה משפחתית לפתח פצעי בגרות, קיים חשש סביר כי מתבגרים בני אותה משפחה יפתחו אקנה במהלך התבגרותם המינית.

חשוב להדגיש כי פצעי בגרות אינם נגרמים עקב היגיינה ירודה, תזונה לקויה או חסר בפעילות גופנית.

השפעתה של התזונה על אקנה שנויה במחלוקת. כמה מחקרים הראו קשר חלש בין צריכת חלב פרה לסיכון מוגבר לאקנה. עם זאת, אין עדות משמעותית לכך שחלב, אוכל שומני או שוקולד מגבירים את הסיכון לאקנה.

אבחנה של אקנה תעשה על ידי רופא עור, באמצעות התבוננות חיצונית בעור הפנים, בחזה ובגב. הרופא יבחין בסוגי הפצעונים השונים ובהתאם לכך יקבע את חומרת המצב.

לפני הביקור אצל רופא העור חשוב לנקות את עור הפנים ולהסיר כל שיירי איפור.

במידה שנהגתם להשתמש בתכשירים לטיפול מקומי ללא מרשם רופא, חשוב שתיידעו על כך את רופא העור, לפני קבלת החלטה על המשך הטיפול.

סוג הטיפול יקבע בהתאם לחומרת המצב, כלומר, האם מדובר במצב שטחי בלבד, או שמא הפצעים מודלקים ועלולים לדרוש טיפול סיסטמי (מערכתי).

פצעי בגרות בדרגה קלה הם פצעונים 'שחורים' ו'לבנים' בלבד, ללא פצעים מודלקים. באלו ניתן לטפל באמצעות תכשירים לשימוש חיצוני שמיועדים למריחה על העור, וקיימים כג'ל, קרם או תחליב. תכשירים מסוג זה מכילים בדרך כלל חומרים פעילים כגון:

• רטינואידים (Retinoids) – אלו הן נגזרות של ויטמין A שמטרתן להסיר את תאי העור שחוסמים את זקיק השערה.
• אדאפאלן (Adapalene) – חומר זה משפיע על צמיחת תאי העור.
• בנזואיל-פראוקסיד (Benzoyl peroxide) – חומר מחטא בעל פעילות נגד חיידקים.

פצעי בגרות בדרגה בינונית-קלה הם פצעים מודלקים ('מורסות' או 'נודולות'). אקנה בדרגה זו תטופל על ידי תכשירים לשימוש חיצוני שמכילים:

• בנזואיל-פראוקסיד (Benzoyl peroxide).
• חומצה אזלאית (Azelaic acid), שפוגעת במנגנון צמיחת החיידקים על פני העור.
• תכשירים אנטיביוטיים המכילים חומרים כמו קלינדמיצין (Clindamycin). הם בעלי פעילות אנטי חיידקית, שפוגעת בחיידקים על פני העור, ולכן תורמת לצמצום התהליך הדלקתי.

במידת הצורך, ניתן לטפל בפצעי בגרות בדרגה בינונית באמצעות מתן מינון נמוך של אנטיביוטיקה בבליעה, ובכלל זה טטראציקלין (Tetracycline) או אריתרומיצין (Erythromycin) . מטרת הטיפול האנטיביוטי להקטין את מספר החיידקים על פני העור, ולפיכך לצמצם את התהליך הדלקתי. טיפול זה עלול לארוך כשמונה שבועות טרם השגת שיפור משמעותי. בדרך כלל יימשך הטיפול כחצי שנה.

בפצעי בגרות אצל בנות ניתן לטפל בעזרת גלולות למניעת הריון שמסדירות את רמות ההורמונים האנדרוגנים, שגורמים לייצור מוגבר של החלב בעור.

פצעי בגרות בדרגה חמורה

איזוטרטינואין

במידה שפצעי הבגרות הם בדרגה חמורה, ימליץ רופא העור על נטילת תרופה שמכילה איזוטרטינואין (Isotretinoin). זוהי נגזרת של ויטמין A שנלקחת דרך הפה. התרופה מביאה להסרת תאי העור שחוסמים את זקיק השערה ומקטינה את מידת הפרשת החלב. נוטלים את התרופה לתקופה של כ-20 שבועות, והשפעתה נמשכת עד חצי שנה לאחר הפסקת השימוש בה. טיפול באיזוטרטינואין מצריך מעקב קפדני אחר תפקודי הכבד והימנעות מחשיפה לשמש.

נקודות לתשומת לב

• אין להיכנס להריון במהלך הטיפול, מאחר שמדובר בחומר טרטוגני, שגורם למומים מולדים בעוברים. על כן מומלץ לכל הנשים שנוטלות תרופה זו לשלול הריון טרם התחלת הטיפול ובמהלכו, ולהשתמש בשני אמצעה מניעה במהלך הטיפול (לדוגמה, גלולות וקונדום). תופעת לוואי שכיחה של טיפול זה היא קילוף משמעותי בעור הפנים והשפתיים, ומומלץ להשתמש בשפתון ובקרם לחות לפנים. חשוב שזה יהיה קרם שמתאים לאקנה ולא חוסם את נקבוביות העור.
• יש חשש לקשר בין שימוש באיזוטריטינואין לדיכאון ולהתנהגות אאובדנית. על אף שאין מספיק מידע להסיק שהתרופה גורמת לכך, במקרה שמרגישים עצב, דיכאון או חרדה יש לפנות לרופא המטפל.
• התרופה יכולה גם להשפיע על רמת הטריגליצרידים בדם, תפקודי הכבד וספירת הדם, ולכן במהלך הטיפול נעשות בדיקות דם למעקב.

כיום קיימים טיפולים מתקדמים חדשים לאקנה, כגון טיפול פוטו-דינמי, באמצעות קרני אור נראה. מטרת הטיפול היא קטילת החיידקים שגורמים להתפתחות התהליך הדלקתי וזיהום הפצעים.

הטיפול בקרני לייזר אינו מומלץ, מאחר שהוא עלול לגרום לכוויות וכתמי פיגמנטציה בעור. הטיפול הפוטו-דינמי מבוצע על ידי רופאי עור שהוכשרו לכך במיוחד.

במידה שפצעי הבגרות גרמו לצלקות קשות בפנים, ניתן לשקול טיפולים כגון שיוף העור (Dermabrasion) או טיפול בלייזר. טיפולים אלו מבוצעים על ידי פלסטיקאים מומחים, ומטרתם להסיר את שכבת העור החיצונית ולחשוף שכבה חלקה של עור. טיפולים אלו מבוצעים בהרדמה מלאה.

הגם שאקנה אינה תוצאה של היגיינה ירודה, הצטברות של חלב ושל תאי עור מתים על פני שטח עור הפנים עלולים להחמיר את הסיכון לחסימה של זקיקי העור, ולעודד ריבוי חיידקים. לכן, חשוב להקפיד על שטיפה קפדנית של עור הפנים ועל הסרה מלאה של תכשירי איפור לפני השינה.

מומץ לשטוף את הפנים לא יותר מפעמיים ביום, באמצעות מים פושרים ואל-סבון עדין לניקוי הפנים.

יש טיפולים לאקנה שמעלים את רגישות העור לשמש, ולכן מומלץ להפחית בחשיפה לשמש ולהשתמש במסנון קרינה עם SPF 30 ומעלה.

במידה שהבחנתם כי עורכם נוטה לפצעונים בעקבות צריכת מזונות מסוימים, השתדלו להימנע מצריכתם.

פצעי בגרות בדרגה חמורה עלולים להותיר צלקות קשות על פני העור. במרבית המקרים, טיפול מתאים בפצעים, הימנעות מחיטוט בהם, או הימנעות מלחיצות 'ופיצוצים', יסייעו במניעת היווצרות צלקות על העור.

מאחר שמדובר בתופעה שגורמת לפגיעה קוסמטית בתקופה משמעותית בחיים (גיל ההתבגרות), מתבגרים שסובלים מאקנה חריפה עלולים לפתח מצבי חרדה או דיכאון, בשל מראה עור הפנים המודלק או המחוטט. חשוב להיות ערים לבעיה, ולפנות לקבלת טיפול תומך מתאים כבר בשלבים המוקדמים, מיד עם הופעת הבעיה.

יש לזכור שמדובר בבעיה שכיחה, שניתן לפתור אותה הן באמצעות טיפול תרופתי, והן באמצעות טיפול פסיכולוגי תומך.