30 מרץ 2017 ג' ניסן תשע"ז
מעודכן לתאריך  31.03.2010  באדיבות ה 

זאבת (לופוס)

(Lupus)

טיפול

עדיין אין ריפוי מלא לזאבת, אך ניתן לטפל בה ביעילות ולגרום להקלה בתסמיניה ולהפחתת סיבוכיה. לרוב, בעת איבחונה הראשוני המחלה פעילה מאוד. בשלב זה ייתכן שייעשה שימוש במינונים גבוהים של תרופות, כדי לעצור את החרפתה ולהגן על איברי הגוף מפגיעה.

סוגי הטיפולים הקיימים

רוב התסמינים של זאבת הם תוצאה של
דלקת
, כך שהטיפול מכוון להפחתתה. ישנן ארבע קבוצות של תרופות מקובלות לטיפול:

תרופות נוגדות דלקת לא-סטרואידליות (NSAIDs)

משמשות לשלוט בכאב הנובע מדלקת המפרקים. לרוב הן ניטלות לזמן קצר בלבד, בליווי הוראה להפחית את המינון כשהדלקת פוחתת. משפחה זו של תרופות כוללת תרופות רבות. השימוש באחת מהן, אספירין, כאמצעי להפחתת דלקות כבר אינו נפוץ כיום כבעבר. יחד עם זאת, לעתים יינתן אספירין במינון נמוך לחולים בעלי נטייה לקרישיות יתר, לשם מניעת היווצרות קרישי דם.

תופעות לוואי

תרופות נוגדות דלקת לא-סטרואידליות (NSAIDs) עלולות לגרום לאי נוחות בקיבה (יש ליטול אותם אחרי ארוחות), לשטפי דם תת-עוריים ולעתים רחוקות להפרעות בתפקודי
הכליה
או
הכבד
.

תרופות נגד מלריה

כגון הידרוקסיכלורוקין (פלקווניל). אלו פועלות במנגנון נוגד דלקת ויעילות מאד לטיפול בתפרחות הרגישות לשמש אשר קיימות אצל חולי זאבת דיסקואידית, או לטיפול בצורות התת-חריפות של תפרחות זאבת. יתכן שהשיפור כתוצאה מהשימוש בתרופות האלו יתבטא רק לאחר מספר חודשים.

תופעות לוואי

תרופות נוגדות מלריה עלולות לגרום לשינויים
ברשתית העין
, ולכן על החולים להיות במעקב רופא עיניים.

גלוקוקורטיקוסטרואידים (קורטיזון)

משמשים לדיכוי
הדלקת
ולהפחתת פעילות המערכת החיסונית ומהווים את הטיפול העיקרי בזאבת. לרוב מושגת שליטה ראשונית במחלה לאחר מתן גלוקוקורטיקוסטרואידים למשך שבועות או חודשים אחדים, אך רוב החולים יאלצו להמשיך וליטול תרופות אלו במשך שנים.
במצב כזה ישאף הרופא להפחית את הגלוקוקורטיקוסטרואידים עד למינון הנמוך ביותר אשר משיג את התוצאה הטיפולית. הפחתת המינון צריכה להיעשות בהדרגה, תחת מעקב תכוף, כדי להבטיח שתוצאות הבדיקות הקליניות והמעבדתיות של פעילות המחלה תישארנה נמוכות.
המינון ותדירות הנטילה הראשוניים של הגלוקוקורטיקוסטרואידים תלויים בחומרת המחלה ובאיברים הנגועים. גלוקוקורטיקוסטרואידים ניתנים לרוב במינונים גבוהים כאשר יש צורך לטפל באנמיה המוליטית קשה, במחלה במערכת העצבים המרכזית ובסוגים הקשים יותר של פגיעה כלייתית.
חשוב מאוד לא להפסיק את הטיפול או לשנות מינון שלא על סמך המלצת הרופא, גם אם חשים בטוב או שמתקשים לעמוד בתופעות הלוואי. הפסקה פתאומית של השימוש בסטרואידים מסוכן מאוד ועלול לגרום לתופעות לוואי קשות.
הסיבה לכך היא שבמצב תקין הגוף מייצר קורטיזון, אך חדל כאשר מתחילים ליטול קורטיזון כתרופה. נטילת סטרואידים במשך תקופה והפסקת נטילתם באופן פתאומי מותירות את הגוף ללא יכולת יצור עצמי של קורטיזון למשך תקופה מסוימת. התוצאה עלולה להיות מצב הנקרא אי ספיקה של האדרנל, ואז המחלה עלולה להתלקח.

תופעות לוואי

גלוקוקורטיקוסטרואידים עלולים לגרום לתופעות לוואי מרובות, קצרות וארוכות טווח. הסיכונים לתופעות אלו גוברים כאשר נדרשות מנות גבוהות של גלוקוקורטיקוסטרואידים, וכאשר הם ניטלים במשך תקופה ארוכה.
רוב תופעות הלוואי של הגלוקוקורטיקוסטרואידים הפיכות, ותעלמנה כאשר מקטינים את המינון או מפסיקים את נטילת התרופה. תופעות הלוואי העיקריות הן:
  • שינויים בהופעה החיצונית: עליה במשקל (הניתנת לשליטה על ידי תזונה דלת קלוריות והתעמלות), תפיחת הלחיים, צמיחת שיער עודפת, שינויים בעור עם הופעת פסים סגולים בגפים, בגב ובבטן, פצעי
    אקנה
    ושטפי דם תת-עוריים.
  • סיכון מוגבר לזיהומים, הפרעות בקיבה כגון דיספפסיה (הפרעות עיכול), או צרבת. תופעה זו תדרוש לעתים תרופות נוגדות
    כיב
    .
  • לחץ דם גבוה.
  • חולשת שרירים.
  • הפרעות לחלוף החומרים של
    גלוקוז
    (סוכר), במיוחד אם יש נטייה תורשתית לסוכרת.
  • שינויים במצב הרוח, לרבות
    דיכאון
    וחילופי מצב רוח מהירים.
  • בעיות עיניים כגון עכירות העדשה (
    קטרקט
    ) וגלאוקומה.
  • דלדול העצם (
    אוסטיאופורוזיס
    ), שניתן להפחית את חומרתו על-ידי פעילות גופנית, אכילת מזון עשיר בסידן וקבלת תוספות של סידן וויטאמין D. יש להתחיל לנקוט באמצעי מניעה אלה עם תחילתו של טיפול במינון גבוה בגלוקוקורטיקוסטרואידים.
 

תרופות מדכאות
חיסון
(אימונו-סופרסיביות)

כגון אזתיופרין, ציקלופוספמיד ומיקופנולט פועלות באמצעות עצירת התגובה הדלקתית ודיכוי של מערכת
החיסון
. משתמשים בתרופות אלה כשתרופות אחרות אינן מספיקות כדי להשתלט על המחלה. הטיפול בציקלופוספאמיד לווריד ניתן לחולים עם פגיעה כלייתית משמעותית או כאשר יש מעורבות קשה של איברים אחרים. בצורת טיפול זו, ניתנת מנה גדולה של ציקלופוספאמיד לווריד, בערך פי 10 עד 15 מהמינון היומי בכדורים. הטיפול יכול להינתן במסגרת מרפאתית או תוך שהות קצרה באשפוז.

תופעות לוואי

לחומרים מדכאי החיסון יש יכולת לגרום לתופעות לוואי רציניות. החולים הלוקחים אותם צריכים
להיות תחת מעקב צמוד של רופאיהם.

תרופות ביולוגיות

עושות שימוש בחומרים המעכבים את יצור הנוגדנים העצמיים או גורמים לפגיעה בתאים מסוימים במערכת החיסון שאחראים על הפעלת התגובה החיסונית. השימוש בתרופות אלה עדיין ניסיוני והן ניתנות במסגרת פרוטוקולים של מחקרים קליניים. מטרת המחקר המתבצע כיום בתחום היא לפתח טיפול המשלב מקסימום דיכוי של התגובה החיסונית העצמית עם מינימום פגיעה בפעילות התקינה של מערכת החיסון.