כתמי לידה - מידע רפואי

כתמי לידה (Naevus, שומה) הם נגעים בעור שעלולים להופיע מיד עם לידת התינוק, או תוך מספר שבועות לאחר הלידה. כ- 10% מהתינוקות נולדים עם כתמי דם שמורכבים מצבר של כלי דם תוך- או תת-עוריים (כתמי לידה וסקולארים). כתמי לידה אלו יכולים להיות שטוחים, או מורמים מעל פני שטח העור, בצבע ורוד-אדמדם, או כחול.

כתמי לידה בשכבה החיצונית של העור מכונים 'נבוס של האפיתל' (Epithelial naevus), ואילו כתמי לידה בשכבה העמוקה של העור יקראו 'נבוס תת עוריים'

(Dermal or Subcutaneous naevus).

קיימים סוגים שונים של כתמי לידה:

• כתמים מסוג יין-פורט (Port wine stains).
  המנגיומה נימית (Capillary haemangioma, המכונה גם Strawberry mark) – כתם אדום בעל צורה אופיינית המזכירה תות שדה, ומכאן שמו.
• קברנומה (Cavernous haemangioma).
• שומות מלנוציטיות מולדות (Congenital melanocytic naevi, CMN).
• סימני החסידה (Stork marks).

כתמי הלידה השונים יופיעו במגוון צבעים, ובכלל זה, חום, מוקה, ורוד-כחול ואדום.

קיימים כתמי לידה וסקולאריים (של כלי דם) מסוגים שונים. לעתים יש צורך להמתין מספר שבועות (ואפילו חודשים) מרגע הלידה, עד שניתן לבצע אבחנה מדויקת של סוג הכתם. כתמי הלידה הנפוצים ביותר הם כתמים שטוחים, המנגיומות, וכתמים מסוג יין-פורט.

כתמים שטוחים (מאקולרים, macular stains)

אלו הם כתמי הלידה השכיחים ביותר. מדובר בכתמים עדינים, שטוחים, אדמדמים-ורדרדים, שמופיעים לרוב על המצח, באזורים שונים בפנים, בעפעפיים, בקצה האף, בשפתיים ובעורף. לעתים נהוג לכנות כתמים מסוג זה בשם 'נשיקות מלאך'. אין צורך לטפל בכתמים שטוחים, מאחר שרובם נעלמים מאליהם לקראת גיל שנתיים, ואילו כתמים שטוחים בעורף ייעלמו בגיל ההתבגרות.

כתמים מסוג יין-פורט (Port wine stains, Naevus flammeus)

כתמים מסוג זה יופיעו בכ- 3 מכל 1000 לידות. התופעה שכיחה יותר בבנות. כתם יין-פורט הוא המנגיומה קפילארית (נימי דם), שיופיע מייד בזמן הלידה. מדובר בכתם שטוח, בעל גוון אדמדם-סגלגל, שיופיע לרוב באזור הפנים והצוואר, בעורף ועל הגפיים. במרבית המקרים, יופיעו כתמים אלו בצד אחד בלבד של הפנים.

כתמי יין-פורט גדלים בקצב הגדילה של הילד, ולכן יתעבו במהלך השנים, ויפתחו בליטות על פני שטח העור. כתמים אלו לא ייעלמו מעצמם, ובהעדר טיפול, יוותרו בגוף למשך כל תקופת החיים.

ההפרעה השכיחה ביותר שנגרמת עקב הופעת מכתמי יין-פורט, ובפרט כתמים באזור הפנים, היא הפרעה פסיכולוגית-רגשית, הפרעה חברתית והפרעה כלכלית. כתם לידה מסוג זה פוגע קשות בדימוי העצמי ועלול לפגוע בקבלת הפרט על ידי החברה.

כתמי יין-פורט באזור המצח, צידי הפנים ובעפעפיים עלולים להשפיע על התפתחות גלאוקומה (לחץ תוך עיני גבוה שמחייב טיפול מתאים, על מנת למנוע התדרדרות עד כדי עיוורון), ואף לגרום להתקפי אפילפסיה. לפיכך, ילדים שסובלים מכתמים אלו באזור הפנים והמצח צריכים להיות במעקב של רופא עיניים ושל נוירולוג ילדים.

המנגיומות (Haemangioma)

המנגיומות הם כתמי לידה שמופיעים מייד לאחר הלידה, ובמשך השבועות והחודשים שלאחריה. המנגיומה נגרמת עקב צבר של כלי דם בתוך ומתחת לעור. המנגיומה תתפתח אצל 1 מכל 20 תינוקות. התופעה שכיחה יותר בבנות. המנגיומות עלולות להופיע בכל אזורי הגוף והפנים. במרבית המקרים תתפתח המנגיומה יחידה, אך עלולות להופיע גם שתיים או שלוש.

עד גיל שנה לערך, נוטות ההמנגיומות לגדול, עד לגודל של כ- 5-8 סנטימטרים. לאחר מכן הן בדרך כלל יתכווצו ויתבהרו מאליהן. במרבית המקרים, ההמנגיומות יהפכו שטוחות עד גיל חמש, וייעלמו לחלוטין בגיל ההתבגרות. בחלק מהמקרים, עלול להיוותר סימן שטחי על פני העור.

מקובל להתייחס לשני סוגים עיקריים של המנגיומות:

1. המנגיומה נימית דמוית תות שדה (strawberry hemangiomas ). אלו מורמות מעל שטח פני העור וצבען אדום עז.
2. קברנומה (Cavernous haemangioma). המנגיומה מלאה חללים, מקומת בשכבות העמוקות של העור, בעלת צבע כחלחל.

שומות מלנוציטיות מולדות (Congenital melanocytic naevi, CMN, Congenital moles)

שומות מלנוציטיות מולדות נגרמות בעקבות צבר של תאי עור מסוג מלנוציטים (Melanocytes) באזור מסוים על פני העור. בדרך כלל, אלו יופיעו באזור הראש, או הצוואר ובאזור הגב. אצל אנשים בעלי עור בהיר, השומות תהיינה בגוון חום, ואילו אצל אנשים בעלי עור כהה השומות תהיינה שחורות.

יתכנו שומות מלנוציטיות מולדות בגדלים שונים, אולם בדרך כלל מדובר בשומות קטנות, בקוטר שאינו עולה על 2.5 סנטימטרים. שומות בינוניות תהיינה בקוטר 2.5-20 סנטימטרים, ואילו גדולות בקוטר שמעל 20 סנטימטרים.

סימני החסידה (Stork marks)

סימנים אלו נפוצים מאד ומתאפיינים ביצירת אזורים שטוחים וורודים, בדרך כלל בין הגבות או בעורף. הסימנים מופיעים מיד בזמן הלידה. סימני החסידה נגרמים על ידי צבר של כלי דם זעירים תת עוריים, ונוטים לבלוט יותר בזמן שהתינוק בוכה.

סימנים אלו מטשטשים במהירות, ובדרך כלל ייעלמו תוך מספר חודשים לאחר הלידה.

נקודת חן ענקית מולדת (giant congenital nevus)

כשמן כן הן. אלו הן נקודות חן ענקיות שעלולות להופיע בכל אזור בגוף, אולם שכיחות במיוחד באזור הגב והבטן. לעתים תיתכן צמיחת שיער במרכזן. נקודות חן אלו קטנות יותר בתקופת הינקות, אולם הולכות וגדלות ככל שהילד גדל. קוטרה של נקודת חן ענקית יעלה בדרך כלל על 20 סנטימטרים, בטרם תיעצר גדילתה.

סרטן עור עלול להתפתח אצל אחד מכל שישה (כ- 15%) אנשים עם נקודות חן ענקיות, ובמקרים רבים, כבר בתקופת הילדות. הסיכון גבוה במיוחד במקרה של נקודות חן מולדות ענקיות באזור הגב והבטן. לפיכך קיימת חשיבות רבה לאבחנה נאותה של הנגע על ידי מומחה לרפואת עור. במידת הצורך יש לבצע ביופסיה (דגימת רקמה) ולכרות את הנגע בטרם יהפוך לממאיר. כשמדובר בנגעים גדולים במיוחד, יתכן צורך בכריתה בשלבים ובהשתלת עור.

הסיבה המדויקת להתפתחות כתמי לידה אינה ידועה. חשוב לציין שמרבית כתמי הלידה הווסקולאריים אינם תורשתיים.

כתמים מסוג יין-פורט (Port wine stains, Naevus flammeus)

כתמי לידה מסוג זה נוצרים ככל הנראה בעקבות בעיה בכלי הדם הקטנים, המכונים 'קפילרות' (Capillaries), באזור בו נוצר הכתם.

במצב תקין, כלי הדם יכולים להתכווץ ולהתרחב, בהתאם לקצב זרימת הדם. בכתמי יין-פורט, הקפילרות נותרות במצבן המורחב, באופן שמאפשר זרימת דם מוגברת לאזור, וגורם להיווצרות כתם אדום או סגול קבוע. הסברה המקובלת היא שבאזורים בהם מתפתחים כתמי יין-פורט קיימת פגיעה עצבית בקפילרות. הגירויים העצביים ששולטים בהתרחבות והתכווצות הקפילרות אינם נשלחים כראוי, ולכן כלי הדם נותרים רחבים כל העת.

כתמי יין-פורט קשורים במצבים פתולוגים אחרים, כגון סינדרום סטורג-וובר (Sturge-Weber syndrome) וסינדרום קליפל-טרנאוני-וובר (Klippel-Trenaunay-Weber syndrome). בסינדרום סטורג-וובר, נמצא שהכתמים קשורים בפגם בכלי הדם המעורבים בתפקוד המוח, ועלולים להצביע על קשיי למידה בקרב הלוקים בסינדרום זה. בסינדרום קליפל-טרנאוני-וובר, כתמי יין-פורט מתפתחים על הזרועות או הרגליים, וגורמים להגדלה משמעותית של נפח הגפה.

המנגיומות (Haemangioma)

המנגיומות נגרמות אף הן בעקבות פגם בהתפתחות כלי הדם הקטנים באזור הכתם. תחילה הן מתפתחות בקצב מהיר וצבען נוטה להתחזק. לאחר כ- 6 חודשים, הגידול פוסק, והמצב נותר ללא שינוי. לאחר מכן, ההמנגיומות תתחלנה להתכווץ, ובמרבית המקרים תיעלמנה מבלי להשאיר כל סימן.

המנגיומות שטחיות תיעלמנה בדרך כלל מעצמן עד גיל 7.

מקרים קשים יותר של המנגיומה נימית עלולים לגרום לעיוות של העור סביב ההמנגיומה, ולפיכך לעתים יש מקום לשקול ניתוח פלסטי של ההמנגיומה. כמו כן, במקרים קשים, יתכנו גם בעיות בנשימה, באכילה ובתפקודים חיוניים אחרים, עד כדי הצורך בטיפול בסטרואידים או בלייזר, להקלת המצב.

קברנומות (Cavernous haemangioma) ייעלמו במרבית המקרים עד גיל 5, אולם בחלקן עלול להיות צורך לטפל.

שומות מלנוציטיות מולדות (Congenital melanocytic naevi, CMN, Congenital moles)

הגורם המדויק להתפתחות שומות מלנוציטיות מולדות אינו ידוע. ככל הנראה, אף אלו נגרמות עקב פגם התפתחותי.

מלנוציטים (Melanocytes) הם התאים שמייצרים את הפיגמנט מלנין, שמקנה לעור הגנה מפני קרינת השמש. במהלך התפתחות תקינה, המלנוציטים מתפזרים באופן אחיד וחלק בגופו של התינוק. כאשר מתפתחת שומה מלנוציטית מולדת, נפגע תהליך הפיזור באופן שגורם לצבר של מונוציטים באזור אחד בגוף.

כתמים מסוג יין-פורט (Port wine stains)

הטיפול הנפוץ והפשוט ביותר הוא כיסוי של הכתם באמצעות איפור. כיום קיים טיפול יעיל בלייזר. טיפול הלייזר יעיל ביותר עבור ילדים קטנים, ולכן חשוב להתחיל את הטיפול מוקדם ככל האפשר (יעילות הטיפול במבוגרים פחותה). אצל כ- 25% מהמטופלים יביא הטיפול בלייזר להעלמת הכתם, וב- 70% מהמטופלים יושג שיפור משמעותי במראה. חלק מהמטופלים לא יגיבו לטיפול כלל.

טיפול הלייזר כרוך באי נעימות ואף בכאב. בעת הטיפול בילדים מומלץ לבצע טשטוש, או הרדמה מלאה, בהתאם לשיקול דעתו של הרופא המטפל ומצבו של הילד. חשוב לזכור כי לטיפול בלייזר יתכנו תופעות לוואי, כגון פיגמנטציה (התכהות של האזור המטופל), או הבהרת יתר, הצטלקויות, התפתחות גלד ונפיחות מקומית.

המנגיומות (Haemangioma)

מרבית ההמנגיומות אינן דורשות כל התערבות טיפולית, ואלו ייעלמו מאליהן עם הזמן. על אף הקושי הרגשי (בעיקר של ההורים והמשפחה הקרובה) הכרוך בהמתנה של שנים לא מועטות עד להעלמות ההמנגיומה, מומלץ להתאזר בסבלנות, ולא למהר לבחור באופציות טיפוליות שדורשות התערבות רפואית.

כ- 80% מההמנגיומות ייעלמו ללא כל טיפול, ורק ב- 20% יהיה צורך לטפל, מפאת סיבוכים מקומיים (המנגיומות סמוך לעין, לאף, לפה או לפי הטבעת עלולות לגרום לבעיות באכילה, בנשימה ובתפקודי גוף חיוניים אחרים).

במידת הצורך, ניתן לטפל בהמנגיומות באמצעות מתן סטרואידים, הן במריחה מקומית והן דרך הפה. טיפול מסוג זה כרוך בתופעות לוואי שעלולות להיות חמורות, כגון סוכרת, יתר לחץ דם, התפתחות קטרקט ונטייה מוגברת לזיהומים.

בשנים האחרונות ניתן לטפל בהמנגיומות באמצעות קרני לייזר שחודרות אל מתחת לעור ומכווצות את כלי הדם בצבר.

במקרים חמורים של קברנומות (Cavernous haemangioma) ניתן להשתמש באינטרפרון-אלפא (Alpha interferon). אינטרפרונים הם חומרים שנוצרים באופן טבעי על ידי מערכת החיסון של הגוף כדי להילחם בזיהומים ובגידולים. לטיפול זה עלולות להתלוות תופעות לוואי חמורות, ולכן חשוב לשקול היטב את התועלת לעומת הנזק האפשרי.

שומות מלנוציטיות מולדות (Congenital melanocytic naevi, CMN)

קיים סיכון, אם כי נמוך, ששומה מלנוציטית מולדת תתפתח למלנומה ממאירה, בעיקר בשומות שמכסות שטח עור נרחב. ככל ששטח העור גדל, כך עולה הסיכון להתפתחות מלנומה ממאירה. לפיכך, במידת האפשר, מומלץ לכרות שומות אלו בניתוח.

יחד עם זאת, בשומות גדולות מאד, ניתוח אינו תמיד אפשרי. במקרה כזה חשוב להיות במעקב רפואי צמוד של רופא עור, ובכל מקרה של שינוי בגודל, צורה או צבע של השומה, יש לבצע ביופסיה על מנת לאבחן שינויים טרום ממאירים או ממאירים כבר בשלבים מוקדמים. ביופסיה היא דגימה של הרקמה, שנבדקת תחת המיקרוסקופ.

סימני החסידה (Stork marks)

כתמים אלו ייעלמו תוך מספר חודשים לאחר הלידה ולכן אינם מצריכים כל טיפול.

במקרים מסוימים, המנגיומות שצומחות בקצב מהיר או מתכווצות בקצב מהיר עלולות לגרום לכיב בפני שטח העור. כיב כזה עלול לגרום לתחושת כאב ולהזדהם. בכל מקרה של התפתחות זיהום, חשוב לקבל טיפול מתאים, שיכלול בדרך כלל טיפול אנטיביוטי.

במידה שההמנגיומה נפגעה בעקבות פציעה, קיים חשש לדימום מקומי. יש להתייחס להמנגיומה מדממת כאל פצע מקומי, לחטא את האזור בסבון ומים, או בחומר חיטוי רפואי אחר, ולחבוש את המקום. אם הדימום אינו פוסק, יש לפנות לאחות או רופא לקבלת טיפול לעצירת הדימום.

מרבית ההמנגיומות צומחות בקצב הגדילה של הילד. אם חלה צמיחה פתאומית מהירה מאד של המנגיומה, חשוב לפנות לרופא עור לברור.