סקביאס (גרדת) - מידע רפואי

סקביאס (בעברית, גרדת) היא מחלת עור מדבקת שגורמת לגרד עז בעור. המחלה נגרמת על ידי חרק זעיר המכונה 'סרקופטס סקבי' (Sarcoptes scabiei) אשר חודר לתוך העור.

במרבית המקרים הדבקה בסקביאס מתרחשת באמצעות מגע ישיר בין אדם לאדם, אולם תיתכן גם הדבקה עקיפה, על ידי מגע עם בגדים או כלי מיטה נגועים בחרק.

מחלת הסקביאס נפוצה במיוחד במדינות בעלות צפיפות אוכלוסין גבוהה וגישה מוגבלת לשירותי רפואה. מחקרים מלמדים כי 1 מכל 1000 איש יפתח סקביאס מדי חודש. בישראל, קיים קושי לאמוד את מספר המקרים המדויק, מאחר שהמחלה מטופלת באופן עצמאי על ידי חלק ניכר מהנדבקים, ללא פנייה לרופא.

המחלה נפוצה יותר בקרב נשים וילדים, ובעיקר במוסדות כמו הצבא ובתי אבות.

רוב ההתפרצויות של המחלה מתרחשות בחורף, מאחר שבעונה זו אנשים שוהים יותר בבית, באופן שמאפשר הדבקה.

כיצד מתרחשת הדבקה?

חרקי הסקביאס אוהבים חום וריח. החרקים ניזונים משברי רקמה ומנוזלים שבשכבות העור החיצוניות. חרקי הסקביאס חופרים בעור ואוכלים בעזרת הפה והרגלים הקדמיות. תוך כדי התקדמות תהליך האכילה והחפירה הם מעמיקים את המחילות שלהם בעור, עד כדי כ- 0.5 מ"מ ביום.

מדי יום, מטליות הנקבות 2-3 ביצים במחילות בעור. לאחר 3-4 ימים בוקעות מהביצים לרוות (larva), שהם חרקים צעירים. הלרוות נודדות לשטח פני העור ושוהות שם ב"כיסים" שטחיים עד לבגרותן.

חרקי הסקביאס מעדיפים אזורים חמים ועתירי קפלים בעור, כגון האזורים שבין האצבעות, מתחת לציפורניים, סביב הישבן ובקפלי החזה. הם נוטים להתחבא גם מתחת לרצועת השעון, ותחת צמידים וטבעות.

ברוב המקרים המחלה אינה חמורה, אולם תחושת הגרד כרוכה באי נעימות, ועלולה לפגוע באיכות החיים.

הטיפול בסקביאס הוא באמצעות תכשירים חיצוניים. קיימת חשיבות רבה לטיפול בכלל בני הבית על מנת לעצור את ההדבקה.

בחלק מהמקרים יתכן זיהום משני של העור, בעקבות התפתחות דלקת.

סקביאס בעל גלדים (Crusted scabies)

זוהי צורה חמורה יותר, אך נדירה יחסית, של המחלה. סקביאס בעל גלדים מתפתח כאשר כמות החרקים בעור מגיעה עד כדי אלפים ואף מיליונים.

סקביאס בעל גלדים פוגע בעיקר בקשישים ובאנשים שמערכת החיסון שלהם ירודה, ובכלל זה נשאים של נגיף האיידס.

בהדבקה ראשונית, סימפטומים יחלו כ- 2-6 שבועות לאחר ההדבקה. זאת בשל הזמן שלוקח למערכת החיסון להגיב להדבקה, ועד להתפתחות תופעת הגרד.

בהדבקה חוזרת, סימפטומים יופיעו תוך כ- 48 שעות לאחר ההדבקה, מאחר שמערכת החיסון כבר 'מכירה' את הזיהום בסקביאס ומגיבה אליו מהר יותר.

סקביאס גורם לתחושת גרד חזקה בעור. הסימפטומים מחמירים בלילה ולאחר מקלחת חמה. כמו כן, חרקי הסקביאס גורמים לכתמים ופסים אדומים בעור, עקב המחילות שהם חופרים.

סימני המחילות יכולים להימצא בכל מקום בגוף, אולם אצל מבוגרים, אזורים אופייניים כוללים:

• קפלי העור בין האצבעות.
• פרקי כך היד.
• בית השחי.
• אזור המותניים.
• החלק הפנימי של המרפק.
• הישבן.
• כפות הרגליים.
• הברכיים.
• השכמות.
• החזה (אצל נשים).
• אזור איבר המין (בגברים).

אצל תינוקות וילדים צעירים סימני המחילות יופיעו בעיקר באזורים הבאים:

• פנים.
• ראש.
• צוואר.
• בטן.
• קרקפת.
• כפות הידיים.
• כפות הרגליים.

לעיתים קשה לאבחן סקביאס מפני שהפריחה דומה למצבים אחרים שבהם יש גרד, כמו אקזמה.

מחזור החיים של חרק הסקביאס

מחלת הסקביאס נגרמת על ידי הטפיל 'סרקופטס סקבי' (Sarcoptes scabiei). הדבקה נגרמת כאשר נקבת החרק חופרת תעלות בשכבות העור על מנת להטיל בהן ביצים. החרק יכול לחדור לעור תוך כ- 30 דקות.

החרקים הזכרים נעים בין המחילות בחיפוש אחר נקבות לא מופרות כדי להזדווג איתן. לאחר ההזדווגות הזכר מת והנקבה מטילה את הביצים שבוקעות לאחר 3-4 ימים. 10-15 ימים לאחר מכן, מבשילות הביצים לנקבות ולזכרים בוגרים.

ללא טיפול מתאים, מחזור החיים של חרקי הסקביאס ימשך לעד. חרקי הסקביאס עמידים לסבון ולמים חמים. לא ניתן להרחיק אותם מהעור באמצעות פעולות מכניות כמו גרוד.

הגורם המדויק לתחושת הגרד הקשה הקשורה בסקביאס אינו ידוע, אך מניחים שהגרד נגרם עקב תגובת מערכת החיסון לחרק ולהפרשות שלו (רוק, ביצים).

כיצד מועברת מחלת הסקביאס?

חרקי הסקביאס יכולים לעבור מאדם לאדם באמצעות מגע ישיר וממושך, כגון אחיזת יד ממושכת, יחסי מין, או שינה במיטה משותפת.

העברה במגע קצר ומוגבל כמו לחיצת יד או חיבוק אינה סבירה.

החרקים יכולים לשרוד מחוץ לגוף האדם במשך 24-36 שעות. לכן, תיתכן הדבקה על ידי מגע עם בגדים או כלי מיטה מזוהמים, אם כי צורת הדבקה זו פחות נפוצה.

לרוב, במהלך 2-6 השבועות הראשונים שלאחר ההדבקה, אנשים כלל אינם מודעים לכך שהם נדבקו, ולכן בתקופה זו קיימת סכנה אמיתית להתפשטות החרק.

בסביבה סגורה כמו בבתי ספר, במעונות, או בבתי אבות, בהם אנשים שוהים בקרבה רבה, קיים סיכון מוגבר להדבקה.

חשוב להדגיש כי סקביאס אינו נגרם עקב היגיינה לקויה, וכי כל שכבות האוכלוסייה עלולות להידבק בחרק.

אבחון של סקביאס יעשה בדרך כלל על פי מראה העור וסימני המחילות.

לעיתים קשה לאבחן סקביאס מפני שהפריחה דומה למצבים אחרים שבהם יש גרד, כמו אקזמה.

כדי לאשר את האבחנה ניתן ליטול דגימה של העור מהאזור הנגוע לשם ביצוע בדיקה מיקרוסקופית שבה יאותרו חרקים, ביצים או שאריות צואה של החרקים. במרבית המקרים לא מקובל לבצע בדיקה זו.

אם אדם נוסף מבני הבית סובל מסימפטומים דומים, הרי שהדבר יחזק את האבחנה.

כאשר קיים חשש להדבקה בסקביאס, יש לפנות לרופא המשפחה או לרופא עור להמשך ברור. במידת הצורך, ניתן להתייעץ בנושא גם עם רוקח.

למרות שקיימים תכשירים לטיפול בסקביאס שאינם דורשים מרשם רופא, יש לפנות בכל זאת לברור רפואי, מאחר שקיימות מחלות עור אחרות שעלולות להיות מסוכנות, בעלות סימפטומים דומים לאלו של סקביאס. אם קיים חשש שילדכם חולה בסקביאס, פנו בהקדם לייעוץ אצל רופא הילדים.

הטיפול בסקביאס הוא טיפול חיצוני באמצעות מריחת קרמים על העור. במקביל לטיפול במחלה עצמה, ניתן לטפל בתופעות המחלה, ובפרט בגרד הקשה שנלווה לה.

קרמים

שני החומרים הנפוצים ביותר לטיפול בסקביאס מכילים חומרים קוטלי חרקים, שמשמידים את החרק:

• מלתיון (Malathion), הנמצא בתכשיר פריודרם (Prioderm), שנמכר ללא מרשם רופא.
• פרמתרין (Permethrin), הנמצא בתכשירים לייקליר (Lyclear) ומייט-אקס (Mite-X). תכשירים אלו דורשים מרשם רופא.

חשוב שכל בני הבית וכל מי שבא במגע קרוב עם האדם החולה (כולל קיום יחסי מין) יטופלו באותו הזמן, גם אם אין להם סימפטומים.

כאשר מדובר בהדבקה ראשונה, יש לטפל בכל מי שבא במגע קרוב עם הנגוע במהלך ששת השבועות האחרונים.

בהדבקה חוזרת בסקביאס, יש לטפל בכל מי שבא במגע קרוב עם הנגוע ב- 48 השעות האחרונות. במידה שלא כולם יטופלו הרי הסיכון לחזרה של המחלה יגבר.

אופן השימוש בקרם:

• מרחו את התכשיר על עור יבש וקר. מומלץ לא למרוח את התכשיר אחרי אמבטיה חמה מפני שהספיגה של החומר לתוך הגוף מוגברת אגב מגע עם עור חם. במקרה כזה, החומר לא יישאר כנדרש על העור באזור המיועד לטיפול.
• מרחו את הקרם על כל הגוף, מהסנטר והאוזניים לכיוון מטה, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לאזורים בין אצבעות הידיים והרגליים, מתחת לציפורניים ובאזורים של קיפולי הגוף. רצוי להשתמש במברשת שיניים ישנה כדי להגיע עם החומר היטב מתחת לציפורני הידיים והרגליים. לאחר השימוש יש לסגור את מברשת השיניים היטב בשקית ולהשליכה.
• בטיפול באנשים שסובלים מתפקוד לקוי של מערכת החיסון, בילדים צעירים ובקשישים, יש למרוח את התכשיר על כל הגוף, כולל פנים וקרקפת.
• יש להשאיר את התכשיר על הגוף. את תכשירי המלתיון יש להשאיר במשך 24 שעות, ואת תכשירי הפרמתרין יש להשאיר על הגוף במשך 8-12 שעות בלבד.
• אם במהלך הטיפול האזור שנמרח נשטף במים יש למרוח את התכשיר מחדש.
• מומלץ לבצע טיפול נוסף לאחר 7 ימים כדי לשפר את סיכויי הצלחתו. בצורה זו, גם חרקים שבקעו מהביצים בתקופה שבין הטיפולים, יפגעו בטיפול השני.
  
  

אם את מניקה, יש להסיר את הקרם היטב לפני ההנקה ולמרוח מחדש אחריה.

חשוב להתייעץ עם רופא לפני טיפול בילדים, במיוחד בטיפול במלתיון בילדים מתחת לגיל 6 חודשים, ובטיפול בפרמתרין בילדים מתחת לגיל שנתיים.

ניתן לחזור לפעילות יומיומית שגרתית כבר לאחר סיום הטיפול הראשון.

אם אתם מתביישים ליידע בני זוג שבאו עימכם במגע מיני שנדבקתם בסקביאס, תוכלו להיעזר בשרותי המרפאה כדי ליידע אותם על החשש להידבקות, מבלי למסור את זהותכם.

אם נדבקתם בסקביאס, הימנעו ממגע קרוב וממושך עם אנשים אחרים, עד שתבצעו את הטיפול הראשון. רצוי להימנע גם ממגע קרוב עם בני הבית עד לסיום הטיפול.

גרוד

קיימים תכשירים להקלה על גרד שאינם דורשים מרשם רופא, כמו תרחיץ קמומיל (Camomile lotion), או תרחיץ קלמין. במקרים קשים יותר, ניתן להשתמש במשחות שמכילות סטרואידים, אולם אלו דורשות מרשם רופא.

תכשירים נוגדי היסטאמין הניתנים בטבליות או בטיפות עשויים אף הם להקל על הגרד, וניתן לרכוש אותם בבית המרקחת ללא מרשם רופא.

התכשירים עלולים לגרום לישנוניות, ולכן חשוב להימנע מפעילויות הדורשות ריכוז וערנות כמו נהיגה והפעלה של מכונות כבדות.

תוכלו להתייעץ עם הרופא או הרוקח בבחירת התכשיר המתאים לכם.

הגרד עלול להימשך מספר שבועות לאחר הטיפול, מפני שמערכת החיסון ממשיכה להגיב לנוכחותם של החרקים המתים ולהפרשותיהם. במידה שהגרד נמשך למעלה מ- 6 שבועות לאחר תום הטיפול, יש לפנות לרופא.

תופעות לוואי של הטיפול

• תכשירי מלתיון עלולים לגרום לגירוי של העור. אם התחושות מחמירות או אינן חולפות יש להתייעץ עם הרופא.
• תכשירי פרמתרין עלולים לגרום לתחושות של גרד, חוסר תחושה, תחושת עקצוץ, דקירה או גירוי של העור. אם התחושות מחמירות או אינן חולפות יש להתייעץ עם הרופא.

אין עדויות לכך שטיפול בתכשירים טבעיים יכול לרפא סקביאס.

יש להימנע ממגע גופני קרוב וממגע מיני עד ששני בני הזוג השלימו את הטיפול לחלוטין, כדי להימנע מהדבקה מחודשת. ככל שתעכבו את קבלת הטיפול, כך תגבירו את הסכנה לסביבתכם הקרובה להידבק גם כן במחלה.

הטיפול בסקביאס בעל גלדים (Crusted scabies)

בסקביאס בעל גלדים שורצים בעור אלפי חרקים ולכן יתכן שיהיה צורך לבצע יותר מטיפול אחד כדי להסיר אותם.

כדי למנוע הידבקות בסקביאס יש להימנע ממגע קרוב של העור עם אדם חולה ועם חפציו האישיים.

חשוב שאנשים שיש להם סקביאס יקפידו שלא להעביר את המחלה.

כדי למנוע זיהום נוסף והפצה של החרק לאחרים חשוב:

• לכבס את כל הבגדים, כלי המיטה והמגבות שבהם השתמש אדם שנדבק טרם גילוי הדבקתו, בטמפרטורה גבוהה מ- 50?c.
• אם יש פריטים שאינכם יכולים לכבס, ניתן לשים אותם בשקית פלסטיק במקום מבודד (כמו במחסן) למשך 72 שעות לפחות. יש הממליצים על משך זמן ארוך יותר של שבוע לפחות. במהלך הזמן הזה החרקים מתים.

אין צורך לחטא רהיטים או שטיחים, ואין צורך לטפל בבעלי חיים.

זיהום משני (Secondary infection)

גירוד מרובה של העור עלול לגרום לשבירה של שטח פני העור, באופן שיהפוך פגיע לזיהום בחיידקים. כדי לטפל בזיהום משני יש צורך באנטיביוטיקה.

אחד הזיהומים האפשריים הוא 'אימפטיגו' (Impetigo). זהו זיהום חיידקי מדבק מאד.

כמו כן, סקביאס עלול לגרום להחמרה של מחלות עור קודמות כמו אקזמה (Eczema). אם יש לחולה מחלת עור אחרת שהוחמרה, היא תחלש לאחר טיפול ראוי בסקביאס.

סקביאס בעל גלדים (Crusted scabies)

סקביאס בעל גלדים ידוע גם בכינויו 'סקביאס נורווגיסקביאס בעל גלדים (Crusted scabies)' (Norwegian scabies). זוהי הצורה החמורה יותר של המחלה, שפוגעת באנשים בעלי מערכת חיסון לקויה, ובכלל זה:

• אנשים צעירים מאוד.
• קשישים.
• חולים במחלה שפוגעת במערכת החיסון, כמו נשאי איידס.
• חולים שנוטלים תרופות שמחלישות את מערכת החיסון, ובכלל זה סטרואידים, תרופות למניעת דחיית שתל, או כימותרפיה.

קיימים מחקרים שמראים שכל עוד מערכת החיסון תקינה, תתרחש פגיעה במעגל הרבייה של חרק הסקביאס. לכן אצל רוב האנשים שנדבקים במחלה ניתן למצוא יש רק כ- 5-15 חרקים בגוף.

כאשר מערכת החיסון פגועה, מספר חרקי הסקביאס עלול לעלות באופן קיצוני. אצל אנשים שסובלים מסקביאס בעל גלדים ניתן למצוא מיליוני חרקים בגוף. כמות החרקים הגדולה גורמת למראה עור עבה, בעל קליפות דמויות יבלת.

בשל מספר החרקים הגדול, זוהי מחלה מדבקת מאד. עם זאת, כל עוד מערכת החיסון תקינה, הדבקה מאדם חולה בסקביאס בעל גלדים תגרום

למחלת הסקביאס הנפוצה.
גם מגע פיזי קצר עם אדם חולה בסקביאס בעל גלדים או עם חפציו האישיים עלול לגרום להדבקה.

כדי להגביל את התפשטות הזיהום יש צורך לנקוט באמצעי זהירות חמורים. לכן, חולים בבסקביאס בעל גלדים יטופלו במסגרת בית חולים.

סקביאס בעל גלדים יטופל באמצעים חיצוניים או בתרופה הניתנת דרך הפה שנקראת איברמקטין (Ivermectin). תרופה זו פוגעת במערכת העצבים של חרקי הסקביאס.