24 אוגוסט 2017 ב' אלול תשע"ז
מעודכן לתאריך  11.10.2011 

בעיות פוריות אצל נשים

Female Infertility

הטיפול בבעיות פריון של נשים

הטיפול באי פריון של נשים נחלק לרמות שונות על פי מקור הבעיה, החל מטיפול תרופתי מחולל ביוץ, עבור לניתוחים לפתיחת חסימות בחצוצרות וכלה בטיפולי הפריה.

גרימת ביוץ באמצעים תרופתיים

כיום ניתן לגרום לביוץ באמצעים תרופתיים, כאשר התהליך אינו מתרחש באופן עצמוני בגוף האישה. תרופות מחוללות ביוץ כוללות:
  • כלומיפן ציטרט (שם מסחרי: איקקלומין) – תרופה הגורמת לשחרור מוגבר של הורמונים גונדוטרופינים (LH ו- FSH), גירוי של השחלות והשראת ביוץ. התרופה מעודדת ביוץ בנשים שאצלן הביוץ אינו סדיר או שאינן מבייצות כלל. הטיפול באיקקלומין עלול לגרום להתפתחות ולשחרור של יותר מביצית אחת.
  • מטפורמין – נשים שלא הגיבו לטיפול בקלומיפן יטופלו במטפורמין לשם עידוד הביוץ. תרופה זו ניתנת בעיקר לנשים שסובלות משחלות פוליציסטיות. שחלות פוליציסטיות תהיינה גדולות פי 1.5 עד פי 3 משחלות תקינות, ותכלנה מספר רב של זקיקים או ציסטות קטנות.
  • גונדוטרופינים - ההורמונים LH ו- FSH מכונים גונדוטרופינים. הם אחראים לגירוי השחלות לייצור הורמוני המין והביציות. קיימים גונדוטרופינים שמופקים משתן של נשים בגיל המעבר, או גונדוטרופינים שמיוצרים בשיטות של הנדסה גנטית. המתן הוא באמצעות עטים להזרקה עצמית. נטילת התרופה גורמת לגירוי השחלות ולביוץ.
  • פרילאק – תרופה שמדכאת את הפרשת ההורמון פרולקטין. רמות גבוהות של פרולקטין אצל נשים שאינן בהריון ואינן בתקופת הנקה עלולות למנוע ביוץ תקין.
  • סטרואידים (דקסאמטזון, פרדניזון) - תרופות המעכבות את פעילות ההורמונים הזכריים (אנדרוגנים) אצל האישה. רמות גבוהות של אנדרוגנים, ובעיקר של טסטוסטרון, משבשות את ההפרשה התקינה של הגונדוטרופינים LH ו- FSH, באופן שהזקיקים בשחלה אינם מסוגלים להביא להבשלה תקינה של הביצית ותהליך הביוץ נפגע.
  • אנלוגים של GnRH – (דקפפטיל, סינרל בוסרילין, סופרפקט). GnRH (Gonadotropin Releasing Hormone) הוא הורמון האחראי על שחרור הגונדוטרופינים LH ו- FSH. השימוש באנלוגים של GnRH (חומרים המדמים את פעולתו) תורם למניעת ביוץ מוקדם מהרצוי, באופן שמאפשר הבשלה מלאה של הביצית.
  • חומרים נוגדי GnRH (אנטגוניסטים) – זוהי קבוצת תרופות חדשה (צטרורליקס, גנירליקס) שפעולתן מדכאת באופן ישיר ומיידי את הפרשת ההורמון GnRH, וכך נמנע ביוץ מוקדם. בהשוואה לאנלוגים של GnRH, תרופה זו ניתנת במשך תקופה קצרה יותר המקצרת את מחזור הטיפול, מקטינה את הכמות הניטלת של תרופות הורמונאליות ומקטינה את שיעור תופעות הלוואי באופן משמעותי.
 

ניתוחים

ניתוח של החצוצרות יבוצע במקרה של חסימה שלהן, או אם בחצוצרה קיימת רקמה צלקתית. הניתוח יסייע בתיקון מבנה החצוצרה והשבתו למצב תקין, על מנת לאפשר מעבר של הביציות בדרכן לרחם, לצורך הפריה.
הניתוח יבוצע ברוב המקרים בהליך של לפרוסקופיה ניתוחית או של היסטרוסקופיה ניתוחית. מדובר בניתוחים דומים למדי, מונחי מצלמה, אשר מתבצעים בהרדמה כללית בחדר ניתוח.
במהלך הניתוח מוחדר לאזור שינותח מכשיר אופטי דרך חתך קטן בגוף. זה מאפשר התבוננות באיברי האגן בעזרת מצלמה זעירה אשר מקרינה את מה שהיא רואה על מסך ווידאו. פעולת התיקון לכשעצמה מתבצעת בעת הניתוח מונחה המצלמה על ידי שימוש במכשירי ניתוח ארוכים ודקים שמוחדרים לאזור דרך חתכים קטנים בדופן הגוף.
במהלך לפרוסקופיה ניתוחית ניתן לכרות אזורי הדבקויות סביב החצוצרות והשחלות, להסיר מוקדי דלקת (מאנדומטריוזיס), לשחרר חצוצרות חסומות, או לבצע שחזור של חצוצרות לאחר קשירתן (קשירת חצוצרות מבוצעת במטרה למנוע הריון).
במהלך היסטרוסקופיה ניתוחית ניתן להפריד הידבקויות, או לכרות פוליפ או שרירן בחלל הרחם.

טיפולי הפריה

הזרעה תוך רחמית (Intra uterine insemination)

הזרעה תוך רחמית תבוצע במקרים בהם הסיבה לאי הפריון אינה ברורה, או אם נקבע שלגבר ספירת זרע נמוכה, או זרע בעל תנועתיות ירודה. שיטה זו טובה גם במקרים של אין אונות אצל הגבר. כול עוד איכות הזרע תקינה והשחלות תקינות אף הן, עומדים סיכויי ההצלחה של הזרעה תוך רחמית על כ- 15% בכל מחזור טיפול.
ההזרעה מבוצעת על ידי הרופא המטפל בסמיכות למועד הביוץ. לעיתים, כחלק מהטיפול, מקבלת האישה תרופות דוגמת איקקלומין (קלומיפן ציטראט) במטרה להאיץ את תהליך התפתחות הזקיקים והבשלת הביציות. בעקבות טיפול זה עולה הסיכוי להיווצרות יותר מביצית בשלה אחת, כך שהסיכוי להפריה עולה. כדי לקבוע את מועד הביוץ המדויק, מבצעת האישה מעקב זקיקים באמצעות אולטרא סאונד.
בתהליך ההזרעה נאסף ביום המיועד זרע מהגבר, נשטף ונברר בקפידה, כך שרק הזרעונים המובחרים ביותר יוחדרו אל רחם האישה. הזרע מוחדר ישירות אל הרחם באמצעות צינורית פלסטיק עדינה, דרך הנרתיק וצוואר הרחם. כאמור, התהליך חייב להיות מתוזמן עם מועד הביוץ.
יתרונה של ההזרעה התוך רחמית בכך שהיא יוצרת ריכוז מקומי גבוה של תאי זרע איכותיים קרוב ככל האפשר לביצית המיועדת להפריה. כשבועיים לאחר ההזרעה ניתן לבצע בדיקת הריון על מנת לברר אם התרחשה הפריה.

הפריה חוץ גופית ('הפרית מבחנה')

מדובר בהפריה שמתרחשת מחוץ לגוף האישה. האישה נוטלת תרופות שמעודדות את השחלות לייצר יותר ביציות מאשר בדרך כלל. ביציות אלו מוצאות מגוף האישה בשיטות לפרוסקופיות, ומופרות על ידי זרע הגבר בצלוחית, בתנאי מעבדה. העוברים שיתקבלו בעקבות הפריית הביציות על ידי הזרעונים מוחזרים לרחם האישה.
בהפריה חוץ גופית קיים סיכוי גבוה יחסית להריונות מרובי עוברים (תאומים, שלישיות) מאחר שיותר מעובר אחד יוחזר בדרך כלל לרחם, על מנת להגדיל את הסיכוי להריון.

העברת בלסטוציסט

התפתחות העובר כוללת מספר שלבים, כאשר השלב הראשון הוא ביצית מופרית. ביום השני שלאחר ההפריה תכיל הביצית המופרית 4-2 תאים. עד היום החמישי נקראים תאי העובר בלסטומרים. בין היום השלישי ליום החמישי עובר העובר קפיצה משמעותית במספר התאים שלו. במועד זה הוא נראה כמו ציסטה שמכילה מאות תאים - זהו הבלסטוציסט.
בחלק ממקרי ההפריה החוץ גופית יועבר בלסטוציסט לרחם האישה. משמעות הדבר היא העברת הביצית המופרית לרחם האישה רק ביום ה- 5-6 לאחר ההפריה, בהשוואה להחזרה הרגילה, שמבוצעת 48-72 שעות לאחר ההפריה.
שיטה זו מתאימה במיוחד לנשים שעובריהן באיכות טובה אבל הם אינם מצליחים להשתרש בקלות בדופן הרחם. לעתים, על מנת להקל על השתרשות העובר בדופן הרחם, טרם ההחזרה ינוקב חור קטן בקליפה הג'לטינית שעוטפת את העובר.

שיטות הפריה חוץ גופית מתקדמות

על מנת לשפר את הסיכוי להריון, מוצעות כיום שיטות חדשניות שנותנות מענה לאותם מקרים בהם נכשלה ההפריה החוץ גופית בשיטות המקובלות. שיטות אלו כוללות מיקרו-מניפולציה (הזרקה של תא זרע לביצית בתנאי מעבדה, ICSI, Intra Cytoplasmic Sperm Injection), החזרת עוברים דרך דופן הרחם (Trans-mural, Sub-Mucosal) והחזרת עוברים לחצוצרה (Zygote Intra Fallopian Transfer, ZIFT).

תרומת ביצית

במקרים מסוימים יש צורך בתרומה של ביצית מתורמת או זרע מתורם, עימם תבוצע הפריה חוץ גופית.
תרומת ביציות היא נושא סבוך וכיום קיים קושי להשיג בישראל ביציות לתרומה. לפיכך טיפול זה מבוצע בשיתוף פעולה עם מרפאות במדינות שמאפשרות תרומת ביציות. הביציות שנשאבו מהתורמת מופרות באמצעים מעבדתיים עם זרעו של האב, והעוברים המתפתחים יוחזרו לחלל הרחם של המטופלת שלא יכלה להרות.
על מנת להכין את רירית הרחם לקליטה מוצלחת של העוברים, מקבלת המטופלת טיפול הורמונאלי מתאים. הטיפול למטופלת ניתן במקביל לתהליך שאיבת הביציות מהתורמת והפריית הביציות בזרעו של האב. הטיפול ההורמונאלי יימשך גם לאחר החזרת הביציות לרחם ובמהלך ההיריון, על פי הנחיות הרופא המטפל.
כללים לאישור התורמת נקבעו על ידי משרד הבריאות הישראלי. בחירת תורמת ביציות כוללת בדיקות רפואיות, גנטיות ופסיכולוגיות. התורמת עוברת תשאול קפדני על מנת לשלול היסטוריית מחלות או מצבים גנטיים שעוברים בתורשה במשפחתה.
התורמת עוברת בדיקות רפואיות לאבחנת המחלות הזיהומיות הבאות: HIV (איידס), צהבת B ו- C, ציטומגלווירוס (CMV, מחלה נגיפית ממשפחת נגיפי ההרפס שעלולה לסכן את העובר ברחם, לגרום לזיהום תוך רחמי, ואף להפלת העובר), קלמידיה ועגבת (סיפיליס).
כמו כן נבדקים המאפיינים הכרומוזומליים של תאי התורמת לנוכחות הגן שגורם למחלת ציסטיק פיברוזיס (CF היא מחלה תורשתית שפוגעת בריאות, במערכות המין והעיכול, בלבלב, ובבלוטות הזיעה. חולים ב- CF עלולים להזדקק להשתלת ריאה) ולתסמונת כרומוזום ה-x השביר (תסמונת גנטית בעלת טווח רחב של סימפטומים שכוללים נכות רגשית, אינטלקטואלית, ופיזית).
משרד הבריאות הישראלי אינו מחייב ביצוע בדיקות גנטיות בתורמת. בהתאם לרצון ההורים המיועדים, ניתן לבצע בדיקות נשאות גנטית נוספות, בהתאם למוצא התורמת.

פונדקאות

חלק ממקרי אי הפוריות נובע מאי היכולת של האישה להרות באופן טבעי (בעיקר עקב בעיות ברחם) או שהריון עלול לסכן את בריאותה, למרות שניתן להפיק ממנה ביציות בשלות. במקרים אלו ניתן לבצע הפריה חוץ גופית של ביציות בשלות עם זרע בן הזוג ולהחזירן לאחר ההפריה לרחם של פונדקאית בו יתפתח העובר.
פונדקאות יכולה להתבצע בהתנדבות או כנגד תשלום לפונדקאית. הליך הפונדקאות מחייב הסכם חתום בין הפונדקאית ובין הזוג שעתיד לקבל את התינוק לרשותו. הסכם זה תקף רק לאחר אישור ועדה מיוחדת. על פי ההסכם מוותרת האם הפונדקאית על האחריות ההורית על היילוד ומעבירה אותו לזוג שהביצית והזרע שלו גרמו להיווצרות העובר.
ניתן למצוא את הנוסח המלא של החוק בנושא פונדקאות (חוק הסכמים לנשיאת עוברים התשנ"ו – 1996) באתר משרד הבריאות>> (יפתח בדפדפן נפרד)