בעת הלידה, לאחר ניתוק התינוק מאימו, הדם הטבורי שנותר בשליה ובחבל הטבור מכיל כמות גדולה מאד של תאי גזע. תאים אלו נבדלים מתאים אחרים בכך שהם טרם עברו תהליכי התמיינות סופיים. אצל אדם בוגר נמצאים תאי הגזע בעיקר במח העצם ומסוגלים להתמיין לשלושה סוגים של תאי דם בשלים: תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות. בעיקרון מסוגלים תאי הגזע להתמיין ולהפוך לתאי עצב, עצם או לכל סוג תא אחר בגוף.
מחד, מחלות קשות כגון סרטן, מחלות דם ומחלות של מערכת החיסון מטופלות באמצעות כימותרפיה או טיפול קרינתי. חסרונם של טיפולים אלו בכך שאינם ייעודיים לתאי המחלה ופוגעים גם בתאים בריאים ובכלל זה גם בתאי גזע במח העצם.
מאידך, סוגים שונים של סרטן הדם, ובכלל זה לוקמיה חריפה או כרונית, מיאלודיספלזיה, לימפומה, וכן מחלות מטבוליות תורשתיות כגון טיי זקס או תסמונת גושה, או פגמים מולדים בטסיות הדם ובתאי הדם האדומים, ניתנים לטיפול באמצעות תאי גזע. במקרה של צורך בעירוי תאי גזע למטרת טיפול רפואי בילוד או בבני משפחתו יוכלו תאי הגזע מהדם הטבורי לשמש למטרה זו.
השתלה מוצלחת של תאי גזע התבצעה לראשונה בשנת 1988 בצרפת. תאי גזע מדמו הטבורי של יילוד הושתלו אצל אחיו בן החמש שסבל מאנמיה על שם פנקוני (מחלה תורשתית קשה שמתבטאת בפגיעה בכדוריות הדם האדומות ובפגיעה במערכת השלד).
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP, American Academy of Pediatrics) ממליצה לשמר דם טבורי אם קיימת היסטוריה משפחתית של מחלות קשות ובפרט כשבן משפחה חולה במועד הלידה. מאחר שהמחקר בתאי גזע נמשך כל העת ודווח על תוצאות מבטיחות סבורים חלק מהרופאים שיש לשמר דם טבורי בכל לידה עקב הפוטנציאל הייחודי והחד פעמי להשגת מקור זה של תאי גזע.
איסוף הדם הטבורי
הדם הטבורי נאסף במהלך הלידה (הן בלידה נרתיקית והן בניתוח קיסרי) באמצעות ערכה מיוחדת שמסופקת על ידי החברות לשימור דם טבורי. איסוף הדם הטבורי אינו משנה, משבש או משפיע על מהלך הלידה ואנו כרוך בפעולה פולשנית.
בלידה נרתיקית, לאחר לידת התינוק, שני קצותיו של חבל הטבור נסגרים במהדקים מיוחדים והחבל נחתך. במרבית המקרים ובהתאם למהלך הלידה יאסף הדם הטבורי טרם יציאת השליה. הדם הטבורי ינוקז ויאסף בשקית איסוף מיוחדת.
איסוף דם טבורי בניתוח קיסרי עלול להיות מסובך יותר מאחר שמדובר בלידה מורכבת יותר. לכן בלידות קיסריות כמות הדם הטבורי תהיה בדרך כלל קטנה יותר מאשר בלידות נרתיקיות. כמות הדם שתאסף חשובה במיוחד מאחר שכמות תאי הגזע שתוקפא תלויה בדרך כלל בנפח הדם שיאסף.
בסיום תהליך האיסוף תימסר הדגימה לשליח מטעם חברת השימור והדם יועבר בקרור אל בנק הדם הטבורי שנבחר לצורך תהליך עיבוד הדגימה. עם הגעת הדגימה לבנק הדם הטבורי היא תסומן במספר זיהוי ייחודי. במסגרת תהליך העיבוד יופרדו תאי הגזע ויוקפאו בחנקן נוזלי בטמפרטורה של -196 מעלות צלזיוס. טרם ההקפאה יספרו תאי הגזע ודיווח מפורט על הכמות המיועדת להקפאה תימסר להורים.
במקרה הצורך יופשרו תאי הגזע ויהיו זמינים לצורך השתלה. ידוע על תאי גזע ששהו בהקפאה למעלה מעשור והופשרו והושתלו בהצלחה. כיום מוצעת הקפאה למשך 20 שנים אך בעיקרון אין מניעה להמשיך ולהקפיא את התאים למשך זמן ארוך יותר. ככל שיצטבר יותר ידע בנושא ניתן יהיה לקבוע את אורך החיים המדויק של תאי הגזע מהדם הטבורי.
יתרונות וחסרונות
שימור דם טבורי אינה פעולה שגרתית בבתי היולדות בישראל. כיום מדובר בבחירה אישית של ההורים.
כיוון שבמנת דם טבורי יש מספר נמוך יותר של תאים מאשר במנמת תאי אב ממקור מח עצם או דם היקפי, ההתאוששות של המערכת ההמטופויאטית אטית יותר, ובעקבות כך קיימת נטייה גדולה יותר לזיהומים.
היעדר האפשרות לתת למטופל תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים מאותו תורום לאחר ההשתלה, דבר שיכול לשפר את תוצאות ההשתלה במקרים מסוימים.
לא ניתן להשתמש בדם טבורי להשתלה במקרים שבהם נודע כי היילוד התורם (שבלידתו נאסף הדם הטבורי) חלה במחלה.
עלויות כספיות גבוהות לאיסוף ולשימור דם טבורי בבנק פרטי.
תרומה
בנקי דם טבורי פרטיים שומרים מנות דם טבורי של היילודים המיועדות לשימוש בעבורם או בעבור משפחתם בלבד.
בנקי דם טבורי ציבוריים אוספים, מעבדים ומאחסנים מנות דם טבורי לטובת כלל ציבור החולים שעשוים להזדקק להשתלת תאי אב. הבנקים הציבוריים מאחסנים מנות דם טבורי שתרמו הורי היילודים לשימוש כל מטופל שזקק להן:
ההורים אינם משלמים על האיסוף ואינם מקבלים תמורה על התרומה.
אם קיים מבשפחתו הקרובה של היילוד חולה שעשוי להזדקק בזמן הקרוב להשתלת מח עצם, קיימת אפשרות לבקש שמירה על "תרומה ייעודית" במסגרת סל הבריאות.
השירות בסל הבריאות למשפחות שיש בהן קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם אבחנה ידועה של מחלה המטואונקולוגית או מחלה אחרת הניתנת לטיפול באמצעות השתלת מח עצם, ושקיימת סבירות גבוהה שיסדקק להשתלת מח עצם בשנים הקרובות.
שימור המנה באופן ייעודי יבוצע בבנק דם טבורי ציבורי, רק אם המנה תימצא מתאימה לחולה שבעבורו היא מיועדת, בהתאם להגדרות שקבע משרד הבריאות, וזאת לפרק זמן של עד 4 שנים.
