אל-וסת (היעדר וסת, אמנוראה) - מידע רפואי

אל-וסת ראשוני

במצב זה האישה כלל אינה מקבלת ווסת. מדובר במצב חריג במקרים הבאים:

• נערות שטרם החלו להתבגר מינית בגיל 13.
• נערות בנות 15 שהחלו להתפתח מבחינה גופנית אך טרם קיבלו את הווסת. כשלוש נערות מתוך 1000 ילקו באל-ווסת ראשונית.

אל-וסת שניוני

אל-וסת שניוני מוגדר כהעדר ווסת במשך שישה חודשים רצופים אצל אישה שמחזורה היה סדיר בעבר.

אל-וסת שניוני יתכן עקב בעיה רפואית גינקולוגית או עקב ירידה חדה במשקל הגוף. כ-3% מהנשים הפוריות עלולות ללקות באל-ווסת שניוני.

כ- 50% מהרצות למרחקים ארוכים וכ- 44% מרקדניות הבלט המקצועיות לוקות באל-ווסת שניוני בשל משטר האימונים הקשה וההקפדה היתרה על תזונתן.

במרבית המקרים ניתן לאתר את הגורם לאל-ווסת ולטפל בהתאם. בעקבות הטיפול ישוב המחזור בדרך כלל להיות סדיר.

יתכנו גורמים שונים לרבות:

• עיכוב זמני בהופעת הווסת עקב נטיה משפחתית לתחילת המחזור החודשי בגיל מאוחר יחסית.
• משקל גוף נמוך. יחס משקל-גובה נמוך מ-19 עלול לגרום לאי הופעת המחזור החודשי (ערכים תקינים הם 20-25).
• פעילות גופנית מאומצת. ספורטאיות עלולות לסבול מהעדר ווסת עקב הפעילות הרבה המאומצת שהן מבצעות.
• לחץ נפשי או דיכאון.
• הפרעת אכילה.
• בעיות הורמונליות.
• נטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות, שימוש בסמים כגון קוקאין או קבלת טיפול כימותרפי או טיפול קרינתי בעבר. לעתים אף גלולות למניעת הריון שאינן מתאימות לאישה עלולות לגרום לאל-ווסת.
• תסמונת שחלה פוליציסטית עלולה לפגוע בסדירות הווסת ואף לגרום לאל-וסת.
• מחלה ממושכת דוגמת תת או יתר פעילות של בלוטת התריס.
• כשל תפקודי של בלוטת יותרת המוח או ההיפותלמוס.
• כשל שחלתי.
• מום מולד באברי מערכת הרבייה או קרום בתולין שסוגר לגמרי את הנרתיק ומונע את ניקוז הדם הווסתי.

במקרים נדירים הגורם לאל-וסת הוא העדר שחלות או רחם אצל האישה.

במקרים הבאים יש לפנות לבדיקת רופא נשים:

• נערות בנות 13 ומעלה שטרם קיבלו את המחזור החודשי או החלו להתבגר מינית.
• נערות בנות 15 ומעלה שהחלו להתפתח מבחינה גופנית אך טרם קיבלו את המחזור החודשי.
• נערות ונשים שמחזורן היה סדיר בעבר אך סובלות מהעדר דימום ווסתי במהלך ששת החודשים האחרונים (אמנוראה שניונית).

רופא הנשים יקבע האם מדובר באל-וסת ראשוני או שניוני וינסה לאתר את הגורמים האחראים לתופעה. בדרך כלל תבוצע בדיקת הריון על מנת לשלול כי הריון הוא הסיבה לאי הופעת הדימום הווסתי. אצל נערות יעריך הרופא האם החלה בגרותן המינית או שטרם.

כחלק מהבדיקה תערך בדיקה גינקולוגית מלאה וכן סריקת אולטרה סאונד נרתיקית שתאפשר בחינה יסודית של אברי מערכת הרבייה. כמו כן יבוצעו בדיקות דם להערכת התמונה ההורמונלית של האישה שמטרתה שלילת שינויים הורמונליים כאחראיים לתופעה. רמות גבוהות של ההורמון פרולקטין או של הורמון המין הגברי טסטוסטרון עלולות לגרום לאל-ווסת.

טיפול בגורמים שמונעים את הופעת הדימום הווסתי עשוי להשיב את המצב לקדמותו:

• אם התופעה נגרמה על רקע פעילות גופנית מאומצת הרי שמיתון הפעילות והתאמת התזונה עשויים להשיב את הופעת הווסת. במידה שהתופעה נגרמה עקב ירידה חדה במשקל הגוף יומלץ על דיאטה מתאימה לעליה במשקל. לעתים יומלץ על טיפול נפשי תומך (אם קיים חשש להפרעת אכילה).
• אם הגורם לתופעה הוא לחץ נפשי יומלץ על טיפול נפשי תומך.
• טיפול בתת או ביתר פעילות של בלוטת התריס עשוי לפתור את בעיית האל-וסת.

במידה שהתופעה נגרמת עקב כשל בתפקוד השחלות יותאם למטופלת טיפול הורמונלי חליפי.

הרפואה המשלימה מטפלת באל וסת באמצעות רפלקסולוגיה:

הרפלקסולוגיה משפרת את זרימת הדם, משחררת אנדורפינים (משככי טעם טבעיים של הגוף), מורידה סטרס על רקע רגשי ומנטלי, ובכך יעילה לטיפול במצב של אמנוריאה - חוסר בקבלת וסת (לרוב על רקע אנמיה - חסר דם, או רגשי - טראומה); PMS - מחושי גוף; PMT - על רקע רגשי - לאורך כל המחזור החודשי, ובדגש על קבלת הווסת עצמה.