מחלת גרייבס - מידע רפואי

מחלת גרייבס היא הגורם הנפוץ ביותר לפעילות יתר של בלוטת התריס.

בלוטת התריס היא בלוטה בעלת צורה דמוית פרפר, שממוקמת בבסיס החלק הקדמי של הצוואר. להורמונים שהבלוטה

מייצרת ומפרישה למחזור הדם יש השפעה עצומה על כל ההיבטים של חילוף החומרים בגוף. המחלה מתפתחת כשמערכת החיסון תוקפת בטעות את בלוטת התריס וגורמת לה לייצר כמויות מוגברות של הורמון תירוקסין T4.

התגובה החיסונית הלא תקינה פוגעת גם ברקמות שמאחורי העיניים ובחלקים מסוימים בעור. כמו כן, רמות גבוהות של תירוקסין, האופייניות למחלה עלולות להגביר את קצב חילוף החומרים בגוף ולגרום לשורה של בעיות בריאותיות נוספות.

מחלת גרייבס בדרך כלל אינה מחלה שמסכנת חיים. אמנם היא עלולה להתפתח בכל גיל הן בקרב גברים והן בקרב נשים, אך מחלה זו נפוצה יותר בקרב נשים ומתחילה לרוב אחרי גיל 20.

אין דרך למנוע ממערכת החיסון לתקוף את בלוטת התריס, אך הטיפולים במחלה עשויים להקל על סימפטומים ולהפחית את ייצור תירוקסין.

הסימפטומים של מחלת גרייבס כוללים:

• חרדה
• עצבנות
• קשיי שינה
• עייפות
• קצב לב מהיר או לא סדיר
• רעד עדין באצבעות או בכפות הידיים
• עלייה בהזעה
• רגישות לחום
• ירידה במשקל למרות צריכת כמויות מזון רגילות
• שיער מתפצל ושביר
• הגדלה של בלוטת התריס (זפק)
• דימום ווסתי מצומצם
• יציאות תכופות

אופתלמופתיה של גרייבס Graves' ophthalmopathy

אחת התופעות הנפוצות במחלה היא שהעיניים בולטות החוצה מארובותיהן

(exophthalmos). זה קורה משום שהרקמות והשרירים מאחורי גלגל העין מתנפחים וגורמים לעין להידחק מעט החוצה. בגלל שהעיניים בולטות, פני השטח שבקדמת העיניים עלולים להתייבש.

נמצא כי מעשנים הלוקים במחלת גרייבס נוטים לסבול יותר מבעיות עיניים.

אופתלמופתיה של גרייבס עלולה לגרום לסימפטומים ולסימנים הבאים:

• עודף דמע ותחושה כאילו שיש גרגרי חול בעין אחת או בשתיהן
• עיניים אדומות או מודלקות
• רגישות לאור
• התרחבות המרווח בין העפעפיים
• נפיחות העפעפיים והרקמות מסביב לעיניים

לעיתים רחוקות יותר המחלה עלולה לגרום גם לתופעות הבאות:

• כיבים בקרנית
• ראיה כפולה
• מגבלה בתנועת העיניים
• ראיה מטושטשת
• מחלת עור הנקראת דרמופתיה של גרייבס.

סימן נוסף של המחלה, שנחשב לנדיר יחסית, הוא אדמומית ונפיחות העור באזור השוקיים ובחלק העליון של כף הרגל.

בדרך כלל, מערכת החיסון משתמשת בנוגדנים ובתאי דם לבנים (לימפוציטים) לחסל וירוסים, חיידקים ותרכובות זרות שחודרות לגוף. אך במחלת גרייבס מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס. היא אינה הורסת את הבלוטה, אלא גורמת לה לייצר כמויות עודפות של ההורמון תירוקסין T4. הורמון זה מווסת את קצב חילוף החומרים ומשפיע על כל התאים בגוף.

הרופאים אינם יודעים מה מוביל למחלת גרייבס, מה משתבש ומה גורם למערכת החיסון להתקיף את בלוטת התריס. עם זאת, הם מאמינים שהמחלה נובעת משילוב של גורמים מסוימים, הכוללים תורשה, מין, גיל וסטרס. הם אלה שקובעים את הסיכון האישי להתפתחות מחלת גרייבס.

כדי לאבחן מחלת גרייבס הרופא יבצע את בדיקות הבאות:

בדיקה גופנית

הרופא יבדוק אם יש גירוי בעיניים כשהן בולטות החוצה ויבדוק אם בלוטת התריס מוגדלת. מאחר ומחלת גרייבס עלולה להגביר את חילוף החומרים הוא יבדוק גם דופק ולחץ הדם ויחפש סימני רעד. בנוסף, הרופא ישאל לגבי הסימפטומים והיסטוריה רפואית או אישית.

בדיקות דם

הרופא יבקש לערוך בדיקות דם, הנקראות תפקודי בלוטת התריס, כדי לבדוק את רמות ההורמונים TSH ו- T4. הורמון ה-TSH מיוצר בבלוטת יותרת המוח והוא מגרה את בלוטת התריס. במחלת גרייבס נוצרים נוגדנים לא תקינים שנקראים TRAB. נוגדנים אלו מחקים את פעולת TSH וגורמים לעלייה ברמות התירוקסין T4 בעוד שרמות TSH נשארות תקינות ואינן עולות.

הרופא עשוי לאבחן את המחלה כשיש רמות גבוהות של T4 ורמות נמוכות של TSH.

בדיקת יוד רדיואקטיבי

הגוף זקוק ליוד על מנת לייצר תירוקסין. ניתן לקבוע את קצב קליטת היוד על ידי בלוטת התריס באמצעות מתן כמות קטנה של יוד רדיואקטיבי ומדידת הכמות שמצטברת בתוך בלטות התריס בעזרת מצלמה מיוחדת לאחר מכן.

אם בלוטת התריס קולטת יוד רדיואקטיבי, הרי שהיא מייצרת כמות גדולה של תירוקסין, כפי שקורה במחלת גרייבס. קליטת כמות קטנה של יוד על ידי הבלוטה עלולה להצביע על גורמים אחרים לפעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתיירואידיזם).

אין דרך למנוע מהגוף לייצר את הנוגדנים שגורמים למחלת גרייבס. לכן, הטיפול במחלה מתמקד בהקלה על הסימפטומים, בהפחתת ייצור התירוקסין T4 או בחסימת השפעתו.

הטיפולים התרופתיים במחלת גרייבס כוללים:

חוסמי בטא

משפחה זו של תרופות כוללת:

Propranolol (Deralin®, Prolol®)

Atenolol (Normalol®, Normiten®)

Metoprolol (Neobloc®, Lopressor®)

תרופות אלה מקלות בדרך כלל על הסימפטומים כמו קצב לב מואץ, עצבנות ורעידות. התרופות אינן מרפאות את המחלה, כי הגוף עדיין ממשיך לייצר כמות גדולה של תירוקסין, אלא חוסמות חלק מהשפעותיו על הגוף. חוסמי בטא ניתנים גם בשילוב עם תרופות אחרות.

תרופות נגד בלוטת התריס

תרופות המרשם,

Methimazol (Mercaptizol®) -ו Propylthiouracil (Propyl-Thiocil®)

מונעות מבלוטת התריס לייצר כמויות גדולות של הורמונים. בדרך כלל, טיפול עם תרופות אלה צריך להמשך מספר חודשים עד שנתיים על מנת להשיג הטבה ממושכת במחלה. יחד עם זאת, המחלה חוזרת במקרים רבים. לעיתים קרובות ניתנות התרופות הללו בשילוב עם הטיפול ביוד רדיואקטיבי או ניתוח כדי לשפר את השליטה בסימפטומים שהמחלה גורמת.

טיפול ביוד רדיואקטיבי

כדי לייצר את הורמוני בלטות התריס הגוף זקוק ליוד ומשתמש בכל הצורות שלו, שנמצאות במחזור הדם. אם בולעים יוד רדיואקטיבי, גם הוא מצטבר בבלוטת התריס. עם הזמן היוד הרדיואקטיבי הורס התאים שפועלים יתר על המידה בבלוטת התריס. טיפול זה תורם להצטמקות בלוטת התריס, כך שהבעיות שהיא גורמת פוחתות בהדרגה תוך שבועות עד חודשים, בדרך כלל.

בגלל שהטיפול גורם לירידה בפעילות בלוטת התריס, יש צורך בהשלמת הכמויות התקינות של הורמון בלוטת התריס בשלב מאוחר יותר. יחד עם זאת, הטיפול ביוד רדיואקטיבי עלול לגרום להתפתחות סימפטומים של אופתלמופתיה של גרייבס או להחמיר את הסימפטומים הקיימים. למרות שהשפעת לוואי זו היא קלה וזמנית, ייתכן שהטיפול ביוד רדיואקטיבי לא יהיה מומלץ לחולים שכבר יש להם בעיות עיניים רציניות.

אחרי הטיפול ביוד רדיואקטיבי, כל היוד שלא נקלט בבלוטת התריס מופרש באמצעות השתן והרוק.

ניתוח

אם הטיפול בתרופות או ביוד רדיואקטיבי אינו מתאים או אינו רצוי הרופא עשוי לשקול ניתוח להסרת חלק מבלוטת התריס או את כולה. לאחר הניתוח, המטופל יקבל השלמה של הורמון התירוקסין T4 כדי לשמור על רמת הורמונים מאוזנת בגוף. טיפול זה ניתן לכל החיים.

הסיכונים של הניתוח כוללים:

• נזק למיתרי הקול
• פגיעה בבלטות הפארארתיירואיד (בלוטות קטנות הצמודות לבלוטת התריס, שמייצרות קלציטונין calcitonine - הורמון המווסת את כמות הסידן בדם).

אך אלו הם מצבים נדירים.

טיפול באופתלמופתיה של גרייבס

אם מחלת גרייבס פגעה גם בעיניים, אפשר לטפל בסימפטומים הקלים באמצעות טיפות עיניים של דמעות מלאכותיות ביום וג'לים מסככים בלילה. אך אם הסימפטומים חמורים יותר, הרופא עשוי להמליץ על:

טיפול תרופתי

הרופא ימליץ על תרופות ממשפחת הקורטיזון, כמו פרדניזון, כדי להפחית את הנפיחות מאחורי העיניים.

טיפול ניתוחי

קיימים מספר סוגי ניתוחים בעיניים שיכולים להקל על המצב.

טיפול עצמי בבית

• רטיות קרות – עשויות להרגיע את העיניים ולהוסיף להן לחות.
• משקפי שמש – כשהעיניים בולטות החוצה הן רגישות יותר לקרינה אולטרה סגולה (UV) ולאור בהיר. משקפי שמש מפחיתים את הנזק. כמו כן, משקפים שיש להם מעין מגנים בצדדים עשויים להפחית גם את הגירויים כתוצאה מהרוח.
• טיפות עיניים עשויות להקל על היובש ועל תחושת הגירוי בפני השטח של העין.
• הרמת הראש של המיטה – כשהראש נמצא מעל כל הגוף (במצב שכיבה) מצטברים פחות נוזלים בראש ופוחת גם הלחץ על העיניים.

טיפול בעור

ניתן להשתמש במשחות וקרמים שמפחיתים אדמומיות ונפיחות בעור. במקרים קשים יותר הרופא עשוי לרשום משחות שמכילות נגזרות של קורטיזון.

מחלת גרייבס ותכנון הריון

חשוב לשמור על רמת תקינות של הורמוני בלוטת התריס טרם הכניסה להריון.

• יש ליידע את הרופא או האחות אם את נוטלת תרופות הנוגדות את פעילות בלוטת התריס. במקרים מסוימים יהיה צורך להחליף טיפול או לשנות את המינון הדרוש לטיפול.
• אם טופלת ביוד רדיואקטיבי, יש לחכות לפחות 6 חודשים לפני ניסיונות כניסה להריון. במהלך תקופה זו יוכל הרופא לדעת אם יש צורך בטיפול הורמונלי תחליפי לבלוטת התריס

במצב שבו הגוף מייצר יותר מדי הורמוני בלוטת התריס, בגלל מחלת גרייבס או בגלל גורמים אחרים, עלולים להתפתח מספר סיבוכים:

בעיות לב

אחד הסיבוכים הרציניים של פעילות היתר של בלוטת התריס קשור לבעיות בלב. בעיות אלה כוללות: קצב לב מואץ, אי סדירות בקצב הלב (שנקרא פרפור פרוזדורים), ואי ספיקת לב (מחלה שבה הלב לא מצליח להזרים כמות דם מספקת שהגוף צריך). עם זאת, טיפול מתאים עשוי לשקם את הסיבוכים הקשורים לבעיות בלב.

אוסטיאופורוזיס (נטייה מוגברת לשברים בעצמות)

היפרתיירואידיזם שלא מטופל עלול להוביל להיחלשות העצמות ולמחלת אוסטיאופורוזיס. חוזק העצם תלוי בכמות הסידן והמינרלים האחרים שהעצם מכילה. עודף בהורמוני בלוטת התריס עלול להפריע לגוף להטמיע את הסידן בתוך העצמות.

סערה תריסית

פעילות יתר של בלוטת התריס מגבירה את הסיכון להתפתחות הרעלה חריפה בגלל עודף הרמוני בלוטת התריס, שנקראת סערה תריסית. במצב זה חלה החמרה משמעותית פתאומית של כל הסימפטומים, החום עולה גבוה מאד (מעל ?38), הדופק הופך למהיר מאד (140 פעימות לדקה) והחולה עלול אף להזות. סיבוך זה הוא נדיר, אך עם הוא קורה הוא מחייב טיפול רפואי מיידי.