מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית (ADPKD) היא מחלה גנטית שבמהלכה מתפתחות בשתי הכליות ציסטות ובשל כך נגרמת להן פגיעה בתפקוד התקין עד כדי השבתתן.

ציסטה היא מעין שק או חלל המלא בנוזל. השם "פוליציסטית" מתייחס לקיומן של ציסטות רבות (פולי פירושו הרבה).

הכליות ממוקמות בחלק האחורי של חלל הבטן משני צידי עמוד השדרה. באופן נורמלי אורכן של הכליות הוא כ-11 ס"מ ובעת המחלה הן גדלות באופן ניכר. לכליות שני תפקידים חיוניים עיקריים:

• להיפטר מתוצרי פסולת המצויים בדם באמצעות סינונם משם והפרשתם מהגוף באמצעות השתן.
• לשמור על מאזן תקין של מים ומלחים בגוף על-ידי ויסות הרמה שלהם בדם.

מחלת כליות פוליציסטית תורשתית

הסוג הנפוץ ביותר של מחלת כליות פוליציסטית הוא האוטוזומלי דומיננטי. הסימפטומים מתפתחים לאט, בדרך כלל לאורך שנים רבות והם מופיעים בעיקר אצל מבוגרים בגילאי 30-60. המחלה היא כמעט תמיד מחלה תורשתית.

עד כמה נפוצה המחלה?

90% מהמקרים של מחלות כליה פוליציסטיות הן מהסוג האוטוזומלי דומיננטי וסוג זה הוא הכי נפוץ מבין המחלות התורשתיות המביאות

להתפתחות מחלת כליות חמורה. כ-90% מהאנשים החולים במחלה יורשים אותה מאחד מהוריהם.

כ- 1 מתוך 500 עד 1000 אנשים חולה במחלה. בארה"ב ישנם כ-600,000 חולים ובשאר העולם מוערך מספרם ב- 12 מיליון. המחלה פוגעת הן בנשים והן בגברים. מחקרים מלמדים שהסימפטומים שלה עלולים להיות מעט חמורים יותר בגברים מאשר בנשים.

מחלת כליות פוליציסטית שאינה תורשתית

המחלה עלולה להתפתח גם כאשר אין רקע משפחתי קודם. במקרה זה היא מכונה מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית שאינה תורשתית. כ-10% מכלל המקרים של המחלה הם על רקע שאינו תורשתי.

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית היא מחלה שבדרך כלל מתקדמת לאט מאוד. הסימפטומים שלה מופיעים לראשונה אצל מבוגרים, בדרך כלל בין הגילאים 30-60.

הצורה בה מתפתחת המחלה ומתקדמת עשויה להשתנות מחולה לחולה. למשל:

• מידת הפגיעה בכליות: קלה או חמורה.
• ידת הפגיעה באברים אחרים (ראו סעיף סיבוכים).
• הגיל בו הסימפטומים מופיעים לראשונה ומהירות התפתחותם.

סימפטומים שכיחים

• חוסר נוחות או כאבים בגב התחתון או בבטן.
• כאב פתאומי חד בגב התחתון או בבטן.
• הופעת דם בשתן (המטוריה) מדי פעם בפעם.
• יתר לחץ דם. יתר לחץ דם עלול לגרום לעומס רב על הכליות. רוב החולים מפתחים לחץ דם גבוה בשלב כלשהו במהלך חייהם.

אי ספיקת כליות

סימפטום שכיח נוסף הוא אי ספיקת כליות המכונה גם מחלת כליות כרונית.

למרות זאת, לא כל מי שלוקה במחלה מפתח אי ספיקת כליות. (הרחבה בסעיף סיבוכים).

סימפטומים אחרים

• זיהומים חוזרים בכליות (פולינפריטיס).
• אבנים בכליות. מופיעות ב-1 מתוך 5 חולים.
• כאבי ראש מתמשכים.
• קרסוליים נפוחים (בצקת).
• אובדן תיאבון.

זיהומים בדרכי השתן

זיהומים חוזרים בדרכי השתן יכולים גם הם להיות סימפטום של המחלה. מדובר הזיהום בשלפוחית השתן (ציסטיטיס) או בצינור השופכה אשר מוליך את השתן. דלקות בדרכי השתן נפוצות יותר אצל נשים בהשוואה לגברים.

בדומה ליתר לחץ דם, דלקות בדרכי השתן עלולות לגרום לעומס רב על הכליות ולפגוע בתפקודן.

מה גורם להופעת הסימפטומים של מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית?

במשך התפתחות המחלה עלולות להתפתח כמה מאות ציסטות בכליות. בנוסף לגידול במספר הציסטות אף עולה גודלה של כל ציסטה. טווח הגודל של רוב הציסטות נע מגודל ראש סיכה ועד 2 סנטימטרים, אולם ידוע על ציסטות שהן גדולות בהרבה. הציסטות עלולות לגרום לכליות להגיע לגודל שהוא פי 3 או פי 4 מגודלן התקין.

למרות שהציסטות שפירות (אינן ממאירות) הן גורמות נזק על ידי יצירת לחץ על הרקמות הבריאות בכליה ופוגעות ביכולתן לסנן פסולת מהדם. הציסטות מתפשטות בכל נפח הכליה ומונעות את פעולתה החיונית לגוף. בשלב בו הסימפטומים שהוזכרו מתגלים, כבר הוסב נזק לכליה על ידי הציסטות.

הציסטות עלולות גם להתפתח באברים אחרים של הגוף, למשל בכבד.

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית היא מחלה גנטית. היא נגרמת על ידי גנים משובשים הגורמים להתפתחות של ציסטות בכליות. ציסטות יכולות להתפתח גם בחלקים אחרים של הגוף.

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית תורשתית

מחלות גנטיות הן תורשתיות כאשר עוברות מדור לדור במשפחה. ילד יכול לחלות במחלה כאשר אחד ההורים מעביר את הגן הפגום לילד ואילו ההורה השני מעביר גן תקין. הורשה זו מכונה הורשה דומיננטית. לגבי מחלות אחרות קיימת גם הורשה הנובעת מכך שכול אחד משני ההורים מעביר גן פגום לילד. הורשה זו מכונה הורשה רצסיבית.

מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית כמעט תמיד עוברת בתורשה ונגרמת כתוצאה מגן משובש המועבר מאחד ההורים. לכל אחד מהילדים להורים אלו יש סיכוי של אחד לשניים (50%) לקבל את המחלה.

מחקרים זיהו שני גנים משובשים העלולים לגרום ל-ADPKD. גנים אלו נקראים PKD1 ו-PKD2.

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית שאינה תורשתית

לעיתים נדירות גנים משובשים עלולים לגרום למחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית כאשר אין היסטוריה משפחתית של המחלה. גן מסוים עלול להשתנות (לעבור מוטציה) ולהפוך למשובש גם כאשר אף אחד מההורים של האדם שלקה במחלה לא נשא גן זה או חלה בעצמו. מצב זה נגרם ממוטציה עצמונית (שינוי בגן המתרחש מעצמו באופן ספונטני). לא ברור מה גורם לגנים אלו לעבור מוטציה.

כאשר גן מסוים השתנה באופן ספונטני והפך למשובש, האדם הנושא גן משובש זה עלול להוריש אותו לילדיו.

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית מאובחנת בדרך כלל בגילאים 30-50 מאחר והסימפטומים שלה לרוב אינם מתפתחים בשלבים המוקדמים שלה. לעיתים המחלה מאובחנת אצל האדם הנבדק לאחר שבן משפחה אחר שלו אובחן כחולה קודם לכן.

אם אובחנתם כחולים במחלה, רופא המשפחה כנראה יפנה אתכם לרופא מומחה למחלות כליה (נפרולוג).

תהליך האבחון

בזמן האבחון רופא המשפחה ישאל אתכם אודות הסימפטומים שלכם ועל ההיסטוריה הרפואית של משפחתכם.

אם הכליות שלכם מוגדלות רופא המשפחה יהיה מסוגל להרגיש זאת בבדיקה על ידי מישוש הבטן שלכם.

בדיקות דם ושתן

רופא המשפחה יבדוק אם לחץ הדם שלכם גבוה מהנורמלי. עשויות להיות בדיקות נוספות כדוגמת:

• בדיקות שתן-כדי לבדוק המצאות של דם או חלבון בשתן
• בדיקות דם- כדי לבדוק באיזו יעילות הכליות מסננות תוצרי פסולת מהדם.

בדיקת דם מסוג GFR

הרופא עשוי לבצע בדיקת דם הנקראת קצב סינון כלייתי (Glomerular Filtration Rate =GFR).

בדיקה זו מודדת כמה מיליליטרים של תוצרי פסולת הכליות שלכם יכולות לסנן במשך דקה. רופאים משתמשים בשינויים ב-GFR כדי להעריך את מידת הנזק לכליות. הבדיקה משווה את רמת תוצרי הפסולת בדם עם רמתם בדגימות שתן שלכם.

סריקות

בדרך כלל ניתן לאבחן מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית במבוגרים על ידי שימוש בסריקות אולטרה-סאונד המראות כל ציסטה בכליות שלכם או באיברים אחרים כמו הכבד. לפיכך הרופא עשוי להפנות אתכם לצילומי אולטראסאונד.

לצורך אבחון, בנוסף להתחשבות בסימפטומים שלכם, הרופא יקח גם בחשבון את גילכם ואת מספר הציסטות הקיימות. נתון זה יעזור להם להעריך עד כמה המחלה התקדמה ומה מידת הנזק לכליות.

במקרים מסוימים הרופא יפנה אתכם לסריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת) שהיא יותר מפורטת מאשר אולטרה-סאונד.

אם יש לכם היסטוריה משפחתית של מפרצת (אנוריזמה) במוח רופאים מסויימים עשויים להמליץ לכם לעשות סריקת MRI (הדמיית תהודה מגנטית). למידע נוסף אודות מפרצות במוח ראו סעיף סיבוכים.

סיקור (screening) של בני משפחה נוספים

אם בן משפחה אחד מאובחן כחולה במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית קרובי משפחה שלו שהם מבוגרים יכולים לבחור להבדק לאפשרות שהם נושאים את המחלה. זה כולל אחים ואחיות שייתכן וירשו את הגן למחלה גם אם אין להם סימפטומים.

הסיקור לא נעשה בדרך כלל לפני גיל 20 מאחר ותוצאות שליליות שגויות עלולות לקרות מתחת לגיל זה. תוצאה שלילית שגויה היא תוצאה המראה באופן שגוי שלאדם אין את המחלה אליה הוא נבדק.

סיקור של מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית נעשה באמצעות אולטרה-סאונד. במרבית המקרים, עבור אנשים בני 30 ומעלה, אולטרה-סאונד מאבחן בהצלחה את המצאות המחלה.

הרופא עשוי להמליץ לבני משפחה אחרים, כולל כאלה שמתחת לגיל 20, לבדוק את לחץ הדם שלהם באופן סדיר.

ברוב המקרים ניתן לאבחן מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית כמתואר למעלה.

לעיתים, בדיקות גנטיות יכולות לגלות את הגנים המשובשים הגורמים ל-ADPKD. הבעיה היא שגנים אלו הם גדולים ומורכבים ועובדה זו הופכת את הבדיקה גנטית לדבר מאוד מסובך.

לדוגמא, מחקרים זיהו בסביבות 200 מוטציות שונות בגן PKD1 ויותר מ-50 מוטציות בגן PKD2.

במקרים מסוימים לא ניתן לזהות את הגנים המשובשים.

למרות זאת יש מצבים בהם הרופא עשוי לחשוב שבדיקה גנטית נחוצה. מצבים אלה כוללים לדוגמא:

• תורם כליה פוטנציאלי לקרוב משפחה החולה במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית.
• כאשר בעקבות היסטוריה משפחתית של מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית יש סיכון ממשי שהעובר ילקה במחלה.

ניתן עקרונית לבדוק נוכחות של המחלה בזמן ההריון באמצעות בדיקת דם או דגימת סיסי שליה (CVS) אלא שנדיר למצוא סימפטומים בתינוקות שטרם נולדו. אנא התייעצו עם הרופא שלכם.

נכון להיום לא קיים טיפול היכול למנוע היווצרות של ציסטות בכליות במהלך מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית. המחלה לא ניתנת לריפוי. הטיפול במחלה נועד לשלוט בסימפטומים של המחלה. זה עשוי להאט את התפתחות הנזק שהציסטות גורמות ולעזור במניעת סיבוכים.

טיפול ביתר לחץ דם

אם לחץ דם גבוה לא מטופל או לא נשלט הוא יכול לגרום לנזק נוסף לכליות על ידי הגדלת העומס על כלי-דם קטנים בתוכן. לכן חשוב במיוחד לוסת את לחץ הדם.

טיפול בסימפטומים אחרים

חשוב גם לטפל בכל זיהום בכליות או בדרכי השתן במהירות כדי למנוע את התפשטות הזיהומים לציסטות שבכליות. אם אתם חושבים שיש לכם זיהום בכליה או בדרכי השתן עליכם להתייעץ עם רופא.

הרופא שלכם עשוי להמליץ על משככי כאבים אם הכליות גורמות לכם לכאבים.

הסרת הציסטות באמצעות ניתוח לא אפשרית בדרך כלל. למשל, עלולות להיות ציסטות רבות וחלק מהן מאוד קטנות. לעיתים הרופא ימליץ על ניקוז ציסטות גדולות כדי להפחית את הכאבים. פרוצדורה זו ניתנת להעשות בדרכים הבאות:

• החדרת מחט (באופן מודרך על ידי אולטראסאונד) דרך פתח קטן בעור.
• באמצעות לפרוסקופיה (פרוצדורה באמצעותה רופאים יכולים להסתכל לתוך חלל הבטן).

בדיקות רפואיות סדירות

אנשים החולים במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית עשויים להרגיש טוב שנים רבות לאחר שהמחלה אובחנה אצלם. אם לחץ הדם שלכם תקין והכליות מתפקדות יכול להיות שאתם לא צריכים שום טיפול. למרות זאת, אפילו אם אתם מרגישים טוב, הרופא שלכם עשוי לייעץ לכם לעבור בדיקות רפואיות סדירות (לפחות אחת לשנה). בדיקות אלה כוללות:

• בדיקת לחץ דם.
• סריקת אולטרה-סאונד של הבטן.
• בדיקות תפקודי כליה.

דיאטה

הרופא עשוי להמליץ שתקפידו על דיאטת דלת מלח ודלת שומן. הוא עשוי להמליץ על שינויים נוספים בתזונה, למשל תוספי ויטמין D ,כתלות במידת ההתקדמות של המחלה.

טיפול באי-ספיקת כליות

מצב בו הכליות ניזוקו עד כדי כך שהן לא מתפקדות כנדרש נקרא אי-ספיקת כליות או מחלת כליות כרונית (CKD).

טיפולים מסוג שונה מיועדים לאי-ספיקת כליות, למשל:

• תוספי ברזל או זריקות של הורמון הנקרא אריתרופויטין כדי לטפל באנמיה.
• תרופות לשמירת מאזן תקין של זרחן בגוף.
• תוספים של ויטמין D הדרושים לשמירה על עצמות בריאות.
• הגבלת כמות הנוזלים ששותים על מנת למנוע מצב של צבירת נוזלים (בצקות).

אם אובחנה אצלכם מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית הרופא עשוי לייעץ לכם להימנע מסוגי ספורט הכוללים מגע גופני כמו כדורסל. אם תקבלו מכה בבטן או בגב, עלול להגרם נזק נוסף לכליות שלכם. פציעות כאלה יכולות לגרום לציסטות לדמם.

אל תקחו את התרופות שלהלן אלא אם כן הרופא שלכם הורה אחרת:

• משככי כאבים נוגדי-דלקת, לדוגמא איבופרופן (שמות מסחריים- אדויל, אדקס, איבופן, איבופרופן, ארטופן, נורופן).
• תרופות נוספות ממשפחת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID) כדוגמת אספירין, ודיקלופנק (שמות מסחריים- וולטרן, אביטרן).
  
  

באנשים מסוימים תרופות אלו יכולות להשפיע על אופן תפקוד הכליות. תרופות אחרות, כמו מפחיתי גודש, יכולות גם הן להשפיע על הכליות.

לפני שרופא המשפחה או כל רופא אחר נותן לכם מרשם לתרופה כלשהי, אנא דאגו ליידע אותו שאתם חולים במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית. עליכם גם לספר זאת לרוקח כשאתם קונים תרופות ללא מרשם בבית המרקחת.

במקרים מסוימים חולים במחלה עשויים לקבל הפנייה לביצוע חיסונים. לדוגמה:

• שפעת
• זיהום פנאומוקוק
• הפטיטיס (דלקת כבד)
  
  

כשיש היסטוריה משפחתית של מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית, לא מאפשרים לאנשים מתחת לגיל 30 לתרום כליה. זה מפני שלא תמיד ניתן לאבחן את המחלה אצל אנשים צעירים.

נכון להיום לא ניתן למנוע התפתחות של מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית.

אם המחלה מאובחנת אצל אדם כלשהו, קרובי משפחה מבוגרים מדרגה קרובה אליו כמו אחים ואחיות עשויים לרצות להבדק לנוכחות המחלה גם אם אין להם עדיין סימפטומים כלשהם.

אם לאדם שאובחן כחולה יש ילדים, הוא עשוי לרצות שילדיו ייבדקו כדי לדעת אם הם ירשו את המחלה. אם האבחון נעשה מוקדם ניתן יהיה לטפל במטרה למנוע סיבוכים ולהאט את קצב התפתחות הנזק לכליות.

חשוב במיוחד לזהות ולטפל ביתר לחץ דם מוקדם ככל האפשר. לחץ דם גבוה עלול להחמיר את הנזק לכליות ומעלה גם את הסיכון למחלות לב ולשבץ.

אם ידוע לכם שלמשפחתכם היסטוריה של מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית ואתם רוצים להביא ילדים לעולם כדאי להתייעץ קודם עם רופא המשפחה שלכם.

מידע נוסף אודות בדיקת בני משפחה אחרים מופיע בפרק אבחון.

מחלת כליות כרונית

מחלת כליות כרונית היא מחלה בה הכליות לא מסוגלות לסנן את הדם באופן תקין. זהו מצב ממושך ובלתי הפיך מאחר שהכליות מבצעות תפקידים שהם חיוניים לחיים.

רופאים מסווגים מחלת כליות לשלבים, לפי חומרת הנזק לכליות. אם הכליות איבדו כמעט לחלוטין את יכולתן לתפקד- שלב זה מכונה אי-ספיקת כליות סופית.

אם לאדם יש אי-ספיקת כליות סופית הוא יזדקק לדיאליזה או להשתלת כליה.

כ-50% מחולי מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית מפתחים אי-ספיקת כליות סופית לפני גיל 60 ו-70% מפתחים אי-ספיקת כליות סופית לפני גיל 70.

יתר לחץ דם

לחץ דם גבוה לא מטופל או מווסת עלול להחמיר את הנזק בכליות. זה מפני שלכליות יש תפקיד חשוב בויסות לחץ הדם. לחץ דם גבוה גם מעלה את הסיכון ללקות במחלות נוספות כמו מחלות לב ושבץ.

הריון ומחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית

עבור נשים בהריון, לחץ דם גבוה קשור לקדם-רעלת הריון (pre-eclampsia)- מצב שיכול להתפתח במשך ההריון. נשים בהריון החולות במחלה הן בסיכון מוגבר לקדם-רעלת ההריון. כמו כן יש להן סיכון גבוה יותר לדלקות בדרכי השתן. למרות זאת, למרבית הנשים יהיו הריונות תקינים.

ציסטות באזורים אחרים בגוף

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית עלולה לגרום להתפתחות ציסטות באזורים אחרים של הגוף בנוסף לכליות.

ציסטות בכבד הן סיבוך שכיח, במיוחד באנשים מבוגרים יותר. ל- 40-70% מהחולים במחלה יש ציסטות בכבד. ציסטות בכבד עלולות להתפתח גם בגברים וגם בנשים. בנשים, לעומת זאת, יש נטיה ליותר ציסטות אשר מגיעות לגודל רב יותר ובגיל מוקדם יותר. חושבים שזה קשור להורמונים נשיים כגון אסטרוגן.

פחות שכיחות הן ציסטות המתפתחות באיברים אחרים. למשל:

• הלבלב.
• הטחול.
• בגברים- שלפוחיות הזרע (בלוטות המייצרות חלק מנוזל הזרע בו נמצאים תאי הזרע וממוקמות מאחורי שלפוחית השתן).
  
  

אם ציסטות גרמו לאיברים אלו לגדול, הרופא יהיה מסוגל להרגיש אותם בבדיקת מישוש לבטן.

ציסטות באיברים אחרים יכולות לגרום לאי-נוחות אם הן לוחצות על איברים אלה ועל הרקמה המקיפה אותם. לעומת זאת, רק לעיתים רחוקות הן משפיעות על תפקוד איברים אלו. לדוגמא, ציסטות בכבד שנגרמו ע"י מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית נוטות ללחוץ על רקמת הכבד הבריאה אך לא להחליף אותה ולכן אינן גורמות לאי-ספיקת כבד.

מסתמי לב לא תקינים

חולי מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית מסוימים עלולים לפתח בעיות במסתמי הלב שלהם, בדרך כלל במסתם הדו-צניפי (המיטראלי). המסתם הדו-צניפי שולט בזרימת הדם בין שני חללים בלב.

אדם אחד מתוך חמישה בקירוב (20%) עלול לפתח צניחה של המסתם הדו-צניפי (mitral valve prolapse). המסתם עלול להיות חלש מעט באופן שמאפשר לדם לזרום בכיוון הלא נכון. למרות זאת זוהי תופעה שכיחה בלב ובדרך כלל אינה גורמת לבעיות רציניות.

מפרצות מוחיות

חריגויות עלולות להתפתח בכלי דם במוח, ובשכיחות נמוכה יותר בכלי דם אחרים. כ-10% מהחולים במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית עלולים לפתח מפרצת במוח (נקראת גם מפרצת תוך-גולגלתית או מפרצת ע"ש ברי). ברוב המקרים מפרצת לא גורמת שום בעיות. על אף זאת יש סיכון קטן שהמפרצת תתפוצץ ותגרום לדימום ליד המוח (דימום תת-עכבישי). למרות שזהו סיבוך לא שכיח מדובר במצב רציני ופוטנציאלית מסכן-חיים. הוא דורש התערבות רפואית מיידית.

סיבוכים נוספים

אנשים מסוימים מפתחים כאב כרוני מסביב לאזור של הכליות המוגדלות.

סיבוכים נוספים של מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית יכולים לכלול:

• מחלת הסעיפים. (דיוורטיקולוזיס) המתבטאת בבליטות קטנות בדופן המעי הגס.
• בקע. (הרנייה). מצב בו חלק פנימי של הגוף, למשל המעי הדק, בולט החוצה דרך אזור חלש בשריר העוטף אותו או דרך דופן הרקמה המקיפה אותו.
• אנמיה.
• הנוזל שבתוך הציסטות שהתהוו בכליות עלול להזדהם. אין זה מצב שכיח. הדבר יכול לגרום לכאב בגב ובבטן וכן לחום. קשה לטפל בציסטות מזוהמות בגלל שאנטיביוטיקות מסוימות אינן מסוגלות לחדור דרך דופן הציסטה.