מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית (ARPKD) היא מחלה גנטית שבמהלכה מתפתחות בשתי הכליות ציסטות ובשל כך נגרמת להן פגיעה בתפקוד התקין עד כדי השבתתן.

ציסטה היא מעין שק או חלל המלא בנוזל. השם "פוליציסטית" מתייחס לקיומן של ציסטות רבות (פולי משמעותו הרבה).

הכליות ממוקמות בחלק האחורי של חלל הבטן משני צידי עמוד השדרה. באופן נורמלי אורכן של הכליות הוא כ-11 ס"מ ובעת המחלה הן גדלות באופן ניכר. לכליות שני תפקידים חיוניים עיקריים:

• להיפטר מתוצרי פסולת המצויים בדם באמצעות סינונם משם והפרשתם מהגוף באמצעות השתן.
• לשמור על מאזן תקין של מים ומלחים בגוף על-ידי ויסות הרמה שלהם בדם.
  
  

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית גורמת לציסטות להתפתח בחלקים אחרים של הגוף בנוסף לכליות. בדרך כלל הכבד נפגע, לעיתים קרובות בצורה חמורה יותר מאשר הכליות. איברים אחרים גם עלולים להנזק, כמו הטחול (איבר שעוזר לסנן ולנקות את הדם).

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית היא מחלה כרונית שאיננה ניתנת לריפוי. לעיתים היא נקראת מחלת כליות פוליציסטית של הילדות
(Infantile/Childhood polycystic kidney disease).

מי לוקה במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית?

הסימפטומים של המחלה יכולים להתפתח:

• אצל עוברים.
• במהלך החודש הראשון לחיי התינוק- זה המצב הכי שכיח.
• צל ילדים גדולים יותר ובני-נוער.

הסימפטומים עלולים להיות חמורים ביותר ולהתקדם במהירות.

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית היא מחלה נדירה. היא פוגעת ב-1 מתוך 20,000 אנשים בקירוב.

מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית

מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית (ADPKD) היא מחלה שונה מ-ARPKD.

ADPKD היא כמעט תמיד מחלה תורשתית. הסימפטומים מתפתחים בעיקר במבוגרים, בדרך כלל בגילאים 30-60. פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית היא מחלה שכיחה יותר מאשר המחלה הרצסיבית.

ציסטות בכליות

מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית (ARPKD) גורמת להתפתחות ציסטות בכליות. הציסטות פוגעות בכליות וביכולת שלהן לסנן את הדם בצורה יעילה. הן עלולות להגדיל את הכליות ולמנוע מהן לתפקד באופן תקין (אי-ספיקת כליות).

הציסטות הן קטנות על פי רוב, גודלן פחות מ-4 מילימטרים (מיקרוציסטות). למרות זאת הן יכולות להיות גדולות יותר, אצל תינוקות למשל, כשהמחלה מתקדמת ומחמירה או אצל ילדים גדולים יותר ובני נוער.

המחלה גם גורמת להרחבת צינוריות האיסוף בכליות. צינוריות אלו עוזרות לנקז את השתן מהכליות.

סימפטומים אחרים

לרוב הילדים החולים במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית יש לחץ דם גבוה שיכול להתפתח תוך שבועות אחדים מהלידה.

סימפטומים נוספים יכולים לכלול:

• הרגשת צמא חריג רוב הזמן או כל הזמן (פולידיפסיה, צימאון יתר).
• זיהומים או דלקות בדרכי השתן.
• הפרשת כמויות גדולות של שתן מהול (צהוב חיוור) באופן תכוף (פוליאוריה), כולל במשך הלילה.

ביטוים של הסימפטומים משתנה מחולה לחולה, אפילו באותה משפחה.

השוני בא לידי ביטוי באופנים הבאים:

• הגיל בו הסימפטומים מתפתחים.
• דרגת החומרה שלהם.
• אילו סימפטומים מתפתחים.
• מידת הפגיעה בכליות או באיברים אחרים.

השפעה על איברים אחרים

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית פוגעת בדרך כלל גם בכבד וגם בכליות. לעיתים קרובות הכבד נפגע באופן חמור יותר מאשר

הכליות, אולם בדרך-כלל לא נגרמת אי-ספיקת כבד.

איברים אחרים עלולים להפגע, כדוגמת הטחול (איבר הנמצא מאחורי הקיבה).

ראו סעיף סיבוכים למידע אודות ההשפעה של מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית על איברים אחרים.

מתי מתפתחים הסימפטומים?

ככל שהילד צעיר יותר כשהסימפטומים מתחילים- יש סיכוי רב שהם יהיו חמורים יותר. כמו כן הסימפטומים נוטים להתקדם במהירות רבה יותר ככל שהילד צעיר יותר.

כאשר תינוק נולד חולה במחלה, הבטן שלו תהיה ככל הנראה נפוחה מאוד כתוצאה מכליות מוגדלות. בדרך כלל בשלב זה הכבד עדיין אינו פגוע. במרבית המקרים הסימפטומים מתפתחים במהלך 4 השבועות הראשונים לחיי התינוק (התקופה הנאונטלית). כאמור, הכליות תהיינה מוגדלות והכבד עלול להיות פגוע בצורה קלה בלבד.

סימפטומים עלולים להתפתח בתינוקות גדולים יותר, בילדים ובבני-נוער למרות שזה מצב נדיר יותר. בילדים גדולים ובבני-נוער הפגיעה בכבד היא בדרך כלל חמורה יותר מאשר הנזק לכליות.

סימפטומים עלולים גם להתפתח אצל תינוקות מבוגרים יותר, אצל ילדים ובני-נוער, למרות שזה מצב נדיר למדי. אצל ילדים בוגרים ובני-נוער הפגיעה בכבד היא בדרך כלל חמורה יותר מאשר הנזק לכליות.

סימפטומים עלולים להופיע גם לפני שהתינוק נולד. הם כוללים למשל:

• ממצאים חריגים בכליות של העובר.
• כליות מוגדלות.
• בטן מוגדלת מאוד.
• העדר שתן בשלפוחית העובר.

כמות קטנה באופן חריג מהמקובל של נוזל מי שפיר ברחם האם במהלך ההריון, עלולה להיות סימן למחלת ה-ARPKD.

קשה מאוד לאבחן ARPKD אצל עוברים. מידע נוסף בעניין זה מצוי בפרק אבחון.

מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית (ARPKD) היא מחלה גנטית הנגרמת על ידי גנים פגומים. המחלה הזו היא גנטית- תורשתית בהיותה מורשת מדור לדור במשפחה.

כיצד מועברת המחלה במשפחה?

ילד יכול לרשת את המחלה הגנטית רק כאשר שני ההורים מעבירים כל אחד גן פגום לילד. הורשה כזו מכונה הורשה רצסיבית.

לכל ילד להורים אלו סיכוי של 1 מ-4 (25%) לרשת את המחלה. ההורים הם נשאים של המחלה אך אינם חולים בה בעצמם. אם רק הורה אחד העביר את הגן הפגום לילד הוא לא יחלה בה אבל יהיה נשא שלה, ממש כמו ההורה הנ"ל.

מחקרים הראו שהמחלה קשורה לגן אחד פגום הנקרא PKHD1 . כמעט כל המקרים של ARPKD נגרמים על ידי גן פגום זה.

במחלות אחרות דוגמת ADPKD (הדומיננטית) די בכך שאחד ההורים נושא גן פגום שעבר לצאצא, כדי שהלה יחלה. הורשה כזו מכונה הורשה דומיננטית.

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית מאובחנת בדרך כלל בשלב שהחולה הוא תינוק או ילד צעיר, וברוב המקרים בשבועות הראשונים שלאחר הלידה. לעיתים המחלה מאובחנת רק כשהחולה בגר והוא ילד מבוגר יותר או אף בן-נוער.

תהליך האבחון

בזמן האבחון הרופא ישאל אודות הסימפטומים של ילדכם וההיסטוריה הרפואית שלו. מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית היא מחלה תורשתית כך שהרופא ישאל גם לגבי:

• ההיסטוריה הרפואית של משפחתכם.
• ההיסטוריה הרפואית של משפחת בן-זוגכם.
  
  

הרופא עשוי לבקש לבצע בדיקה גופנית לילדכם, לדוגמה:

• בדיקת תקינות הנשימה שלו.
• מישוש הבטן כדי לבחון אם הכליות או איברים אחרים של ילדכם מוגדלים.

בדיקות לצורך האבחון

הרופא עשוי לשקול בדיקות שונות שתעזורנה לאבחן את המחלה. הבדיקות נועדות:

• לזהות ציסטות בכליות.
• לזהות חריגויות כלשהן בכבד או באיברים אחרים, ולהעריך מה מידת הנזק שנגרם להם.
• להעריך את מידת קשיי הנשימה אם יש כאלו.
  
  

סוגי הבדיקות יכולים לכלול:

• סריקת אולטרה-סאונד.
• סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת).
• סריקת MRI (הדמית תהודה מגנטית).
• צילום רנטגן (למשל של הכליות, המעי, הכבד או הטחול).
• צילום רנטגן של החזה (אם יש קשיי נשימה).
• לקיחת דגימה (ביופסיה), למשל של הכליות או רקמה מהכבד.
  
  

בדיקות מסוימות תכלולנה הזרקה של צבע מיוחד שצילום הרנטגן מסוגל לזהות את מיקומו בגוף. למשל:

• כולנגיוגרפיה. צילום רנטגן של צינוריות המרה.
• אורוגרפיה תוך-ורידית. צילום רנטגן של הכליות כדי לספק מידע על זרימת השתן בתוך הכליות.

בדיקות לקרובי משפחה

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית היא מחלה תורשתית. אם ילד מאובחן כחולה במחלה ייתכן שיוחלט לבצע סיקור (screening) של האחים והאחיות הגדולים שלו כדי לבדוק האם הם חולים במחלה ואם כן כדי לטפל בסימפטומים.

ההורים לילד עם מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית הם נשאים של המחלה אך הם אינם בהכרח חולים בה בעצמם. הכליות שלהם תהיינה לפיכך תקינות.

כשהרופא מאבחן את נוכחות המחלה אצל ילד, הוא עשוי להמליץ במקרים מסוימים על ביצוע בדיקות לנוכחות ציסטות בכליות אצל ההורים.

אם הבדיקות אצל אחד ההורים לפחות מראות על נוכחות ציסטות, ייתכן שמדובר בסוג שונה של מחלת כליות אצל הילד מזו שאובחנה תחילה ומדובר במחלת כליות פוליציסטית הנקראת ADPKD.

ראוי לציין שמחלת ה- ADPKD מתפתחת בדרך כלל אצל מבוגרים מעל גיל 30, למרות שבאופן נדיר עלולה להתפתח גם אצל ילדים.

בדיקות גנטיות

לעיתים בדיקות גנטיות יכולות לזהות את הגן המשובש שגורם למחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית. הבדיקות הגנטיות מאפשרות גם לדעת אם אדם מסוים הוא נשא של הגן הפגום. מחקרים זיהו כ-300 שינויים שונים (מוטציות) בגן PKHD1.

הבעיה היא שהגן הגורם ל-ARPKD הוא גדול ומורכב. עובדה זו מסבכת מאוד את הבדיקה הגנטית.

במקרים מסוימים לא ניתן לזהות את הגן המשובש.

נכון להיום לא קיים טיפול במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית שיכול למנוע הווצרות ציסטות בכליות. המחלה לא ניתנת לריפוי ולפיכך הטיפול מתמקד בשליטה על הסימפטומים שלה. לאחר שהסימפטומים מתפתחים, הם בדרך כלל מתקדמים במהירות. הטיפול תלוי בדרגת החומרה של הסימפטומים.

ילודים

אם תינוק נולד עם מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית, קרוב לודאי שהריאות שלו לא תהיינה מפותחות דיין (היפופלזיה ריאתית) כך שייתכן וייחווה קשיי נשימה. תינוק זה יחובר במקרים מסוימים למכונת הנשמה כדי לסייע לו לנשום. מידע נוסף מצוי בפרק סיבוכים.

הטיפול במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית

חשוב מאוד לטפל ביתר לחץ דם מאחר שהוא עלול להחמיר את הנזק לכליות. לחץ דם גבוה יטופל ככל הנראה בתרופות הנקראות מעכבי-ACE.

תרופות אחרות לטיפול בסימפטומים כוללות:

• אנטיביוטיקות לטיפול בזיהומים בדרכי השתן.
• משתנים להיפטרות מעודפי נוזלים מהגוף.
• קושרי זרחן להפחתת כמות הזרחן שהגוף סופג מהמזון.
• תרופות להפחתת הייצור של הורמון הפאראתירואיד אשר עוזר לווסת את רמת הסידן בגוף.
• ההורמון אריתרופויטין לשם הגדלת ייצור כדוריות הדם האדומות והורמון הגדילה האנושי.

חלק מהתרופות עשויות לסייע במניעת מחלות עצם.

ייתכן שייעצו לכם לשמור על תזונה מיוחדת דלת מלח. הרופא עשוי להמליץ על תוספי מזון כמו ויטמין D או ברזל.

אם ילדכם חולה בדרגה חמורה יתכן שיהיה צורך להאכיל אותו על ידי הכנסת צינורית דרך האף לתוך הקיבה (האכלה אנטרלית) או האכלה דרך הוריד (האכלה פרנטרלית).

לעיתים יתעורר צורך לטפל בסיבוכים באיברים נוספים כמו הכבד.

מידע נוסף מצוי בפרק סיבוכים.

רופאים המעורבים בטיפול בילדכם

כאשר ילדכם מאובחן כחולה במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית, הרופאים המומחים אשר יהיו מעורבים בטיפול הם:

• מומחה ברפואת ילדים.
• מומחה ברפואת כליות (נפרולוג)
• מומחה ברפואת כבד (הפטולוג)
• מומחה ברפואת ריאות (פולמונולוג)

רצוי שרופא המשפחה יהיה מעורב בטיפול המתמשך בילדכם.

המעקב אחר מצב המחלה אצל ילדכם

ילדכם יעבור בדיקות רפואיות סדירות, לפחות אחת לשנה, כדי לעקוב אחרי מצבו הבריאותי. אלו כוללות:

• סריקת אולטרה-סאונד של הכליות.
• מדידת לחץ דם.
• בדיקות שתן ודם כדי למדוד את תפקודי הכליות.
  
  

הרופא עשוי להורות על ביצוע בדיקות שתן כדי לבדוק נוכחות דם או חלבון בשתן של ילדכם.

בעזרת בדיקות דם ניתן להעריך באיזו מידה הכליות של ילדכם מסננות תוצרי פסולת מהדם.

בדיקת דם מסוימת המכונה קצב סינון כלייתי (Glomerular Filtration Rate ,GFR) מודדת כמה מיליליטרים של תוצרי פסולת יכולות הכליות לסנן במשך דקה. הבדיקה משווה את רמת תוצרי הפסולת בדם עם רמתם בדגימות השתן.

רופאים משתמשים בתוצאות המתקבלות בבדיקת GFR כדי להעריך את מידת הנזק לכליות.

ייתכן שיומלץ גם על בדיקות להערכת תפקודי כבד.

אם ילדכם מאובחן כחולה במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית מוטב שהילד ימנע מסוגי ספורט הכוללים מגע גופני כדוגמת כדורגל, כדורסל או ג'ודו. אם ילדכם יקבל מכה בבטן או בגב, עלול להגרם לכליות שלו נזק נוסף. פציעות כאלו עלולות לגרום לדימום בכליות ובאיברים נוספים כמו הכבד והטחול.

אין לתת לילדכם תרופות משככות-כאבים נוגדות דלקת כמו למשל איבופרופן, אלא אם כן קיבלתם אישור לכך מרופא המשפחה או מרופא אחר. אצל אנשים מסוימים תרופות אלו עלולות להשפיע על אופן תפקוד הכליות.

תרופות אחרות, כמו מפחיתי גודש, יכולות גם הן להשפיע על הכליות.

לפני שרופא המשפחה או כל רופא אחר רושם לילדכם מרשם לתרופה כלשהי, אנא דאגו ליידע אותו שהילד שלכם חולה במחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית. עליכם גם לספר זאת לרוקח כשאתם קונים תרופות ללא מרשם בבית המרקחת.

נכון להיום לא ניתן למנוע את התפתחות מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית.

אם ידוע לכם על היסטוריה משפחתית של מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית ואתם מעוניינים להביא ילד לעולם רצוי מאוד לשוחח תחילה עם רופא המשפחה. מידע נוסף אודות אבחון טרום-לידתי של המחלה מצוי בפרק אבחון.

סיבוכים שונים עלולים להתפתח ממחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית, כתלות בגיל התינוק או הילד.

סיבוכים של היילוד

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית מאובחנת בשכיחות הגבוהה ביותר ב-4 השבועות הראשונים לחיי התינוק (התקופה הנאונטלית).

בתוך הרחם התינוק צף בשק מלא בנוזל (נוזל מי השפיר). הוא מפריש שתן לתוך מי השפיר ובכך רמתו של הנוזל נשמרת קבועה. אם הכליות של העובר ניזוקו, הן תייצרנה ותפרשנה פחות שתן כך שעלול להיווצר מצב של חוסר בכמות מי-השפיר (oligohydramnios).

במצב זה עלולים להופיע הסיבוכים הבאים:

• ריאות לא מפותחות (היפופלזיה ריאתית). נשימה בתוך מי השפיר עוזרת להתפתחותן של ריאות העובר. כאשר יש מעט מדי נוזל, הריאות עלולות שלא להתפתח בצורה תקינה, דבר שיגרום לקשיי נשימה אצל התינוק לאחר הלידה.
• תסמונת פוטר (Potter’s syndrome, Potter’s face). הפנים של התינוק וכן האוזניים והלסתות שלו מעוותים עקב הלחצותם כנגד דופן הרחם.
• רגל קלוטה (Talipes). עיוות מלידה של הקרסול וכף הרגל.
  
  

תינוק שנולד עם מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית סביר שתהיינה לו בעיות בריאותיות נוספות, לדוגמה:

• בטן נפוחה מאוד העלולה לגרום לסיבוכים במהלך הלידה.
• לידה מוקדמת (לפני שבוע 37 להריון).
  
  

קשיי נשימה עלולים להחמיר אם הכליות המוגדלות של התינוק לוחצות על הסרעפת (שריר בחלל הבטן העוזר בנשימה). הרופא ישקול כריתת כליה (נפרוקטומיה) כדי להקל את הלחץ על הסרעפת.

מחלת כליות כרונית

מחלת כליות כרונית היא מחלה בה הכליות לא מסוגלות לסנן את הדם באופן תקין. זהו מצב מתמשך ובלתי הפיך.

כאשר הכליות פגועות באופן קשה, הן לא תהיינה מסוגלות לייצר את ההורמון אריתרופויטין. הורמון זה עוזר בייצור כדוריות דם אדומות, וכמו כן עוזר להורמון הגדילה האנושי לבצע את תפקידו.

כליות פגועות לא תוכלנה גם לעשות אקטיבציה לויטמין D, כלומר הגוף לא יוכל לספוג סידן וכתוצאה מכך תפקוד השרירים ייפגע.

משמעותן המצרפית של שתי תופעות אלה, חסר באריתרופויטין וויטמין D, היא שילדים החולים במחלת כליות כרונית עלולים שלא לגדול באופן תקין. ילדים אלו יזדקקו כנראה לתוספים של ויטמין D והורמון גדילה.

רופאים מסווגים מחלת כליות כרונית לשלבים, לפי חומרת הנזק לכליות. אם הכליות איבדו כמעט לחלוטין את יכולתן לתפקד הרי שלב זה יכונה אי-ספיקת כליות סופית. אם לילדכם יש אי-ספיקת כליות סופית הוא יזדקק לדיאליזה או להשתלת כליה.

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית ואיברים נוספים

מחלת כליה פוליציסטית אוטוזומלית רצסיבית עלולה לגרום להגדלה של איברים אחרים בנוסף לכליות:

• הכבד (הפטומגליה).
• הטחול (ספלנומגליה).
• הכבד והטחול ביחד (הפטוספלנומגליה).

הגדלת האיברים עלולה לפגוע באופן תפקודם.

סיבוכים הקשורים לכבד

נזק לכבד עלול לגרום ללחץ דם גבוה בוריד השער (portal vein). וריד זה מוביל דם אל הכבד. מצב זה הנקרא יתר לחץ דם שערי, עלול לשנות את הכיוון שבו הדם זורם כך שהוא יעקוף את הכבד.

הדבר עלול לגרום לעומס יתר על הורידים בקיבה, במעי ובוושט, וכתוצאה מכך ורידים אלו עלולים להתנפח. אם הם נקרעים עלול להגרם דימום בקיבה, במעי ובוושט. דימום מדליות בוושט דורש טיפול רפואי דחוף ועלול להסתיים במוות.

סיבוכים נוספים הקשורים לכבד כוללים:

• פיברוזיס מולד של הכבד (הצטלקות מולדת של הכבד, ductal plate malformation).
• צינוריות מרה מורחבות (biliary ectasia ; bile duct ectasia) .
• מחלה על שם קרולי (צינוריות מרה מורחבות בעת הלידה).
• כולנגיטיס (דלקת של צינוריות המרה).
• שחמת הכבד.

סיבוכים הקשורים לטחול

אם הטחול נפגע הוא עלול להפוך למוגדל ולסלק יותר מדי תאי דם או טסיות מזרם הדם (היפרספלניזם). זה עלול לגרום לסיבוכים דוגמת אנמיה (חוסר ברזל) וטרומבוציטופניה (מספר טסיות נמוך בדם).