גורמים

דליפת שתן בדחיפות היא בעיה הנוצרת בשל קושי להתאפק. מצב זה שונה מהותית מדליפת שתן במאמץ. דליפת שתן מסוג זה היא חלק מהסימפטומים של תופעה המכונה 'שלפוחית עצבנית' Over Active Bladder , הכוללת תכיפות ודחיפות במתן שתן, עם או בלי דליפה.

דליפת שתן בדחיפות מופיעה ללא התראה, ולכן אין אפשרות להתכונן אליה. מספר מצבים עלולים להוות גירוי לדליפה. למשל הכנה להשתנה, כניסה לפתח הבית או פתיחת מנעול הדלת ושמיעת זרם מים. דליפה עלולה לפגוע באיכות החיים, לרבות בתחום הפיסי, החברתי, הפסיכולוגי, התעסוקתי, התחום המשפחתי והמיני.

כיוון שתחושת הדחיפות והדליפה הנלווית אליה אינן צפויות ואין כל אות אזהרה לפני שמתרחשות, הרי שנשים הלוקות בבעיה נאלצות לשנות את אורח חייהן על ידי שימוש תכוף בפדים, הגבלת שתייה ותכנון היציאה מהבית על פי שירותים זמינים. במקרים רבים הבעיה תביא לחוסר רצון לקיים מגע מיני עם בן הזוג, להתבודדות חברתית ולתחושת 'הזדקנות מוקדמת'.

מהן הסיבות וכיצד מאבחנים?

כאשר אין עדות לדלקת בדרכי השתן, או להפרעה נוירולוגית, אזי הסיבה לדליפת שתן בדחיפות אינה ידועה. לא קיימות בדיקות הדמיה אשר יכולות לאשר או לזהות את הבעיה. הבדיקה המקובלת הינה הערכה אורודינמית המבוצעת על ידי רופא מומחה באורוגניקולוגיה. מטרתה העיקרית של בדיקה זו לבחון את היענותה של השלפוחית להחדרת נוזלים. היא אינה מהווה בסיס להמלצה טיפולית.

תופעות קשורות וסיבוכים

נשים הסובלות מדליפת שתן דחופה נמצאות בסיכון מוגבר לחוות תופעות כמו דלקות שתן תכופות (פי 4.3 מנשים בריאות), נפילות ושברים בגיל המבוגר (פי 1.5), דיכאון (פי 1.6) ונדודי שינה.

מעבר לכך יש למצב גם השפעה כלכלית שלילית. מדובר מחד בעלויות הנובעות מרכישת פדים, אובדן ימי עבודה וכביסה מרובה ומאידך בעלויות של מערכות הבריאות.

טיפול

מספר צעדים יכולים לך לעזור בהפחתת מקרי דליפת השתן:

    • הפחתה בכמות השתייה היומית, במיוחד מספר שעות לפני השינה
    • הפחתה במאכלים או משקאות שיכולים להחמיר את התסמינים, כמו אלכוהול או קפאין ואוכל מתובל או חומצי שיכולים לגרות את השלפוחית
    • אם את סובלת ממשקל יתר, ירידה במשקל יכולה לעזור בהפחתת התסמינים
    • אם את נוטלת תרופות משתנות, יש לקחת אותן בידיעה שיש שירותים קרובים בשעות הקרובות

מקובל להתחיל בטיפול התנהגותי ולא תרופתי, מייד לאחר הערכה ראשונית של הרופא, זאת בטרם תבוצענה בדיקות פולשניות כגון אורודינמיקה. בחלק מהמקרים, במידה שהמטופלת אינה מרוצה מהתוצאות, ישולב טיפול תרופתי.

מטרתו של הטיפול ההתנהגותי בפיזיותרפיה לרצפת האגן הוא לבסס מחדש את השליטה בשלפוחית. הטיפול כולל הדרכה לשינוי הרגלים הקשורים לכניסה לשירותים ולהרגלי חיים. במהלך הטיפול רוכשת המטופלת כלים וביטחון על ידי מילוי יומני השתנה ולימוד יכולת התאפקות.

אצל נשים בגיל המעבר או לאחריו עם ניוון של הרירית הנרתיקית, מומלץ טיפול בתכשירי אסטרוגן מקומיים, שיכולים לשקם את הרירית ולשפר את תסמיני דליפת השתן.

 

אם לא חל שיפור בתסמינים, יוצע טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי המקובל כולל תרופות משתי משפחות:

    • תרופות אנטיכולינרגיות, כדוגמת ספזמקס (Spasmex), וסיקר (Vesicare) ונוביטרופן (Novitropan). הסוגים השונים נבדלים במעט מבחינת תופעות הלוואי. תופעות הלוואי השכיחות הן קלות ולרוב מדובר ביובש בפה ובעצירות.
    • תרופות ביתא-אדרנרגיות. כדוגמת בטמיגה (Betmiga). מאופיינת בפחות תופעות לוואי בהשוואה לאנטיכולינרגיים, אך יכולות להעלות לחץ דם, ולכן לא מומלצות כשקיים לחץ דם חמור ולא מאוזן.