מחלת פוליו, הידועה גם כשיתוק ילדים או פוליומיאליטיס, נגרמת על ידי זיהום נגיפי (ויראלי) מידבק מאוד.

מרבית הנדבקים יסבלו ממחלה קלה בלבד עם תסמינים ויראליים לא ספציפיים כגון חום, כאב ראש, כאבי גרון וכאבי בטן שחולפים מאליהם. במקרים נדירים הנגיף עלול לגרום לסיבוכים כגון שיתוק זמני או קבוע של השרירים, ועד לפגיעה בשרירי הנשימה, דלקת בשריר הלב ומוות.

הנגיף מועבר באמצעות מגע יד אדם עם מזון, מים או הפרשות (צואה) של אדם החולה במחלה. במקרים נדירים דווח על הדבקה לאחר מגע עם רוק נגוע.

הנגיף מידבק בעיקר 7-10 ימים לפני הופעת הסימפטומים ואחריהם, אך תיתכן הדבקה באמצעות מגע עם צואה עד 6 שבועות לאחר המחלה.

חלק מהאנשים שנדבקו בעבר בנגיף הפוליו עלולים לפתח חולשת שרירים שנים לאחר מכן. סיבוך זה מכונה "תסמונת פוסט פוליו". התסמונת מתפתחת בצורה הדרגתית, ככל הנראה עקב נזק שנגיף הפוליו גורם לתאי העצב בחוט השדרה. במצב זה המחלה איננה מידבקת.

מחלה חמורה

מחלת פוליו חמורה שגורמת לשיתוק (paralytic polio) נדירה מאד ופוגעת בפחות מ- 1% מהאנשים שנדבקו בנגיף. 5-7 ימים אחרי הופעת החום עלול החולה לפתח סימפטומים נוספים הכוללים:

• כאב ראש.
• נוקשות שרירים בגב ובצוואר.
• עצירות.
• רגישות מוגברת למגע.

בצורתה החמורה עלולה המחלה לגרום גם לחולשת שרירים עקב פגיעת הנגיף בתאי העצב ובתפקוד התקין של השרירים. החולים מדווחים על תחושת רפיון בגפיים.

מחלת פוליו חמורה עלולה לפגוע ביכולות ובתפקודי מערכות גוף נוספות, לרבות:

• נשימה.
• ראיה.
• שמיעה.
• הרחה.
• טעם ובליעה.
• שרירי הפנים.
• הלב.
• העיכול והמעיים.

בדרך כלל, הפגיעה העיקרית היא בשרירים הקשורים לנשימה (היינו, הריאות והסרעפת). שיתוק של שרירי הנשימה עלול לחייב חיבור של החולה למכונת הנשמה על מנת לספק לגוף את החמצן הדרוש לתפקודו התקין. במקרים מסוימים עלול השיתוק לגרום למוות.

חומרת השיתוק תלויה במספר תאי העצב שנפגעו. אם התאים נהרסו לגמרי, השיתוק יהיה קבוע. אם התאים רק ניזוקו, תיתכן התאוששות.

תסמונת פוסט פוליו

תסמונת פוסט פוליו עלולה לגרום למגוון רחב של סימפטומים שחלקם שכיחים יותר מאחרים.

סימפטומים שכיחים

תשישות

• תשישות היא הסימפטום השכיח ביותר של תסמונת זו והיא עלולה להתבטא בכמה צורות:
• תשישות שרירים. השרירים עייפים מאד וכבדים, במיוחד לאחר פעילות גופנית.
• תשישות כללית. האדם מרגיש 'גמור', כאילו לא ישן במשך ימים.
• תשישות נפשית. קושי הולך וגובר להתרכז ולזכור פרטים ונטיה מוגברת לטעויות.

התשישות מחמירה בדרך כלל בשעות אחר הצהריים המוקדמות ומשתפרת לאחר מנוחה או תנומה קצרה.

חולשת שרירים

חולשת שרירים שהולכת ומחמירה אף היא סימפטום שכיח של התסמונת. קל לבלבל בין חולשת שרירים לבין תשישות שרירים.

חולשת שרירים מתבטאת בירידה ביכולת להפעיל שריר שנפגע, בין אם האדם עייף ובין אם לאו. חולשה זו יכולה להתפתח הן בשרירים שנפגעו קודם לכן מזיהום בפוליו והן בשרירים שלא נפגעו בעבר. השרירים הפגועים אף עלולים להצטמק (תופעה המכונה 'אטרופיה').

כאב שרירים ומפרקים

כאב שרירים ומפרקים נפוץ גם כן בקרב הלוקים בתסמונת פוסט פוליו ומתבטא ככאב עמוק בשריר או כעוויתות והתכווצויות שרירים.

לרוב הכאב מחמיר לאחר הפעלת השרירים הפגועים ולכן החולים מדווחים על כאבים קשים יותר בעיקר בשעות הערב, לאחר יום של פעילות. כאב במפרקים דומה לתופעות האופייניות לדלקת מפרקים ומלווה בנוקשות ובמגבלה בתנועה.

סימפטומים נוספים

בנוסף לסימפטומים השכיחים יתכנו סימפטומים נוספים שנובעים מהשילוב של תשישות, חולשת שרירים וכאב שרירים ומפרקים, כמפורט.

עלייה במשקל

רוב האנשים הלוקים בתסמונת פוסט פוליו מצמצמים את רמת הפעילות הגופנית שלהם עקב הכאב והתשישות ולכן עלולים לעלות במשקל. חלקם עלולים לסבול מהשמנה חולנית (obesity). ההשמנה בעצמה עלולה להחמיר עוד יותר סימפטומים כגון חולשת שרירים, עייפות וכאב במפרקים (בשל עומס היתר לשאת את המשקל העודף).

קשיי ניידות

בדומה להשפעה על המשקל, השילוב של העייפות, החולשה והכאב עלולים להוביל לקשיי הליכה ולפגוע ביכולת הניידות. חולים רבים זקוקים לעזרים כמו קביים או מקל הליכה ובמקרים מסוימים אפילו לכסא גלגלים.

הפסקות נשימה בשינה

הפסקות נשימה בשינה (Sleep apnea) שכיחות אצל אנשים שלוקים בתסמונת פוסט פוליו.

הפסקות הנשימה נגרמות בגלל רפיון שרירי הלוע בזמן השינה. רפיון של שרירי הלוע עלול לגרום להיצרות של דרכי הנשימה ולעתים אף לחסימתם המוחלטת. דבר זה פוגע באספקת החמצן לגוף וגורם לאדם להתעורר משנתו כדי לשלוט בשריריו ולהסדיר את נשימתו. ההפרעה לרצף השינה פוגעת באיכותה וגורמת לעייפות משמעותית למחרת.

בעיות בליעה

חולשה של שרירי הלעיסה והבליעה עלולה לגרום לבעיות בליעה (dysphagia) ולהשתנקות או חנק תוך כדי בליעה. חלק מהחולים מדווחים על שינויים בקולם וביכולת הדיבור, כגון צרידות, קול חלש או דיבור מהאף, במיוחד אחרי שדיברו במשך זמן מה או כשהם עייפים.

לרוב, בעיות הבליעה הן קלות יחסית ומחמירות בקצב איטי מאד. טיפול אצל קלינאי תקשורת עשוי לשפר את המצב.

רגישות לקור

חלק מהלוקים בתסמונת פוסט פוליו מדווחים שאזור מסוים בגופם, לרוב אחת הגפיים, נעשה רגיש מאד לקור או לירידה פתאומית במידות החום. לכן הם זקוקים לשכבות לבוש נוספות, כדי שלא יסבלו מקור.

המחלה נגרמת על ידי נגיף השייך למשפחת האנטרו-וירוסים. נגיפים מסוג זה משגשגים במערכת העיכול ומשם מתפשטים אל מערכת העצבים.

כיצד נדבקים

נגיף הפוליו מועבר דרך מגע עם צואה של אדם החולה במחלה ולכן, המחלה נפוצה יותר במדינות מתפתחות שרמת תברואתן ירודה.

הנגיף מועבר בקלות יתרה באמצעות מגע של הצואה עם הפה, לדוגמה, דרך שתיית מים שזוהמו בהפרשות נגועות. במקרים נדירים עלול הנגיף לעבור גם דרך מזון מזוהם או בעקבות מגע ישיר עם חולה. בגלל שהנגיף עלול להימצא ברוק, גם נשיקה עלולה לגרום להעברת הזיהום.

עם כניסת הנגיף לגוף הוא מתחיל להתרבות בגרון ובמעיים. לאחר מכן הוא חודר למחזור הדם ומגיע למערכת העצבים המרכזית ולמוח. במקרים נדירים, כשהנגיף מתקדם לאורך מערכת העצבים, הוא עלול לגרום לשיתוקם.

אנשים שנדבקו בנגיף הפוליו נחשבים למדבקים במיוחד 7-10 ימים לפני ואחרי הופעת הסימפטומים. עם זאת, הם עלולים להפיץ את הנגיף בצואתם במשך עד 6 שבועות.

תסמונת פוסט פוליו

הגורם המדויק להתפתחות תסמונת זו אינו ידוע אך ישנן מספר השערות.

סברה עיקרית מתבססת על העובדה שהתסמונת נגרמת על ידי בעיות בתאי העצב התנועתיים במוח, שתפקידם לשלוח אותות עצביים לשרירים. תאים אלו מהווים מטרה לנגיף הפוליו.

הפגיעה בתאי עצב אלו על ידי הנגיף גורמת לירידה במספרם. כדי לפצות על החסר, הגוף מגדיל את תאי העצב התנועתיים הנותרים. עם השנים עלולה הגדלה זו להוביל להיחלשותם ולהתפתחות הסימפטומים האופייניים של התסמונת הכוללים חולשה, דלדול שרירים ותשישות.

סברה אחרת גורסת שהנגיף או חלקיקים ממנו נשארים רדומים במערכת העצבים במשך שנים רבות וחוזרים לפעילות באופן לא צפוי ומסיבות שאינן ידועות.

הסימפטומים של תסמונת פוסט פוליו עלולים להיגרם על ידי הנגיף עצמו או על ידי מערכת החיסון שתוקפת בטעות את תאי גוף בריאים בניסיון להרוג את הנגיף.

בדרך כלל אפשר לאבחן פוליו על סמך הסימפטומים. הדבר עלול להיות מסובך יותר במקרים שהמחלה המתפתחת היא מחלה קלה בלבד.

כדי לאשר אבחנה של זיהום בנגיף הפוליו אפשר לבדוק את נוכחותו בדגימת רוק או צואה. במקרים מסוימים בודקים את נוכחות הנגיף בדגימות של נוזל המוח וחוט השדרה (cerebrospinal fluid). נוזל המוח וחוט השדרה מקיף את האיברים הללו ומגן עליהם.

תסמונת פוסט פוליו

לא קיימות בדיקות מוגדרות לאבחון תסמונת זו. האבחנה נקבעת בדרך כלל על סמך בדיקה גופנית והעבר הרפואי של המטופל.

אנשים הלוקים בתסמונת פוסט פוליו מדווחים כי הסימפטומים מופיעים זמן רב לאחר הזיהום הראשוני בנגיף, בדרך כלל בין 10 ל- 40 שנים לאחריו. הסימפטומים של תסמונת פוסט פוליו מתפתחים בדרך כלל בצורה איטית והדרגתית. לכן, הופעה פתאומית של סימפטומים כמו חולשת שרירים או תשישות עלולה לרמז על מחלות אחרות.

מאחר שהסימפטומים של תסמונת פוסט פוליו דומים לסימפטומים של מספר מחלות אחרות, כמו דלקת מפרקים שגרונית, יבצע הרופא סדרת בדיקות כדי לשלול סיבות אחרות למחלה. לדוגמה, תוצאות בדיקות הדם אצל הלוקים בתסמונת פוסט פוליו יהיו תקינות. לכן, תוצאה חריגה עלולה להצביע על מחלה אחרת. בנוסף עשוי הרופא להפנות את המטופל לצילום חזה או לצילום של עמוד השדרה ומפרקים.

אם גם אחרי בדיקות אלו לא מתקבלת אבחנה ברורה יתכן שהמטופל יופנה לבדיקות נוספות, על מנת לשלול מחלות אחרות או לאשר את האבחנה של תסמונת פוסט פוליו, לרבות:

• בדיקות אלקטרומיוגרפיה (electromyography, EMG), לניטור הפעילות החשמלית בשרירים ובעצבים שמטרתה לבדוק אם נגיף הפוליו גרם להם נזק.
• בדיקות שינה, אם המטופל מתלונן על הפרעות שינה או מרגיש עייפות יוצאת דופן.
• בדיקות של תפקוד וקצב הלב.
• סריקת עמוד השדרה באמצעות דימות בתהודה מגנטית (MRI).
• בדיקות תפקודי ריאה שמודדות את יכולת השאיפה והנשיפה.
• בדיקות הקשורות לבעיות בבליעה.
  
  

מאחר שאפשר לפתח תסמונת פוסט פוליו בו זמנית עם מחלות אחרות, לא ניתן לייחס את כל הסימפטומים שהמטופל חווה דווקא לתסמונת זו.

טרם נמצאה תרופה נגד נגיף הפוליו אך קיים חיסון שנועד למנוע את המחלה. במקרים נדירים של מחלת פוליו ניתן טיפול תומך שכולל:

• הקלה על כאב וחוסר נוחות.
• זירוז ההתאוששות.
• מניעת סיבוכים.

מחלת פוליו קלה

במקרה של הדבקה בנגיף הפוליו ההמלצה היא להקפיד על מנוחה מוחלטת במיטה למשך מספר ימים, גם אם מדובר במקרה קל.

הרופא יכול לרשום תרופות נוגדות כאב כדוגמת פאראצטמול (שמות מסחריים: אקמול®, דקסמול®) להקלה על כאב ראש, כאב גרון ונוקשות בצוואר ובגב.

במקרה של עצירות אפשר להיעזר בתרופות משלשלות על מנת להקל על היציאות. כמו כן מומלץ לצרוך מזונות עשירים בסיבים תזונתיים ולהקפיד על שתייה מרובה (על מנת לרכך את הצואה ולאפשר יציאות קלות יותר).

מחלת פוליו חמורה

אם אדם מפתח סימפטומים חמורים או שיתוק בעקבות הזיהום בנגיף הפוליו הוא חייב לקבל טיפול בבית חולים.

קשיי נשימה עקב הנזק שהנגיף גורם לשרירי הנשימה מחייב חיבור למכונת הנשמה שמזרימה אוויר לריאות והחוצה באופן מלאכותי, עד לשיקום שרירי הנשימה.

החלמה

מטופל ששריריו ניזוקו או שותקו כתוצאה מפוליו יופנה לטיפול פיזיותרפי ולריפוי בעיסוק כדי לשפר את יכולת הניידות ואת יכולתו לבצע משימות יומיומיות באופן עצמאי.

בפיזיותרפיה משתמשים במגוון טיפולים כמו עיסוי, אימון גופני והידרותרפיה (עיסוי במים) כדי לשפר את יכולת הגוף להשתמש באותם החלקים שנפגעו על ידי הנגיף.

ריפוי בעיסוק מעניק תמיכה מעשית כדי להקל על המטופל את ביצוען של מטלות ופעילויות שגרתיות שונות. המטרה היא לאפשר למטופל להיות עצמאי ככל שניתן.

תסמונת פוסט פוליו

זהו מצב מורכב המאופיין בטווח רחב של סימפטומים שעלולים לפגוע בהיבטים רבים של החיים. לכן ינתן הטיפול על ידי צוות המשלב אנשי מקצוע שונים, לרבות:

• עובד סוציאלי.
• פיזיותרפיסט שיעזור למטופל לשפר את טווח התנועה ואת התיאום בין החלקים השונים של הגוף (קואורדינציה).
• קלינאי תקשורת שיסייע בהתמודדות עם בעיות בליעה, אם אלה קיימות.
• מרפא בעיסוק שמסייע לשפר מיומנויות הנחוצות לביצוע מטלות יומיומיות, כמו רחצה ויכולת להתלבש באופן עצמאי.
• מומחה לבעיות ניידות שמתמחה בשימוש בעזרי הליכה כמו קביים או כסא גלגלים.

טיפול בסימפטומים

מאחר שלא קיימת תרופה שתרפא את תסמונת פוסט פוליו יתמקד הטיפול בהקלת הסימפטומים ובשיפור איכות חייו של המטופל.

טיפול בתשישות

אחת הדרכים היעילות להתמודדות עם תשישות היא חלוקת הפעילויות למשימות קטנות יותר, ומנוחה ביניהן. המטופל לומד לזהות מתי עליו לעצור לפני שיתעייף. כך הוא יכול להשלים יותר מטלות במשך היום.

החלפת סוגי המטלות או הפעילויות מאפשרת שימוש בקבוצות שרירים שונות בכל פעם, כדי לאפשר מנוחה לקבוצות שרירים אחרות. אם לא ניתן לחלק את העבודה למשימות קטנות יותר רצוי לבקש עזרה או לשקול מחדש את נחיצותה. לדוגמה, רצוי לבצע מספר קניות קטנות במכולת מאשר רכישה אחת מרוכזת. אם הנהיגה למרכז הקניות מעייפת מאד כדאי לשקול להזמין משלוח או להזמין דרך האינטרנט.

לחלק מהחולים קשה להסתגל לשיטה זו כי בעבר נהגו לעודד חולי פוליו לעשות את כל המאמצים להשתמש בשרירים שלהם, אפילו אם זה גרם להם לכאב או לעייפות. כיום ההמלצות הן הפוכות וגורסות כי יש לשמר את הכוחות כדי שהשרירים יוכלו לתפקד לאורך זמן רב יותר.

טיפול בכאב

אפשר להפחית את הכאב והתשישות בעזרת העצות שפורטו לעיל. עם זאת, אם פעילויות יומיומיות גורמות לכאב אפשר להיעזר בתרופות נוגדות כאב, החל מנוגדי כאב פשוטים שאינם דורשים מרשם רופא (לדוגמה, אספירין, פאראצטמול או איבופרופן) וכלה בנוגדי דלקת חזקים ותרופות ממשפחת האופיאטים (opiates).

לא רצוי להשתמש בתרופות משככות כאב לאורך זמן בלי להיוועץ ברופא מאחר שחלקן עלולות לגרום לסיבוכים (דוגמת כיב קיבה) או לתלות.

בשלבי טיפול מתקדמים יותר עשוי הרופא להמליץ על נטילת גאבאפנטין (gabapentin). תרופה זו (שמות מסחריים: נוירונטין®, גאבאפנטין-טבע®) פותחה במקור לטיפול באפילפסיה אך נמצאה יעילה להקלת כאב אצל אנשים הלוקים בתסמונת פוסט פוליו, כשנוגדי כאב אחרים אינם עוזרים.

תופעות לוואי אפשריות של גאבאפנטין כוללות:

• ישנוניות (לא מומלץ לנהוג אם גאבאפנטין גורם לישנוניות).
• סחרחורת.
• עייפות.
• ירידה ביכולת התיאום בין חלקי גוף שונים (קואורדינציה).

אין להפסיק את נטילת התרופה בבת אחת כי היא עלולה לגרום לתופעות הגמילה הבאות:

• חרדה.
• קשיי שינה.
• בחילה.
• כאב.
• הזעה.

אם רוצים להפסיק את הטיפול בגאבאפנטין או לא זקוקים עוד לתרופה יש להוריד בהדרגה את המינון במשך שבוע, כדי להפחית את הסיכון לתופעות גמילה. הרופא המטפל ינחה כיצד לבצע זאת.

תרופות לשיכוך כאב שהן נגזרות של אופיאטים כמו קודאין (codeine) עלולות לגרום לישנוניות, לדיכוי של הנשימה ולתופעות לוואי אחרות, כולל עצירות.

גם מרפי שרירים כמו תרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים עלולים לגרום לישנוניות ולהגביר את חולשת השרירים.

בעוד שהתרופות מקלות על הכאב הן עלולות למסך את הנזק הנגרם למפרקים בעקבות פעילות יתר. לכן, חשוב להתמיד בשגרת הפעילות והמנוחה, גם אם לא מרגישים עייפות וכאב.

עזרי ניידות

עזרי ניידות והליכה שונים כמו קביים, מגני קרסול, מקל הליכה, הליכון או כסא גלגלים (רגיל או ממונע) עשויים להקל על מגבלת התנועה ולסייע לחולים לבצע דברים שהפכו קשים עבורם.

שמירה על משקל ותזונה נכונה

משקל עודף עלול לגרום לעומס נוסף על השרירים החלשים, להפחית את רמת האנרגיה ולעלות סיכון למחלות אחרות. לכן, הפחתת משקל במידה שיש בכך צורך, עשויה לסייע להטבה בסימפטומים של תסמונת פוסט פוליו.

בעוד שפעילות גופנית היא אמצעי יעיל לשמירה על המשקל, היא אינה אפשרית עבור חלק מהאנשים הלוקים בתסמונת זו. לכן, מומלץ לשמור על תזונה נכונה שתסייע לשיפור מצב הבריאות הכללי.

יש להקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת שכוללת מזונות המספקים אנרגיה באופן הדרגתי, ולאורך זמן רב. מומלץ לנסות מאכלים, שיטות בישול או צירופי מזון חדשים כדי להרחיב את מגוון הטעמים והמרקמים. במידת הצורך ניתן להתייעץ עם תזונאית.

העצות הבאות עשויות לסייע למטופלים להיערך נכון להכנת מזונם על מנת שהתהליך יהיה מעייף פחות עבורם:

• תכננו את הארוחות מראש.
• חלקו את הכנת האוכל למשימות קטנות וקלות יותר.
• נצלו את הימים בהם אתם מרגישים נמרצים יותר כדי להכין מראש כמויות מזון גדולות שאפשר להקפיא ולהשתמש בימים בהם התשישות קשה יותר.
• השתמשו בספרי בישול המכילים מתכונים בריאים, פשוטים ומהירי הכנה, כמו סלטים או מנות פסטה.
• שימוש בציוד מטבח כמו מעבד מזון, מיקרוגל או סירי בישול איטי יכולים לחסוך זמן ומאמץ.
• היעזרו בכלי מטבח מיוחדים שעוצבו לאנשים עם חולשה או מגבלת תנועה בידיים.
• ארוחות מוכנות, מזונות מוקפאים ושימורים יכולים לעזור במקרה שמרגישים חלשים מדי. עם זאת, מאכלים מעובדים מכילים בדרך כלל כמות גדולה של מלח, סוכר, שומן, חומרים משמרים, משפרי טעם וריח, צבעי מאכל או חומרים מלאכותיים אחרים. מאחר שמזונות מוכנים מכילים מעט מאד ויטמינים ומינרלים, אם בכלל, לא מומלץ לאכול מהם לעיתים קרובות מדי.

התמודדות עם ההיבטים הנפשיים של תסמונת פוסט פוליו

תסמונת פוסט פוליו עלולה להיות בעלת השפעה נפשית קשה. הסימפטומים עצמם גורמים למצוקה שעלולה להחמיר בצל הזיכרונות הכואבים של ילדות עם שיתוק ילדים. ההתמודדות המחודשת עם ההופעה הפתאומית של מחלה שהמטופל נאבק עימה בעבר עלולה להוביל לתחושות של חרדה, בידוד ודחק ולפעמים אף לגרום לדיכאון.

יתכן כי מטופלים שמרגישים עצובים מאד במהלך החודש האחרון ואינם נהנים מאותם דברים מהם נהנו בעבר מפתחים דיכאון. אין להזניח את הבריאות הנפשית ולכן יש לפנות לרופא. תחושות של דיכאון וחרדה פוגעות באיכות החיים ועלולות להפריע למהלך הטיפול.

מרבית מקרי המחלה אינם גורמים לסיבוכים ורוב החולים מחלימים לחלוטין. עם זאת, חולים רבים שלקו בצורה החמורה של פוליו (paralytic polio) עלולים לסבול מסיבוכים ומנזק מתמשך, במיוחד לשרירים.

להלן הסיבוכים הנפוצים ביותר של מחלת פוליו.

שיתוק

הצורה החמורה של פוליו עלולה לגרום לשיתוק זמני או קבוע של השרירים. מידת השיתוק תלויה במספר תאי העצב שניזוקו על ידי הנגיף.

ילדים קטנים שגילם אינו עולה על 5 נמצאים בסיכון מוגבר לפתח שיתוק של רגל אחת. ילדים בגילאים 5 עד 15 יסבלו לרוב משיתוק של רגל אחת או של שתיהן. מבוגרים נפגעים בצורה החמורה ביותר מאחר שהם בסיכון לפתח שיתוק בארבעת הגפיים.

מאחר שהנגיף גורם נזק לתאים ששולטים בשרירים הוא עלול לגרום לשרירים להתעוות, ובפרט באזור הירך, הקרסוליים וכפות הרגליים. עיוותי השרירים עלולים לכאוב ולפגוע בכושר התנועה והניידות.

בצקת ריאות

בצקת ריאות (pulmonary edema) עלולה להתפתח כשיש עלייה בלחץ הדם בכלי הדם בריאות. עליית לחץ זו דוחפת נוזלים לתוך הריאות, מפריעה לתפקודן התקין ומונעת מהן לקלוט חמצן.

מחלת פוליו עלולה לפגוע בשרירי הנשימה וחלק מהחולים אף יזדקקו לחיבור למכונת הנשמה כדי לנשום.

דלקת ריאות משאיפה

דלקת ריאות משאיפה מתפתחת כאשר חומר כלשהוא (לרוב, תוכן הקיבה) נשאף אל תוך הריאות וגורם לתהליך דלקתי.

חולי פוליו עלולים ללקות בדלקת ריאות זו כאשר שרירי הבליעה שלהם נחלשים ולכן הם בסיכון מוגבר לשאיפת תוכן קיבתם אל הריאות.

דלקת שריר הלב

כשנגיף הפוליו תוקף את תאי העצב בלב הוא עלול לגרום לדלקת בשריר הלב (myocarditis). הפגיעה בשריר הלב עלולה לגרום לכאב בחזה, לאי סדירות בקצב הלב (arrhythmia) ובמקרים חמורים לגרום לאי ספיקת לב.

דיכאון

מחלת פוליו חמורה עלולה לגרום להגבלת תנועה משמעותית ולכן חלק מהלוקים בה עלולים לפתח גם דיכאון, במיוחד אם הם סובלים משיתוק. השיתוק או עיוות השרירים עלול לפגוע ביכולת לעבוד ולבצע מטלות יומיומיות.

קשה מאד להשלים עם המוגבלות והנכות, הן הגופנית והן הנפשית. לכן, חשוב שאדם שנפגע מפוליו יקבל תמיכה נפשית שתסייע לו להתמודד ולהחלים.

האמצעי החשוב ביותר למניעת מחלת הפוליו הוא הקפדה על חיסוני שגרה במועד, לפי הנחיות משרד הבריאות.

תוכנית החיסונים נגד נגיף הפוליו הניתנת במסגרת טיפת חלב כוללת:

3 מנות בסיס של חיסון מומת בזריקה (IPV) הכלול בתרכיב החיסון המחומש הניתן בגיל 2 חודשים, 4 חודשים, 6 חודשים ומנת דחף בגיל שנה

2 מנות של חיסון חי מוחלש (BOPV) בטיפות, הניתנות בגיל 6 חודשים, ו-18 חודשים - עד גיל שנתיים בלבד.

חיסונים בבית הספר

בכיתה ב' (גיל 7-8) ניתן בבית הספר חיסון דחף נוסף (IPV) בזריקה, יחד עם חיסון טטנוס דיפתריה.

חיסון למבוגרים

חיסון IPV ניתן לכלל עובדי מערכת הבריאות, ולעובדי ביוב הנמצאים בסיכון.