לערום 6 קוביות
הפעוט בן השנתיים עצמאי, מדבר, מתקשר ומסוגל להסביר את עצמו ואת צרכיו אם כי לעתים יבין יותר מכפי שיוכל לאמר בעצמו.
הוא עלול לבדוק את גבולות יכולותיו ואת הגבולות שאתם מציבים בפניו ואף יתאמץ לשמח אתכם ולזכות בתגובה אוהדת מצדכם.
ילדכם רוצה לעזור, למצוא חן ולהיות אהוד על סביבתו.
שגרה יומיומית ותגובות קבועות וצפויות מצידכם יקלו על תפקודו ויהפכו את חייכם לרגועים ונעימים יותר.
לאחר גיל שנתיים משתנה קצב ההתפתחות כתלות בתכונותיו של הפעוט ובקצב החשיפה שלו לחוויות חדשות.
בגיל שנתיים, מרבית הפעוטות אמורים להיות מסוגלים לבצע את המפורט להלן:
אם אתם חוששים כי התפתחותו של ילדיכם איטית התייעצו עם רופא הילדים.
הדרך הטובה ביותר לאבחן אם קיימת בעיה היא באמצעות אבחון התפתחותי מקצועי שיבוצע בשיתוף מלא עימכם, ההורים.
מומחים להתפתחות הילד סבורים כי גיל שנתיים מתאים כדי להנחיל "פסקי זמן" כאמצעי חינוכי.
הפעוט בן השנתיים בוגר דיו כדי להבין כי כל פעולה גוררת אחריה תוצאה ומסוגל לשבת במשך פרקי זמן קצרים.
כדי להשתמש בפסקי זמן הקפידו על הכללים הללו:
כעת אמור ילדכם לבצע את הפעולות הבאות:
אם אתם חוששים שילדכם טרם השיג יכולות אלו או שהוא מתקשה בהן פנו להתייעצות עם רופא הילדים או עם אחות טיפת החלב.
כמו כן, רצוי לפנות לבדיקת רופא ילדים או קלינאית תקשורת במידה שיכולותיו השפתיות של ילדכם פחותות מאלו הצפויות בהתאם לגילו לרבות במקרים הבאים:
כל ילד הוא יחיד ומיוחד, בעל קצב גדילה והתפתחות ייחודיים משלו.
חשוב שתבינו מה ילדכם מסוגל לעשות בכל גיל אולם זכרו שגם אם אינו עושה זאת עדיין ודאי יעשה זאת בקרוב, כשיגיע הזמן המתאים עבורו.
ילדים שנולדו טרם זמנם (פגים) נוטים להתפתח מאוחר יותר בהשוואה לילדים שנולדו במועד.
בכל מקרה של ספק התייעצו עם אחות טיפת החלב או עם רופא הילדים.
בטבלה שלהלן מוצגות יכולות ונקודות ציון התפתחותיות אותן צפוי הפעוט לבצע.
היכולות מחולקות לפי יכולות אותן מסוגלים מרבית הפעוטות לבצע, יכולות אותן מסוגלים כמחצית מהפעוטות לבצע ויכולות שרק מעטים מהפעוטות בגיל זה מסוגלים לבצע.
מרבית הפעוטות יכולים |
כמחצית מהפעוטות יכולים |
מעטים מהפעוטות יכולים |
---|---|---|
לערום 6 קוביות |
להשתמש בכינויי גוף |
לדבר ברור |
ללכת היטב עקב בצד אגודל |
לרחוץ ולייבש את ידיהם בעצמם |
לצייר קו אנכי ישר |
לקפוץ תוך ניתוק שתי הרגליים מהקרקע |
להבין את משמעותם של מושגים כגון "רך", "קשה |
מרבית הפעוטות יכולים
לערום 6 קוביות
כמחצית מהפעוטות יכולים
להשתמש בכינויי גוף
(לדוגמה: "אני", "אתה", "אתם")
מעטים מהפעוטות יכולים
לדבר ברור
(רוב הזמן)
מרבית הפעוטות יכולים
ללכת היטב עקב בצד אגודל
כמחצית מהפעוטות יכולים
לרחוץ ולייבש את ידיהם בעצמם
מעטים מהפעוטות יכולים
לצייר קו אנכי ישר
מרבית הפעוטות יכולים
לקפוץ תוך ניתוק שתי הרגליים מהקרקע
כמחצית מהפעוטות יכולים
להבין את משמעותם של מושגים כגון "רך", "קשה
מעטים מהפעוטות יכולים
הליכתו של הפעוט יציבה, צעדיו בטוחים ואחידים והוא מתנועע עקב בצד אגודל, כפי שהולכים מבוגרים.
הוא מתרוצץ, הולך על קצות אצבעותיו, עוקף מכשולים בדרכו, יושב וקם בזריזות ומסוגל ללכת לאחור ולצדדים.
אם רגליו ארוכות דיין ומגיעות לדוושות יתכן שיוכל אף לדווש על תלת אופן. כתלות במידת התפתחות הקשר בין עין ויד (קואורדינציות עין-יד) ייתכן שיוכל לקלוע כדור קטן לסל כביסה או לדלי ולהבריג מכסים של צנצנות.
בחודשים הבאים ילמד לקפוץ, לזרוק ולתפוס כדור, לצחצח את שיניו בעצמו ויוכל לרחוץ ולייבש את ידיו.
עמידה או קפיצה על רגל אחת עודן אתגר רציני עבור הפעוט.
שחקו איתו "המלך אמר..." ועודדו אותו לעמוד על רגל אחת ולקפוץ. תוך כדי משחק קיפצו גם אתם על רגל אחת כדי שיחקה את שאתם עושים. אם קשה לו ותרו, ונסו שנית במועד מאוחר יותר. תוך זמן קצר יוכל הפעוט לעמוד על רגל אחת במשך מספר שניות.
אפשרו לילדכם להתרוצץ ולשחק בחוץ.
פעילות גופנית תתרום לחיזוק שרירי גופו ותשפר את הקשר בין עיניו וידיו. כמו כן, לאחר שיוציא עודפי מרץ יישן הפעוט שנת לילה טובה.
חלק מהפעוטות מסוגלים להשתמש בשתי ידיהם באותה יעילות ויעברו עוד כמה שנים לפני שיתברר האם הם ימניים או שמאליים. עם זאת, יתכן שכבר עתה יעדיף ילדכם להשתמש ביד אחת על פני השניה. אין לכפות על ילדכם את השימוש דווקא ביד מסוימת.
וודאו שביתכם מספק סביבה בטוחה עבור ילדכם הסקרן, החוקר והמתרוצץ. פנו חפצים ורהיטים מסוכנים והשתדלו לא להגביל את תנועתו.
אין להשאיר דליי מים או אמבטיה מלאה במים מפאת סכנת טביעה.
התקינו סוגרים מיוחדים על מגירות בהן אצבעותיו של הפעוט עלולות להיתפס ולהיצבט. נעלו מגירות שמכילות כלי מטבח חדים או העבירו כלים אלו למדפים גבוהים יותר במטבח.
וודאו שחומרי ניקוי ותרופות נמצאות מחוץ להישג ידיו של ילדכם.
גלגלו שטיחים שעלולים לגרום לסכנת החלקה ופנו מהחדר חפצי נוי שעלולים להיות בדרכו של הפעוט.
רצוי להחזיק בבית ערכת עזרה ראשונה ומלאי גדול של פלסטרים.
פעוטות רבים חובבים ריפוי באמצעות פלסטרים שמסייעים להם להעביר את מכאוביהם בקלות.
בסיום המשחק שתפו את ילדכם בסידור החדר. נסו לשמור כל משחק בקופסה נפרדת כדי להקל עליו את מלאכת הסידור.
בדרך זו תקנו לילדכם את ההרגל לסדר בסיום כל פעולה או משחק.
חלק מהפעוטות מסוגלים להיגמל מחיתולים כבר בגיל שנתיים.
כדי להעריך האם גם ילדכם מוכן שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
אם תשובותיכם למרבית השאלות חיוביות יתכן שכדאי לשקול תהליך גמילה.
הצטיידו ב"ישבנון", סיר או גלגל ישיבה לאסלה ("מקטין" אסלה) ועודדו את ילדכם להשתמש באביזרים אלו פעם או פעמיים מדי יום.
אל תצפו להצלחה בין רגע. התייחסו לכך כאל שלב ראשון בתהליך הגמילה מהחיתול.
תחילה אפשרו לפעוט לשבת על הישבנון כשלגופו חיתול כדי שיתרגל.
וודאו כי הוא יושב בנוחות וכי הוא רגוע.
הקושי הגדול ביותר בתהליך הגמילה הוא להימנע מהפעלת לחץ מיותר על הפעוט. לחץ זה יתסכל אותו ויקשה עליכם.
שבחו את ילדכם כשהוא מצליח והמשיכו הלאה כשבורח לו.
עד שלא יגמל באופן מוחלט במשך שעות הערות ביום אל תנסו לגמול אותו מהחיתול במהלך הלילה.
העזרו בסימנים הבאים כדי להעריך האם תהליך הגמילה של ילדכם מתקדם או שמא עדיף להמתין זמן מה טרם הגמילה.
סימנים המעידים על התקדמות כוללים:
ילדכם בן השנתיים מביע בגלוי את רגשותיו, בין אם הוא שמח ובין אם הוא עצוב או כועס. הסבירו לו שרגשות שליליים הם חלק מהחיים.
בהתאם, אל תמהרו להרגיע כל בכי או יבבה מצידו כדי לא להעביר לו מסר שגוי שאסור לבכות או להציג חולשה.
הניחו לפעוט להתמודד עם רגשותיו בעצמו כחלק מתהליך רכישת עצמאותו.
הסבירו לו את מהות רגשותיו. לדוגמה, "אתה כועס כי לא הלכנו היום לגינה". אמרו כי גם אתם כועסים ומאוכזבים לפעמים, דוגמת "אתה עצוב כשנפרדים מסבא וסבתא. גם אבא עצוב כשצריך ללכת הביתה".
אם ילדכם מרביץ, בועט או צורח כשהוא כועס או עצוב למדו אותו לשלוט ברגשותיו. נסו להציע לו לפרוק את תסכוליו על ידי רקיעת רגליו או חבטה בכרית.
ילדכם צופה בכם כל העת ובוחן את תגובותיכם ורגשותיכם.
אל תסתירו ממנו את שאתם חשים וחושבים והסבירו לו כי אנשים שונים מביעים תחושות ורגשות שונים. תנו לו דוגמאות: "בכיתי כי התגעגעתי לאבא אבל אחרי ששוחחתי עמו בטלפון אני מרגישה טוב יותר".
אם דבר מה הכעיס או הרגיז אתכם שתפו בכך את ילדכם והסבירו כי אינכם כועסים עליו. מרבית הפעוטות מביעים הזדהות עמוקה עם רגשות הוריהם וחלקם אף יבכו אם יראו את הוריהם בוכים ויעלצו כשהוריהם במצב רוח טוב.
בזמן שילדכם חוקר ומגלה את עולמו וסביבתו הוא בוחן את גבולותיו כל העת. זוהי דרכו לברר מה מותר ומה אסור.
אל תחששו לומר לו "לא".חוקקו חוקים והציבו גבולות ברורים.
מאחר שאינו מסוגל לקלוט הסברים ארוכים ומסובכים יש לדבר עמו באופן ישיר, ברור ופשוט.
הסבירו מהי התנהגות מקובלת ואיזו אינה מקובלת.
השתמשו בטון דיבור סמכותי אך היו רגישים וסבלניים ונסו לשמור על גישה חיובית.
בתגובה להצבת גבול, איסור או נזיפה עלול הפעוט להתפרץ בהתקף זעם שאופייני מאד בגילאים אלו.
התפרצויות הזעם אינן אמצעי "תמרון" של הפעוט ובמרבית המקרים מדובר בתופעה חולפת שלא תאפיין את אופיו או התנהגותו כבוגר.
התפרצויות הזעם הן בדרך כלל תגובה לתסכוליו ושכיחות בקרב פעוטות שמתקשים לדבר או להסביר את עצמם.
התפרצות זעם עלולה להיות מחזה עגום. הפעוט בועט, צורח, מטיח את עצמו על הרצפה ולעיתים אף זורק דברים, מכה ועוצר את נשימתו עד כדי הכחלה.
תוך כדי ההתפרצות לא ישהה הפעוט להסברים הגיוניים ולכן לא יחדל גם אם תנסו להרגיע אותו או תבקשו ממנו לחדול. נהפוך הוא, דיבורים או נסיונות להרגיע יגררו בדרך כלל החמרה של ההתפרצות. תחת זאת, חבקו את הפעוט הזועם והמתינו עימו עד שיעבור הזעם.
גם אם אתם כועסים מאד על ילדכם הזועם אל תשאירו אותו לבדו כדי שלא ירגיש נטוש או זנוח.
עוצמת הרגשות שהוא חווה עלולה להיות מפחידה עבורו ונוכחותכם סביבו תשרה עליו רוגע ובטחון. חבקו אותו עד שירגע. אם שיטה זו נכשלת תוכלו לנסות להתעלם מהילד הזועם. חלק מהילדים נרגעים מהר יותר כשהם רואים שהוריהם אינם מתרגשים מההתפרצות.
אל תאבדו את עשתונותיכם ותיגררו אחרי הילד לתגובה זועמת מצדכם.
במשך הזמן תוכלו למצוא את השיטה שמתאימה ביותר עבורכם ועבור ילדכם:
פעוטות מתוסכלים, מפוחדים או מאוימים עלולים לנשוך. בדרך כלל הרקע לנשיכה הוא חוסר יכולת לתקשר או להסביר. עם זאת, גם כשהגורם לנשיכה ברור ומובן יש להבהיר לפעוט כי עצם הנשיכה אינה דרך פעולה מקובלת. אימרו לו באופן חד משמעי שאסור לנשוך וכי הנשיכה מזיקה וכואבת.
אם ילדכם נשך ילד אחר גנו את הנשיכה והתפנו לטפל בילד שננשך. אל תפנו תשומת לב מרובה לילדכם שנשך כדי שילמד שנשיכה אינה גוררת התייחסות רצויה מצדכם. לאחר שירגעו הרוחות הסבירו לו שאין לנשוך גם כשהוא כועס אלא לפנות אליכם לעזרה.
תוך שילדכם מגלה את עצמאותו אפשרו לו די זמן להתנסות בדברים ובחוויות חדשות בקצב שלו. אל תדחקו בו. קחו נשימה עמוקה והאטו את הקצב.
כדי לעודד את עצמאותו הציעו לו לבחור בעצמו, במידת האפשר. הימנעו מחיכוכים מיותרים סביב הארוחה והציעו לילדכם לבחור בעצמו את מזונו מתוך בחירות שמקובלות עליכם. כדי למנוע בלבול מיותר הציעו לו בחירה בין שני דברים.
ביחרו בתבונה את הנושאים לוויכוח. המנעו מוויכוחים מיותרים והתווכחו רק על דברים חשובים באמת. וותרו על דברים פעוטים יותר ותנו לילדכם להנות מתחושת הנצחון.
אפשרו לו לבחור דברים מסוימים בעצמו ושתפו אותו בתהליך הבחירה של ביגוד, מזון או צעצועים. יכולת הבחירה תקנה לילדכם תחושת שליטה בעולמו. הימנעו מדיונים מיותרים במצבים בהם אין לו כלל יכולת בחירה.
עד עתה היה מסוגל הפעוט להבין ולהתייחס אך ורק למה ולמי שנמצא לפניו.
לקראת גיל שנתיים וחצי יהיה מסוגל לתפוס את רעיון המיקום היחסי במרחב ותפיסת המרחב הכללית שלו תשתפר (הכוונה היא למיקום היחסי שלו ביחס לאנשים או חפצים בסביבתו).
מושגים כגון "שם, היכן, בתוך, בחוץ, לך מכאן, קרוב, רחוק, מעל, מתחת" יקבלו משמעות כמו גם מושגי גודל, כמות ויחס.
כעת מסוגל ילדכם למלא אחר הוראות שכוללות התייחסות למרחב. לדוגמה - "הבא את הכדור שנמצא בפינה" או "חפש מעל המיטה".
תוך שהוא לומד להתייחס למרחב עזרו לפעוט להבין ולהתמצא בסביבתו:
כדי לעודד את הפעוט לחקור וללמוד:
דמיונו של הפעוט מוסיף להתפתח כל העת.
יצירתיותו מתגברת אך כך גם פחדיו וחששותיו. ככל שדמיונו מפותח יותר כך הוא נוטה לדמיין אנשים וחפצים שאינם בטווח ראייתו ולכן עלול לפתח פחדים וחששות, גם אם לא תמיד הגיוניים.
חרדה מזרים בשילוב היכולת לזכור ארועים מעברו (למשל, כאב מחיסון או בדיקה גופנית לא נעימה) עלולים לגרום לעוללכם לפרוץ בבכי קורע לב אם רק תזכירו שעליו ללכת לרופא או לאחות בטיפת החלב.
כדי להתמודד עם פחדיו של ילדכם מהרופא או האחות:
פעוטות בני שנתיים אינם זקוקים עוד לשנת בוקר ויסתפקו בשנת צהריים.
השתדלו להיות בבית בזמן שנת הצהריים כדי שילדכם יוכל לישון במיטתו.
איכות שנתם של פעוטות שישנים ברכב או בעגלה טובה פחות מזו של פעוטות שישנים במיטתם.
במהלך הלילה ישן הפעוט 9-13 שעות מדי לילה.
אם ילדכם זקוק ליותר שעות שינה אפשרו לו לישון. נסו לשמור על שגרת שינה והקפידו על שעת שינה קבועה שמתאימה לאורח החיים במשפחתכם.
במהלך שנת החיים השלישית תחול האטה בקצב גדילתו של ילדכם.
הוא יוסיף למשקלו כ- 2-3 ק"ג ויגבה ב- 6.5 סנטימטרים בממוצע. גפיו יתארכו וממדי גופו יעשו דומים לגופו של מבוגר.
לאחר גיל שנתיים מומלץ לצמצם את צריכת השומן במזון אך אין צורך להחמיר ולמנות את כמות השומן כל העת. אין לוותר על צריכת שומן בתזונה מאחר שהוא חיוני להתפתחותו התקינה של המוח.
הקפידו שילדכם יאכל כמות מספקת של מוצרי חלב וגבינה מאחר שהם מהווים מקור מצוין לסידן אך העדיפו מוצרים שאינם עתירי שומן.
ודאו כי תזונתו של ילדכם מכילה דגנים מלאים, בשר רזה, קטניות, פירות וירקות.
אם אתם חוששים שילדכם סובל ממשקל עודף התייעצו עם רופא הילדים או עם תזונאית מומחית לתינוקות וילדים.
אל תערכו שינויים תזונתיים מרחיקי לכת ללא ייעוץ. הצרכים התזונתיים של פעוטות שונים מאלו של מבוגרים.
מרבית הפעוטות מסוגלים להשתמש בכ- 50-75 מילים תוך שהם מתחילים לבנות משפטים קצרים, תחילה בני שתי מילים בלבד (לדוגמה: "תינוק ישן" או "רוצה חלב").
ככל שיגדל ישתכלל דיבורו של ילדכם ומשפטיו יהפכו ארוכים ומורכבים יותר.
אם ילדכם אינו אומר לפחות 20 מילים פנו עימו לבדיקת שמיעה על מנת לשלול ליקוי שמיעה אפשרי.
משפטיו הראשונים של הפעוט יהיו לרוב קצרים ועניניים מאד. לדוגמה יאמר - "אמא עזרה", "אבא לשחק". לעתים יבנה משפט תוך שהוא משתמש בביטויים ששמע מכם כגון "הולך ביי ביי".
ילדכם שומע וסופג כל מילה שנאמרת בסביבתו. אפשרו לו להקשיב אך ודאו כי השיחה תואמת את גילו וכי תוכנה נאות עבורו.
חלק מהפעוטות יאמרו מלים ספורות בלבד ויסתייעו בתנועות ובמחוות גוף ואילו אחרים ידברו בניב שמובן אך ורק להוריהם ולבני משפחתם הקרובה.
אף שרק מחצית מדבריו מובנים לכם ילדכם נהנה מאד מהשיחה אתכם.
הרבו לשוחח עמו ונסו לחשוף אותו למילים חדשות, גם אם אתם אלו שמדברים רוב הזמן. עד מהרה יתחיל לשאול שאלות על מנת לספק את סקרנותו וכאמצעי להמשיך בשיחה.
שאלות שכיחות בגילאים אלו הן "למה?" ו"מה זה?". ככל שיכולותיו השפתיות יתפתחו כך יעשו שאלותיו מורכבות יותר.
עד מהרה יוכל לשאול "מה משמיע רעש?" או "למה המטוס לא נופל מהשמיים?"
ענו על שאלותיו בתשובות מלאות אך פשוטות וברורות. עצם התשובה מצדכם תעודד אותו להמשיך ולשאול ותלמד אותו כיצד מתנהלת שיחה.
תוכן תשובותיכם יתרום להרחבת הידע הכללי שלו. אם אינכם יודעים את התשובה לאחת משאלותיו אמרו לו כי אינכם יודעים וכי תנסו לברר את התשובה.
תוך כדי השיחה שאלו גם אתם שאלות ועודדו את ילדכם לענות תשובות.
שאלו אותו שאלות תוך שאתם קוראים סיפור. אפשרו לו לענות הן במילים והן בהצבעה על תמונות, חפצים או חלקי גוף.
קיימים מחקרים לפיהם אוצר המילים של פעוטות שהוריהם הרבו לשוחח עימם גדול באופן משמעותי בהשוואה לאלו שלא נחשפו לדיבור ושיחה עם מבוגרים.
לפי מחקרים אלו האמהות תורמות בעיקר מילים רכות ומנחמות ואילו האבות תורמים מילים ומושגים טכניים.
אילולא שיחות אלו ייתכן שהפעוט כלל לא היה נחשף למילים מסוג זה בגילו הרך.
עודדו אותו לבנות משפטים:
שיבושי הגייה ושיבוש סדר המילים במשפט שכיחים מאד בגילאים אלו.
פעוטות שמדברים בקצב מהיר מאד אף עלולים לגמגם מדי פעם. לעתים מהווה הגמגום חלק משלבי התפתחות הדיבור ובפרט בקרב פעוטות שרכשו את יכולת הדיבור במהירות רבה.
לעתים מרוב התרגשות עשוי מוחו של ילדכם לפעול מהר יותר מיכולתה של לשונו לבטא את המילים. במרבית המקרים יחלוף הגמגום מאליו אך אם ילדכם מגמגם במשך למעלה מחצי שנה או אם הוא מתקשה לבטא מילים ומאמץ את לסתותיו פנו עמו לייעוץ אצל רופא הילדים ואצל קלינאית תקשורת.
לצפייה מיטבית יש לגלוש בדפדפן גוגל כרום