17 דצמבר 2018 ט' טבת תשע"ט
מעודכן לתאריך  31.03.2010  באדיבות ה 

תת-פעילות של בלוטת התריס - מידע רפואי

Hypothyroidism
מעודכן לתאריך  31.03.2010  באדיבות ה 

מבוא להיפותיירואידיזם

בלוטת התריס היא בלוטה בעלת צורה דמוית פרפר, שממוקמת בבסיס החלק הקדמי של הצוואר. להורמונים שהבלוטה מייצרת ומפרישה למחזור הדם יש השפעה עצומה על כל ההיבטים של חילוף החומרים בגוף.

ההורמונים של בלוטת התריס

בלוטת התריס מייצרת שני הורמונים עיקריים:
תירוקסין Thyroxine) T4) וטריודותירונין Triiodothyronine) T3). הורמונים אלו שומרים על הקצב שבו הגוף משתמש בשומנים ובפחמימות ליצירת אנרגיה בתאים. בין יתר תפקידיהם, הורמוני בלוטת התריס מסייעים גם לוויסות חום הגוף, משפיעים על קצב הלב ומעורבים בייצור החלבונים בגוף.
בלוטות יותרת המוח (היפופיזה) וההיפותלמוס מווסתות את הקצב שבו T4 ו- T3 מופרשים לדם. בעקבות גירוי מההיפותלמוס, מפרישה בלוטת יותרת המוח - TSH הורמון שמגרה את הייצור וההפרשה של T4 ו- T3 מבלוטת התריס. כמות ה-TSH בדם נקבעת על פי משוב שלילי של כמות T4 ו- T3 בדם. כך שבסופו של דבר, בלוטת התריס מווסתת את ייצור ההורמונים שלה לפי רמת TSH בדם. כך עובד התהליך כשהוא תקין.
כל עוד בלוטת התריס מייצרת כמות הורמונים מספקת, פועלות המערכות בגוף בצורה תקינה. אך לפעמים הבלוטה יוצאת מהאיזון ואינה מייצרת כמות מספקת של הורמונים ובכך מפרה גם את האיזון של התהליכים הביוכימיים הרבים בגוף. מצב זה ידוע בשם היפותיירואידיזם.

מאפייני המחלה

משמעות המילה "היפו" היא "מתחת" או "בלתי מספיק". לכן, המושג "היפותיירואידיזם" מתאר את ההשפעות הכלליות של תת-פעילות בלוטת התריס על הגוף. במצב כזה בלוטת התריס אינה מייצרת כמות הורמונים שמספיקה לתפקוד תקין של מערכות ואברי הגוף.
בדרך כלל המחלה כמעט שאינה גורמת לסימפטומים בשלביה המוקדמים. אך עם הזמן תת-פעילות בלוטת התריס שאינה מטופלת עלולה לגרום למספר בעיות בריאותיות כמו השמנה, כאבי פרקים, בעיות פריון ועקרות ומחלות לב.
כיום אפשר לאבחן את המחלה בקלות בזכות בדיקות הדם המדויקות של תפקודי בלוטת התריס. גם הטיפול בתת-פעילות של בלוטת התריס באמצעות התחליף הסינתטי של הורמון בלוטת התריס הוא פשוט, בטוח ויעיל, כשהמינון מותאם בצורה נכונה.
תת-פעילות בלוטת התריס פוגעת גם במבוגרים וגם בילדים. המחלה שכיחה פי 6 יותר בקרב נשים, מאשר בקרב הגברים, והיא שכיחה במיוחד בקרב נשים מעל גיל 50.
כאמור, היפותיירואידיזם עלול להתפתח גם בקרב ילדים. הוא יכול להופיע כבר בלידה – היפותיירואידיזם מולד (congenital hypothyroidism) – או להתפתח בתקופת הינקות. אך המחלה נפוצה הרבה יותר בקרב מבוגרים וקשישים.

סימפטומים

סימפטומים אופייניים של היפותיירואידיזם

הסימנים והסימפטומים של היפותיירואידיזם מגוונים מאד ותלויים בדרגת החוסר של הורמוני בלוטת התריס. אך בדרך כלל, כל סימפטום או בעיה נוטים להתפתח לאט מאד, לפעמים גם על פני מספר שנים.
בהתחלה בקושי ניתן להבחין בסימפטומים של היפותיירואידיזם כמו עייפות ואיטיות, במיוחד כשאנשים פשוט מייחסים אותם לעובדה שהם מזדקנים. אך עם הזמן, כשחילוף החומרים הופך לאיטי יותר, עלולים להתפתח סימפטומים וסימנים ברורים יותר.
הסימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס בקרב מבוגרים עלולים לכלול:
  • עייפות, חולשה וישנוניות
  • התנהלות איטית (תנועה ומחשבה)
  • רגישות לקור
  • שינוי בתנועת המעיים ועצירות
  • עור חיוור ויבש עם נטייה לקשקשת
  • פנים נפוחות או חסרות הבעה
  • קול צרוד ונמוך
  • רמות כולסטרול גבוהה
  • קצב לב איטי
  • אנמיה (חוסר דם)
  • עלייה בלתי מוסברת במשקל
  • חולשה והתכווצויות בשרירים
  • אי סדירות במחזור
  • דימום ווסתי כבד
  • שיער וציפורניים שבירים ומתפצלים
  • גבות דלילות, שאף נראות חסרות בחלקן
  • דיכאון
 
אם תת פעילות בלוטת התריס אינה מטופלת, הסימנים והסימפטומים עלולים להחמיר בהדרגה. גירוי קבוע של בלוטת התריס לייצר עוד ועוד הורמונים עלול להוביל להגדלת הבלוטה (זפק). בנוסף, אנשים הלוקים בהיפותיירואידיזם הופכים להיות יותר שכחנים, חשיבתם הופכת לאיטית יותר והם עלולים להרגיש מדוכאים יותר.

סימפטומים של מיקסדמה

מצב של היפותיירואידיזם מתקדם, הידוע גם בשם מיקסדמה (mixedema), הוא אמנם נדיר, אך הוא עלול לסכן חיים. הסימפטומים של מיקסדמה כוללים:
  • לחץ דם נמוך
  • ירידה בנשימה
  • ירידה בחום הגוף
  • חוסר תגובתיות
  • תרדמת (coma)
 
במצבים קיצוניים עלולה מיקסדמה להיות קטלנית. לכן, מצב זה דורש אשפוז וטיפול רפואי מיידי באמצעות הזרקת הורמוני בלוטת התריס.
מחלות הפוגעות בבלוטת התריס עלולות לפגוע גם במצב הרוח. תת הפעילות של הבלוטה גורמת בעיקר לחרדה או לדיכאון. בדרך כלל, ככל שהמחלה חמורה יותר, כך גם השינויים במצב הרוח יהיו קיצוניים יותר. בניגוד לפעילות יתר של בלוטת התריס, שאנשים החולים בה חווים עצבנות, מתח, חוסר מנוחה, חרדה ונטייה להתעצבן בקלות, אנשים הלוקים בהיפותיירואידיזם עלולים לחוות עייפות רבה, עד כדי תשישות, ודיכאון.
עם זאת, לא סביר שהסימפטומים הרגשיים, כמו חרדה או דיכאון, יהיו הסימפטומים היחידים של המחלה בבלוטת התריס. טיפול מתאים במחלה משפר בדרך כלל הן את הסימפטומים הגופניים והן את הרגשיים.

היפותיירואידיזם תת-קליני Subclinical hypothyroidism

המונח היפותיירואידיזם תת-קליני מתייחס למצב שבו המטופלים אינם חווים את הסימפטומים האופייניים של המחלה. בנוסף לכך, גם רמת הורמוני בלוטת התריס בדמם תקינה. הבעיה היחידה היא שיש להם רמת TSH גבוהה מהנורמלי. הדבר מרמז על כך שבלוטת יותרת המוח מתאמצת לשמור על רמה תקינה של הורמוני T4 ו- T3 בדם ושבלוטת התריס זקוקה לגירוי נוסף מבלוטת יותר המוח על מנת לייצר כמות מספקת של הורמונים.
לעיתים הסימפטומים של היפותיירואידיזם כמעט ואינם מורגשים. זה נכון במיוחד בשלבים ההתחלתיים של תת פעילות. הם אינם ספציפיים ועלולים להיות דומים לסימפטומים של מחלות אחרות. קורה גם שאנשים, במיוחד המבוגרים יותר, אינם שמים לב לסימפטומים מאחר והם מייחסים אותם לתהליך ההזדקנות הטבעי. כך שהמטופלים עם היפותיירואידיזם תת-קליני יכולים שלא לחוות סימפטומים עד שהם נעשים ברורים יותר. בדרך כלל כשהמחלה מחמירה, רוב התלונות קשורות להאטה בחילוף החומרים בגוף.

תת פעילות בלוטת התריס בקרב ילדים ובני נוער

אמנם היפותיירואידיזם נפוץ יותר בקרב נשים בנות 50 ומעלה, אך כל אחד עלול לפתח את המחלה, אפילו ילדים ובני נוער.
לדוגמא, תינוקות שנולדים עם איזשהו פגם בבלוטת התריס או עם הפרעה בפעילותה התקינה עלולים לפתח מספר סימנים וסימפטומים שכוללים:
  • צהבת הילוד – גוון העור ולחמית העיניים הופכים להיות צהבהבים. ברוב המקרים זה קורה כשהכבד של התינוק שזה עתה נולד אינו יכול לפרק את כל כמות הבילירובין (חומר שנוצר בעקבות מחזור של תאי דם אדומים ישנים או פגומים). כמובן שצהבת הילוד אינה נגרמת אך ורק על ידי בעיות עם בלוטת התריס.
  • התינוקות עלולים להיחנק לעיתים קרובות.
  • לשון גדולה שמשתרבבת החוצה.
  • פנים שנראים נפוחים.
 
כשהמחלה מתקדמת - התינוקות מתקשים לאכול, אינם גדלים ואינם מתפתחים בצורה תקינה. הם גם עלולים לסבול מעצירות, טונוס שרירים נמוך ולהיות ישנוניים יתר על המידה.
כשתת פעילות בלוטת התריס אינה מטופלת, אפילו מקרים קלים של המחלה אצל הילדים עלולים להוביל לפיגור קשה בהתפתחות השכלית והגופנית.
באופן כללי, ילדים ובני נוער שלקו בהיפותיירואידיזם מפתחים אותם הסימנים והסימפטומים כמו המבוגרים. מאחר וחוסר טיפול מתאים במחלה בתקופת הילדות מאופיין על ידי עיכוב התפתחותי, הילדים שלוקים בה עלולים לסבול גם
מהפרעות נוספות:
  • האטה בגדילה, שגורמת למבנה גוף קטן יותר.
  • עיכוב בהופעת השיניים הקבועות.
  • עיכוב בהתפתחות המינית.
  • התפתחות שכלית ירודה.

גורמים

גורמים להיפותיירואידיזם

למרות שתהליכי הוויסות והבקרה של ההורמונים הקשורים לבלוטת התריס עובדים היטב בדרך כלל, קורה לפעמים שבלוטת התריס אינה מצליחה לייצר כמות מספקת של T4 ו- T3.
מחלת ההיפותיירואידיזם עלולה לנבוע ממספר גורמים שונים, שכוללים:

מחלת האשימוטו (Hashimoto thyroiditis)

זוהי הסיבה הנפוצה ביותר לתת פעילות של בלוטת התריס. מחלת האשימוטו היא מחלה אוטו-אימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת את רקמות הגוף באמצעות הנוגדנים שהיא מייצרת. במקרה זה, מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס ויוצרת דלקת. לא ברור מדוע הגוף מייצר נוגדנים נגד עצמו.
אך חלק מהמדענים סבורים שהתגובה החיסונית נגרמת על ידי וירוס או חיידק ואז משהו משתבש. אחרים מאמינים כי קיים איזשהו קשר לפגם תורשתי. אך ככל הנראה, מחלה אוטו-אימונית נובעת משילוב של מספר גורמים ולא מגורם בודד אחד.
בכל מקרה, הנוגדנים שנוצרים פוגעים ביכולת בלוטת התריס לייצר הורמונים.

טיפול בהיפרתיירואידיזם (פעילות יתר של בלוטת התריס)

אנשים שלוקים בהיפרתיירואידיזם (המתבטא בייצור עודף של הורמוני בלוטת התריס) מטופלים לעיתים קרובות ביוד רדיואקטיבי או בתרופות אנטי-תיירואידליות, שמפחיתים את התפקוד של בלוטת התריס במטרה להביא אותו לאיזון. אך עם זאת, במקרים מסוימים, הטיפול בהיפרתיירואידיזם עלול לגרום לתת פעילות קבועה של בלוטת התריס.

הקרנות

הקרנות שנועדו לטפל בסרטן באזור הראש והצוואר עלולות לפגוע בבלוטת התריס ולהוביל להיפותיירואידיזם.

ניתוח בבלוטת התריס

ניתוח שבו מסירים חלק מבלוטת התריס או את כולה עלול להקטין או אפילו להפסיק לחלוטין את ייצור ההורמונים T4 ו- T3. במקרה כזה, החולה יצטרך לקחת תחליפים להורמוני בלוטת התריס למשך כל חייו.

תרופות

קיימות מספר תרופות שעלולות לעודד התפתחות היפותיירואידיזם. אחת מהתרופות הללו היא ליתיום שמשמשת לטיפול בבעיות פסיכיאטריות מסוימות. חולים המקבלים את התרופה צריכים להיוועץ ברופא לגבי השפעתה על בלוטת התריס.
במקרים נדירים יותר, תת פעילות של בלוטת התריס עלולה להתפתח בגלל המצבים הבאים:

היפותיירואידיזם מולד

ישנם מקרים מועטים שתינוקות נולדים עם בלוטת תריס פגומה ואפילו ללא בלוטת תריס. ברוב המקרים לא ידועה הסיבה להתפתחות לקויה של הבלוטה, אך אצל חלק מהתינוקות זוהי בעיה תורשתית.
לעיתים קרובות התינוקות עם תת פעילות של בלוטת התריס נראים תקינים בלידה. לכן, מזה עשרות שנים מבצעים בישראל בדיקות סקר (באמצעות בדיקת דם) לזיהוי מוקדם של המחלה בילודים. בדיקות אלה חיוניות לאיתור אותם התינוקות שלוקים בתת פעילות בלוטת התריס מיד עם לידתם.

הפרעה בבלוטת יותרת המוח

עוד גורם נדיר יחסית לתת פעילות של בלוטת התריס נובע מחוסר יכולת של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) לייצר כמות מספקת של TSH (הורמון המגרה את בלוטת התריס לייצר את הורמוני T4 ו-(T3. בדרך כלל, מצב זה נגרם על ידי גידול שפיר של בלוטת יותרת המוח.

הריון

נשים מסוימות מפתחות היפותיירואידיזם במהלך או אחרי ההריון, לרוב בגלל שהן מייצרות נוגדנים שתוקפים את בלוטת התריס שלהן.
ללא טיפול, היפותיירואידיזם מעלה את הסיכון להפלות ספונטניות, לידות מוקדמות ורעלת הריון (עלייה משמעותית בלחץ הדם עם סיכון נוסף של פגיעה בכליות ב-3 החודשים האחרונים של ההריון. מצב זה מסוכן גם לעובר, כי הוא עלול לפגוע בהתפתחותו).

חוסר יוד

יסוד הקורט יוד שנמצא בעיקר במזונות שמקורם מהים (דגים, פירות ים ואצות), במזונות שגדלו באדמה העשירה ביוד ובמלח שהוסיפו לו יוד. היוד חיוני לייצור של הורמוני בלוטת התריס T4 ו- T3.
אנשים שחסר להם יוד בתזונה לא יוכלו לייצר כמות מספקת של T4 ו- T3. מצב כזה גורם לבלוטת יותרת המוח לייצר עוד TSH במטרה לגרות את בלוטת התריס לייצר עוד מההורמונים שלה. בלוטת התריס עובדת קשה יותר והופכת לגדולה יותר (זפק) כדי ללכוד את היוד הזמין. כשהחוסר ביוד הופך למשמעותי יותר, מתפתח היפותיירואידיזם.
ישנם אזורים בעולם שם החוסר ביוד והבעיות הבריאותיות שהוא גורם נפוצים יחסית. אך הוספת היוד למלח שולחן שנהוגה במדינות המתועשות הפחיתה בצורה משמעותית את הבעיה במדינות אלה.
היפותיירואידיזם בקרב ילדים נגרם בדרך כלל בעקבות חוסר חמור ביוד אצל האמהות במהלך ההריון ובתזונתם אחרי הלידה. המצב היה נפוץ באזורים שרמות היוד בקרקע שלהם נמוכות. אך למעשה, אחרי שהתחילו להוסיף את היוד למלח שולחן גם תופעה זו הפכה לנדירה.
הדיווחים העדכניים של ארגון הבריאות העולמי (WHO) מצביעים על העובדה שחוסר יוד מהווה בעיה בריאותית בכל העולם. קיים חשש שאפילו במדינות הנחשבות כבעלות "רמת יוד מספקת" עלול חלק מהאוכלוסייה לסבול מחוסר יוד.

חשיבות היוד

יוד מהווה מרכיב מפתח בייצור הורמוני בלוטת התריס. לכן, חוסר חמור ביוד עלול לגרום להיפותיירואידיזם, לזפק, לפיגור בהתפתחות אצל ילדים ולסימפטומים נוספים. יחד עם זאת, ידוע שחוסר יוד עלול לגרום להתפתחות הסימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס אפילו בלי שיהיו שינויים ברמות הורמוני בלוטת התריס.
ממחקרים עדכניים שפורסמו בשנת 2008 עולה שחוסר יוד עלול לגרום להפרעה עדינה בתפקוד בלוטת התריס ולהוביל לתסמונות קליניות הדומות להיפותיירואידיזם או למחלות שקשורות להתפתחות היפותיירואידיזם מאוחר יותר.
החוקרים סבורים שקיים גם קשר בין חוסר יוד למחלות הבאות: השמנה, בעיות קשב וריכוז, והיפראקטיביות (ADHD), בעיות פסיכיאטריות, פיברומיאלגיה והתפתחות תהליכים סרטניים.

גורמי סיכון

למרות שכל אחד עלול לפתח תת פעילות של בלוטת התריס, הבעיה שכיחה בעיקר בקרב נשים מעל גיל 50. הסיכון לפתח את המחלה עולה עם הגיל. הסיכון להתפתחות היפותיירואידיזם מתגבר גם במצבים הבאים:
  • קרובי משפחה, כמו הורים או סבים, שחולים במחלה אוטו-אימונית.
  • טיפול באמצעות יוד רדיואקטיבי או תרופות נגד בלוטת התריס.
  • טיפול בהקרנות לאזור הראש, הצוואר והחלק העליון של החזה.
  • ניתוח להסרה חלקית של בלוטת התריס.
 

חשיפה לכימיקלים סביבתיים

קיימות עדויות על כך שכימיקלים סיבתיים עלולים להפריע לפעילות המערכת האנדוקרינית, כשרובן נאספו מתוך מחקרים שנעשו על אברי הרבייה. עם זאת, ישנו חשש שחומרים אלו מפרים גם את האיזון בפעילות בלוטת התריס.
לאחרונה הצטברו עדויות משמעותיות שכימיקלים דוגמת ביפנילים(polychlorinated biphenyls) , דיאוקסינים (dioxins) ופוראנים (furans) גורמים להיפותיירואידיזם בבעלי חיים שנחשפים לחומרים הללו. בנוסף, מתברר שהרמות של כימיקלים הנ"ל בזיהום הסביבתי פוגעות באיזון העדין של בלוטת התריס גם בקרב בני אדם.
מחקרים מראים שגם לפתלאטים יש השפעה מזיקה על בלוטת התריס. אך בניגוד לקבוצות כימיקלים אחרים, הפתלאטים מגבירים את ייצור הורמוני בלוטת התריס.
ההפרעה לפעילות בלוטת התריס ולהורמונים שלה יכולה להיגרם על ידי מספר מנגנונים. כימיקלים שונים משפיעים בצורות ובשלבים שונים על מערכת היפותלמוס – בלוטת יותרת המוח - בלוטת התריס. בנוסף לכך, הם גם משפיעים על פירוק הורמוני בלוטת התריס בכבד.
אפילו שינוי קטן באיזון בלוטת התריס עלול להשפיע לרעה על הבריאות. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בהתפתחות מערכת העצבים של העובר בתקופת ההיריון. לאור זאת החוקרים מציינים את חשיבות הממצאים ואת הצורך להמשיך במחקר נוסף בנושא.

אבחון

אבחון היפותיירואידיזם

תת פעילות של בלוטת התריס מאובחנת על סמך הסימפטומים ובדיקות הדם שנקראות "תפקודי בלוטת התריס". כמו כן אפשר לחשוד בתת פעילות של בלוטת התריס כשהמטופל מתלונן על עייפות, חוסר סבילות לקור, עצירות ועור יבש וקשקשי. אך יש צורך בבדיקות הדם כדי לאמת את האבחנה.

בדיקת תפקודי בלוטת התריס

בבדיקות הדם של תפקודי בלוטת התריס ניתן לראות ישירות את רמות ההורמונים T4 ו-T3, שבדרך כלל נמוכות במצב של תת פעילות של בלוטת התריס. למרות זאת, בשלבים המוקדמים של המחלה רמת T4 ו- T3 יכולה להיות עדיין תקינה. לכן, כלי האבחון העיקרי במקרה זה תהיה המדידה של רמת TSH (הורמון שמגרה את פעילות בלוטת התריס) בדם.
כאמור, TSH מיוצר ומופרש למחזור הדם מבלוטת יותרת המוח. אם חלה ירידה ברמת הורמוני בלוטת התריס, תגיב בלוטת יותרת המוח על ידי ייצור מוגבר של TSH. כך רמת TSH בדם תעלה במאמץ להגביר את הייצור של T4 ו-T3 בבלוטת התריס. עלייה זו של TSH מקדימה את הירידה ברמות הורמוני בלוטת התריס במספר חודשים ולפעמים אף שנים. לכן, רמת ה-TSH תהיה גבוהה במקרים של תת פעילות של בלוטת התריס.
קיים גם מצב יוצא דופן, כשהירידה ברמות הורמוני בלוטת התריס נובעת מפגם בבלוטת יותרת המוח או בהיפותלמוס. במקרה זה רמת ה-TSH תהיה נמוכה מהנורמה. סוג זה של מחלה בבלוטת התריס נקרא תת פעילות שניוני או שלישוני של בלוטת התריס.

בדיקת של ההורמון TRH

TRH הוא הורמון המופרש על ידי ההיפותלמוס ומגרה את בלוטת יותרת המוח להפריש TSH. בדיקה זו מסייעת לאבחן האם המחלה נגרמת כתוצאה מפגם בבלוטת יותרת המוח או בהיפותלמוס. בדיקה זו מצריכה הזרקה של הורמון ה-TRH והיא מבוצעת על ידי אנדוקרינולוג (רופא מומחה בתחום הטיפול באמצעות הורמונים).
בדיקות דם הללו מאשרות אבחנה של תת פעילות של בלוטת התריס, אך אינן מצביעות על גורם המחלה. השילוב בין ההיסטוריה הרפואית של המטופל, סקר נוגדנים וסריקת בלוטת התריס יכולות לסייע להבנה מדויקת של הגורמים למחלה בבלוטת התריס.
במידה וחושדים שהגורם קשור להיפותלמוס או לבלוטת יותרת המוח, יתכן ויהיה צורך גם בסריקת MRI (דימות תהודה מגנטית) של המוח או בדיקות נוספות. כל מקרה – לגופו.
במקרה של עובר שקיים לגביו חשש שהוא עלול לפתח תת פעילות של בלוטת התריס, מבצעים את הבדיקה על דגימת דם הנלקחת מחבל הטבור.

טיפול

טיפול בהיפותיירואידיזם

הטיפול הסטנדרטי בהיפותיירואידיזם מבוסס על שימוש יומיומי בתחליף הסינתטי של ההורמון תירוקסין (T4) – לבותירוקסין (Levothyroxine). חומר זה משווק בישראל בשם אלטרוקסין (Eltroxin®). אלטרוקסין נלקח פעם ביום דרך הפה ומחזיר לגוף כמות הורמונים מספקת, שיכולה להשיב את תפקודו למצב התקין.
כבר תוך שבוע-שבועיים מתחילת הטיפול אפשר להבחין בהקלה בתחושת העייפות. בנוסף, התרופה גם מורידה בהדרגה את רמות הכולסטרול שעלו כתוצאה מתת פעילות של בלוטת התריס. היא גם יכולה לסייע בהורדת עודף המשקל שעלה עקב המחלה.
הטיפול באלטרוקסין הוא לכל החיים, אך משום שלפעמים מינון התרופה יכול להשתנות, החולה יהיה במעקב רפואי ויעשה בדיקות דם של TSH פעם בכמה חודשים, לפי הצורך. כדי לקבוע את המינון המתאים של התרופה בהתחלה, יבדוק הרופא את רמת ה-TSH כל שלושה חודשים.
מינון עודף של לבותירוקסין עלול לגרום לתופעות לוואי הבאות:
  • תיאבון מוגבר
  • חוסר שינה
  • דפיקות לב
  • רעידות
 
במקרה של מחלת לב כלילית או תת פעילות חמורה של בלוטת התריס, הרופא יתחיל את הטיפול התרופתי במינון נמוך ויעלה אותו בהדרגה. ההתקדמות ההדרגתית תאפשר ללב החולה להסתגל לעלייה בקצב חילוף החומרים.
אלטרוקסין אינו גורם לתופעות לוואי כשהוא ניתן במינון המתאים. חשוב גם לא לדלג על המנות ולא להפסיק את נטילת התרופה גם אם מרגישים טוב יותר. אם עושים זאת, הסימפטומים של היפותיירואידיזם עלולים לחזור.

ספיגה יעילה של לבותירוקסין (אלטרוקסין®Eltroxin)

את התרופה נוטלים פעם אחת ביום, על קיבה ריקה (שעה לפני האוכל, במקרה זה), בדרך כלל בבוקר, על פי הוראות הרופא. חשוב לציין שכמות גדולה של סיבים תזונתיים עלולה לפגוע בספיגת ההורמון הסינתטי.
בנוסף לכך, ישנם גם כמה מזונות שעלולים להפריע לספיגתו, שכוללים: מזונות גויטרוגניים, אגוזים, סויה וקמח סויה, זרעי פשתן טחונים, תוספי ברזל או מולטי-ויטמינים שכוללים ברזל, תוספי סידן, סותרי חומצה שמכילים אלומיניום או מגנזיום, תרופות מסוימות לטיפול בכיבים במערכת העיכול כמו סוקרלפאט (sucralfate), תרופות להורדת כולסטרול כמו כולסטיראמין (cholestyramine) וכולסטיפול (cholestipol).
כדי להימנע מהפרעות אפשריות בספיגת התרופה, כדאי להימנע משימוש בחומרים אלו או להרחיק אותם 3-4 שעות לפני או אחרי נטילת אלטרוקסין.

היפותיירואידיזם תת-קליני

כאמור, במצב זה המטופלים אינם חווים את הסימפטומים האופייניים למחלה, רמת הורמוני בלוטת התריס בדמם תקינה, אך רמת TSH גבוהה מהנורמלי. במקרה כזה לא תמיד יש צורך בטיפול. מתברר, שכאשר העלייה ברמותTSH בדם קטנה יחסית, לא תמיד תהיה תועלת מהטיפול בהורמון בלוטת התריס והוא אף עלול להיות מזיק לפעמים.
בעוד שקיימת מחלוקת בין המומחים אם לתת טיפול תרופתי או לא, חלק מאנדוקרינולוגים יתחילו בטיפול בשלב זה, במיוחד אם רמות הכולסטרול בדם אצל המטופל גבוהות מהנורמה. סביר להניח שטיפול בתחליף סינתטי של הורמון בלוטת התריס יסייע גם לשיפור הפרופיל של שומני הדם.
אם רמות הכולסטרול תקינות והמטופל מרגיש טוב, הוא יישאר במעקב ללא הטיפול התרופתי. במצב כזה ימליץ הרופא לחזור על בדיקות הדם של TSH ושל הורמוני בלוטת התריס בעוד כ-4-6 חודשים, לוודא אם הייתה החמרה.
במצב של עלייה גבוהה יותר ב-TSH, עשוי המתן של לבותירוקסין לסייע גם לשיפור רמות הכולסטרול, ליכולת השאיבה של הלב ולרמת האנרגיה בגוף. חשוב לזכור כי רוב המטופלים צפויים לפתח את הסימפטומים של היפותיירואידיזם במשך הזמן, במיוחד אם ה-TSH עבר רמה מסוימת.

היפותיירואידיזם מולד

במצב של היפותיירואידיזם מולד חייבים לבצע אבחנה ולהתחיל בטיפול כמה שיותר מהר בסמוך ללידה. הדבר יסייע למנוע או להפחית בצורה משמעותית את הפגיעה השכלית שעלולה להיווצר אצל התינוק בגלל המחלה.

יעילות הטיפול

אם היפותיירואידיזם מאובחן כהלכה, אפשר לטפל בו בקלות וביעילות באמצעות מתן הורמון בלוטת התריס ולהביא לשיקום מלא של מצב החולה.
אך מאידך, היפותיירואידיזם שאינו מטופל עלול להוביל להתפתחות מחלות שריר הלב ולהגדלתו (cardiomyopathy), להחמרה באי ספיקת הלב ולהצטברות נוזלים מסביב לראות (pleural effusion).

תוספי מזון

חלק מהמטפלים ברפואה משלימה ממליצים על נטילת טבליות של יוד או של אצות קלפ (kelp) לאנשים הלוקים בהיפותיירואידיזם. טיפול זה נכון כשקיים חוסר משמעותי ביוד וכשהוא אחראי להתפתחות תת פעילות של בלוטת התריס. אך במידה והיפותיירואידיזם נגרם על ידי בעיות אחרות, לתוספי היוד או האצות לא תהיה שום תועלת.

חוסר בסלניום ובברזל עלול להשפיע על חילוף החומרים של יוד ושל הורמוני בלוטת התריס

מספר מינרלים ויסודות קורט חיוניים לחילוף חומרים תקין של הורמוני בלוטת התריס: יוד, ברזל, סלניום ואבץ. חוסרים של יסודות אלו, המתקיימים בו זמנית עלולים לפגוע בתפקוד בלוטת התריס.
  • חוסר ברזל מפריע לייצור הורמוני בלוטת התריס בגלל שהוא מפחית את הפעילות של תיירואיד פראוקסידאז (TPD) אנזים המשתתף בייצור ההורמונים, שתלוי בחלק מהמוגלובין. לכן, טיפול באנמיה מחוסר ברזל ומתן תוספי ברזל משפרים את יעילות תוספי היוד.
  • חוסר משולב של יוד וסלניום מוביל לפיגור (myxedematous cretenism).
  • בלוטת תריס תקינה מכילה כמות גבוהה של סלניום, אפילו כשאספקת סלניום קטנה מהדרוש. תזונה שמכילה כמות מספקת של סלניום תומכת בייצור יעיל של הורמוני בלוטת התריס, בחילוף החומרים התקין שלהם ומגנה על בלוטת התריס מפני נזק שעלול להיגרם כתוצאה מחשיפה ליוד בכמות גדולה מדי. באזורים בהם קיים חוסר של יוד וסלניום, חייבים לדאוג להשלמה של יוד לפני שמתחילים את השלמת הסלניום. הדבר נחוץ כדי למנוע תת פעילות של בלוטת התריס.
 
בנוסף לתנאים סביבתיים של חוסר יוד וסלניום, מצב כזה עלול להתפתח גם בעקבות טיפולים תזונתיים מיוחדים כמו הזנה תוך-ורידית ממושכת, דיאטה לחולי פנילקטונוריה, ציסטק פיברוזיס או כתוצאה מתזונה לא מאוזנת בקרב ילדים, קשישים וחולים.

סלניום ובלוטת התריס

החוקרים מניחים שתוספת סלניום עשויה לסייע גם בטיפול במחלות אוטו- אימוניות שפוגעות בבלוטת התריס כמו מחלת גרייבס והאשימוטו. בנוסף, רמות נמוכות של סלניום קשורות לשכיחות גבוהה יותר של סרטן בלוטת התריס ומספר מחלות כרוניות נוספות של בלוטת התריס.
יחד עם זאת, צריכת כמויות גדולות של סלניום עלול לגרום לנזק. צריכה יומית של כ- 300 מיקרוגרם של סלניום לאורך זמן עלולה להיות בעלת השפעה רעילה על חילוף החומרים של הורמון גדילה GH וגורם גדילה דמוי אינסולין (IGF-1) ועל ייצור של הורמוני בלוטת התריס.
תופעות הלוואי העיקריות עלולות להיות: איבוד תיאבון, שלשולים, דיכאון, שטפי דם, פגיעה בתאי כבד והכליות, הפרעות נשימה ועיוורון. גם דלקת בעור ופגיעה עצבית תוארו כחלק מתופעות הלוואי.

סיבוכים

סיבוכים של היפותיירואידיזם

חוסר טיפול או טיפול לא מספיק בהיפותיירואידיזם עלול להוביל להתפתחות של מספר בעיות בריאותיות:

זפק

גירוי מתמיד של בלוטת התריס לייצר עוד ועוד הורמונים עלול לגרום לזפק לגדול. מצב זה ידוע בשם זפק או זפקת. מחלת האשימוטו מהווה אחד הגורמים הנפוצים להתפתחות הזפק. למרות שלזפק אין סימפטומים מיוחדים, זפק גדול עלול לפגוע במראה החיצוני ולהפריע לתהליכי הנשימה והבליעה.

בעיות לב

היפותיירואידיזם עלול גם להגביר את הסיכון להתפתחות מחלות לב. זאת בעיקר לאור העובדה שאצל אנשים עם תת פעילות בלוטת התריס חלה עלייה ברמת הכולסטרול ה"רע" LDL. אפילו היפותיירואידיזם תת קליני, הצורה הקלה של המחלה שכמעט ואינה יוצרת סימפטומים, עלול לגרום לעלייה ברמות הכולסטרול בדם ולפגום בפעילות השאיבה של הלב. היפותיירואידיזם מתקדם יותר שאינו מטופל היטב עלול להוביל להגדלת שריר הלב ואפילו לאי-ספיקת לב.

בעיות בתחום הבריאות הנפשית

דיכאון עלול להתפתח כבר בשלבים המוקדמים של היפותיירואידיזם ולהחמיר עם הזמן. תת פעילות של בלוטת התריס עלולה לגרום גם להאטה בתהליכי החשיבה.

מיקסדמה (mixedema)

זהו מצב נדיר, אך מסכן חיים. לרוב הוא נובע מהיפותיירואידיזם שלא אובחן זמן רב. הסימפטומים שלו כוללים:
  • חוסר סבילות לקור
  • ישנוניות שהופכת ללאות
  • אבדן הכרה
 
התרדמת שאופיינית לשלבים המתקדמים של מיקסדמה עלולה להיגרם על ידי תרופות הרגעה מסוימות, זיהום או סטרס אחר שהשפיע על הגוף. כשמבחינים בסימפטומים של מיקסדמה חייבים לפנות לטיפול רפואי בדחיפות.

בעיות במפרקים ובשרירים

אצל חלק מאנשים הרמות הנמוכות של הורמוני בלוטת התריס עלולים לקדם התפתחות של בעיות פרקים ושרירים שכוללות גם:
  • כאב, רגישות ונוקשות שרירים, בעיקר בכתפיים ובאגן הירכיים.
  • כאב ונוקשות מפרקים.
  • נפיחות במפרק הברך ובמפרקים הקטנים בכפות הידיים והרגליים.
  • תסמונת התעלה הקרפאלית.
 
הטיפול בבעיות המפרקים והשרירים מתמקד באיזון תת פעילות בלוטת התריס, שהיא בעצם הגורם להם. לרוב, הטיפול בהורמון הסינתטי של בלוטת התריס משפר את הסימפטומים בצורה משמעותית. גם הטיפול באמצעות תרופות נוגדות כאב עשוי לסייע.
בנוסף לכך, חשוב לזכור שתת פעילות בלוטת התריס עלולה להגביר התפתחות מחלות אוטו-אימוניות אחרות, כמו דלקת פרקים שגרונית (rheumatoid arthritis). אם הכאב, הנוקשות והנפיחות אינם משתפרים לאחר הטיפול בתחליף של הורמון בלוטת התריס ובהנחה שטיפול זה היה יעיל, כדאי לחזור ולהיוועץ ברופא. כי במצב כזה הרופא ישקול גורמים נוספים לבעיית המפרקים.

בעיות פוריות

רמות נמוכות של הורמוני בלוטת התריס עלולות להפריע לתהליך הביוץ ולפגוע בפריון. בנוסף לכך, גורמים מסוימים להתפתחות תת פעילות בלוטת התריס, כמו מחלות אוטו-אימוניות, עלולות לשבש גם את תהליכי הפריון התקינים.
לא תמיד הטיפול בהיפותיירואידיזם עם תחליף ההורמון של בלוטת התריס מצליח לשקם את הפוריות במלואה. יתכן שבנוסף לו יהיה גם צורך בהתערבויות אחרות.

מומים מולדים

תינוקות שנולדים לאמהות עם היפותיירואידיזם לא מטופל נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח מומים מולדים מאשר התינוקות שנולדים לנשים בריאות. פעוטות אלו נוטים גם לסבול יותר מבעיות שכליות והתפתחותיות רציניות.
תינוקות עם תת פעילות בלוטת התריס, שאינה מטופלת בעת הלידה, נמצאים בסיכון מוגבר לעיכוב ההתפתחות הגופנית והשכלית. אך אם מאבחנים את המחלה בחודשים הראשונים לחיים ומטפלים בה, הסיכוי שהתפתחות התינוק תתקדם בצורה תקינה הוא מצוין.

זכויות חברי מכבי

זכויות חברים החולים בהיפותיירואידיזם

 
לבירור בנוגע לזכאויות נוספות הנוגעות לערך זה, יש לפנות למוקד מכבי ללא הפסקה.
מספר הטלפון: 3555* או 1700-50-53-53.