הקדמה
שבץ מוחי הינו מצב שבו יש הפרעה בזרימת הדם לרקמת המוח, הגורמת בשל כך לירידה באספקת החמצן למוח, מה שגורם בסופו של דבר לנזק בלתי הפיך לתאי המוח. תוצאותיו הן לרוב ארוכות טווח ועלולות להגיע לכדי נכות ואף למוות.
המוח ניזון מסוכר (גלוקוז) וחמצן המגיעים אליו באמצעות הדם וחיוניים לתפקודו. מוח של אדם בוגר שוקל כ- 1400 עד 1600 גרם המהווים 2-3% ממשקל הגוף. מאחר שבמוח מאגרים קטנים בלבד של סוכר וחמצן, הוא נזקק ל- 20% מתפוקת הדם אותו מזרים הלב בכל דקה, על מנת לשמר את יכולת תפקודו התקינה.
דרכו של הדם מהלב למוח מתחילה בקשת אבי העורקים ומשם מוזרם לארבעה עורקים העוברים בצוואר ונכנסים למוח: שניים מקדימה – עורקי התרדמה, ושניים מאחור – העורקים הווטברליים. עורקים אלו מסתעפים לכלי דם קטנים בתוך רקמת המוח. הפרעה או נזק למערכת הובלה זו תגרום לשבץ מוחי.
מבחינים בשני סוגים עיקריים של שבץ מוחי, הנבדלים זה מזה בסיבות לאירוע המוחי.
- שבץ מוחי איסכמי- סוג זה המהווה כ-85% מכלל האירועים המוחיים נוצר כתוצאה מהפרעה בזרימת הדם למוח עקב היווצרות קריש דם החוסם את הזרימה או כתוצאה מטרשת עורקים.
- שבץ מוחי דימומי- סוג זה פחות שכיח אך הוא קטלני יותר משבץ מוחי איסכמי. הוא נגרם מדימום במוח אשר נגרם כתוצאה מהתפוצצות כלי דם מוחיים.
שבץ מוח מהווה את גורם המוות השלישי בעולם והנו גורם הנכות העיקרי בקרב מבוגרים בגילאי 65 ומעלה. הוא גורם לסבל עצום לחולה ולמשפחתו ומהווה נטל כלכלי כבד על מערכת הבריאות.
בישראל מתרחשים כ- 15,000 מקרים של שבץ מוחי בשנה אשר תוצאות רובם קשות וארוכות טווח.
גיל, עישון, השמנה, תזונה לקויה, צריכה מוגזמת של אלכוהול ומחלות כגון יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם ומחלת הסוכרת מהווים גורמי סיכון לשבץ מוחי.
על מנת למנוע שבץ מוחי יש לשמור על אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה. לאנשים אשר לקו בשבץ קיים טיפול משקם המאפשר שיפור נזקי השבץ ומניעת הישנותו.
שבץ הוא מקרה חירום רפואי ויש להזעיק עזרה רפואית מייד עם התרחשותו שכן טיפול מהיר עשוי להקטין את הנזק למוח.
סימפטומים
הסימפטומים מופיעים במהירות ובפתאומיות וכוללים:
- חוסר תחושה, חולשה או שיתוק של הפנים והגפיים, במיוחד בצד אחד של הגוף. הדבר יכול להתבטא ב"נפילה" של צד אחד של הפנים, קושי בהליכה וקושי להשתמש ביד.
- קושי בדיבור או בהבנה.
- חוסר שיווי משקל או הפרעה בקואורדינציה: האדם לא יכול לעמוד יציב, הוא נופל לאחור ואף כשהוא יושב לא מצליח להחזיק את עצמו.
- הפרעה בראיה בעין אחת או בשתיהן המתבטאת בראייה כפולה, טשטוש והגבלת שדה הראייה.
- סחרחורת.
- קושי בבליעה.
- כאב ראש עז או לא שגרתי.
- אבדן הכרה.
הדרגה של חומרת הסימפטומים משתנה מאדם לאדם בהתאם לסוג האירוע המוחי, במיקומו ובדרגת הנזק למוח.
אין לשבץ מוחי סימנים מקדימים או התראות. ישנם מקרים בהם הסימפטומים מופיעים וחולפים תוך זמן קצר, פחות מ- 24 שעות, ללא נזק קבוע. מקרים אלה נקראים אירוע מוחי חולף ולרוב הם משמשים כאזהרה לשבץ מוחי קשה יותר העלול להתרחש בעתיד, לפעמים אף לאחר שעה. לאור זאת חשוב מאוד להזעיק מיידית עזרה רפואית, גם אם הסימפטומים חלפו.
גורמים
שבץ מוחי איסכמי
שבץ מוחי איסכמי נוצר עקב טרשת עורקים או קרישי דם החוסמים את העורקים המספקים דם וחמצן למוח. כאשר קריש הדם נוצר בכלי הדם במוח עצמו הוא נקרא טרומבוזה, וכאשר הוא נוצר במקום אחר בגוף ונסחף בזרם הדם עד שנתקע בכלי דם במוח הוא נקרא תסחיף.
קרישי דם מתפתחים לרוב באזורים טרשתיים בקשת אב העורקים או בעורקי התרדמה בצוואר. בתהליך הטרשתי מצטברים חומרים שומניים המכונים רבדים טרשתיים על הדפנות הפנימיות של העורקים. הרבדים הטרשתיים מכילים כולסטרול, מרכיבים שומניים אחרים וכדוריות דם לבנות.
ככל שעולה הגיל כן עולה הסיכון הטבעי לטרשת והיצרות העורקים, אך קיימים מספר גורמי סיכון שעלולים להאיץ את התהליך:
- עישון.
- עודף משקל.
- רמות גבוהות של כולסטרול ושומנים בדם.
- העדר פעילות גופנית.
- סוכרת ויתר לחץ דם.
- היסטוריה משפחתית של מחלות לב.
סוג שכיח של הפרעה בקצב הלב המכונה פרפור פרוזדורים, מהווה גורם נוסף להיווצרות קרישי דם העלולים להגיע למוח ולהביא לשבץ מוחי. גורמי סיכון לפרפור פרוזדורים כוללים:
שבץ מוחי דימומי
שבץ מוחי דימומי נגרם כתוצאה מפקיעת כלי דם מוחיים ודליפת הדם מהם אל תוך המוח. חוסר זרימת הדם לאזור שאליו הובילו כלי הדם שהתפוצצו מביא לירידה באספקת החמצן וסוכר לאותו האזור וכתוצאה מכך לנזק לרקמת המוח. נזק נוסף נגרם לרקמת המוח כתוצאה מהלחץ שמפעיל הדם החופשי על רקמת המוח.
הסיבה העיקרית להתפוצצות כלי הדם היא יתר לחץ דם אשר פוגע בדפנות כלי הדם לאורך השנים. ככל שעולה הגיל כן עולה הסיכון הטבעי לחלות ביתר לחץ דם. גורמי סיכון נוספים כוללים:
- עישון.
- עודף משקל.
- תזונה לקויה- במיוחד תזונה העשירה במלח ושומנים רוויים, צריכה מופרזת של משקאות אלכוהוליים (מעל 2 כוסות ביום), שתיית קפה מופרזת.
- היעדר פעילות גופנית.
- תורשה.
- גורמים נפשיים והתנהגותיים- מתחים, חרדות, כעס ואורח חיים לא רגוע.
אבחון
ניתן לאבחן שבץ מוחי באמצעות מבחנים פשוטים יחסית הכוללים בחינת התנועות של הנפגע או תשובותיו לשאלות, אך לא ניתן לאבחן באיזה סוג של שבץ מדובר – איסכמי או דימומי. כיוון שהטיפול נקבע בהתאם לסוג השבץ חשוב לבצע בדיקת הדמיה של המוח המאפשרת את האבחנה.
קיימים שני סוגי הדמיה:
- טומוגרפיה ממוחשבת (CT) שמשתמשת בצילומי רנטגן מרובים כדי ליצור תמונה תלת-ממדית של המוח.
- סורק הדמיית תהודה מגנטית (MRI) שמשתמש בשדות מגנטיים וגלי רדיו כדי ליצור תמונה מפורטת המאפשרת הערכה של גודל הנזק למוח וסיכויי ההחלמה.
בדיקות נוספות שעוזרות בזיהוי סיבת השבץ כוללות:
טיפול
שבץ מוחי איסכמי
כאשר מדובר בשבץ איסכמי הטיפול מתמקד בהחזרת זרימת הדם לאזורי המוח ובמניעת היווצרות קרישי דם נוספים.
טיפול להמסת הקרישים
ניתן לפרק את קריש הדם ולחדש את אספקת הדם אל המוח בעזרת תרופה בשם TPA (אלטפלאז). התרופה ניתנת רק תחת השגחה קפדנית ביחידות לטיפול נמרץ.
כדי להציל תאי מוח שנפגעו יש להתחיל את הטיפול בTPA תוך שלוש שעות ממועד תחילת האירוע. לכן חשוב להזעיק עזרה רפואית מייד עם התרחשות אירוע.
קיים סיכון להיווצרות דימום בעת מתן טיפול ב- TPA אשר עלול להגביר את הדימום אצל חולים שעברו שבץ מוחי דימומי. לכן לפני התחלת הטיפול חשוב לשלול שבץ מוחי דימומי באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת (CT).
נוגדי קרישה
קיימות שתי קבוצות של תרופות המונעות היווצרות קרישי דם נוספים ומורידות את הסיכון לשבץ מוחי איסכמי נוסף.
קבוצה אחת פועלת על ידי הפחתת "הדביקות" של טסיות הדם שהן תאי דם קטנים שהיצמדותם זה לזה יוצרת קריש. התרופות אספירין וקלופידוגרל שייכות לקבוצה זו. תרופות אלו מגבירות את הסיכון לדימום ולכן לא ניתן לתת אותן לאנשים שעברו שבץ מוח דימומי או שנמצאים בסיכון לעבור אותו.
הקבוצה השנייה שמכונה "האנטיקואגולנטים" פועלת בדרך שונה והיא יעילה יותר במניעת היווצרותם של קרישי הדם אך השימוש בה כרוך בסיכון גבוה יותר לדימום בטווח הארוך.
האנטיקואגולנט הנפוץ בשימוש הינו וארפארין. השפעתה של התרופה ניכרת רק חמישה או שישה ימים לאחר תחילת נטילתה. לפיכך, בתחילת הטיפול נותנים בדרך כלל אנטיקואגולנט מהיר פעולה כמו הפארין (דרך הווריד) וטיפול זה מתבצע תמיד במסגרת האשפוז.
ב-2012 אושרה לשימוש התרופה קסרלטו, כטיפול למניעת שבץ מוחי אצל אנשים שאובחנו עם פרפור עליות בלב. מדובר בנוגד קרישה חדש, הפועל באמצעות חסימת מנגנון קרישת הדם. בשונה מווארפארין וקומדין, השימוש בקסרלטו אינו מצריך בדיקות דם לניטור תפקודי הקרישה. התרופה ניטלת כטבלית פעם ביום, דרך הפה.
ניקוי דפנות עורקי התרדמה (אנדארתרקטומי)
מעריכים שכ-20% מכלל האירועים האיסכמיים המוחיים נגרמים על ידי מחלה טרשתית הבאה לידי ביטוי במקום ההתפצלות של עורקי התרדמה שנמצאים באזור הצוואר ומוליכים דם וחמצן למוח . מחלה טרשתית בעורקי התרדמה היא מחלה שכיחה ומהווה חלק מהתחלואה הנפוצה בעולם המערבי של מחלות כלי דם ולב. זוהי מחלה כרונית, בה מצטברים ושוקעים שומנים, כולסטרול וסידן בדפנות העורקים וגורמים בתהליך איטי להיצרותם ובסופו של דבר לחסימתם.
ניקוי הדפנות הפנימיות של עורקי התרדמה מתבצע בהליך ניתוחי בו פותח המנתח את העורק החסום דרך חיתוך בצוואר, ומסיר את ההתעבות שנוצרה עקב טרשת עורקים. הניתוח שמשכו בין שעה עד שעתיים מתבצע בבית החולים תחת הרדמה כללית או מקומית. החולה משתחרר הביתה בדרך כלל לאחר 48 שעות.
אם החיסמה בעורקי התרדמה היא 50-69% הסיכוי לעבור שבץ מוחי בעתיד לאחר אנדארתרקטומי יורד בשליש. אם החיסמה היא 70% או יותר הסיכוי לעבור שבץ מוחי לאחר אנדארתרקטומי יורד בחצי. לעומת זאת, אם עורקי התרדמה חסומים כמעט לחלוטין, הניתוח בדרך כלל לא יעיל, כך שהניתוח לא מתאים לכל החולים עם מחלה טרשתית בעורקי התרדמה.
שבץ מוחי דימומי
כאשר מדובר בשבץ דימומי הטיפול מתמקד בהפסקת הדימום והלחץ התוך מוחי בעזרת ניתוח נוירוכירורגי.
לאחר מיפוי ממוחשב של המוח המנתח פותח חלק מעצם הגולגולת בתהליך המכונה פיום גולגולת, מאתר את מקור הדימום וסוגר את כלי הדם המדמם.
בנוסף לטיפולים הספציפיים לשבץ מוחי, ניתנות גם תרופות המטפלות במחלות השונות אשר מגבירות את הסיכון לשבץ נוסף כגון תרופות נוגדות יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, סוכרת ועוד.
מניעה
אורח חיים בריא הכולל תזונה מאוזנת ובריאה, שמירה על משקל גוף תקין, הימנעות מעישון ופעילות גופנית סדירה הם הדרך הטובה ביותר למנוע שבץ מוחי.
תזונה מאוזנת ובריאה
תזונה לקויה מהווה גורם סיכון מרכזי לשבץ מוחי. תזונה עתירת שומנים רוויים וכולסטרול עלולה להביא להצטברות רבדים טרשתיים בדפנות העורקים ועודף משקל עלול לגרום ליתר לחץ דם.
מומלץ להקפיד על תזונה דלת שומן רווי ועתירת סיבים תזונתיים הכוללת אכילה יומית של לפחות חמש מנות פירות וירקות וכן להקפיד על צריכת דגנים מלאים. מאחר שמלח המכיל נתרן עלול לגרום לעלייה בלחץ הדם מומלץ להוריד את כמות המלח הכלול בתזונה למקסימום 4-3 גרם ליממה או לחילופין להשתמש במלח על בסיס אשלגן.
מאכלים עתירי שומנים רוויים כוללים:
- מרגרינה ושאר מוצרי חלב בקר עתירי שומן כמו גבינות קשות וחצי קשות.
- נקניקיות מהחי.
- מרבית חלקי בשר אדום.
- עוגות ועוגיות.
שומנים בלתי רוויים מסייעים בהפחתת רמות הכולסטרול בדם. מאכלים המכילים שומנים בלתי רווים כוללים:
פעילות גופנית
פעילות גופנית ובעיקר פעילות אירובית (הליכה, ריצה, שחיה) של לפחות 30 דקות ביום, ארבע או חמש פעמים בשבוע שומרת על לחץ דם תקין. בנוסף, פעילות זו מסייעת בשמירה על משקל גוף תקין, הורדת רמות השומנים בדם והפחתת מתחים נפשיים.
הפסקת עישון
העישון מהווה גורם סיכון מרכזי לשבץ מוחי כיוון שהוא מביא להצטברות רבדים טרשתיים בדפנות העורקים ומעלה את לחץ הדם.
הפסקת עישון מותנה בחלק ניכר מהמקרים בהתגברות על ההתמכרות לניקוטין המצוי בסיגריות. כדי להתגבר על ההתמכרות ניתן להיעזר במסטיקים, משאפים ומדבקות ללא מרשם רופא המכילים ניקוטין אך לא מכילים את החומרים הרעילים האחרים הנמצאים בסיגריות.
קיימות גם תרופות מרשם כגון הבופרופיון ווורניקלין שמפחיתות את ההתמכרות ואת תופעות הגמילה.
צריכה מתונה של אלכוהול
צריכה מופרזת של אלכוהול עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם ולפרפור פרוזדורים, שני גורמי סיכון מרכזיים להתרחשות שבץ מוחי. מומלץ להקפיד על צריכה מתונה של לא יותר משתי כוסות משקה אלכוהולי ליום לגברים וכוס משקה אחת בלבד לנשים. כוס משקה שווה לתכולת בקבוק בירה לבנה בנפח 330 מיליליטר או לתכולת כוס יין.
השלכות
התוצאות של אירוע מוחי הן רבות ומגוונות ומשתנות מאדם לאדם בהתאם למיקום הנזק במוח ולגודלו. השינויים התפקודיים עלולים להשפיע משמעותית על איכות החיים של הנפגע והסובבים אותו.
שיתוק וחולשת שרירים
שבץ מוחי עלול לגרום לשיתוק, רפיון וחולשת שרירים, לעתים רק בפלג אחד של הגוף. שינויים אלה עלולים להתבטא בקואורדינציה לקויה, קשיים בהליכה או בישיבה יציבה ובכלל ביציבות הגוף.
הפגיעה בשרירים עלולה לגרום גם לאי שליטה או לשליטה חלקית על הסוגרים שתוצאתה הפרשות שתן וצואה בלתי רצוניות.
קשיי בליעה ודיבור
במידה שנפגעים שרירי הפה, הלשון והלוע עלול להיווצר קושי בלעיסה, בבליעה ובדיבור.
בעיות בליעה יכולות להוביל לדלקות ריאה חוזרות עקב שאיפת מזון.
קשיי זיכרון ותקשורת
כאשר נגרם נזק למרכז המוחי האחראי על השפה (ממוקם בצדו השמאלי של המוח) תיתכן פגיעה בתקשורת ובהבנה השמיעתית אשר מכונה אפזיה. כתוצאה מכך ייתכן קושי בשליפה של מילים מוכרות, כולל שמות בני המשפחה ואנשים הקרובים לנפגע ואף אם היכולת האינטלקטואלית לא נפגמה עדיין עלול להיווצר קושי בהבנה של דברים הנאמרים לנפגע.
קשיי חשיבה
השבץ המוחי עלול לגרום לקשיים בהתמצאות בזמן, במקום ובמרחב. לעיתים מתגלים גם קשיים הנוגעים לזיהוי אנשים או לגבי תכנון פעולות פשוטות או פגם בכושר השיפוט הבסיסי (גובה של מדרגה, מהירותה של מכונית קרבה ועוד).
ירידה בתחושה
במידה שהאזור הנפגע במוח קשור לשליטה על רמת התחושה, קיימת אפשרות לשינויים בתחושות בחלקי גוף שונים. הדבר יכול להתבטא בתחושת כאב מוגברת, תחושות צריבה, תחושת חום או קור מוגברת ולחילופין נימול.
הפרעות רגשיות
השבץ עלול לגרום לקשיים רגשיים. עלולים להופיע קשיים בשליטה על רגשות או ביטוי רגשות באופן שאינו מותאם למצב. ייתכן דיכאון המאופיין על ידי עצבות, התפרצויות בכי, איבוד עניין בפעילות יומיומית, איבוד תיאבון, ירידה במשקל, קשיים בשינה, תחושת חוסר אונים או אשמה.
שיקום
שיקום מתאים לאורך זמן עשוי להקל ולהפחית רבים מהקשיים המתוארים. צוות השיקום כולל פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, רופאים ואחיות. הצוות יכין תוכנית שיקום בהתאם לצרכים הספציפיים של כל חולה מתוך מטרה לאפשר לנפגע לחזור לחיות חיים תקינים ככול הניתן ולעזור לו להתמודד עם הבעיות שנוצרו בעקבות האירוע המוחי.
