15 נובמבר 2018 ז' כסלו תשע"ט
מעודכן לתאריך  06.07.2011  באדיבות ה 

זיהום בדרכי השתן אצל מבוגרים - מידע רפואי

Urinary Tract Infection (UTI), Adults
מעודכן לתאריך  06.07.2011  באדיבות ה 

מבוא לזיהום בדרכי השתן אצל מבוגרים

זיהום בדרכי השתן, או בשמו השכיח, 'דלקת בדרכי השתן', הוא זיהום נפוץ במערכת השתן. סימפטומים אופייניים לזיהום בדרכי השתן כוללים:
  • כאב או תחושת צריבה בזמן מתן שתן.
  • צורך תכוף לתת שתן.
  • כאב בבטן התחתונה.
 
מערכת השתן מורכבת מהאברים הבאים:
  • כליות. תפקידן לסנן חומרי פסולת מהדם ולהפריש אותם לשתן.
  • השופכנים (Urether). אלו הם צינורות המובילים שתן מהכליות ועד לשלפוחית השתן.
  • שלפוחית השתן. איבר בצורת בלון המשמש לאגירת השתן עד להפרשתו.
  • השופכה (Urethra). צינור העובר משלפוחית השתן דרך הפין (אצל גברים) או הפות (אצל נשים) ואשר דרכו זורם השתן החוצה. אצל נשים השופכה ממוקמת בין פתח הנרתיק לבין הדגדגן.
 
זיהום בדרכי השתן מתפתח כאשר חלק מדרכי השתן מזדהמים, בדרך כלל עקב זיהום חיידקי. חיידקים עלולים לחדור למערכת השתן דרך השופכה, או במקרים נדירים יותר, דרך זרם הדם.
על פי רוב אין סיבה ברורה בגללה מתפתח זיהום, אם כי חלק מהנשים מפתחות זיהום בדרכי שתן לאחר קיום יחסי מין.
קיימים שני סוגים של זיהומים בדרכי השתן:
  • דלקת של דרכי השתן התחתונות המערבת את השלפוחית והשופכה. דלקת של השלפוחית נקראת ציסטיטיס ודלקת של השופכה נקראת אורטריטיס.
  • דלקת של דרכי השתן העליונות מערבת את הכליות והשופכנים. דלקות אלו עלולות להיות קשות יותר מאשר דלקות של דרכי השתן התחתונות כיוון שיתכן נזק כלייתי.
 
דלקת בדרכי השתן היא זיהום שכיח מאוד אצל נשים. מחצית מהנשים יחוו לפחות אירוע אחד של דלקת זו במהלך חייהן. אצל גברים דלקות בדרכי השתן שכיחות הרבה פחות.

סיכויי ההחלמה

במרבית המקרים סכויי ההחלמה מדלקת בדרכי השתן הם מצויינים. לרוב הזיהום הוא קל ובמרבית המקרים יחלוף תוך ארבעה עד חמישה ימים. נטילת אנטיביוטיקה עשויה לקצר את משך ההחלמה. עם זאת חלק מהנשים חוות אירועים חוזרים של דלקת בדרכי השתן אשר מצריכים טיפול ארוך טווח בעזרת אנטיביוטיקה כדי למנוע את חזרת הזיהום.
סיבוכים של דלקת בדרכי השתן הם נדירים אולם עלולים להיות חמורים וכוללים:
  • אי ספיקת כליות המתרחשת כאשר הכליות מאבדות כמעט את כל יכולתן התפקודית.
  • הרעלת דם המתרחשת כאשר יש זיהום של הדם (אלח דם).
 
סיבוכים אלו מתרחשים בעיקר אצל אנשים הלוקים בבעיות רפואיות קודמות לרבות סוכרת או חולשה של המערכת החיסונית.

סימפטומים

סימפטומים אופייניים של זיהום בדרכי השתן התחתונות

סימפטומים של זיהום בדרכי השתן התחתונות כוללים:
  • שתן עכור.
  • צורך לתת שתן בתכיפות גבוהה במשך היום, הלילה או בשניהם.
  • כאב או חוסר נוחות כאשר מטילים שתן.
  • דחיפות במתן השתן (קושי להתאפק).
  • שתן בעל ריח לא נעים באופן יוצא דופן.
  • שתן עם דם.
  • כאב בטן.
  • תחושת רגישות באזור האגן.
  • כאב גב.
  • תחושה כללית רעה.
 

זיהום בדרכי השתן העליונות

סימפטומים של זיהום בדרכי השתן העליונות כוללים:
  • חום גוף העולה על 38 מעלות צלסיוס.
  • רעד בלתי נשלט.
  • בחילה.
  • הקאה.
  • שלשול.
 
החולה עלול להרגיש גם כאב בצד, בגב או במפשעה. דרגת הכאב יכולה להיות בינונית עד בלתי נסבלת ולהחמיר בעת מתן שתן. בנוסף, עלול החולה להרגיש גם את הסימפטומים המאפיינים דלקת של דרכי השתן התחתונות כיוון שהדלקת החלה בשלפוחית אך טיפסה למעלה עד לכליות.

מתי יש לפנות לרופא

כיוון שדלקת בדרכי השתן העליונות עלולה להביא להתפתחות סיבוכים מומלץ לפנות לרופא המשפחה בכל מקרה בו מתעורר חשד לזיהום. כאשר יש חשד לדלקת בדרכי השתן התחתונות והסימפטומים אינם פוחתים לאחר חמישה ימים או שהם מחמירים לפתע יש לפנות לבדיקת רופא.
יש לפנות לרופא גם כאשר החולה הוא בעל גורמי סיכון שעלולים להחמיר את סיבוכי הזיהום. גורמי הסיכון כוללים:
  • חולשה של המערכת החיסונית (כשל חיסוני) הנגרמת על ידי טיפולים כמו כימותרפיה, טיפולים לאחר השתלת איבר או מחלות לרבות HIV (איידס).
  • מחלת כליות.
  • סוכרת סוג 1 או סוג 2.
  • כאשר ידוע על גוף זר במערכת השתן, כמו אבנים בכליות או צנתר שופכתי (קטטר) קבוע.
  • בזמן הריון.
  • לאחר גיל 65.
 

גורמים

גורמים לדלקת בדרכי השתן

רוב הזיהומים בדרכי השתן נגרמים בגלל מעבר חיידקים (השוכנים באופן קבוע במערכת העיכול) מפי הטבעת (פתח יציאת הצואה) אל השופכה. מעבר זה אופייני לנשים המנגבות את פי הטבעת מאחור לפנים ולא מלפנים לאחור. כאשר נוגע נייר הטואלט או המגבון באזור הפות מתרחש מעבר של חיידקים לדרכי השתן. החיידקים עלולים להתרבות בדרכי השתן ולגרום לזיהומים שונים:
  • זיהום של השופכה (אורטריטיס). השופכה היא צינור דרכו מטילים את השתן, העובר מהפין או הפות אל שלפוחית השתן.
  • זיהום של השלפוחית (ציסטיטיס). השלפוחית היא איבר דמוי בלון האוגר שתן.
  • זיהום של השופכנים. השופכנים הם צינורות העוברים מהכליות לשלפוחית.
  • זיהום של הכליות (פיאלונפריטיס). הכליות הן שני איברים הממוקמים באחורי הגב התחתון שאחראים על סילוק חומרי פסולת מהדם והעברתם לשתן.
 

גורמי סיכון

נשים מפתחות זיהומים בדרכי השתן יותר מאשר גברים עקב הקרבה של פי הטבעת לשופכה, דבר שמקל על מעבר החיידקים כמוסבר לעיל. בנוסף, כיוון שהשופכה אצל נשים קצרה יותר מאשר אצל גברים, לחיידקים יהיה קל יותר להגיע לשלפוחית השתן.
גורמי סיכון אחרים כוללים:
  • חסימה בדרכי השתן כגון אבנים בכליות.
  • מצבים שמפריעים להתרוקנות מלאה של שלפוחית השתן בזמן השתנה. אם שתן נשאר זמן רב מידי בשלפוחית הוא יוצר סביבה המאפשרת לחיידקים להתרבות בה.
  • מערכת חיסון חלשה, למשל אצל אנשים הלוקים בסוכרת או אלו העוברים טיפולים כימותרפיים.
  • נשים המקיימות יחסי מין. חדירת הפין לפות עלולה במקרים מסוימים לגרות את השופכה ולאפשר לחיידקים לנדוד לתוכה.
  • יחסי מין במהלכם מתבצעת חדירה לפי הטבעת ולאחריה לפות. במקרה זה מועברים חיידקים מפי הטבעת לפות באופן ישיר.
  • שימוש בקונדום המצופה בחומר קוטל זרע. רכיבים כימיים בקוטל הזרע עלולים לגרות את הנרתיק ולהפוך אותו לרגיש יותר לזיהומים.
  • נשים המשתמשות בדיאפרגמה. הדיאפרגמה (אמצעי מניעה חסימתי המוכנס לנרתיק) עלולה ליצור לחץ על השופכה ולמנוע התרוקנות מלאה של השלפוחית.
  • ערמונית מוגדלת. ערמונית מוגדלת יוצרת לחץ על השלפוחית והשופכה ומונעת מהשלפוחית להתרוקן בצורה מלאה.
  • צנתר שופכתי (קטטר) שהוא צינור המוכנס לתוך השלפוחית כדי לנקז שתן.
 

נוכחות חיידקים בשתן (asymptomatic bacteriuria)

אין בנוכחותם של חיידקים בשתן לרמז על כך שיתפתח זיהום בדרכי השתן. אצל מבוגרים רבים ניתן למצוא חיידקים בשתן מבלי שיחושו בסימפטומים כלשהם. מצב זה, המכונה לעתים 'דלקת נטולת סימפטומים', אינו מצריך קבלת טיפול.

אבחון

אבחון זיהום בדרכי השתן

כאשר מופיעים סימפטומים אופייניים לדלקת בדרכי השתן התחתונות אצל נשים, אין צורך בדרך כלל בבדיקות נוספות כדי לאשר את האבחנה. כיוון שדלקת בדרכי השתן התחתונות גורמת לתבנית סימפטומים ייחודית מאד ניתן לאבחן על סמך תשאול המטופלת.

מתי תידרשנה בדיקות?

במספר מצבים תידרשנה בדיקות לשם אימות האבחנה:
  • בכל מקרה של זיהום בדרכי השתן אצל גברים. זיהום זה אינו שכיח בקרב גברים ולכן יש לשלול סיבות אחרות לסימפטומים.
  • חשד לדלקת בדרכי השתן העליונות. דלקות אלו עלולות לגרום לסיבוכים חמורים ולכן נדרש בירור קפדני.
  • זיהום בדרכי השתן במהלך הריון. נשים הרות נמצאות בסיכון מוגבר לפתח סיבוכים בעקבות זיהום בדרכי השתן.
  • דימום בשתן. לעיתים נדירות עלול דם בשתן להיות סימן לסרטן בשלפוחית השתן ולכן חשוב מאד לשלול זאת באמצעות ביצוע בדיקות מתאימות.
  • כאשר יש לנבדק גורמי סיכון אשר הופכים אותו לפגיע יותר לפתח סיבוכים חמורים, למשל מערכת חיסון חלשה.
 
הבירור הראשוני כולל נטילת דגימת שתן כדי לבדוק אם יש בו חיידקים. דבר זה יכול לאשר את האבחנה ועשוי להועיל בבחירת האנטיביוטיקה היעילה ביותר לטיפול.
בדיקות נוספות נחוצות רק אם הסימפטומים אינם פוחתים או כאשר מדובר בזיהומים חוזרים שעלולים לרמז על בעיה בדרכי השתן כגון אבנים בשלפוחית.
אם נמצא דם בשתן יש לבצע בדיקות נוספות כדי לשלול גידול בשלפוחית.

אולטרה סאונד של דרכי השתן

בדיקה זו יעילה לבירור ראשוני של מצב מערכת השתן. הבדיקה אינה כרוכה בחשיפת הנבדק לקרינה ומספקת מידע ראשוני לגבי מצב הכליות ושלפוחית השתן לרבות אבנים בכליות, סימנים לחסימה ומידת ריקון השלפוחית. אם מתגלים ממצאים מחשידים תבוצענה בדיקות נוספות דוגמת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) של דרכי השתן או ציסטוסקופיה.

ציסטוסקופיה

ציסטוסקופיה היא הליך רפואי במהלכו מחדירים צינורית דקה שבראשה מצלמה זעירה (ציסטוסקופ) דרך השופכה אל תוך השלפוחית, כדי לסקור אותה ולראות אם קיימים ממצאים כמו אבנים, פוליפים (גידולים) או ערמונית חוסמת.
טרם החדרת הצינורית לשופכה מכניסים לתוכה ג'ל מאלחש הן כדי להפחית תחושת כאב והן כדי לאפשר החדרה קלה של המכשיר לשלפוחית. הבדיקה אורכת 5-10 דקות, מבוצעת במרפאה ואינה כרוכה באשפוז.

טיפול

טיפול בזיהום בדרכי השתן

תוכנית הטיפול תלויה במיקום הדלקת, היינו בדרכי השתן העליונות או התחתונות.
דלקת בדרכי השתן התחתונות או דלקת קלה בדרכי השתן העליונות יטופלו בבית, באמצעות נטילת אנטיביוטיקה. מקרים חמורים יותר בדרכי השתן העליונות או זיהום אצל אנשים הלוקים בגורמי סיכון לפתח סיבוכים יטופלו במסגרת בית החולים.

טיפול בבית בזיהום בדרכי השתן התחתונות

בדרך כלל יכלול הטיפול נטילת אנטיביוטיקה במשך שלושה עד שבעה ימים. משך הטיפול המדויק יקבע על פי סוג האנטיביוטיקה ובהתאם למידת הסיכון לפתח סיבוכים. חלק חשוב בטיפול הוא שתיה מרובה. השתיה מגדילה את נפח השתן העובר דרך השלפוחית והשופכה. ככל שנפח השתן גדל, ריכוז החיידקים בו קטן והם אף נשטפים החוצה.
להקלה על כאב או צריבה ניתן לקחת תרופות משככות כאב כגון אקמול או תרופות ייעודיות לטיפול בצריבה בשתן דוגמת סדורל.
סוגי האנטיביוטיקה הנפוצים לטיפול הם רספרים, מאקרודנטין וצפורל. כאשר מתבררת צמיחה של חיידק מסוים בתרבית השתן רצוי לטפל בהתאם לרגישות החיידק לאנטיביוטיקה. טיפול באנטיביוטיקה עלול להיות כרוך בתופעות לוואי אם כי אלו אינן שכיחות. תופעות הלוואי עלולות לכלול בחילה, הקאה, פריחה בעור וגרד.

טיפול בבית בזיהום בדרכי השתן העליונות

הטיפול כולל נטילת אנטיביוטיקה למשך שבוע עד שבועיים. משך הטיפול המדויק יקבע על פי סוג האנטיביוטיקה ובהתאם למידת הסיכון לפתח סיבוכים. האנטיביוטיקה הנפוצה המשמשת לטיפול היא ממשפחת הקווינולונים. נשים הרות יטפלו באנטיביוטיקה ממשפחת הצפלוספורינים כדי לא לסכן את העובר.
השימוש באנטיביוטיקה מסוגים אלו עלול לפגום בערנות ולכן אין ליטול אותם לפני נהיגה או שימוש במכשור מורכב או מסוכן.
חשוב מאוד להרבות בשתיה כיוון שעליית חום הגוף גורמת לאיבוד נוזלים ויש חשש להתייבשות. מומלץ לקחת תרופות להורדת חום וכאב כמו אקמול. יש להימנע משימוש במשככי כאב שאינם סטרואידים (מקבוצת ה- NSAID) כגון נורופן, וולטרן, אדוויל או אביטרן מאחר שאלו עלולות לפגוע בתפקוד הכליות, בפרט בזמן דלקת פעילה.

טיפול במסגרת אשפוז בבית חולים

דלקת בדרכי השתן העליונות תטופל במסגרת אשפוז במקרים הבאים:
  • הריון.
  • לאחר גיל 60.
  • דלקת המלווה בהקאה חמורה.
  • כאב בלתי נסבל.
  • חשש להתייבשות.
  • אם לא ניתן להטיל שתן או שניתן שתן בכמויות קטנות מאוד.
  • חסימה של הכליות, למשל עקב אבנים.
  • סוכרת.
  • טיפולים כימותרפיים או הקרנות.
  • עבר של מחלות כליה.
  • עבר של זיהומים חוזרים בדרכי השתן העליונות.
  • איידס, אנמיה חרמשית או סרטן.
 

במהלך האישפוז

במועד הקבלה לאשפוז ילקחו בדיקות דם ושתן שמטרתן לבדוק את תקינות תפקוד הכליות, את רמת המלחים בדם, לאתר סימני זיהום או דם בשתן ולברר נוכחותם של חיידקים מזהמים בדם ובשתן.
בהתאם לצורך יבוצעו בדיקות נוספות לרבות אולטרה סאונד של דרכי השתן או בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי לבדוק אם קיימת חסימה בדרכי השתן והכליות (למשל על ידי אבני כליה).
בדרך כלל ינתן טיפול אנטיביוטי דרך הפה אלא אם המטופל סובל מהקאה חוזרת וממושכת או שהחיידק שנמצא דורש טיפול אנטיביוטי ייחודי הניתן דרך הוריד בלבד. כמו כן יכלול הטיפול עירוי תוך ורידי של נוזלים. מתן הנוזלים חשוב כדי למנוע התייבשות וכדי להגדיל את נפח השתן הזורם דרך הכליות.
צוות בית החולים ינטר את מצב החולה ויבדוק מדדים כמו חום הגוף, דופק ותפוקת שתן כדי לוודא כי הטיפול אכן משיג שיפור. רוב החולים מגיבים היטב לטיפול ומשתחררים מבית החולים לאחר מספר ימים.
במרבית המקרים ידרש מעקב על ידי אורולוג (רופא מומחה במחלות מערכת השתן) לאחר האשפוז כדי לוודא שמצב דרכי השתן משתפר וכי לא חלה הישנות של הזיהום.

טיפול בזיהומים חוזרים בדרכי השתן

במקרים של זיהומים חוזרים בדרכי השתן, היינו יותר משלושה אירועים בשנה, כדאי לקבל טיפול נוסף כדי למנוע נזק קבוע לדרכי השתן.

שתיה מרובה

הטיפול המונע היעיל והפשוט ביותר הוא באמצעות שתיה מרובה המגדילה את נפח השתן הזורם דרך השלפוחית והשופכה, מקטינה את ריכוז החיידקים בשלפוחית ומסייעת לשטיפת החיידקים החוצה מהשלפוחית והשופכה.
המדד הפשוט ביותר לכמות מספקת של שתיה הוא צבע השתן. השתן הראשון של הבוקר יכול להיות כהה (בצבע צהוב-כתום) אולם בהמשך היום, לאחר שתיה, צריך השתן להיות בהיר, בצבע הקרוב לשקוף עד לבן.
נשים המקיימות יחסי מין צריכות לשתות לאחר קיום היחסים על מנת להגביר את זרימת השתן ולייעל את פינוי החיידקים שחדרו לשופכה במהלך יחסי המין.

טיפול אנטיביוטי מונע

כאשר הישנות של הזיהום נגרמת עקב גירוי של השופכה לאחר קיום יחסי מין (על אף שתיה מרובה) ניתן להציע טיפול אנטיביוטי מונע. הטיפול כולל נטילה של כדור אנטיביוטיקה בודד במהלך שעתיים לאחר קיום יחסי המין. מטרת הטיפול היא להוריד את כמות החיידקים שחדרו לשופכה ולשלפוחית.
במידה שהזיהום אינו קשור לקיום יחסי מין ניתן לשקול טיפול אנטיביוטי יומיומי במינון נמוך למשך מספר שבועות. טיפול זה מאפשר תקופת מנוחה והחלמה לשלפוחית השתן ומאפשר חיזוק של מנגנוני ההגנה שלה.
רצוי שנשים המשתמשות בדיאפרגמה ובקוטל זרע כאמצעי מניעה אך סובלות מזיהומים חוזרים בדרכי השתן ישקלו שימוש באמצעי מניעה אחר (לדוגמה, גלולה למניעת הריון) שאינו מגביר את הסיכון לזיהום בדרכי השתן.

מניעה

מניעת זיהום בדרכי השתן

ישנן מספר דרכים העשויות להפחית את הסיכון ללקות בזיהום בדרכי השתן, לרבות הקפדה על אי התאפקות. מומלץ לגשת לשירותים מייד כאשר חשים צורך לתת שתן. יש להימנע מהתאפקות ארוכה.

מיץ או כדורי חמוציות

שתיית מיץ חמוציות עשויה למנוע זיהום בדרכי השתן. כאשר מדובר בזיהומים חוזרים מומלצת מניעה בעזרת נטילת כדורי חמוציות שבהן ריכוז החמוציות גבוה יותר. חמוציות אינן יעילות בזמן של דלקת, אלא רק לשם מניעה.
  • אנשים הנוטלים קומדין אינם יכולים לצרוך מיץ חמוציות.
 

מניעה וטיפול בעצירות

עצירות מגבירה את הסיכון ללקות בזיהום בדרכי השתן. כדי למנוע עצירות מומלץ להגביר את צריכת הסיבים במזון או אף ליטול תוספים המכילים סיבים תזונתיים (נחשבים למרככי צואה). חובה לשתות הרבה לאחר נטילתם. בכול מקרה, הקפדה על שתייה מרובה תסייע לשמור על בריאות תקינה.
עצירות שאינה חולפת תוך שבועיים דורשת בירור רפואי. אצל ילדים יש לפנות לבדיקה אם לאחר שבוע לא חלה הטבה.
כמו כן מומלץ להקפיד על מספר כללים:
  • לאחר יציאה יש לנגב את פי הטבעת מלפנים לאחור, בפרט אצל נשים. מומלץ להדריך בנות לפעולה זו מגיל צעיר ואף אצל תינוקת ממין נקבה יש להקפיד על ניגוב נכון.
  • שמירה על היגיינה על ידי רחצה של איברי המין לפחות פעם ביום, רצוי בעזרת סבון בעל דרגת חומציות נמוכה ככול האפשר (דרגת חומציות 3.5).
  • יש לרוקן את השלפוחית מיד לאחר קיום יחסי מין.
  • יש להימנע משטיפות תכופות או עוצמתיות של איזור הנרתיק והשופכה.

סיבוכים

סיבוכים של זיהום בדרכי השתן

מורסה (אבצס) בכליה

במקרים חמורים במיוחד של דלקת בדרכי השתן העליונות עלולים להצטבר כיסים של מוגלה בתוך רקמת הכליה. הכיסים הללו נקראים מורסות.
סימפטומים של מורסה בכליה כוללים:
  • חום ממושך (נמוך בדרך כלל).
  • ירידה במשקל.
  • דם בשתן.
  • כאב בטן או מותן.
 
לעיתים ידרש הליך ניתוחי לצורך ניקוז המורסות.

אלח דם (ספסיס)

אלח דם (ספסיס) הוא המונח הרפואי להרעלת דם. זהו סיבוך נדיר (אולם מסוכן מאוד) שיתכן בעקבות זיהום בדרכי השתן. אלח דם מתרחש כאשר חיידקים מתפשטים מהכליה המזוהמת אל זרם הדם. חיידקים המצויים בזרם הדם עלולים להגיע לכל מקום בגוף, לרבות לאברים חיוניים כמו הריאות.
סימפטומים של אלח דם כוללים:
  • לחץ דם נמוך הגורם לסחרחורת כאשר מנסים לקום לעמידה.
  • שינוי במצב הנפשי דוגמת בלבול או חוסר התמצאות.
  • שלשול.
  • ירידה בכמות השתן.
  • עור קר ומזיע.
  • חיוורון.
  • אובדן הכרה.
 
אלח דם הוא מצב חירום רפואי המצריך אישפוז מיידי, לעיתים ביחידה לטיפול נמרץ, לצורך תמיכה בתפקודי הגוף (נשימה, לחץ דם) תוך כדי מתן טיפול אנטיביוטי כנגד הזיהום.

הריון וזיהום בדרכי השתן

זיהום בדרכי השתן במהלך הריון

ההתייחסות לנוכחותם של חיידקים בשתן אצל אישה הרה מחמירה יותר בהשוואה לאישה שאינה בהריון.
במסגרת בדיקות השגרה המבוצעות בתחילת ההריון נכללות בדיקה ותרבית שתן. במידה שמתגלה חיידק בשתן יש לטפל באנטיביוטיקה גם טרם הופעת סימפטומים המעידים על זיהום בדרכי השתן (צריבה, כאבים, תכיפות). לאחר הטיפול האנטיביוטי יש לבצע תרבית חוזרת כדי לוודא את הכחדתו של החיידק מהשתן.
במהלך ההריון חלים מספר שינויים במערכת השתן:
  • עליה בגודל הכליות. בזמן הריון מתארכות הכליות בסנטימטר אחד (1 ס"מ), ככל הנראה בגלל ריבוי בכלי דם, כדי לאפשר פעילות מוגברת לטובת העובר.
  • התרחבות של המערכת המאספת. כתוצאה מהשינויים ההורמונליים בהריון דרכי השתן (היינו השופכנים והכליות) מתרחבים. התרחבות זו מאפשרת לחיידקים לנדוד בקלות רבה יותר מהשלפוחית לכליות ולגרום זיהום בדרכי השתן העליונות. זיהום זה חמור יותר מאשר זיהום בדרכי השתן התחתונות.
  • שינויים בשלפוחית השתן. הרחם הגדל מפעיל לחץ על השלפוחית ולכן נפחה קטן.
 
עקב גורמים אלו נשים הרות, בפרט בשליש השלישי להריון, נמצאות בסיכון מוגבר לפתח דלקת במערכת השתן העליונה בהשוואה לנשים שאינן בהריון.
דלקת חמורה בדרכי השתן העליונות במהלך ההריון עלולה לגרום:
  • לידת פג (לידה מוקדמת).
  • משקל לידה נמוך.
  • סכנת חיים לאם ולעובר.
 
לכן יש לטפל בכל מקרה של הופעת חיידקים בשתן באמצעות נטילת אנטיביוטיקה.
  • בכל מקרה של זיהום בדרכי השתן המלווה בחום אצל אישה בהריון יש לפנות לקבלת טיפול רפואי בבית חולים. הטיפול ינתן במסגרת אשפוז במהלכו תקבל האישה ההרה אנטיביוטיקה במתן תוך ורידי ולאחר מכן אנטיביוטיקה במתן דרך הפה במשך שבועיים לפחות.
 
תרופות אנטיביוטיות הנחשבות בטוחות לשימוש בזמן הריון כוללות אמפיצילין, אמוקסיצילין, צפוויט, צקלור וניטרופוראנטואין (רק כאשר לא ידוע על חסר באנזים G6PD).
יש להימנע מנטילת אנטיביוטיקה מסוג אופלדקס, ציפרודקס, אריטרומיצין ורספרים במהלך ההריון.

זכויות חברי מכבי

טרם נערכה זכאות לערך זה. לבירור בנוגע לזכאויות הנוגעות לערך זה, יש לפנות למוקד מכבי ללא הפסקה.
מספר הטלפון: 3555* או 1700-50-53-53.