אוסטיאופורוזיס - מידע רפואי

אוסטיאופורוזיס, דלדול העצם, היא מחלה כרונית ושקטה המתאפיינת בירידה במסה ובאיכות העצם. הסכנה הנובעת מכך, טמונה בהיווצרות שברים בעצמות, בצוואר הירך, בחוליות של עמוד השדרה, בשורש כף היד וגם בעצמות אחרות, דוגמת האגן והזרוע. השברים בעצמות גורמים לתחלואה, מוגבלויות ולאיכות חיים ירודה ואף מלווים בתמותה מוגברת.

המחלה נפוצה יותר אצל נשים לאחר גיל המעבר, נשים וגברים מבוגרים, ולעיתים גם בקרב אנשים צעירים הסובלים ממחלות מסויימות או חשופים לתרופות הפוגעות בעצם.

אוסטיאופורוזיס היא מחלת העצם השכיחה ביותר בעולם.

לפי נתוני מרשם האוסטאופורוזיס של שירותי בריאות מכבי: כל אישה שנייה וכל גבר חמישי בישראל יסבלו משבר אוסטיאופורוטי במהלך חייהם. שברים גורמים לתחלואה משמעותית, ובקרב אנשים שחוו שברים בצוואר הירך, אף קיים שיער תמותה משמעותי של עד 30% במהלך השנה הראשונה לאחר האירוע, לעומת אנשים שלא לקו בשבר צוואר הירך, ולמרות זאת רק מעטים מקבלים טיפול למניעת שברים.

העצמות: מבנה ותפקוד

העצם היא רקמה חיה לכל דבר, המתקנת את עצמה כל העת. בין תפקידי העצמות ראוי להזכיר: תמיכה בשרירי השלד והגנה על איברים פנימיים, מאגר מינרלים דוגמת סידן וזרחן, יצירת תאי דם וסיוע לשרירי השלד בתנועה.

99% מהסידן שבגוף מאוחסן בעצמות ורק 1% נמצא בדם ומשתתף בתהליכים שונים, כמו התכווצות שרירים, גדילת תאים והתחלקותם ותהליך קרישת הדם.

העצם מורכבת ממעטה חיצוני קשיח, העשוי מטווה של קולגן (סיבים גמישים וחזקים), מינרלים, כלי דם ומח העצם. מטווה זה נראה כמו כוורת דבורים עם חללים בין החלקים השונים. עצם בריאה היא מאד דחוסה והחללים בה קטנים מאד. בעצם שנפגעה על ידי אוסטיאופורוזיס החללים גדולים, דבר שמחליש את העצם וגורם לה להיות פחות גמישה. בחלק מהעצמות החלל המרכזי מכיל מח עצם אדום שבו נוצרים תאי הדם של הגוף ובעצמות אחרות חלל מח העצם הוא צהוב ומכיל שומן.

רקמת העצם מתחזקת את עצמה בעזרת תאים מסויימים שבתוכה, המכונים אוסטאוקלסטים ואוסטאובלסטים, אשר תפקידם פירוק ובניה. חומרי הגלם לתחזוקה זו, דוגמת חלבונים ומינרלים, נספגים מזרם הדם. הם כוללים סידן, זרחן, חלבונים וחומצות אמינו המהוות את אבני הבניין של החלבונים.

בגיל הילדות, העצמות גדלות ומתקנות את עצמן בקצב מהיר, אולם תהליך זה מואט ככל שמתבגרים. עצמות מסיימות את תהליך הגדילה לאורך בגילאי 16-18 שנים או ממשיכות להאיץ את הצפיפות שלהן עד לגילאי ה-20 המאוחרים.

מגיל 35 לערך, חל תהליך טבעי הדרגתי של אבדן עצם. היעדר פעילות גופנית נחשב לגורם מרכזי בתהליך אבדן העצם וכך גם מחסור תזונתי בסידן ובזרחן.

גורם נוסף לאוסטיאופורוזיס הוא ירידה בייצור הורמוני המין ובעיקר אסטרוגן. להורמוני המין תפקיד בוויסות הכמויות של המינרלים המופקדים על ידי הגוף בעצמות, ולפיכך שינויים ברמות ההורמונים המיוצרים ומופרשים לדם יכולים להשפיע על חוזק העצמות. הורמון המין הנשי אסטרוגן למשל, מספק הגנה מסוימת נגד אוסטיאופורוזיס. בתקופת גיל המעבר מתרחשת ירידה חדה ברמת האסטרוגן אשר גורמת להאצת דלדול העצם ולהיותה דקה.

אוסטיאופורוזיס אצל גברים

אוסטיאופורוזיס הינה מחלה שאינה מאובחנת כיאות אצל גברים, וכתוצאה מכך אינה מטופלת כראוי. תהליך האצת דלדול העצם אצל גברים מתחיל בגיל 70 לערך, לעומת 50 בקרב נשים. ירידה ברמת הורמון המין הגברי טסטוסטרון תגרום להאצת התהליך.

שליש משברי צוואר הירך מופיעים אצל גברים ואחוז גבוה יותר של גברים, לעומת נשים, מתים בעקבות השברים. כ-40% אחוז מהגברים השוהים במוסדות סיעודיים סובלים משברים בצוואר הירך.

גם שברים בחוליות עמוד השדרה נפוצים בקרב גברים, אולם בניגוד לנשים, יורדת שכיחותם עם עליית הגיל. באופן מפתיע, מדדי צפיפות העצם (BMD) אצל חלק גדול מהגברים שסובלים משברים הינה תקינה ואינה בטווח המעיד על אוסטיאופורוזיס. לפיכך, על מנת להעריך את הסיכון לשברים יש לאתר סיבות נוספות לתהליך דלדול העצם אצל גברים.

הסיבות המשניות לאוסטיאופורוזיס אצל גברים כוללות:

• מחלות דלקתיות
• טיפול ארוך טווח בסטרואידים הניתנים דרך הפה
• ירידה בייצור ההורמון טסטוסטרון (היפוגונאדיזם)

אין סימפטומים אופייניים לאוסטיאופורוזיס. זוהי מחלה שקטה. לרוב, שבר יהיה הסימן הראשון.

אוסטיאופורוזיס מתפתחת לאט, לאורך תקופה של שנים. לרוב שום סימן אזהרה לא יופיע לפני נפילה קלה או מעידה שתגרום לשבר בעצם. עצמות בריאות מסוגלות לשאת נפילה ממצב של עמידה, עצמות פורוטיות לא.

כאשר צפיפות העצם נמוכה, אירועים של שברים במפרק כף היד, בצוואר הירך או בחוליה של עמוד השדרה עלולים להתרחש גם בטראומה נמוכה, כמו נפילה מגובה עמידה או פחות. במצבים מסויימים, אפילו שיעול או עיטוש עלולים לגרום לשבירת צלע או להתמוטטות חלקית של חוליות עמוד השדרה.

עצם שבורה אצל אדם מבוגר עלולה להוות בעיה רצינית, כיוון שהעצם אינה מסוגלת לחדש את עצמה ביעילות. פציעה שכזו עלולה להוביל למוגבלות בתנועה, כאב ואף לנכות עד כדי חוסר יכולת לתפקד באופן עצמאי.

אובדן גובה ותנוחת הרכינה קדימה אצל אנשים מבוגרים מאוד, הינם מסימני ההיכר של אוסטיאופורוזיס.

בדרך כלל אוסטיאופורוזיס אינה גורמת לכאבים, אלא אם כן יש עצם שבורה או סדק בחוליות עמוד השדרה אשר יכול להוות גורם לכאב כרוני.

כיצד לדעת אם העצם שבורה?

ישנם סימנים נפוצים המעידים על סדק בעצם והם:

• כאב.
• נפיחות.
• עיוות בגוף.
• ירידה משמעותית בגובה.

לעיתים קשה לאבחן באיזו עצם מדובר אם היא לא זזה ממקומה.

אם העצם נשברה:

• ניתן לשמוע קול של פצפוץ או שבירה בזמן הפציעה.
• תתפתח נפיחות, חבלה ורגישות סביב האיזור הפגוע.
• תופיע תחושה של כאב כשנוגעים, מזיזים או מפעילים לחץ על האיזור הנגוע.

החל מגיל 35 מתחיל תהליך של איבוד מסת העצם, היות ששיווי המשקל בין פירוק ובנייה מחדש של העצם מופר ונוטה לכיוון פירוק. כתוצאה מכך העצם הופכת להיות דקה וחלשה יותר.

אנשים המתעמלים בצעירותם באופן קבוע, ונשארים פעילים גם בגיל המבוגר, נוטים פחות לפתח אוסטיאופורוזיס. עובדה היא שעצמות נוטות להישאר חזקות כאשר הן בשימוש שוטף.

גורמי הסיכון העיקריים לאוסטיאופורוזיס

נשים כקבוצת סיכון

נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח אוסטיאופורוזיס מאשר גברים. הסיבה נעוצה בירידת רמת ההורמון אסטרוגן לאחר גיל המעבר. הורמון זה שומר במידה רבה על בריאות העצמות.

הסיכון לפתח אוסטיאופורוזיס בנשים גדל כאשר:

• אישה נכנסת לגיל המעבר מתחת לגיל.
• אישה עוברת כריתת שחלות לפני גיל 45.
• המחזור החודשי לא מופיע במשך 6 חודשים ויותר כתוצאה מעודף פעילות גופנית, דיאטה קיצונית או הפרעת אכילה כרונית.
• נשים עם סרטן שד אשר מקבלות טיפול המדכא את רמות האסטרוגן.

גברים כקבוצת סיכון

להתפתחות המחלה יש קשר להורמון הגברי טסטוסטרון (והפיכתו לאסטרוגן ברקמת השמן), המסייע בשמירה על עצמות בריאות. גברים ממשיכים לייצר את ההורמון גם בגיל מבוגר ולכן נמצאים בסיכון נמוך יותר מנשים לפתח אוסטיאופורוזיס. גברים שאצלם רמות ההורמון נמוכות, יהיו בסיכון מוגבר ללקות במחלה. גברים עם סרטן ערמונית המקבלים טיפול הורמונלי נמצאים בסיכון לפתח אוסטאופורוזיס.

מחלות של בלוטות מייצרות הורמונים (אנדוקרינולוגיות)

הורמונים רבים הפועלים בגוף יכולים להשפיע על תהליך הפירוק והבנייה של העצם. אם אדם לוקה במחלה הקשורה לפעילות הבלוטות המייצרות הורמונים, הן מגדילות את הסיכוי של אותו אדם לפתח אוסטיאופורוזיס.

מחלות של בלוטות המייצרות הורמונים עלולות לגרום להתפתחות אוסטיאופורוזיס ביניהן:

• היפרתירואידיזם – פעילות יתר של בלוטת התירואיד
• הפרעות בבלוטות האדרנל כמו מחלת קושינג
• ירידה בהפרשה של הורמוני המין אסטרוגן אצל נשים וטסטוסטרון אצל גברים
• הפרעות בבלוטת יותרת המוח
• סוכרת

גורמי סיכון נוספים

• עישון.
• צריכה גבוהה של אלכוהול הגורמת לבריחת סידן מוגברת מהגוף, לירידה בספיגת הסידן מהמזון ולפגיעה בתאים בוני העצם.
• אורח חיים נטול פעילות גופנית.
• היסטוריה משפחתית של אוסטיאופורוזיס.
• צריכת מזונות עשירים בזרחן, כמו משקאות מוגזים, גורמת לבריחה מוגברת של סידן מהגוף.
• מחלות אנדוקרינולוגיות (תלויות הורמונים) כמו היפרתירואידיזם (פעילות יתר של בלוטת התריס), היפרפאראתירואידיזם וסוכרת.
• מחסור בסידן הנובע מתזונה דלת סידן.
• רמות נמוכות של ויטמין D (מסייע בספיגת הסידן).
• בעיות בספיגה של מינרלים המופיעות במחלות כמו קרוהן וצליאק.
• דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid arthritis).
• מסת גוף נמוכה מאוד, BMI (מדד גובה-משקל) של 19 או פחות או עצמות דקות מאוד כתוצאה מהפרעות אכילה.

תרופות המשפיעות על אבדן מסת העצם

• טיפול ארוך טווח בתרופות הניטלות בבליעה אשר מכילות קורטיקוסטרואידים (משמשות לטיפול במחלות כרוניות כמו אסתמה קשה, מחלת ריאות חסימתית כרונית ודלקת פרקים). אלו עלולות להשפיע על חוזק העצמות.
• טיפול ארוך טווח בתרופה קלקסאן (אנוקספארין) המיועדת למניעה של היווצרות קרישי דם.
• טיפול במשתנים מקבוצת Loop diuretics כמו פוסיד (פורוסמיד) אשר מגבירים את הפרשת הסידן על ידי הכליה.
• גלולות למניעת הריון. הדעות חלוקות לגבי השפעת השימוש בגלולות אשר מכילות אסטרוגן ופרוגסטרון על אוסטיאופורוזיס. בעוד שבעבר סברו שלגלולות יש דווקא יתרון במניעת אוסטיאופורוזיס הרי כיום חלק מהמחקרים מצביעים על כך שהגלולות המשולבות עלולות לגרום למחלה. מחקרים אלו טוענים שבגיל שבו עדיין נבנית העצם (עד גיל 30) הן עלולות לעכב את ספיגת המינרלים בה ובגיל מבוגר יותר תהליך הפירוק והבנייה אינו יעיל דיו. היות שהדעות בקהילה הרפואית חלוקות, הרי ההמלצה לנוטלות גלולות משולבות היא להקפיד על צריכה של סידן וויטמין D בתזונה הרגילה, או באמצעות נטילת תוספי תזונה.
• תרופות אנטי אפילפטיות מגבירות את הסיכון לאבדן מסת העצם.
• תרופות מקבוצת מעכבי משאבת פרוטונים (PPI) אשר ניתנות כטיפול במחלות מסוג ריפלוקס עלולות להאיץ את אבדן מסת העצם ולהעלות סיכון לשברים בצוואר הירך.

שיטת DXA

בדיקה זו למדידת צפיפות העצם מאפשרת לאבחן אוסטיאופורוזיס ולאתר אנשים הנמצאים בסיכון לפתח שברים. הבדיקה מהירה, קלה וכורכה בחשיפה מזערית לקרינה. בעזרתה ניתן למדוד את כמות הסידן בעצמות בשעה שצילום הרנטגן הרגיל מסוגל לזהות סדקים וששברים בחוליות ולאבחן אוסטיאופורוזיס רק בשלבים מאוחרים של המחלה, כאשר כשליש ממסת העצם כבר נעלמה.

רמת הדיוק של הבדיקה יורדת אצל אנשים עם מבנה שלד לא תקין, אנשים שעברו ניתוחים בעמוד השדרה ובמצבים של אוסטיאוארתריתיס (ניוון מתקדם של הסחוס המרפד את המפרקים).

כיצד מתבצעת הבדיקה?

בהשוואה למכשיר רנטגן רגיל, במכשיר זה נעשה שימוש בכמות מועטה בלבד של קרינה העוברת דרך הגוף. קרני ה-x שהמכשיר פולט מופרדות לאלומות אור בעוצמות שונות אשר מאפשרות לו לגלות את הצפיפות של העצם בנפרד מזו של הרקמה הרכה.

אין צורך בהכנה לבדיקה. הבדיקה אינה כרוכה בכאב וניתן ללכת הביתה מיד בסיומה.

הבדיקה מתבצעת אגב שכיבה על הגב במשך כ-10 דקות (משך זמן הבדיקה תלוי באיבר הנבדק ובמכשיר הבדיקה שבו משתמשים). בדרך כלל נסרקות החוליות התחתונות של עמוד השדרה והאגן. לעיתים מודדים גם את צפיפות העצם באמה. המידע המתקבל במכשיר נשלח לעיבוד ממוחשב שנותן תוצאה המכונה T- score.

תוצאות הבדיקה

שיטת DXA מודדת את צפיפות העצם בשטח שנבדק ומשווה את התוצאה המתקבלת (ביחידות של גרם לסנטימטר מעוקב) לממוצע צפיפות העצם כשהיא בשיאה, כלומר בגיל צעיר.

ההפרש בין צפיפות העצם של נבדק מסוים לבין צפיפות העצם הממוצעת בגיל צעיר מתקבל כערך מספרי המכונה T- score. הערך הזה מעיד על מידת הסטייה מהמצב הרצוי (מדובר במספר סטיות התקן).

• תוצאה שבין 0 ל-1 מצביעה על מצב תקין
• תוצאה שבין 1 ל-2.5 מעידה על אוסטיאופניה, מצב של צפיפות עצם נמוכה ושלב מקדים לאוסטיאופורוזיס במידה שלא מטופל
• תוצאה שמתחת ל- 2.5 מעידה על אוסטיאופורוזיס

אין צורך להיכנס ללחץ במידה שיש אבחון של צפיפות עצם נמוכה. למרות שתוצאה של בדיקת צפיפות עצם מהווה תמרור אזהרה, עדיין אין פרושו שאדם נמצא בסיכון גבוה לפתח שברים. למרות זאת, מומלץ לפנות לרופא המטפל בכדי לבחון דרכים לשפר את צפיפות העצם.

דרך נוספת לשיקוף התוצאות המנבאות את הסיכון להתפתחות שברים, היא השוואת התוצאה המתקבלת של צפיפות העצם לממוצע צפיפות העצם באוכלוסיה דומה לנבדק, מבחינת הגיל והמין.

תוצאה זו מכונה Z- score.

זכאות לבדיקה בישראל

זכאות לבדיקת צפיפות עצם בישראל ניתנת במקרים הבאים:

• נשים מעל גיל 60
• נשים בגיל המעבר או מעל גיל 50 אשר מתקיים לגביהן אחד מהתנאים הבאים:
  • שבר אוסטיאופורוטי קיים
  • שבר אוסטיאופורוטי של בן משפחה קרוב
• BMI נמוך מ- 19
• נשים המטופלות בתרופה לאוסטיאופורוזיס מקבוצת הביספוספונטים (דוגמת פוסאלאן, אלנדרונט) או מקבוצת SERM (למשל אוויסטה) על פי קריטריונים הנקבעים בסל הבריאות. הבדיקות מתבצעות אחת לשנתיים.
• נשים או גברים הלוקים במחלה המגבירה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס, או אנשים המטופלים בגלוקוקורטיקואידים (דוגמת קורטיזון והידרוקורטיזון המשמשים לטיפול במצבי דלקת) לתקופה של 3 חודשים ומעלה. הבדיקה מתבצעת ללא מגבלת גיל.

מחשבון FRAX להערכת הסיכון לשברים

מחשבון זה מבוסס על אלגוריתם אשר מנבא את הסיכון לשברים בהתאם למספר גורמי סיכון. המשתנים אשר נלקחים בחשבון ב-FRAX הם: גיל, מין, גובה ומשקל, שבר קודם, היסטוריה של שבר ירך לאחד ההורים, שימוש כרוני בסטרואידים, עישון שימוש מופרז באלכוהול, והימצאות מצבים רפואיים אשר גומרים לפגיעה באיכות העצם.

המחשבון נותן הערכה של הסיכון לשבר אוסטאופורוטי משמעותי ולשבר ביר בפרט ל 10 השנים הקרובות. ניתן להיעזר בו ע"מ לקבל החלטה על הצורך במתן טיפול גם כאש צפיפות העצם תקינה או מעט ירודה.

בדיקות דם

בדיקות הדם נערכות על מנת לוודא רמות תקינות של סידן ויטמין D ולעיתים גם כדי לשלול סיבות משניות לאוסטיאופורוזיס. הבדיקות המבוצעות כוללות ספירת דם, בדיקת רמות סידן וקריאטינין (תוצר פסולת המופרש דרך השתן ומשמש להערכת תפקוד הכליה) בדם, בדיקת תפקודי כבד ואיסוף סידן במשך 24 שעות.

בדיקת מדדי שחלוף עצם: בדיקת דם פרטית (אינה בסל) המתבצעת במספר בתי חולים בישראל. בדיקות אלה מסייעות בהערכה של מידת פירוק ובנית העצם במצב בסיסי או בתגובה למתן טיפול.

שברים אוסטאופורוטים הינם גורמים לתחלואה, נכות, ואף תמותה. ניתן להפחית באופן משמעותי את הסיכון לשברים ולהאט את הדרדרות המחלה בעזרת טיפל תרופתי.

הטיפול כולל טיפול תרופתי, שינויים בורח חיים לרבות פעילות גופנית המותאמת תזונה מתאימה ותוספי תזונה לפי הצורך.

מטרות הטיפול באוסטיאופורוזיס כוללות:

• מניעת שברים בעצמות.
• האטה או עצירה של תהליך אבדן העצם.
• שמירה על רמה תפקודית גבוהה ואיכות חיים טובה.

למרות שאבחנה של אוסטיאופורוזיס מבוססת על תוצאות של בדיקת צפיפות עצם, ההחלטה לגבי הטיפול תלויה במספר גורמי סיכון ובכלל זה הסיכון לשברים.

אדם שאובחן כלוקה באוסטיאופורוזיס עקב אירוע קודם של שבר בעצמות צריך לקבל טיפול על מנת לנסות להפחית את הסיכון לשברים נוספים ללא תלות בתוצאות בדיקת צפיפות העצם.

קיימת חשיבות גדולה בשמירה על צריכה נאותה של סידן ורמה תקינה של וויטמין D בגוף המתאפשרת על ידי הקפדה על תזונה מתאימה ונטילה של תוספי מזון במידת הצורך.

טיפולים תרופתיים

ביספוספונאט

ביספוספונאטים הן תרופות המעכבות את התאים שאחראים על פירוק העצם. הן מפחיתות את הסיכוי לשברים בחוליות עמוד השדרה ובצוואר הירך באופן משמעותי. זה הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר למניעה ולטיפול באוסטיאופורוזיס בנשים בגיל המעבר ולאחריו. התרופות הנפוצות הן פוסאלאן, פוסאבנס בנטילה שבועית, (שמות נוספים מאקסיבון ואלנדרונאט), ואקטונל או ריבון בנטילה חודשית (ריסדרונאט).

התרופות הללו ניתנות לשם מניעה וכטיפול בנשים ובגברים הסובלים מאוסטיאופורוזיס כתוצאה מנטילת תרופות המכילות סטרואידים.

יש לקחת את התרופה בבוקר, 30 דקות לפני ארוחת הבוקר (ארוחה או משקה כלשהם) עם כוס מי ברז. במהלך 30 דקות אלו אין ליטול תרופות נוספות ויש להשאר במצב של עמידה או ישיבה עד לארוחה. הנחיות אלו נועדו למנוע מצב של גירוי לוושט העלול לגרום במקרים מסויימים (בשכיחות נמוכה מאוד) להתפתחות של סרטן הוושט.

תופעות הלוואי של התרופה אינן שכיחות וכוללות כאבי בטן, בחילה, גזים, עצירות, שלשולים וריפלוקס (זרימה חוזרת של חומצה מהקיבה). נמק עצם של הלסת היא תופעת לוואי נדירה מאוד הקשורה לשימוש בביספוספונטים (תדירה יותר במתן מינונים גבוהים הניתנים בעירוי לטיפול בסרטן ולא לאוסטיאופורוזיס). מומלץ לאדם שסובל מבעיות בשיניים לגשת לבדיקה לפני התחלת הטיפול בביספוספונטים.

תרופות מסוג מודולטור סלקטיבי לרצפטור (קולטן) לאסטרוגן (SERMs)

לתרופות אלו השפעה דומה לזו של ההורמון אסטרוגן בשמירה על צפיפות העצם ובהפחתת הסיכון לשברים, במיוחד לאורך עמוד השדרה. התרופות מחקות את השפעת האסטרוגן על צפיפות העצם אך אינן פועלות על רקמות אחרות כמו רקמת השד והרחם.

אוויסטה (ראלוקסיפן) היא תרופה הניתנת לשם מניעה וכטיפול באוסטיאופורוזיס אצל נשים לאחר גיל המעבר. התרופה מחקה את פעולת האסטרוגן על העצם ובכך מגבירה את צפיפותה ומפחיתה את הסיכון לשברים בעמוד השדרה, אך לא לשברים אחרים, כולל בצוואר הירך. היא ניטלת בבליעה מדי יום.

התרופה ניתנת גם לשם מניעה של סרטן השד. היא אינה ניתנת כטיפול בתסמיני גיל המעבר היות שהיא עצמה גורמת להופעת גלי חום. נטילת אוויסטה כוללת סיכון נמוך להיווצרות קרישי דם דוגמת פקקת ורידים עמוקה ברגלים או בריאות.

אנלוג של הורמון פאראתירואיד

הורמון הפאראתירואיד מיוצר בגופנו ותפקידו לווסת את כמות הסידן בעצם. התרופה פורטאו (טריפרתייד) מיועדת לטיפול בנשים לאחר גיל המעבר אשר לקו באוסטיאופורוזיס קשה והן נמצאות בסיכון מוגבר לשברים בעצמות. התרופה מגבירה את פעילות התאים בוני העצם, האוסטיאובלסטים, ומסייעת בהקטנת הסיכון לשברים.

היא ניתנת בזריקה תת עורית אחת ליום, במשך כשנתיים. ניתן להזריק את התרופה באופן עצמי. בתום התקופה ממשיכים בטיפול באוסטיאופורוזיס. תופעות הלוואי של התרופה כוללים בחילה, סחרחורות והתכווצויות בשרירי הרגליים.

דנוסומב

דנוסומב, או בשמה המסחרי פרוליה, הינה נוגדן ל RANKL- המעכב את התפתחותם של תאי האוסטאוקלסטים. לכן תרופה זו מעכבת פירוק עצם באופן יעיל ומפחיתה את הסיכון לשברים.

פרוליה ניתנת בזריקה תת עורית ע"י אחות פעמיים בשנה, לרוב אין תופעות לוואי כלל, אבל לעיתים אודם או אי נוחות באזור ההזרקה יכול להופיע. נמק עצם של הלסת היא תופעת לוואי נדירה מאוד הקשורה לשימוש בפרוליה (תדירה יותר במתן מינונים גבוהים הניתנים לטיפול בסרטן ולא לאוסטיאופורוזיס). מומלץ לאדם שסובל מבעיות בשיניים לגשת לבדיקה לפני התחלת הטיפול.

ירידה ברמת הסידן בדם הינה תופעת לוא ידי נדירה וחשוב לוואי שאין חסרים בסידן וויטמין D לפני מתן הטיפול. לפרוליה אין השפעה שאריתית וחשוב להקפיד על מתן כל 6 חודשים ללא דחייה. הפסקת הטיפול מלווה בעליה מחודשת בסיכון לשברים.

רומוסוזומב

רומוסוזומב (אבניטי) הינה תרופה חדשה אשר קבלה אישור FDA ממש לאחרונה וצפויה להגיע לישראל בקרוב. זהו נוגדן לסקלרוסטין, הניתן בהזרקה תת עורי פעם בחודש במשך שנה. תרופה זו מעודד בניית עצם מצד אחד ומעכבת פירוק עצם מצד שני כך שהיא צפוי הלבנות מסת עצם באופן יעיל ומהיר וכך לסייע במניעת שברים. השפעת התרופה חולפת עם הפסקת ודרוש טיפול נוסף למניעת שברים לאחריה. במחקר שהשווה

בין מתן רומוזוסומב לבין מתן אלנדונט (פוסלן) נצפה שיעור מוגבר של אירועי לב ושבץ מוחי, ממצה זה לא נצפה במחקרים הנוספים שבדקו את יעילות ובטיחות התרופה כך שסיבה לממצא אינה ברורה ועדיין מחקרת. כאמור ה FDA אישר את התרופה אך התרופה אינה מומלצת למטופלים עם גורמי סיכון קרדיו-וסקולרים.

תרופות מסוג זה אשר מכילות את ההורמון אסטרוגן, פועלות לשמירה על צפיפות העצם ויכולת להפחית את הסיכון לשברים בזמן הטיפול בהן. השימוש העיקרי של תחליפי הורמונים הוא וניתנות לחלק מהנשים כטיפול בתופעות גיל המעבר.

התרופות אינן מהוות את הקו הראשון למניעה של אוסטיאופורוזיס וכיום כמעט ואינן נמצאות בשימוש. השימוש בהן מוגבל לרוב ל 5 שנים. הסיבה לכך נובעת מתופעות הלוואי שלהן הכוללות הגדלת הסיכון ללקות בשבץ, מחלות לב, סרטן רירית הרחם וסרטן השד.

פעולות כירורגיות

לא קיימים כיום ניתוחים לטיפול באוסטיאופורוזיס. למרות זאת, קיים נוהל המכונה ורטברופלסטי (Vertebroplasty) אשר משמש לטיפול בשברים בעמוד השדרה הנגרמים עקב אוסטיאופורוזיס וגורמים לכאב לא נשלט או מתמשך. התהליך מתבצע על ידי הזרקת דבק המתקשה במהירות לאיזור שיש בו סדקים או שברים.

טיפול נוסף המכונה קיפופלסטי (kyphoplasty) מערב החדרת בלון לחוליה השבורה במטרה להרחיב את האזור וזאת כדי לאפשר הזרקת הדבק שמשקם את החוליה ומפחית מהכאב הקיים.

הטיפול באוסטיאופורוזיס אצל גברים

הטיפולים בנשים וגברים דומים למעט הטיפולים ההורמונליים HRT SERM שיחודיים לנשים

טיפול בטסטוסטרון

אין מחקרים רבים על תוצאות מתן טסטוסטרון לגברים עם אוסטיאופורוזיס. מחקר מסוים הראה שמתן ההורמון הביא לעליה גדולה בצפיפות העצם בעמוד השדרה אצל גברים עם ירידה בייצור העצמי של טסטוסטרון (היפוגונאדיזם).

הדעות חלוקות לגבי יעילות הטיפול בגברים בעלי ייצור תקין של ההורמון, היות שבמחקרים התקבלו תוצאות הפוכות. הסכנות במתן טסטוסטרון כוללות הגדלה שפירה (לא סרטנית) של הערמונית (פרוסטטה), סיכון מוגבר לסרטן הערמונית, דום נשימה ופוליציתמיה (עלייה בריכוז ההמוגלובין בדם).

טיפולים לא תרופתיים באוסטיאופורוזיס

צריכה נאותה של סידן וויטמין D

צריכת מזונות העשירים בסידן ובויטמין D יעילה בהפחתת הסיכון לשברים אצל נשים וגברים מבוגרים. תפריט עשיר בסידן, בעיקר בגיל הצעיר (מתחת לגיל 25), חשוב להפחתת הסיכון בעיקר אצל נשים. עד גיל 25 תהליך בניית העצם נמצא בשיאו ולאחריו יש איזון בין בניית העצם לפירוקה. עבור אנשים בריאים מעל גיל 25, ההמלצה היא לצרוך 800 מיליגרם סידן ביום. אנשים החולים באוסטיאופורוזיס צריכים לצרוך 1000-1200 מיליגרם סידן ביום.

מזונות עשירים בסידן כוללים:

• טחינה
• דגים, כולל סרדינים וברבוניות הנאכלים עם העצמות
• גבינות צהובות ולבנות
• חלב ומוצרי חלב כמו יוגורט
• בשר
• שקדים ואגוזים
• מוצרי סויה
• ירקות כגון ברוקולי, תרד, ארוגולה, פטרוזיליה, לפת
• מים מינרלים

אדם שלא מקבל את הכמות הנדרשת של סידן מהמזון, יכול להשתמש בתוספי תזונה המכילים מלחי סידן. תוספי הסידן נחלקים למספר סוגים וכולם מספקים סידן זמין לגוף. התכשירים העקרים הם:

• סידן קרבונט. יש לקחת עם או אחרי האוכל, כיוון שזמינות מלח זה לגוף תלויה בחומציות הקיבה.
• סידן ציטראט. ניתן לקחת בין הארוחות היות שפירוקו אינו תלוי בחומציות הקיבה.

לחלק מתוספי התזונה מוסיפים ויטמין D, מגנזיום ומינרלים נוספים. המגנזיום הוא מינרל שמסייע בספיגת הסידן. תוסף תזונה שאינו מכיל מגנזיום עלול לגרום לעצירות.

אין ליטול תוספי סידן יחד עם מוצרי חלב או עם תוספי מזון המכילים ברזל.

מומלץ לחלק את מנת הסידן היומית למספר מנות, כאשר כל מנה מכילה לא יותר מ 500 מיליגרם של מלח סידן.

ויטמין D

ויטמין D מסייע בספיגת הסידן בגופנו. הגוף יודע לייצר בעצמו את הויטמין בעת חשיפה לשמש וזו הסיבה שהוא מכונה גם "ויטמין השמש". החשיפה לקרניים האולטרא-סגולות (UV) מהווה שלב ראשון בהפיכת ויטמין D בלתי פעיל להורמון בעל פעילות והשפעה על מערכות גוף רבות.

אנשים המכסים את גופם (מסיבות שונות), אנשים שאינם נחשפים מספיק זמן לשמש במשך היום ואנשים המורחים קרם הגנה מעל 8 SPF אינם מקבלים מספיק ויטמין D ומכאן החוסר בויטמין זה בקרב אנשים רבים באוכלוסיה.

ניתן לקבל ויטמין D גם דרך המזון שאנו אוכלים. מזונות העשירים בויטמין D כוללים:

• חלמון ביצה
• חמאה, גבינות, חלב
• דגים שמנים דוגמת סלמון, טונה ומקרל
• כבד בקר
• שמן דגים
• מזונות המועשרים בויטמין D כדגני בוקר וחלב

התזונה השוטפת מספקת בדרך כלל מעט מידי יחידות של ויטמין D, עד 100 יחידות בינלאומיות ליום. הרמה המינימלית המומלצת למבוגרים (RDA) עומדת על 200 יחידות ליום שהן 5 מיקרוגרם. הרמה המומלצת עומדת על לפחות 400 יחידות ליום שהן 10 מיקרוגרם. במקרים רבים מומלץ ליטול השלמות של הוויטמין באמצעות תוספי תזונה המכילים ויטמין D3

יש ליטול את תוסף התזונה יחד עם האוכל.

כאשר נוטלים תוסף תזונה שמקורו בכבד דגים, קיים חשש לרמות גבוהות של ויטמין A הנחשבות רעילות לגוף.

קבוצות המועדות לחוסר בוויטמין D:

• תינוקות. על פי הוראות משרד הבריאות התינוקות בישראל מקבלים טיפות של ויטמין D.
• מבוגרים וקשישים. החל מגיל 50 מתרחשת ירידה בייצור ויטמין D על ידי העור.
• אנשים הממעטים להיחשף לשמש או שמכסים את גופם מטעמי דת או תרבות.
• אנשים בעלי השמנת יתר ובעלי יחס גובה-משקל (BMI) הגבוה מ- 30. הרמה הנמוכה של הויטמין אצלם נובעת כתוצאה מאחסון הויטמין ברקמת השומן.

מידת הספיגה של הסידן מהמזון תלויה ברמת הויטמין בגוף. כאשר רמת הויטמין נמוכה, גם אם קיימת אספקת סידן גבוהה, קיים חשש להפרשת הסידן בשתן ולהיווצרות אבנים בכליות.

פעילות גופנית

אדם שאובחן באוסטיאופורוזיס צריך להיוועץ ברופא המטפל או ברופא מומחה לפני התחלת הפעילות הגופנית בכדי לוודא שזוהי הפעילות המתאימה ביותר עבורו.

• פעילות נושאת משקל אשר בה הרגליים תומכות במשקל. פעילות בעומס גבוה, ריצה, דילוג, ריקוד וקפיצות במקום הם דרכים טובות לחזק את השרירים, הרצועות והמפרקים. בעת הפעילות יש לנעול נעלים המעניקות תמיכה לקרסול. אנשים מעל גיל 60 יכולים לבצע תרגילים בעומס נמוך יותר כמו משחק טניס, הליכה נמרצת או שיעורי התעמלות אירובים. שחייה ורכיבה על אופניים אינם נחשבים לפעילות מתאימה
• באימוני תנגודת משתמשים בכוח השרירים לצורך הגברת חוזק עצם. מדובר בהרמת משקולות, שכיבות שמיכה ותרגילים בהם עושים שימוש ברצועות גומי
• פעילות מאזנת כמו טאי צ'י ויוגה

לתורשה תפקיד חשוב בקביעת פוטנציאל הגדילה והחוזק של עצמות עמוד השדרה. יחד עם זאת, גם כאשר התורשה אינה מטיבה עימנו, ניתן לשמור על בריאות העצם ולמנוע אוסטיאופורוזיס באמצעות הרפואה המונעת.

כדאי להתחיל את המניעה של אוסטיאופורוזיס כבר בגיל הילדות. חשוב להקפיד על כך שילדים ובני נוער יקבלו תזונה עשירה בסידן ובוויטמין D ויבצעו פעילות גופנית באופן סדיר, על מנת לסייע בבניית מסת עצם מירבית.

לשמירה על בריאות העצם ומניעת אוסטיאופורוזיס מומלץ:

• תזונה מתאימה מאוזנת הכוללת תפריט עשיר בסידן ובויטמין D ומנגד הפחתת הצריכה של מזונות עשירים בפוספאט, דוגמת קולה או ממתקים, המונעים את ספיגת הסידן.
• תפריט עשיר מדי בחלבונים כמו בשר וגבינות ועודף מלח (צריכה מקסימלית ליום היא 6 גרם) גורמים לבריחת סידן מהגוף.
• פעילות גופנית סדירה ותרגילים מיוחדים לשמירה על חוזק העצמות.
• הקפדה על אורח חיים בריא הכולל הימנעות מעישון ומצריכת אלכוהול מופרזת. לאורח החיים יש השפעה ניכרת על בריאות העצמות והקצב שבו הן מתקנות ומחדשות את עצמן. אורח חיים בריא הוא הדרך הטובה ביותר לדחות את מועד תחילת המחלה ולהאט את הקצב שבו העצמות הופכות לשבירות.
• בבוא הזמן עריכת בדיקות לצפיפות העצם ונטילת תרופות במידת הצורך.
• התאמת הבית בו חי חולה באוסטיאופורוזיס למניעת נפילות.

הגידו כן לשמש - אבל במידה

השמש מעודדת ייצור של ויטמין D המסייע בספיגת הסידן לגוף. בסופו של יום מדובר בתהליך העוזר לחיזוק השיניים והעצמות, ולכן מונע אוסטיאופורוזיס.

עישון

עישון מגביר סיכון לאוסטיאופורוזיס.

אלכוהול

שתיית אלכוהול בכמות שאינה מתונה מגבירה את בריחת הסידן דרך הכליות, מפחיתה את ספיגת הסידן שאנו מקבלים מהמזון ופוגעת בתפקוד התאים בוני העצם, האוסטיאובלסטים.

פעילות גופנית

פעילות גופנית המתבצעת באופן סדיר הכרחית לשמירה על חוזק העצמות. חשוב להתעמל לפחות 3-4 פעמים בשבוע במשך 30 דקות לפחות בכל אימון. סוגי הפעילות החשובים לשיפור מדדי צפיפות העצם ולמניעה של אוסטיאופורוזיס כוללים תרגילים המתמקדים בפעילות נושאת משקל ובאימוני תנגודת.

אדם שאובחן באוסטיאופורוזיס צריך להיוועץ ברופא המטפל או ברופא מומחה לפני התחלת הפעילות הגופנית בכדי לוודא שזוהי הפעילות המתאימה ביותר עבורו.

• פעילות נושאת משקל אשר בה הרגליים תומכות במשקל. פעילות בעומס גבוה, ריצה, דילוג, ריקוד וקפיצות במקום הם דרכים טובות לחזק את השרירים, הרצועות והמפרקים. בעת הפעילות יש לנעול נעלים המעניקות תמיכה לקרסול. אנשים מעל גיל 60 יכולים לבצע תרגילים בעומס נמוך יותר כמו משחק טניס, הליכה נמרצת או שיעורי התעמלות אירובים. שחייה ורכיבה על אופניים אינם נחשבים לפעילות מתאימה.
• באימוני תנגודת משתמשים בכוח השרירים לצורך הגברת חוזק עצם. מדובר בהרמת משקולות, שכיבות שמיכה ותרגילים בהם עושים שימוש ברצועות גומי.
• פעילות מאזנת כמו טאי צ'י ויוגה.

מניעת נפילות בסביבת המגורים

מומלץ לאתר מפגעים בסביבת המגורים של החולה באוסטיאופורוזיס כדי להפחית את גורמי הסיכון העלולים לגרום לנפילות ולמעידות. למשל כבלים משוחררים או שטיחונים בחדרים.

בנוסף:

• יש לוודא קיומם של שטיחים למניעת החלקה באמבטיה
• יש לעבור בדיקות שמיעה וראייה באופן תדיר
• יש להימנע ככול האפשר משימוש בתרופות הגורמות לישנוניות.
• יש להקפיד על נעילת נעלים מתאימות, הן מבחינת החזקת הרגל והן מבחינת סוליה מונעת החלקה

אוסטיאופורוזיס עלולה לגרום להנמכה, עוותים וכאבים כתוצאה מחוליות שבורות בעמוד השדרה.

שברים אוסטאופורוטים הם סיבה לנכויות, אובדן תפקוד וירידה משמעותית באיכות החיים.

לאחר שבר בעצם צוואר הירך תידרש לעיתים החלפתה. הניתוח עלול להשאיר את המטופל נטול יכולת ללכת באופן עצמאי. הירידה בתנועתיות היא סיבה נפוצה למעברם של אנשים למוסדות סיעודיים.

לאחר שבר ראשון הסיכון לשברים נוספים עולה באופן משמעותי וחשוב לקבל טיפול מניעתי.