אוטם שריר הלב, התקף לב - מידע רפואי

תוכנית הטיפול תלויה בסוג האירוע הלבבי. לדוגמא, באוטם הכולל עלייה של מקטע ST המכונה STEMI קיימות שתי אפשרויות טיפוליות:

 

באוטם שאינו כולל עלייה של מקטע NSTEMI) ST) או בתעוקת חזה ינתן בדרך כלל טיפול תרופתי. רק במידה שאין שיפור בסימפטומים יבוצע צנתור טיפולי.

אוטם הכולל עלייה של מקטע ST הוא הסוג החמור ביותר של התקף לב ולכן יש חשיבות לטיפול מהיר. ברגע שבוצעה אבחנה יש לקבל החלטה מיידית לגבי אופי הטיפול.

מחקרים מראים שהטיפול היעיל ביותר במקרה של STEMI הוא צנתור טיפולי. מדינת ישראל היא אחת המדינות המובילות מבחינת זמינות הצנתורים. נכון ל-2018, מדי שנה מבוצעים כ-50 אלף צנתורים, כמחציתם צנתורים טיפוליים. מעל 70% מהחולים המגיעים למחלקות הקרדיולוגיות בעקבות אירוע לבבי עוברים צנתור.

מומלץ לבצע צנתור בתוך 90 דקות מהגעת החולה לבית החולים. על פי איגוד הקרדיולוגים בישראל הממוצע בישראל עומד על כשעה.

טיפול תרופתי ניתן כאשר לא קיימים תנאים מתאימים לניתוח או כאשר יש סברה שייקח מעל 90 דקות להכין את המטופל והצוות הרפואי לצנתור. הסיבה לכך היא שמסוכן להשתהות במתן טיפול רפואי מעל פרק זמן זה.

במהלך צנתור טיפולי מוחדרת צינורית ארוכה ודקה לעורק גדול במפשעה או בזרוע, אשר בהנחיית רנטגן מגיעה עד לעורקים הכליליים בלב. בקצה הצינורית ישנו בלון קטן אותו מנפח הקרדיולוג בנקודה הצרה ביותר של העורק וכך גורם להרחבתו. תומכון (stent) מוחדר לעורק ושומר עליו פתוח גם לאחר סיום הפעולה.

כאשר מספר גדול של עורקים כליליים חסומים לא ניתן לבצע צנתור טיפולי. במצב זה מבוצע ניתוח חלופי המוכר בכינוי 'ניתוח מעקפים'. במהלך ניתוח מעקפים נלקח כלי דם מחלק אחר בגוף, לרוב מהיד או מהרגל, המשמש כחלופה לעורק הכלילי החסום. המנתח מחבר את כלי הדם החלופי ויוצר מעקף לכלי הדם החסום.

הטיפול התרופתי כולל הזרקה של מספר תרופות שמטרתן להמיס את קריש הדם שנוצר. התרופות הורסות חומר הנקרא פיברין שהוא חלבון המשתתף ביצירת קרישי דם בתגובה לדימום. תרופות בהן משתמשים לטיפול בעת התקף לב כוללות סטרפטוקינז (streptokinase) וטי.פי.איי (TPA, Tissue Plasminogen Activator).

בנוסף על טיפול זה נהוג לתת גם אספירין, תרופה נוספת נגד טסיות (כדגמת פלביקס, ברילינטה או אפינט) ותרופה למניעה היווצרות של קרישי דם נוספים (כדוגמת הפרין או קלקסן).

מורפין הוא משכך כאבים שניתן לשם הקלה על הכאבים בחזה ולהפחתת תחושת הלחץ והחרדה.

במקרים של אוטם שלא כולל עליית מקטע ST ותעוקת חזה, אפשרויות הטיפול הן צנתור טיפולי או טיפול תרופתי להמסת קריש הדם ולדילול הדם.

במסגרת הטיפול התרופתי נהוג לתת אספירין, תרופה נוספת נגד טסיות (כדגמת פלביקס, ברילינטה או אפינט) ותרופה למניעה היווצרות של קרישי דם נוספים (כדוגמת הפרין או קלקסן).

תרופה נוגדת טסיות נטספת  (glycoprotein IIb/IIIa inhibitors) ניתנת במצבים שקיים חשש לאירוע לבבי נוסף. התרופה אינה מפרקת קרישי דם אלא מונעת מקרישי דם נוספים להיווצר. בצורה זו היא מונעת את החמרת הסימפטומים.

כתלות בחומרת הסימפטומים, התגובה לטיפול והמצב הבריאותי הכללי ניתן לשקול האם יש מקום להתערבות ניתוחית בהמשך.