אנורקסיה נרבוזה - מידע רפואי

מה שכיחות התופעה?

אנורקסיה היא הגורם העיקרי למוות על רקע הפרעה נפשית, אף שלא מדובר בתופעה שכיחה.

קשה להעריך את מספר החולים במחלה בצורה מדויקת מאחר שלא כולם פונים לטיפול. אנורקסיה מתפתחת בדרך כלל סביב גיל 14-15 אך ידועים מקרים גם בגילאים צעירים יותר. מרבית המקרים מאובחנים בקרב נערות ונשים (ההערכה היא כי 1 מכל 200 נשים תלקה באנורקסיה).

מומחים מעריכים כי שכיחות האנורקסיה בישראל נעה בין 0.3% ל- 0.5% מכלל אוכלוסיית הנערות והנשים. מחקרים מלמדים כי למעלה מ – 90% ממקרי האנורקסיה היו בקרב נערות מתבגרות ונשים עד גיל 40, כששיעור החולות הגבוה ביותר נמצא בקרב נערות בנות 14.

אף שמקובל לחשוב שהפרעות אכילה הן נחלתן של נשים, 1 מכל 2,000 נערים וגברים עלול ללקות אף הוא באנורקסיה. בשנים האחרונות חלה עליה במספר הנערים הלוקים במחלה וכיום מעריכים כי 10% מהחולים הם זכרים.

הגורם למחלה אינו ידוע אך ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים נפשיים, סביבתיים וביולוגיים.

אנורקסיה שאינה מטופלת עלולה להחמיר ולגרום לסיבוכים שונים עקב חוסר איזון הורמונלי, חוסרים תזונתיים ובעיות הקשורות לבריאות הנפשית. כמו כן יתכנו סיבוכים ארוכי טווח לרבות אוסטאופורוזיס, מחלת כליות ומחלת לב.

סיכויי ההחלמה

אנשים הלוקים באנורקסיה מסרבים להכיר במצבם. זהו הקושי העיקרי בטיפול במחלה. אנורקטיים רבים מסרבים להבין ולהודות כי יש להם בעיה.

לאחר שהסובל מאנורקסיה משתכנע לקבל טיפול יחלפו בממוצע 5 עד 6 שנים עד להחלמה מלאה. הישנות של המצב ונסיגה הן שכיחות.

הטיפול כולל בדרך כלל טיפול הכרתי-התנהגותי וטיפול תזונתי תומך שמטרתו להבטיח עליה נאותה במשקל.

20-30% מהאנורקטיים אינם מגיבים לטיפול. כ-5% ימותו עקב תת תזונה.

הסימפטום העיקרי הוא ירידה מכוונת במשקל באמצעות הגבלת צריכת המזון, גרימת הקאה ופעילות גופנית מאומצת.

אנשים הלוקים באנורקסיה רוצים שמשקלם יהיה נמוך ככל האפשר, הרבה מתחת לממוצע לגילם ולגובהם. הם כל כך פוחדים לעלות במשקל עד שאינם מסוגלים לאכול כראוי.

לאחר שאכלו ינסו מרבית האנורקטיים להיפטר מהמזון שצרכו באמצעות גרימת הקאה. סימנים שעלולים להצביע על הקאה קבועה כוללים:

• עזיבת שולחן האוכל מיד בסיום הארוחה.
• בעיות בחלל הפה לרבות עששת וריח רע מהפה בשל נוכחות הקיא החומצי שפוגע בבריאות השיניים והחניכיים.
• עור עבה או קשה בפרקי האצבעות (תופעה שנגרמת בעקבות דחיפת האצבעות במורד הגרון כדי לגרום להקאה).

הצורך הכפייתי לשרוף אנרגיה גורם פעמים רבות לאנורקטיים לבצע פעילות גופנית מאומצת כגון ריצה, ריקוד או פעילות אירובית. חלקם ינסו לשרוף קלוריות בכל דרך אפשרית ולכן יעדיפו לעמוד במקום לשבת.

על מנת להאיץ את פינוי המזון מגופם בוחרים אנורקטיים רבים להשתמש בחומרים משלשלים ובמשתנים (תרופות שמגבירות את פינוי הנוזלים מהגוף) אף שבפועל, תרומתם של אלו לירידה במשקל זניחה.

סימני אזהרה

אף שהלוקים באנורקסיה אינם בוחרים לשקר לסביבתם באופן מודע באשר למצבם, פעמים רבות הם משתדלים להסתיר את רזונם, את הרגלי האכילה שפיתחו ואת בעיותיהם הגופניות. לכן, לעתים קשה להבחין בסימנים ובסימפטומים של אנורקסיה ולזהות כי בן משפחה לקה במחלה.

סימני אזהרה שעלולים להצביע על המחלה כוללים:

• דילוג על ארוחות.
• תלונות חוזרות על השמנה אף שהמתלונן אינו שמן או אפילו רזה.
• שקילה חוזרת והתבוננות תכופה במראה.
• המצאת תירוצים מדוע אינם אוכלים.
• הכנת ארוחות מסובכות לאחרים וסירוב לאכול בעצמם.
• אכילת מספר סוגי מזון בודדים בלבד, שדלים בשומן ובקלוריות.
• אי נוחות וחוסר רצון לאכול במקומות ציבוריים (למשל במסעדות).

בשנים האחרונות עלו לאינטרנט אתרים רבים המעודדים אנורקסיה. אתרים אלו מכונים לעתים 'פרו-אנה' או 'אנה', ומטרתם לקדם את האנורקסיה כאפשרות בחירה 'כשרה' ולא כמחלת נפש שעלולה להיות קטלנית.

אם קיים חשש שאחד מבני המשפחה גולש לאתרים אלו ניתן לברר זאת באמצעות מנגנוני איתור היסטוריית החיפוש בדפדפנים המותקנים במחשב הביתי.

התנהגות, אכילה ומזון

למרות שהמילה אנורקסיה משמעותה 'איבוד תיאבון', אנשים הלוקים באנורקסיה נרבוזה אינם מאבדים את תאבונם בדרך כלל. הם אוהבים אוכל ומרגישים רעב. עם זאת, הם אינם חושבים על אוכל באותה הצורה כמו אנשים אחרים. הדבר יכול להתבטא במספר אופנים, תוך שהם:

• משקרים בנוגע לאכילה או בנוגע למה שאכלו.
• ממציאים תירוצים מדוע אינם אוכלים.
• מעמידים פנים שהם אכלו קודם.
• משקרים לגבי כמה הפחיתו ממשקלם.
• מתקשים לחשוב על כל דבר שאינו אוכל.
• מקדישים זמן רב לקריאת ספרי בישול ומתכונים.

הערכה עצמית, דימוי גוף ורגשות

פעמים רבות, אנשים הלוקים באנורקסיה מאמינים שערכם כבני אדם קשור למשקלם ולמראה החיצוני שלהם. הם נוטים לחשוב שיאהבו אותם יותר אם יהיו רזים יותר. עבורם, איבוד משקל הוא דבר חיובי.

חולים באנורקסיה סובלים מדימוי עצמי נמוך והדרך בה הם תופסים את עצמם ואת גופם, מעוותת. הם עלולים לחשוב שהם שמנים מדי גם אם זה לא נכון. כמו כן, ינסו להסתיר את רזונם באמצעות בגדים רפויים או לבישת מספר שכבות של בגדים. אנורקטיים רבים נוהגים לבדוק את גופם בתדירות גבוהה, לשקול את עצמם, למדוד את היקף מותניהם ולבחון את דמותם במראה.

אנורקסיה פוגעת לא רק בבריאות אלא גם ביחסים חברתיים ובהישגים בלימודים ובעבודה. החולים נוטים להסתגר בתוך עצמם, להתרחק מבני המשפחה ולנתק קשרים עם חברים ובני זוג. חלקם עלולים לאבד ריכוז ועניין בפעילויות היומיומיות שלהם.

סימפטומים נוספים

אכילת כמויות מועטות של מזון במשך זמן רב עלולה לגרום לסימפטומים גופניים נוספים כגון:

• צמיחת שיער עדין ופלומתי על הגוף.
• שיעור יתר בפנים.
• התדלדלות של שיער הערווה (עשוי גם להיעשות דק).
• האטה או אי-סדירות בקצב הלב שעלולה להוביל לזרימת דם לקויה בגוף, לירידה באספקת הדם והחמצן לרקמות ולמחלת לב.
• כאב בטן.
• תחושת מלאות ונפיחות.
• עצירות.
• עייפות רבה ולפעמים גם שינויים בדפוסי השינה.
• נפיחות בידיים, ברגליים ובפנים.
• לחץ דם נמוך.
• חוסר סבילות לקור וחום גוף נמוך.
• חולשה, סחרחורת ועילפון.

תהליכי הגדילה וההתפתחות המינית עלולים להתעכב אצל בני נוער. הם עלולים לעלות פחות במשקל גופם מהצפוי לגילם בתקופת ההתבגרות ולכן עלולים להיראות קטנים ביחס לבני גילם.

אצל נשים ונערות תיתכן הפסקה של הווסת (תופעה המכונה אל-וסת, "אמנוראה"). אנורקסיה אף עלולה לגרום לאי פריון.

לא ידוע מה בדיוק גורם לאנשים מסוימים לפתח אנורקסיה. מומחים סבורים שמדובר בשילוב של גורמים נפשיים, סביבתיים וביולוגיים המובילים להתנהגות בעלת אופי הרסני.

כיום מניחים שתכונותיהם של חלק מהאנשים, בשילוב חשיפה לגורמים מסוימים, מגבירה את הסיכון כי ילקו באנורקסיה. התבגרות בסביבה תרבותית המקדשת את הרזון עלולה להביא את המתבגר להחליט על דיאטה קיצונית ועל אימוץ אורח חיים סגפני המחייב ירידה מתמדת במשקל.

תזונה לקויה לאורך זמן משפיעה על המוח, מחמירה את ההתעסקות הכפייתית בנושא המשקל והמזון הקשורים באנורקסיה ולמעשה מכניסה את האדם למעגל קסמים. ככל שיעסוק יותר בדיאטה ובירידה במשקל כך תגבר ההשפעה על המוח והצורך לרדת עוד ועוד במשקל יתעצם. תחילה תחול החמרה הדרגתית בסימפטומים, אך עם הזמן תתרחש התדרדרות מהירה.

גורמים שעלולים להוביל לאנורקסיה מוסברים להלן.

גורמים נפשיים

מחקרים מצאו כי קיימים גורמים נפשיים המשותפים ללוקים באנורקסיה. גורמים אלו הם חלק מאישיותם של האנורקטיים ואף משפיעים על דרך התנהגותם. גורמים אלו כוללים:

• נטייה לדיכאון ולחרדה.
• חוסר יכולת להתמודד עם מצבי דחק (סטרס).
• דאגנות יתר ותחושת חרדה מהעתיד.
• רדיפת שלמות (פרפקציוניזם). אנורקטיים רבים מגדירים לעצמם מטרות ואמות מידה חמורות ונוקשות.
• נטיה לעצור רגשות ולשלוט בקפדנות ברגשות ובהתנהגות (תופעה המכונה בלעז אינהיביציה).
• נטייה התנהגותית כפייתית שגורמת לאדם לעסוק שוב ושוב בנושא הרזון והירידה במשקל - אם כי לא קיצונית כמו במקרה של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD, Obsessive Compulsive Disorder).

גורמים סביבתיים

מרבית מקרי האנורקסיה מתחילים בגיל ההתבגרות ולכן זהו כנראה גורם התורם להתפתחות המחלה. יתכן שהשינויים ההורמונליים החלים בתקופה זו, בצירוף תחושות של חרדה, לחץ ודימוי עצמי נמוך האופייניות למתבגרים רבים, גורמים להתפרצות המחלה.

התרבות המערבית המודרנית מאדירה ומחזקת את השאיפה לרזון. כלי התקשורת מרבים להציג תמונות של דוגמניות ושחקניות דקיקות מראה, ונוטים לעסוק בכמה העלו או הפחיתו ממשקלם. לא פעם ערך והצלחה מקושרים למבנה גוף רזה והתחושה היא כי יש לשאוף לרזון בכל מחיר.

גורמים סביבתיים נוספים שעלולים לתרום להתפתחות המחלה כוללים:

• ארוע מלחיץ כמו סיום מערכת יחסים או פיטורים.
• שכול.
• לחצים בבית הספר (תקופת בחינות, חרם חברתי).
• בעיות בבית ובמשפחה.
• התעללות מינית או רגשית.

גורמים ביולוגיים

המוח זקוק לתזונה בריאה ומאוזנת על מנת לאפשר את תפקודו התקין. המוח צורך כחמישית מתצרוכת הקלוריות היומית. לכן, דיאטה קיצונית וירידה משמעותית במשקל עלולות לפגוע בתפקודי המוח התקינים ואף להחמיר את הסימפטומים האופייניים לאנורקסיה.

תת תזונה עלולה לשבש את האיזון ההורמונלי בגוף, דבר שמחמיר עוד יותר את הפגיעה בתפקוד המוח.

קיימות סברות שונות לגבי הפגיעה הנגרמת למוח עקב אנורקסיה. סברה אחת גורסת כי השינויים התזונתיים וההשפעה על המוח מגבירות את רגישותו להשפעתה של חומצת האמינו טריפטופאן. חומצות אמינו הן אבני הבנין של החלבונים בגוף. טריפטופאן היא חומצת אמינו שכיחה במזון.

לפי סברה זו, הרגישות המוגברת לטריפטופאן גורמת לתחושת חרדה בזמן האכילה. מנגד, הרעבה עצמית ופעילות גופנית מופרזת, אשר מפחיתות את כמות הטריפטופאן הזמינה למוח, גורמות דווקא לתחושת רוגע זמנית.

בהתאם להסבר אחר חלה פגיעה במנגנון המווסת את תחושת הרעב אצל הלוקים באנורקסיה. הרעב נשלט על ידי ההיפותלמוס, שאחראית על מנגנונים שונים לרבות וויסות חום הגוף ומנגנון הרעב והצמא.

כאשר הגוף זקוק למזון מפרישה ההיפותלמוס חומרים כימיים הנקראים מתווכים עצביים (בלעז, נוירו-טרנזמיטורים) שמגרים את תחושת הרעב. בסיום הארוחה מופרש ההורמון לפטין, המאותת כי הגוף שבע. בתגובה מפרישה ההיפותלמוס מתווכים עצביים אחרים, שגורמים לתחושת הרוגע והמלאות הנלוות לתחושת השובע. זהו מנגנון של היזון חוזר שמטרתו וויסות תחושות הרעב והשובע.

אצל אנשים הלוקים באנורקסיה חלים שינויים בתפקוד המוח הפוגעים במנגנון ההיזון החוזר של תחושות השובע והרעב. תחושת המלאות לאחר הארוחה אינה גורמת לרוגע אלא דווקא לאשמה, לחרדה ולכעס עצמי. עם הזמן, מקשר המוח את תחושת הרעב דווקא עם רגשות שליליים אלא ומדכא אותו.

גורמי סיכון

למרות שהסיבה המדויקת לאנורקסיה אינה ידועה ישנם כמה גורמים שעלולים להגביר את הסיכון להתפתחות המחלה.

דיאטה

אנשים שעושים דיאטה מרגישים מחוזקים מהמחמאות שחולקים להם ומהשינוי במראה שלהם, אך הדבר עלול להוביל לירידה מוגזמת במשקל.

ירידה לא מכוונת במשקל

אנשים שמאבדים ממשקלם בלי לעשות דיאטה מכוונת (למשל לאחר מחלה או תאונה) עלולים למצוא את עצמם במצב שהמראה החדש יעודד אותם להמשיך ולהגביל את כמויות המזון שהם אוכלים, עד כדי הפיכת הדיאטה שלהם לקיצונית.

עלייה במשקל

אנשים שעולים במשקל עלולים להרגיש מיואשים בגלל ששמנו, לספוג ביקורת ואפילו לעג. בתגובה הם עלולים לאמץ דיאטה קיצונית.

גיל ההתבגרות

חלק מבני הנוער מתקשים להתמודד עם השינויים שגופם עובר במהלך ההתבגרות. בתקופה זו נוטים המתבגרים להיות רגישים יותר ללחץ חברתי, לביקורת ולהערות לגבי משקלם וצורת גופם, במיוחד כשאלו מגיעות מבני גילם. כל אלו עלולים להיות קרקע פורייה להתפתחות הפרעות אכילה וביניהן גם אנורקסיה.

שינויים

שינויים במהלך החיים כמו עבודה חדשה, מעבר לאזור מגורים חדש, פרידה ממישהו אהוב או מחלה קשה של מישהו קרוב עלולים ליצור לחץ רגשי רב. אחת הדרכים להתמודד עם מצבים כאלו, במיוחד כשאין לאנשים שליטה עליהם, זה לדבוק במשהו שהם כן מסוגלים לשלוט בו, כמו אכילה.

דרישות מקצועיות

אנשים העוסקים במקצועות שקשורים להופעה מול קהל נמצאים בסיכון מוגבר ללקות באנורקסיה. עבור חלק מהם, לדוגמה, רקדניות בלט, רזון הוא אחת מדרישות המקצוע.

גם ספורטאים שעוסקים בענפי ספורט כמו ריצה, היאבקות, החלקה על הקרח והתעמלות עלולים למצוא את עצמם בסיכון מוגבר לפתח אנורקסיה.

תקשורת וחברה

התקשורת ותעשיית האופנה מציגות לעיתים קרובות דוגמניות ושחקניות בעלות מבנה גוף כחוש ובכך גורמות לנערות ולנשים צעירות לרצות להיות יותר ויותר רזות.

מדריך ה-DSM5 שפרסמה האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה (The American Psychiatric Association) מגדיר את הקריטריונים הדרושים לאבחון אנורקסיה:

1. ירידה משמעותית במשקל (פחות מהמינימום התקין בהתאם לגובה, למין ולגיל) עקב סירוב לאכול או הימנעות ממזונות בעלי ערך קלורי גבוה.
2. פחד משמעותי מהשמנה או עליה במשקל, או התנהגות עקבית שמונעת עליה במשקל, למרות תת-משקל.
3. עיוות בתפיסה העצמית של משקל הגוף או של מבנה הגוף (כשמן או כגדול מדי), ללא קשר למצב האמיתי.

לצורך קביעת האבחנה והערכת חומרת ההפרעה ישאל הרופא את המטופל סדרת שאלות, לרבות:

• האם המטופל איבד הרבה ממשקלו לאחרונה או בתקופה קצרה?
• כיצד מרגיש המטופל לגבי משקלו? האם נושא המשקל מדאיג אותו?
• האם הוא סבור שיש לו עודף משקל? האם גם אנשים אחרים חושבים כך?
• האם המטופל גורם לעצמו להקיא באופן קבוע?
• אצל נערות ונשים, האם הווסת סדיר? אם אינה מקבלת את המחזור החודשי, מתי נפסק?

לעתים יתבקש המטופל למלא שאלון של הערכה עצמית כדי שהרופא יוכל להתרשם מהדימוי העצמי שלו.

אם קיים חשד לאנורקסיה עשוי הרופא להפנות את המטופל לסדרת בדיקות. הדבר מסייע למקד את האבחנה ולבדוק לגבי סיבוכים אפשריים.

משקל ואינדקס מסת הגוף (BMI)

הרופא יבדוק את המשקל ואת הגובה. אנשים שמוגדרים כחולים באנורקסיה שוקלים בדרך כלל 15% פחות מהמשקל הממוצע לגילם, למינם ולגובהם. הפער מהמשקל הרצוי עלול להיות אף גדול יותר.

הרופא גם יחשב את אינדקס מסת הגוף (BMI). אצל אנשים החולים באנורקסיה ה- BMI הוא לרוב מתחת ל- 17.5, בעוד שאצל מבוגרים, BMI תקין הוא 20-25.

בדיקות מעבדה

הרופא עשוי להורות על ביצוע בדיקות דם, שתן ובדיקה של לחץ הדם.

אנשים הלוקים באנורקסיה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות לב והפרעות בקצב הלב ולכן יופנו לעתים לבדיקת א.ק.ג. (אלקטרוקרדיוגרף), שמטרתה ניטור פעולת הלב.

בבדיקות הדם תנוטר רמתם של מלחים ומינרלים חיוניים כגון אשלגן, סידן ונתרן. אנורקסיה עלולה לפגוע במאזן המלחים והמינרלים בגוף. על מנת למנוע פגיעה בתפקוד התקין של מערכות הגוף יש לנטר את רמתם בקפידה.

עם זאת, בדיקות הדם עשויות להיות תקינות לחלוטין גם אצל אנורקטיים שמשקל גופם נמוך באופן חריג.

בהתאם לצורך עשוי הרופא להפנות לביצוע צילומי רנטגן כדי לבדוק שברים בעצמות או חשד לדלקת ריאות. בנוסף, הוא יבחן את העור כדי

להתרשם אם העור יבש או שיש עליו נגעים, וימשש את הבטן.

טרם תחילת הטיפול יש צורך בהערכה כללית של מצב בריאותו של הלוקה באנורקסיה. בדיקה רפואית זו תבוצע בדרך כלל על ידי רופא המשפחה. במסגרת הבדיקה ישאל המטופל לגבי מצבו הבריאותי, המשפחתי והחברתי. הרופא ינסה להעריך את חומרת המצב והאם נשקפת סכנה מיידית לחיי המטופל.

הצוות המטפל

הטיפול באנורקסיה נעשה בעזרת צוות מומחים בטיפול בהפרעות אכילה שכולל רופאים, מטפלים בתחום בריאות הנפש ודיאטניות.

תוכנית הטיפול

מקום ואופי הטיפול יקבעו בהתאם לחומרת המצב. במרבית המקרים ינתן הטיפול במסגרת מרפאות החוץ של המרכזים הרפואיים הגדולים אך קיימות אפשרויות טיפול גם במסגרת אשפוז יום. במקרים חמורים יומלץ על טיפול במסגרת אשפוז בבית החולים, במחלקה לבריאות הנפש או במחלה המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה.

טיפול רפואי

חשוב להתחיל בטיפול מוקדם ככל שאפשר, ובפרט אם המטופל איבד משקל רב. הטיפול יכלול בדרך כלל טיפול נפשי (באמצעות שיחות עם יועץ או מטפל) וטיפול תזונתי שמטרתו להשיג עליה מתונה ובטוחה במשקל. על מנת להתגבר על המחלה יש צורך לשלב טיפולים אלו.

במהלך הטיפול תנוטר בריאותו של המטופל באופן קפדני, יבוצע מעקב אחר משקל גופו ויערכו בדיקות נוספות בהתאם לצורך.

אצל ילדים ומתבגרים קיימת חשיבות לניטור קצב הגדילה, ההתפתחות והעליה במשקל. יש לעקוב אחר גובה הילד או המתבגר על מנת לוודא שלא חלה עצירה בגדילה.

בהתאם למצב הרפואי של המטופל יערכו בדיקות וטיפולים נוספים לרבות טיפולי שיניים (אם נגרם נזק לחלל הפה ולשיניים בעקבות ההקאות התכופות) וטיפול לגמילה משימוש במשלשלים ובמשתנים. הגמילה תבוצע באופן הדרגתי על מנת למנוע תופעות לוואי כגון בחילה או עצירות.

עליה בטוחה במשקל

אנשי מקצוע בתחום התזונה ינחו את המטופל לגבי תזונה בריאה. בהתאם לדרישות התזונתיות של כל מטופל יותאמו עבורו תוכניות טיפול אישיות. תוכניות אלו יסייעו להגיע למשקל הרצוי ולהשלים את החוסרים התזונתיים שנוצרו בעקבות המחלה.

מטרה חשובה של הטיפול היא לפתח הרגלי אכילה נכונים שכוללים:

• שלוש ארוחות מסודרות ביום.
• הגדלת כמות המזון שהמטופל אוכל.
• הקפדה על תזונה בריאה.
• הגדלת כמות הקלוריות מהמזון.

לעתים יוחלט על "משקל מטרה" אליו צריך המטופל להגיע. תחילה יומלץ בדרך כלל לאכול כמויות קטנות של מזון מאחר שהגוף אינו רגיל עוד לעכל כמויות גדולות של אוכל. עם הזמן יגדלו כמויות המזון שהמטופל יוכל לאכול.

בהתאם לצורך יותאמו למטופל תוספי מזון וויטמינים. חלק מהמומחים סבורים כי זהו השלב הראשון בטיפול התזונתי, עוד טרם הגדלת כמויות המזון על מנת לעלות את משקל הגוף.

במקרים קיצוניים עלולים חולי האנורקסיה להזדקק להזנה באמצעות צינורית המוחדרת דרך האף לקיבה, עד להשגת משקל גוף רצוי ורכישת הרגלים ויכולת לאכול מזון מוצק.

טיפול נפשי (פסיכולוגי)

כל סוגי הטיפול הנפשי עשויים להועיל לרבות טיפול אישי, משפחתי או קבוצתי. אנורקטיים רבים אינם מכירים במצבם ואינם מסכימים להשתתף במחקרים רפואיים ולכן קיימים מחקרים מעטים בלבד לגבי יעילות הטיפול הנפשי. למעט טיפול משפחתי, שהוכח כיעיל, לא הוכח באופן מדעי ששיטה או גישה טיפולית אחת עדיפה על אחרת או יעילה כלל לטיפול באנורקסיה, אף שאין לשלול את תרומת הטיפול הנפשי להחלמה מהמחלה.

רצוי לקבוע את אופי הטיפול בהתאם להעדפותיו האישיות של כל מטופל ויכולתו ליצור קשר אישי עם המטפל. חלק מהמטופלים מחליפים מספר מטפלים עד שהם מוצאים את האחד שמתאים עבורם.

הטיפול האישי עשוי לסייע בהתמודדות עם ההתנהגות והמחשבות שגורמות לאנורקסיה. טיפול נפשי יכול לעזור למטופל לשפר את דימויו העצמי וללמוד דרכי התמודדות חיוביות עם הלחצים בחיים או עם מצבים המעוררים רגשות חזקים.

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי (Cognitive Behavioral Treatment, CBT) הוא טיפול המבוצע באמצעות שיחות. למרות שאין עדויות חד-משמעיות ששיטה זו עדיפה על שיטות טיפול אחרות, מרבים להשתמש בה לטיפול באנורקסיה.

גישה טיפולית נוספת מכונה טיפול בין-אישי (Interpersonal Therapy, IPT). גישה זו מבוססת על ההנחה שקשרים בין אנשים וקשרים עם

העולם הסובב את המטופל הם בעלי השפעה חשובה על בריאותו הנפשית.

קיימות שיטות וגישות טיפוליות נוספות שעשויות להועיל לחולים באנורקסיה. שיטת ה- FPT (Focal Psychodynamic Therapy) עוסקת

בבעיות בעברו של המטופל, שעלולות להשפיע על התנהגותו בהווה. באמצעות התמודדות עם העבר לומד המטופל להתמודד עם מצבי לחץ ורגשות שליליים.

בבסיס הטיפול המשפחתי עומדת ההנחה כי הלוקה באנורקסיה אינו מסוגל לקבל החלטות באשר למצבו הבריאותי וזקוק לעזרה מבני משפחתו. טיפול זה יכול לסייע בפתרון עימותים בתוך המשפחה ומסייע לרכז את תמיכתם של בני המשפחה במטופל.

על מנת שטיפול זה יצלח יש לוודא שבבית מתקיימים הרגלי אכילה נכונים. טיפול משפחתי חשוב במיוחד עבור ילדים הלוקים באנורקסיה שמתגוררים בבית הוריהם.

טיפול קבוצתי מאפשר ליצור קשר עם אנשים אחרים המתמודדים עם הפרעות אכילה למטרת תמיכה והתמודדות משותפת. יש לוודא שקבוצת התמיכה מנוהלת ומלווה על ידי איש מקצוע. חלק מהלוקים באנורקסיה עלולים למצוא את עצמם מתחרים עם חברים אחרים בקבוצה הטיפולית מי יהיה הרזה ביותר בקבוצה, ולכן חשובה במיוחד ההנחיה המקצועית.

טיפול תרופתי

מחקרים מעלים כי טיפול תרופתי בלבד אינו יעיל במקרה של אנורקסיה. בדרך כלל ינתן טיפול תרופתי אך ורק כדי להקל על סימפטומים נלווים (לדוגמה, סימפטומים של דיכאון או של הפרעה כפייתית-טורדנית).

הטיפול התרופתי ישולב עם טיפול נפשי וטיפול תזונתי.

קיימים מחקרים לפיהם התרופה אולאנזאפין (Olanzapine, שם מסחרי: Zyprexa) יעילה לטיפול בקרב חולי אנורקסיה שאינם מגיבים לטיפול אחר. אף שזוהי תרופה נגד פסיכוזה היא נמצאה יעילה להפחתת החרדות של אנורקטיים רבים באשר למשקלם ולתזונתם.

תופעות לוואי של הטיפול באולאנזאפין כוללות:

• ישנוניות.
• סחרחורת.
• עוויתות שרירים.
• עצירות.
• יובש בפה.
• פריחה בעור.

אשפוז

במקרה של סיבוכים רפואיים, מקרי חירום פסיכיאטריים, תת-תזונה חריפה או סירוב מתמשך לאכול עלול להיווצר צורך באשפוז. בהתאם לצורך עשוי הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז כפוי (על סמך בדיקה פסיכיאטרית), במידה שמתקיימים התנאים לכך על פי חוק הטיפול בחולי נפש, התשנ"א (ייפתח בדפדפן נפרד).

החלטה על אשפוז כפוי היא למשך זמן מוגבל על-פי חוק. במסגרת החוק מוקנית לחולה או לבא כוחו אפשרות לערער על ההחלטה לאשפוז כפוי. חולים המאושפזים בכפייה זכאים לייצוג ולסיוע משפטי. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר משרד המשפטים (ייפתח בדפדפן נפרד).

אתגרים בטיפול באנורקסיה

אנורקסיה היא מחלה מתמשכת שתהליך ההחלמה ממנה יכול לקחת חודשים ואפילו שנים. חלק מהמקרים חמורים יותר בהשוואה לאחרים.

אחד האתגרים הגדולים ביותר בטיפול באנורקסיה הוא שלעיתים אנשים שחולים במחלה כלל לא רוצים לקבל טיפול או חושבים שאינם זקוקים לו. למעשה, חלק הלוקים בהפרעות אכילה טוענים שאין להם שום בעיה וכי זהו סגנון החיים שהם בחרו בו.

גם כשרוצים להחלים קשה לעתים להתגבר על המחלה. לא פעם האנורקסיה היא מאבק המתמשך כל החיים. היא יכולה להופיע או להיעלם. גם אם אין סימפטומים, אנשים מוסיפים להיות פגיעים ועלולים לחוות הישנות של המחלה בתקופות של לחץ. אצל חלק מהנשים עלולה המחלה להתפרץ שנית לאחר הריון.

לכן קיימת חשיבות להמשך הטיפול או לביקורים תקופתיים אצל איש מקצוע, בפרט בתקופות של לחץ, על מנת להישמר מפני חזרת המחלה.

זיהוי הצורך בקבלת עזרה

מרבית הלוקים באנורקסיה אינם פונים לקבלת עזרה, כנראה מאחר שהם חוששים. רבים מחביאים את מחלתם במשך זמן ממושך, לפעמים אפילו במשך שנים.

הרוב המכריע של האנורקטיים מתקשים להודות שיש להם בעיה ולעתים אף מתקשים לדבר על הסימפטומים. בדרך כלל הם יסרבו להודות שעליהם להעלות במשקל.

השלבים החשובים ביותר עבור הלוקים באנורקסיה הם להודות שיש להם בעיה, לזהות את הצורך לקבל עזרה ולרצות להחלים.

עזרה עצמית

אם אתם סובלים מהפרעות אכילה או חוששים שאתם לוקים באנורקסיה, חשוב שתפנו לקבלת עזרה בהקדם. תוכלו להתחיל על ידי:

• פנייה לאדם שאתם סומכים על דעתו (לא בהכרח בן משפחה).
• בקשה מאדם זה שיפנה עימכם אל רופא המשפחה.

עזרה לאדם אחר

אם אדם הקרוב אליכם סובל מסימפטומים שעלולים להצביע על אנורקסיה, נסו להציע לו תמיכה ועזרה.

נסו לדבר עימו על תחושותיו ועודדו אותו לפנות לקבלת עזרה רפואית. אל תילחצו ואל תבקרו, מאחר שכך רק תחמירו את המצב ותרחיקו אותו מעליכם. תוכלו להיוועץ בעצמכם עם רופא המשפחה כיצד לדבר עם האדם החולה ואף לדון עימו לגבי אפשרויות טיפול ומסגרות טיפוליות מתאימות.

ללא טיפול עלול המצב להתדרדר ולגרום לבעיות בריאותיות חמורות. אם הטיפול אינו משיג שיפור בסימפטומים או שחלה החמרה יש לשקול החלפה של הטיפול. בהתאם לחומרת המצב ניתן לשקול טיפול במסגרת אשפוז בבית החולים.

לעתים תיתכן הישנות של המחלה גם אחרי טיפול.

בעיות בריאות נוספות

אדם הלוקה באנורקסיה לאורך תקופה ממושכת נמצא בסיכון מוגבר לפתח סיבוכים ובעיות רפואיות נוספות שעלולות להיות קבועות, דוגמת נזק לעצמות.

אנורקטיים עלולים לפתח את הסיבוכים הרפואיים הבאים:

• פגיעה בזרימת הדם ואספקת דם ירודה לרקמות הגוף.
• מחלת לב וכלי דם כמו מחלת לב כלילית והפרעות בקצב הלב.

במקרים מסוימים, אנורקטיים עלולים לפתח הפרעת אכילה אחרת המכונה "בולימיה נרבוזה". הפרעה זו מאופיינת בהתקפי אכילה (מכונה גם "אכילה בולמוסית") ולאחריהם הקאה מכוונת על מנת להיפטר מהמזון שנאכל.

אנורקסיה עלולה לפגוע במאזן המלחים והמינרלים בגוף, ובפרט בסידן, אשלגן והנתרן. מינרלים אלו חיוניים לתפקודו התקין של הגוף. רמות נמוכות של אשלגן (פוטסיום) עלולות לגרום לתופעות כגון עייפות, חולשה ויובש ואף לסיבוכים דוגמת פגיעה בתפקוד הכליות ולהפרעות בקצב הלב.

רמות נמוכות של סידן עלולות לגרום להתכווצויות שרירים. חוסר סידן (בשילוב עם חוסר בויטמין D) עלול לגרום לפגיעה בעצמות. רמות נמוכות של נתרן עלולות לגרום לבלבול ואף לפרכוס.

סיבוכים נוספים של אנורקסיה כוללים:

• לחץ דם נמוך.
• אנמיה.
• בעיות בחלל הפה ובשיניים שעלולות להיגרם בעקבות התוכן החומצי של הקיא.
• רמות נמוכות של סוכר בדם.
• נזק לכבד.
• אי ספיקת כליות חריפה.
• אוסטאופורוזיס.
• אובדן רקמת שריר (בעיקר אצל נערות ונשים).
• ירידה בחשק המיני ואין אונות (אצל גברים).
• נזק קבוע למערכת העיכול בעקבות שימוש ממושך במשלשלים.
• עצירות.

אנורקסיה ומחלות נוספות

אנשים שלוקים באנורקסיה ובמחלות נוספות זקוקים למעקב צמוד אחר מצבם הרפואי.

אנשים הלוקים בסוכרת צריכים להקפיד על בדיקות תקופתיות על מנת למנוע התפתחות של בעיות עיניים וסיבוכים חמורים נוספים. הדבר נכון במיוחד עבור חולים בסוכרת מסוג 1.

כמחצית מחולי האנורקסיה סובלים מירידה משמעותית בצפיפות ובחוזק העצם. לפיכך, אנשים הלוקים במחלות שקשורות לעצמות כמו אוסטיאופורוזיס צריכים להקפיד על טיפול מניעתי מתאים ולהימנע מפעילות גופנית שעלולה לגרום לנפילות.

מחקרים שעקבו אחרי חולות אנורקסיה לשעבר (נשים שהחלימו מהמחלה 15-20 שנים קודם למחקר) הראו שעל אף שחל שיפור בצפיפות העצם אצלן, היא עדיין הייתה נמוכה משמעותית בהשוואה לבנות גילן שלא לקו במחלה, ולכן גם עליהן להיות במעקב קפדני.

בעיות נפשיות

אנורקטיים רבים לוקים גם בהפרעות נפשיות נוספות לרבות דיכאון, חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית ובשינויי אישיות. חלקם אף עלולים לצרוך סמים ולהתמכר אליהם.

תמותה

אנורקסיה נרבוזה עלולה להיות מחלה קטלנית. להפרעת אכילה זו מיוחס אחוז התמותה הגבוה ביותר מכל מחלות הנפש. קיימת הערכה לפיה כ- 10% מהנשים שאובחנו כחולות אנורקסיה ימותו תוך 10 שנים. בקרב נשים צעירות בגילאי 15-24, אנורקסיה היא גורם התמותה המוביל.

המוות עלול להיות פתאומי ואינו קשור בהכרח בתת משקל. לרוב נגרמת התמותה מזיהומים, מאי-סדירות בקצב הלב או מחוסר איזון של המלחים והמינרלים בגוף. חלק מהחולים עלולים להתאבד.

אנורקסיה והריון

נשים הלוקות באנורקסיה זקוקות למעקב קפדני בתקופת הריונן וכך גם נשים שלקו בעברן במחלה אך החלימו.

אנורקסיה במהלך ההריון עלולה להגביר את הסיכון לסיבוכי הריון לרבות הפלה, לידה מוקדמת, לידת תינוק במשקל לידה נמוך ולידה בניתוח קיסרי.

במחקר שנעשה בשנת 2008 בשבדיה נמצא שנשים שלקו בהפרעות אכילה לפני ההריון או במהלכו היו בסיכון מוגבר לפתח דיכאון לאחר לידה.

אין דרך מובטחת למנוע אנורקסיה או הפרעות אכילה אחרות.

רופאי ילדים נמצאים בעמדה טובה לזיהוי הסימנים המוקדמים של הפרעות אכילה ולכן עשויים לסייע במניעת אנורקסיה. במהלך ביקור שגרתי אצל רופא הילדים הוא עשוי לשאול לגבי הרגלי האכילה של הילדים וכן לגבי מידת שביעות רצונם ממראה גופם.

במידה שמבחינים בקרוב משפחה או בחבר הסובל מדימוי עצמי נמוך, שעוסק תדיר בדיאטות קיצוניות ושאינו מרוצה מהופעתו החיצונית, כדאי לשקול לדבר איתו על הנושאים הללו. יתכן שלא ניתן למנוע לגמרי את התפתחות הפרעות האכילה, אך ניתן לשוחח על אורח חיים בריא יותר ועל אפשרויות לטיפול בבעיה.