בולימיה - מידע רפואי

זוללים ומתרוקנים

הפרעות אכילה מאופיינות בגישה חריגה לנושא המזון והתזונה. לעתים קשה להבין כיצד מתפתחת הפרעת אכילה.

לכל אחד הרגלי אכילה ייחודיים לו. לדוגמה, אנשים הסובלים מרגישות למזון מסוים צריכים להימנע מאכילתו כדי לשמור על בריאותם. אנשים הלוקים בהפרעות אכילה חשים פחד עז מפני עליה במשקל ובהתאם לכך קובעים את הרגלי האכילה שלהם. הבולמים נעים בין זלילת כמויות עצומות של מזון לבין גרימת הקאה או שלשול, על מנת לפנות את המזון המיותר מגופם.

ההתרוקנות נעשית לרוב בסתר. אנשים הסובלים מבולימיה גורמים להקאה או לשלשול מאחר שהם מרגישים אשם על כך שזללו בצורה מוגזמת, אך אינם מסוגלים לשלוט בדחף לזלול.

מי עלול ללקות בבולימיה?

בולימיה פוגעת גם בגברים וגם בנשים, אך נשים נמצאות בסיכון גבוה פי 10 ללקות במחלה בהשוואה לגברים. בשנים האחרונות עולה מספר הגברים והנערים המפתחים גם הם את המחלה.

מחקרים עדכניים מעלים כי כ- 8% מכלל הנשים תחלנה בבולימיה בשלב כלשהו בחייהן. המחלה עלולה להופיע בכל גיל אך מתפתחת לרוב בגילאי 16 עד 40 (בממוצע מתחילה המחלה בגילאי 18-19). אמנם גם ילדים עלולים לפתח את המחלה אך אלו מקרים נדירים יחסית.

50% מהאנשים הלוקים בבולימיה הם אנורקטיים "לשעבר".

בולימיה היא הפרעת אכילה הגורמת ללוקה בה להתעסק במשקל גופו ובצורתו. הבולמים נוטים לשפוט את עצמם בחומרה על כל פגם שימצאו בעצמם, בגופם ובהתנהגותם.

זוהי מחלה חמורה שעלולה לסכן את חיי הלוקה בה. לעיתים קשה להתגבר על המחלה מאחר שמעורב בה לא רק נושא התזונה אלא גם ענין הדימוי העצמי. טיפול יעיל בבולימיה עשוי לסייע לאדם להרגיש טוב יותר ביחס לעצמו, לאמץ דפוסי אכילה בריאים יותר ולהתאושש מסיבוכי המחלה.

הסימפטומים העיקריים של המחלה הם התקפי זלילה ולאחריהם התרוקנות באמצעות גרימת הקאה או שלשול.

התקפי זלילה

התקפים אלו, המכונים גם "אכילה בולמוסית" או "בולמוסי אכילה", כרוכים באכילת כמויות עצומות של מזונות עתירי קלוריות ללא קשר לרעב או לצורך לאכול. הדחף לאכול עלול להתחיל בעקבות ניסיון להתמודד עם בעיות רגשיות, אך עד מהרה נעשה כפייתי ויוצא משליטה.

התקף זלילה הוא תהליך מהיר מאד שעלול לגרום לתחושת אי נוחות גופנית אחריו. בולמוסי אכילה המאפיינים בולימיה מתרחשים על בסיס קבוע ולא באופן חד פעמי.

יתכנו התקפי זלילה לא מתוכננים (היינו, ספונטניים), כשהאדם "טורף" מכל הבא ליד אך ישנם גם מצבים של בולמוסי אכילה מתוכננים, שקודמים להם מסעי קניות על מנת להצטייד במזונות מועדפים לזלילה.

התרוקנות

התרוקנות היא תגובה להתקף הזלילה. אכילת כמות עצומה של מזון בפרק זמן קצר עלולה לגרום לתחושת נפיחות, אי נוחות וגועל. בנוסף יתכנו רגשי אשם, חרטה ושנאה עצמית. עם זאת, הדחף העיקרי להתרוקנות הוא הפחד הנורא לעלות במשקל.

השיטות הנפוצות ביותר להתרוקנות הן באמצעות גרימת הקאה או שימוש בחומרים משלשלים. שיטות נפוצות פחות כוללות שימוש בכדורי הרזייה, פעילות גופנית מאומצת, דיאטה קיצונית, הרעבה ונטילת סמים כגון אמפטמין (סם ממריץ המדכא תאבון).

מעגל האשמה

הלוקים בבולימיה נשאבים עד מהרה למעגל קסמים אכזר. רובם סובלים מדימוי עצמי נמוך וחושבים שהם שמנים (גם אם משקלם תקין לחלוטין למבנה גופם).

עד מהרה מכניס עצמו הבולמי למשטר נוקשה של דיאטה ופעילות גופנית מאומצת, אך מתקשה לדבוק בהם לאורך זמן. בתגובה לכישלון הוא יתנפל על מזון ויזלול. התקף הזלילה יגרום, מצידו, לרגשי אשם על הקלוריות המיותרות שנאכלו, וישלחו את האדם הבולמי להתרוקן באמצעות הקאה או שלשול.

סימפטומים נוספים

סימפטומים נוספים של בולימיה כוללים:

• שינויים תכופים במשקל.
• התעסקות כפייתית בכל הקשור למזון ולתזונה.
• אובדן שליטה בכל הקשור למזון ולתזונה.
• בזבוז כסף רב על קניית אוכל.
• נטיה להיעלמות מיד לאחר הארוחה (לרוב כדי להסתגר בשירותים ולהקיא).
• תקופות של אכילה מופרזת.
• תקופות של הרעבה עצמית.
• אכילת יתר עד כדי כאב ואי נוחות בבטן.
• אכילת כמויות גדולות מאד של מזון במהלך התקף זלילה (בהשוואה לכמויות הנאכלות בארוחות רגילות).
• גרימת הקאה לאחר ארוחה.
• נטילת תרופות משלשלות או משתנות ואף שימוש בחוקנים כדי לגרום לשלשול ולפינוי המזון מהגוף.
• פעילות גופנית מופרזת.
• תקופות של הרעבה.
• צלקות או סימנים על פרקי האצבעות (כתוצאה מדחיפת האצבעות לתוך הגרון כדי לגרום להקאה).
• דיכאון וחרדה.
• עיסוק מופרז בכל הקשור לצורת ולמשקל הגוף.
• התבודדות.
• דימוי עצמי נמוך, שלילי ומעוות.
• ביקורים תכופים בשירותים תוך כדי או לאחר ארוחה.
• תפקוד לקוי של מערכת העיכול.
• בעיות שיניים ומחלות חניכיים.
• נפיחות בבלוטות הרוק בלחיים.
• פצעים בחלל הפה ובגרון.
• התייבשות.
• דופק לא סדיר.
• אצל נשים, מחזור לא סדיר ולעתים גם אל-וסת.

לא ידוע על גורם אחד או וודאי להתפתחות בולימיה. בדומה להפרעות אכילה אחרות, דוגמת אנורקסיה נרבוזה או הפרעת אכילה בולמוסית, גם בולימיה עלולה להתפתח עקב גורמים שונים, כמוסבר להלן.

הערכה עצמית נמוכה

אנשים המפתחים הפרעות אכילה בדרך כלל אינם חושבים טובות על עצמם ורואים בירידה במשקל אמצעי לשיפור תחושת ההערכה העצמית.

דיכאון

לעתים מהווה הזלילה אמצעי להתמודד עם עצב והעדר שמחת חיים. אנשים הלוקים בבולימיה מרגישים מדוכאים לעיתים קרובות וזוללים על מנת לשפר את הרגשתם. עם זאת, ריקון הגוף לאחר הזלילה אינו מקל על הדיכאון וכך נמשכת המחזוריות של התקפי הזלילה ופעולות ריקון הגוף, לסירוגין.

ייתכן שקיים קשר בין רמות נמוכות של המתווך העצבי סרוטונין במוח לבין התפתחות בולימיה. קיימים מחקרים לפיהם אצל אנשים הלוקים בבולימיה פעילות הסרוטונין ירודה וכי בולמוסי האכילה וריקון הגוף לאחר מכן מפחיתים עוד יותר את ייצור הסרוטונין.

בקרב חולי אנורקסיה ובולימיה עלולה להתפתח תנגודת לאינסולין (מצב הנגרם כאשר הגוף אינו רגיש ואינו מגיב בצורה מספקת לאינסולין שהוא מייצר) שפוגעת ביכולת הגוף לייצר סרוטונין מחומצת האמינו טריפטופאן. דיאטה קיצונית וירידה משמעותית במשקל הגוף עלולות להפחית עוד יותר את רמת הטריפטופאן בגוף.

בעיות בתחום בריאות הנפש

בולימיה עלולה להיות קשורה לא פעם עם בעיות נפשיות אחרות. חוסר איזון ברמת הסרוטונין במוח אצל אנשים הלוקים בבולימיה נמצא קשור להתמכרות, דיכאון, חרדה והתנהגות אובדנית או כפייתית.

למרות שההפרעה קשורה לפחד מהשמנה קיים בדרך כלל גם רקע של בעיות רגשיות שתורם להתפתחותה. התקפי הזלילה וההקאה בעקבותיהם מהווים דרך להתמודדות עם רגשות אלו.

מחקרים מצביעים על כך שבולימיה שכיחה יותר בקרב אנשים הלוקים בהפרעות חרדה, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD, Obsessive Compulsive Disorder), הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD, Post Traumatic Stress Syndrome) והפרעות אישיות.

לחץ נפשי

בולימיה עלולה להתפתח בעקבות מצבים או ארועים מלחיצים בחיים. לדוגמה, ההפרעה עלולה להתפתח לאחר התמודדות עם חוויה טראומטית כמו מוות או גירושין. בולימיה עלולה להתפתח גם כתוצאה משינויים משמעותיים בחיים כגון עזיבת הבית או נישואין.

אנשים שחוו מחלה ממושכת או התעללות מינית עלולים אף הם ללקות בבולימיה. חלק מהבולמים חוו ילדות קשה, בעיות במשפחה, מריבות וביקורת נוקשה מצד הוריהם.

בני נוער הרגילים שמהלך חייהם מוכתב עבורם ומנוהל על ידי הוריהם או מערכת החינוך עלולים לפתח בולימיה כאמצעי להשגת שליטה בחייהם. כמו כן הם עלולים להיות מושפעים מהתקשורת ומתעשיית האופנה המקדשות את הרזון. התבגרות בסביבה תרבותית מסוג זה עלולה לדכא את המתבגר, לגרום לו לשאוף לירידה במשקל, אך כשלא יצליח, הוא עלול למצוא עצמו במעגל הקסמים של דיכאון-זלילה-ריקון הגוף וחוזר חלילה.

תורשה

יתכן כי קיים גורם תורשתי הקשור להתפתחות בולימיה. מחקרים מראים כי אלו שיש להם קרוב משפחה שלוקה או לקה בבולימיה בעבר נוטים לפתח את ההפרעה בשכיחות הגבוהה פי 4 בהשוואה לאנשים שאין להם קרובי משפחה הלוקים במחלה.

אף שקשה להבחין בין תורשה להשפעת הסביבה המשפחתית, מחקרים שבדקו את הנושא הראו שאצל תאומים זהים הסיכון להתפתחות המחלה גבוה בהרבה בהשוואה לתאומים שאינם זהים.

גורמי סיכון

ברוב המקרים תתפתח ההפרעה בשנות הנעורים המאוחרות ובשנות הבגרות המוקדמות, שנים הנחשבות לתקופות מעבר בחיים. בקרב סטודנטים באוניברסיטה שכיחה המחלה אף יותר מאשר בקרב בני נוער.

1%-3% מאוכלוסיית הנשים במדינות המערב המתועשות תחלנה בבולימיה במהלך חייהן אך יתכן כי בפועל מספר החולות במחלה גדול עוד יותר. כ- 10% מהנערות בגיל 13 מודות שהן מקיאות מדי פעם כאמצעי הרזיה. בגילאי 18-20, מספר זה מכפיל את עצמו.

בולימיה שכיחה פחות בקרב גברים, המהווים כעשירית מכלל המקרים המאובחנים.

אף שהסיבה המדויקת לבולימיה אינה ידועה ישנם כמה גורמים שעלולים להגביר את הסיכון להתפתחות המחלה.

דיאטה

דיאטה קיצונית יתר על המידה עלולה לגרום לדיכאון, למשבר ולהתקף זלילה. מאחר שהאדם מעוניין לרדת במשקל, התקף עלול להוביל אותו לגרימת הקאה, כדי לפצות על התקף הזלילה. בדרך זו נכנס האדם עד מהרה למעגל שקשה להיחלץ ממנו.

מחקרים שבדקו את נושא הפרעות האכילה בקרב ילדים העלו כי ילדים שעושים דיאטה נוטים לפתח יותר הפרעות אכילה, לרבות בולימיה, בהשוואה לילדים שאינם עושים דיאטה.

גיל ההתבגרות

בני הנוער מתקשים לעתים להתמודד עם השינויים שגופם עובר במהלך ההתבגרות. בתקופה זו נוטים המתבגרים להיות רגישים יותר ללחץ חברתי, לביקורת ולהערות לגבי משקלם וצורת גופם, במיוחד כשאלו מגיעות מבני גילם. כל אלו עלולים להיות קרקע פורייה להתפתחות הפרעות אכילה לרבות בולימיה או אנורקסיה.

שינויים

שינויים במהלך החיים כמו עבודה חדשה, מעבר לאזור מגורים חדש, פרידה ממישהו אהוב או מחלה קשה של מישהו קרוב עלולים ליצור לחץ רגשי רב. אחת הדרכים להתמודד עם מצבים כאלו, במיוחד כשאין לאנשים שליטה עליהם, זה לדבוק במשהו שהם כן מסוגלים לשלוט בו, כמו אכילה. הניסיון לשלוט בצורה כפייתית בנושא התזונה עלול להוביל להתפתחות הפרעות אכילה.

דרישות מקצועיות

אנשים העוסקים במקצועות שקשורים להופעה מול קהל נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בהפרעות אכילה, לרבות בולימיה. הפרעות אכילה נפוצות במיוחד בקרב רקדניות בלט, מתעמלות, רצים ומתאבקים.

מעריכים כי 10%-20% מהספורטאים, בני שני המינים, מפתחים סוג כלשהו של הפרעת אכילה. בולימיה היא השכיחה ביותר. הדבר עלול לבוא לידי ביטוי באימונים מוגזמים כדרך להוריד במשקל, תוך כדי שימוש בחומרים משלשלים, משתנים, גורמי הקאה וחומרים מעוררים.

מאמנים והורים עלולים אף להגביר את הסיכון להתפתחות הפרעת אכילה אם הם דנים בנושא התזונה והמשקל בתדירות גבוהה עם הילד או הנער.

תקשורת וחברה

התקשורת ותעשיית האופנה מציגות לעיתים קרובות דוגמניות ושחקניות בעלות מבנה גוף כחוש ובכך גורמות לנערות ולנשים צעירות לרצות להיות יותר ויותר רזות. במאמצן לרדת במשקל עלולות הנערות לפתח הפרעות אכילה מסוגים שונים, ביניהן בולימיה.

הצעד הראשון הוא להכיר בעובדה שיש בעיה הדורשת פנייה לקבלת ייעוץ וטיפול רפואי. צעד זה קשה במיוחד בהתחשב בכך שרוב הלוקים בבולימיה מסתירים את מחלתם במשך חודשים ואף שנים.

לעתים דווקא שינויים בחיים האישיים, דוגמת מערכת יחסים חדשה או מעבר דירה, עשויים להוביל את האדם הלוקה בבולימיה לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

הרופא יעריך את חומרת המצב ויקבע האם יש צורך להפנות את המטופל לטיפול באמצעות צוות מומחים בהפרעות אכילה שכולל רופאים, מטפלים בתחום בריאות הנפש ודיאטניות.

קריטריונים לאבחון בולימיה

מדריך ה-DSM-5 (ראשי תיבות של Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) שפרסמה האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה (The American Psychiatric Association) מגדיר קריטריונים לאבחון בולימיה:

1. התקפי זלילה חוזרים הכוללים אכילת כמויות גדולות מאד של מזון ותחושת חוסר שליטה בכל הקשור לאוכל.
2. נסיונות חוזרים לטפל בהתקפי הזלילה באמצעות גרימת הקאה, פעילות גופנית מאומצת, הרעבה, שימוש לרעה במשלשלים, משתנים חוקנים ותרופות אחרות.
3. הישנות הארועים לפחות פעם בשבוע, במשך 3 חודשים לפחות.
4. דימוי עצמי הנקבע על ידי מראה ומשקל הגוף.
5. האדם אינו לוקה באנורקסיה נרבוזה או בהפרעת אכילה אחרת.

במקרים מסוימים לא יחולו כל הקריטריונים, אולם המטופל יאובחן בכל זאת כלוקה בהפרעת אכילה.

מעבר לאבחון הנפשי עשוי הרופא להורות על ביצוע בדיקות דם, שתן ובדיקה של לחץ הדם. אנשים הלוקים בהפרעות אכילה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות לב והפרעות בקצב הלב ולכן יופנו לעתים לבדיקת א.ק.ג. (אלקטרוקרדיוגרף), שמטרתה ניטור פעולת הלב.

אופי הטיפול ייקבע בהתאם לחומרת המצב.

הצעד הראשון לקראת החלמה הוא לזהות את הבעיה ולרצות לטפל בה. ניתן להתגבר על בולימיה אך התהליך עלול להיות ארוך ומסובך. לעתים ידרשו שינויים משמעותיים באורח החיים. החלמה מלאה מושגת בקרב 40%-50% מהאנשים הלוקים במחלה.

במרבית המקרים ידרש שילוב של טיפול נפשי וטיפול תרופתי על ידי תרופות נוגדות דיכאון.

טיפול נפשי (פסיכולוגי)

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי (Cognitive Behavioral Treatment, CBT) הוא טיפול המבוצע באמצעות שיחות עם מטפל. זוהי השיטה השכיחה ביותר לטיפול בבולימיה.

טיפול זה יסייע לאדם הלוקה בבולימיה לבחון את רגשותיו בצורה מפורטת ולסגל לעצמו גישה חדשה להתמודדות עם מצבים, תחושות ואכילה. סוג זה של טיפול מבוסס על הרעיון שמחשבותיו של האדם, ולא מצבים או אנשים אחרים, קובעים את תגובותיו ואת התנהגותו. המטפל עשוי לבקש מהמטופל לנהל יומן אכילה שיעזור להגדיר ולהעריך את הגורמים המעוררים אצלו את התקפי הזלילה.

גישה טיפולית נוספת מכונה טיפול בין-אישי (Interpersonal Therapy, IPT). גישה זו מבוססת על ההנחה שקשרים בין אנשים וקשרים עם העולם הסובב את המטופל הם בעלי השפעה חשובה על בריאותו הנפשית. מטרת הטיפול היא לסייע למטופל לבסס יחסים תומכים עם סביבתו על מנת שהאוכל לא יהווה את מוקד הווייתו.

טיפול תרופתי

תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI’s, Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) משמשות לעתים לטיפול בהפרעות אכילה. תרופת הבחירה ממשפחה זו לטיפול בבולימיה היא Fluoxetine המוכרת בשמה המסחרי 'פרוזאק'.

תרופות ממשפחה זו משמשות אף לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית, בחרדה ובפוביה.

יעברו מספר שבועות עד שתורגש השפעתן של תרופות נוגדות דיכאון ולכן יש להקפיד ליטול אותן באופן סדיר. על מנת להתאים את מינון התרופה ולקבוע כי היא אכן יעילה ידרש המטופל להיפגש עם רופאו לאחר 2, 4, 6 ו- 12 שבועות של טיפול.

מחקרים מראים כי אנשים הלוקים בבולימיה מגיבים לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון אך שאלו יעילות פחות מטיפול הכרתי התנהגותי, וכי נדרש מינון גבוה מזה המקובל לטיפול בדיכאון. עם זאת, שימוש בתרופות עשוי להפחית את תדירות התקפי הזלילה ולהקל על בעיות רגשיות המתלוות להפרעות אכילה כמו דיכאון או חרדה.

תרופות מקבוצת ה-SSRI’s אינן מומלצות לאנשים הלוקים באפילפסיה ולאנשים בעלי רקע משפחתי של מחלות לב, כבד או כליות.

טיפול תזונתי וחזרה למשקל גוף תקין

במידה שהמטופל סובל מעודף משקל בעקבות התקפי הזלילה הרי שהמטרה הראשונית של הטיפול תהיה להשיבו למשקל גוף תקין. אנשי מקצוע בתחום התזונה ינחו את המטופל לגבי תזונה בריאה. בהתאם לצרכיו התזונתיים יותאמו עבורו תוכניות טיפול אישיות שיסייעו לו להגיע למשקל הרצוי תוך רכישת הרגלי אכילה בריאים.

טיפול במסגרת בית חולים

במרבית המקרים בולימיה אינה מטופלת במסגרת אשפוז אלא אם קיימים סיבוכים חמורים או אם קיימת סכנה לחיי המטופל (אם יש חשש שיתאבד או יפגע בעצמו).

תהליך ההחלמה

מרבית הלוקים בבולימיה יחלימו אולם התהליך עלול להיות ארוך וקשה הן עבור המטופל והן עבור בני משפחתו. על מנת שיחלים צריך המטופל:

• לשנות את הרגלי האכילה שלו.
• לשנות את הדרך בה הוא חושב ומתייחס לאוכל.
• להגיע למשקל גוף תקין עבורו.

ככל שהמחלה ממושכת יותר ואינה מאובחנת או מטופלת, תהליך ההחלמה ורכישת ההרגלים הבריאים קשה יותר. לפיכך קיימת חשיבות עליונה לזהות את המצב, להסכים לקבלת ייעוץ וטיפול רפואי ולהתחיל בתוכנית הטיפול מוקדם ככל שאפשר.

עבור מרבית המטופלים, תהליך ההחלמה כרוך בתקופות של שיפור המשולבות בתקופות של נסיגה והתדרדרות במצב.

ההתמודדות הרגשית עם בולימיה עלולה להיות קשה ומבלבלת. מחד מקדשת הסביבה את הרזון ואת הצורך לרדת במשקל, אך מאידך המסר המועבר למטופל הוא כי עליו לחדול מההתעסקות במשקלו ומהנסיונות לפנות מגופו את המזון שזלל.

כיצד ניתן להתמודד עם מחלה שעלולה להיות קטלנית בזמן שרזון ומשקל גוף נמוך מהווים מדדים להצלחה?

הזכירו לעצמכם באופן תדיר מהו משקל הגוף התקין עבורכם, בפרט כאשר אתם נחשפים לתמונות או לתוכניות טלויזיה המציגות דוגמניות או שחקנים רזים במיוחד. טרם גרימת הקאה או שלשול, נסו להיזכר במשקל המומלץ עבורכם.

דכאו את הרצון לדלג על ארוחות ולעשות דיאטות קיצוניות. זכרו שדיאטה ורעב מוגזם מעודדים התקפי זלילה ומקשים עליכם להתמודד עם מצבי דחק ולחץ.

אל תגלשו לאתרים המעודדים הפרעות אכילה. אתרים אלו מעודדים פעולות לריקון הגוף ועלולים לגרום להישנות המחלה.

זהו מצבים בעייתיים עבורכם שעלולים לגרום לכם להתקף זלילה ולאחריו להקאה או לשלשול על מנת שתוכלו להימנע מאלו מבעוד מועד.

פתחו פעולות פנאי מהנות עבורכם על מנת שתוכלו להעביר את זמנכם בנעימים באופן שישכיח מכם את הצורך הכפייתי להתעסק במזון ובמשקל גופכם.

היו סלחניים כלפי עצמכם. התמקדו בצדדים החיוביים של אישיותכם ושל חייכם על מנת לשאוב מכך כוח ועידוד.

חברו לדמויות חיוביות שיעודדו ויחזקו אתכם. נסו להבין שדוגמניות בעיתון או שחקנים בטלוויזיה, על אף רזונם, אינם מהווים דמויות ראויות לחיקוי.

קבלת עזרה

טיפול קבוצתי מאפשר ליצור קשר עם אנשים אחרים המתמודדים עם הפרעות אכילה למטרת תמיכה והתמודדות משותפת. חלק מהלוקים בבולימיה, ואף בני משפחותיהם, נעזרים רבות בקבוצות תמיכה.

חברי הקבוצה, הלוקים אף הם באותה הפרעת אכילה, מבינים היטב את המצב ומסוגלים להזדהות ולחלוק מנסיונם.

תמיכה להורים

הורים לילד או מתבגר הלוקה בבולימיה עלולים להאשים את עצמם במצבו. נסו לזכור שקיימים גורמים רבים שעלולים לגרום להתפתחות המחלה ונסו להימנע מלבזבז את כוחכם ומשאביכם בהתעסקות על מדוע או למה המחלה התפתחה. העדיפו להתרכז ולתמוך בילדכם.

• שאלו אותו כיצד אתם יכולים לעזור לו. האם כדאי שתרחיקו מסביבתו מזונות מסוימים שגורמים לו להתפתות ולפתוח בהתקף זלילה? האם ירצה שתערכו פעילות משפחתית בסיום הארוחות על מנת לדכא את רצונו להתרוקן?
• הקשיבו לו. תנו לו להביע את רגשותיו ותסכוליו.
• הקפידו על ארוחות משפחתיות משותפות כדי לסגל לו הרגלי אכילה נכונים ועל ידי כך להפחית את הפיתוי להתקפי זלילה מתוך רעב או צורך במזון.
• הימנעו מהאשמת הילד במצבו.

הפרעת אכילה המתפתחת אצל אחד מבני המשפחה משפיעה על כל בני הבית. אם אתם חשים צורך בכך, פנו לקבלת טיפול משפחתי תומך מגורם מקצועי מוסמך או השתתפו בקבוצות תמיכה להורים ולמשפחות.

יתכנו מספר סיבוכים ובעיות בריאותיות בעקבות מחלת הבולימיה.

בעיות בחלל הפה

עקב תכולת חומצת הקיבה בקיא, ההקאות התכופות עלולות לגרום לנזק לזגוגית השן ולריקבון השיניים. הקאות חוזרות עלולות גם לגרום לריח רע מהפה ולגרון מגורה וכואב.

בלוטות הרוק עלולות להתנפח בעקבות ההקאות החוזרות ולכן מבנה הפנים עלול להיראות עגול ומלא יותר.

מחזור לא סדיר (אצל נשים)

המחזור עלול להפוך לא סדיר ואף להיפסק לחלוטין. יתכנו בעיות פריון וקושי להרות בעתיד.

שיער ועור

חוסר ממושך של רכיבים תזונתיים חיוניים בעקבות ההקאות הקבועות או שימוש קבוע במשלשלים עלול לפגום במראה ובמרקם של העור והשיער ואף לגרום לנשירת שיער. העור עלול להפוך ליבש והציפורניים לשבירות ומתפצלות.

חוסר איזון של רכיבי הדם. הקאות תדירות או שימוש תכוף במשלשלים עלולים לגרום לחוסר איזון של רכיבי הדם השונים. הדבר עלול להתבטא בעייפות, חולשה, קצב לב לא סדיר, נזק כלייתי, עוויתות והתכווצויות שרירים חמורות.

פגיעה במערכת העיכול

שימוש ממושך ומופרז במשלשלים עלול לפגוע בתפקוד ובתנועתיות שרירי המעי ולגרום להתפתחות מעי עצל, לתסמונת המעי הרגיז ולעצירות. כמו כן תיתכן תחושת נפיחות בבטן ובחילה.

מחלות לב

בולימיה עלולה לגרום לסיכון מוגבר להתפתחות מחלות לב.