דלקת תוספתן (אפנדיציטיס) - מידע רפואי

אפנדיציטיס היא נפיחות ודלקת של התוספתן (בלעז, אפנדיקס).

התוספתן הוא כיס דמוי אצבע המסתעף מהמעי הגס (באזור בו מתחבר המעי הדק אל המעי הגס) וממוקם בצידה הימני התחתון של הבטן. אורכו 5-10 סנטימטרים. תפקידו של התוספתן בגוף אינו ברור. מניחים כי התוספתן הוא חלק ממערכת העיכול שהתנוון לאורך שנות התפתחות גוף האדם.

דלקת בתוספתן תתבטא תחילה בכאב במרכז הבטן שיתפשט לצידה הימני התחתון. בהמשך יחמיר הכאב ויתכנו רגישות, הקאה ושלשול. דלקת התוספתן היא מצב חירום רפואי המחייב ניתוח לכריתת התוספתן. ללא ניתוח עלול התוספתן להתפוצץ והזיהום עלול להתפשט לחלל הבטן.

הגורם לדלקת בתוספתן אינו ידוע אך ככל הנראה נגרם המצב בעקבות חסימה של התוספתן על ידי צואה שגורמת לנפיחות מקומית.

סימפטומים של דלקת התוספתן

דלקת התוספתן מתחילה בדרך כלל בכאב במרכז הבטן שעלול להופיע ולהעלם. תוך שעות נודד הכאב לצידה הימני התחתון של הבטן (היכן שממוקם התוספתן), נעשה קבוע ומחמיר.

לחיצה באזור זה של הבטן, שיעול או אף הליכה עלולים להחמיר את עוצמת הכאב. המצב עלול להיות מלווה בחוסר תיאבון, תחושה כללית רעה, עצירות או שלשול.

מתי יש לפנות לקבלת עזרה רפואית?

כאב בטן שהולך ומחמיר מחייב בירור רפואי. אבחון דלקת התוספתן עלול להיות קשה מאחר שהסימפטומים אינם ייחודיים ועלולים להצביע על מצבים רפואיים אחרים כגון דלקת בדרכי השתן או בשלפוחית השתן.

כאב בטן שמחמיר בבת אחת ושמתפשט בכלל אזור הבטן מחייב פנייה דחופה לחדר המיון מאחר שיתכן שמדובר בתוספתן שהתפוצץ.

טיפול בדלקת התוספתן

במרבית המקרים ידרש ניתוח לכריתת התוספתן המודלק. ניתוח זה מכונה 'אפנדקטומי'. זהו ניתוח שכיח בעל שיעורי הצלחה גבוהים. בדרך כלל יבוצע הניתוח באמצעות לפרוסקופיה אך אם קיים חשש שהתוספתן התפוצץ עלול להיות צורך בניתוח פתיחת בטן.

דלקת התוספתן היא מצב שכיח. התופעה שכיחה יותר בקרב גברים בגילאי 10-20.

מאחר שהגורם אינו ידוע אין אפשרות מוכחת למנוע את דלקת התוספתן אך נמצא כי אנשים הצורכים תזונה עשירה בסיבים נמצאים בסיכון מופחת ללקות בתופעה.

הסימפטום הראשוני של דלקת התוספתן הוא בדרך כלל כאב במרכז הבטן שבא והולך. תוך שעות נודד הכאב לצידה הימני התחתון של הבטן (היכן שממוקם התוספתן), נעשה קבוע ומחמיר.

לחיצה באזור זה של הבטן, שיעול או אף הליכה עלולים להחמיר את עוצמת הכאב. המצב עלול להיות מלווה בחוסר תיאבון, הקאה, תחושה כללית רעה, חום (העולה על 38 מעלות צלזיוס), עצירות או שלשול.

מתי יש לפנות לקבלת עזרה רפואית?

כאב בטן שהולך ומחמיר מחייב בירור רפואי.

אבחון דלקת התוספתן עלול להיות קשה מאחר שהסימפטומים אינם ייחודיים ועלולים להצביע על מצבים רפואיים אחרים כגון דלקת בדרכי השתן או בשלפוחית השתן, מחלת קרוהן, דלקת קיבה (גסטריטיס), זיהום במעי או בעיות בשחלה.

כאב בטן שמחמיר בבת אחת ושמתפשט בכלל אזור הבטן מחייב פנייה דחופה לחדר המיון מאחר שיתכן שמדובר בתוספתן שהתפוצץ. פיצוץ של התוספתן עלול לגרום לפיזור חיידקים בחלל הבטן ולהתפתחות זיהומים חמורים כגון צפקת (דלקת בקרום הצפק) ואלח דם.

הגורם המדויק לדלקת התוספתן אינו ברור. התוספתן מסתעף מהמעי הגס, בתוכו נוצרת הצואה. מניחים כי דלקת התוספתן עלולה להתרחש כאשר צואה נתקעת בתוספתן ואינה מסולקת מהגוף. חיידקים משגשגים על גבי צואה זו ומצטברים בתוספתן. כתוצאה חלה הצטברות של מוגלה והתוספתן מתנפח.

קיימת סברה נוספת לפיה זיהום שמקורו בחלל הבטן נדד לתוספתן.

ללא ניתוח להסרתו, תוספתן נפוח ומודלק יתפוצץ. המוגלה שתתפזר בעקבות הפיצוץ עלולה לגרום לצפקת, למורסות בחלל הבטן ולזיהום של איברי גוף נוספים.

קשה יחסית לאבחן דלקת תוספתן באופן מדויק מאחר שקיימים מצבים רפואיים שונים שעלולים לגרום לסימפטומים דומים לרבות דלקת בדרכי השתן ודלקת קיבה.

כמחצית מהלוקים בדלקת התוספתן אינם סובלים מסימפטומים אופייניים. אצל חלק מהאוכלוסייה התוספתן ממוקם באזורים אחרים בגוף כגון באגן, מאחורי המעי הגס או מאחורי הכבד.

הרופא המטפל יתשאל לגבי הסימפטומים, יבדוק את הבטן ויבחן האם הכאב מחמיר כאשר מופעל לחץ על האזור בו נמצא התוספתן.

אם הסימפטומים אופייניים לדלקת התוספתן תקבע האבחנה. אצל כ-2-3% מהמטופלים שינותחו יתברר במהלך הניתוח כי האבחנה היתה שגויה וכי לא היה מדובר בדלקת של התוספתן.

בדיקות נוספות

אם הסימפטומים אינם אופייניים ייתכן שתידרשנה בדיקות נוספות על מנת לאשר או לשלול את האבחנה. בדיקות נוספות אלה כוללות:

• בדיקות דם שמטרתן להצביע על נוכחות של זיהום.
• בדיקות שתן על מנת לשלול מצבים כמו זיהום בדרכי השתן או בכליה.
• סריקת CT או אולטרה סאונד שמאפשרת הדגמה של התוספתן.

לעתים יחלפו מספר ימים טרם קבלת תוצאות הבדיקות. אם קיים חשד שמדובר בדלקת תוספתן עשוי הרופא להחליט כי ההמתנה מהווה סיכון בשל האפשרות שהתוספתן יתפוצץ במהלכה. במקרה זה תתקבל החלטה על ניתוח לכריתת התוספתן טרם קבלת תשובות הבדיקות.

אם יחשוד הרופא כי התוספתן התפוצץ יפונה המטופל לבית החולים בדחיפות לקבלת טיפול מיידי.

הטיפול בדלקת התוספתן הוא באמצעות ניתוח לכריתת התוספתן. זהו אחד הניתוחים השכיחים ביותר ושיעורי ההצלחה שלו גבוהים. ההליך הרפואי לכריתת התוספתן מכונה 'אפנדקטומי' (Appendecotmy) והוא מבוצע תחת הרדמה כללית.

לפרוסקופיה

לפרוסקופיה היא כיום השיטה המועדפת לניתוח (שיטה זו מכונה לעתים גם 'שיטת חור-מנעול'). בשיטה זו עושה המנתח 3 חתכים קטנים בבטן דרכם הוא מחדיר מקור אור, מצלמת וידאו זעירה (לפרוסקופ) ואת כלי הניתוח. בדרך זו ניתן לראות את פנים חלל הבטן בפירוט רב ללא צורך בחתך גדול. התוספתן שיכרת יוצא מגופו של המטופל דרך חתכי הניתוח.

היתרון של שיטה זו בזמן ההחלמה המהיר ובצלקות הקטנות לאחריה. ניתוח לפרוסקופי כרוך באשפוז קצר בן יומיים ולאחריו ישתחרר המטופל לביתו. יידרשו 1-2 שבועות עד להחלמה מלאה.

בחלק מהמקרים אין אפשרות לבצע ניתוח לפרוסקופי ולכן יש לבצע ניתוח פתיחת בטן. מקרים אלו כוללים:

• פיצוץ של התוספתן.
• מטופלים עם גידולים במערכת העיכול.
• נשים בשליש הראשון של ההריון.
• אנשים שעברו ניתוחי בטן קודמים.

בעקבות ניתוח זה תיוותר צלקת גדולה יותר. כמו כן נדרש אשפוז ממושך של כשבוע.

האם ניתן לטפל בדלקת תוספתן ללא ניתוח?

במקרים שהתוספתן לא עבר פיצוץ, יש אפשרות לטיפול אנטיביוטי בלבד, אם כי ללא ניתוח יש סיכון לחזרה של הדלקת, ועל כן ניתוח הוא עדיין הטיפול הטוב ביותר במרבית המקרים. במקרים שהתוספתן עבר פיצוץ וחלפו כמה יים מאז האירוע, הרופא יכול להחליט על טיפול אנטיביוטי לכמה ימים. בכל מקרה, עדיין יומלץ על ניתוח, משום של-1 מתוך 10 אנשים עם תופסתן שהתפוצץ קיים גידול בתוספתן, ויש להסירו בניתוח.

ללא טיפול מתאים ובמועד עלול התוספתן להתפוצץ ולגרום לזיהומים מסכני חיים.

צפקת (דלקת קרום הצפק, פריטוניטיס)

בעקבות פיצוץ של התוספתן יתכן פיזור של המוגלה בחלל הבטן והתפתחות צפקת (בלעז, פריטוניטיס). צפקת היא דלקת של קרום הצפק שעלולה להתפשט במהרה לדם ולאיברי גוף נוספים.

צפקת גורמת לעצירת התנועתיות התקינה של המעי ולחסימתו ומאופיינת בסימפטומים הבאים:

• כאב בטן חמור.
• חום העולה על 38 מעלות צלזיוס.
• דופק מהיר.

ללא קבלת טיפול מתאים יתכנו סיבוכים חמורים לרבות מוות.

מורסה

מורסה (אבצס) היא הצטברות של מוגלה. לעתים עלולה להיווצר מורסה סביב תוספתן שהתפוצץ. אצל גברים עלולה המורסה להתפתח בין שלפוחית השתן והחלחולת (רקטום) ואצל נשים בין הרחם והחלחולת.

הטיפול במורסות הוא בדרך כלל באמצעות אנטיביוטיקה. במקרים מסוימים עלול להיות צורך לנקז את המוגלה.

אין דרך ודאית למנוע דלקת בתוספתן אך קיימים מחקרים לפיהם שכיחות התופעה נמוכה יותר בארצות בהן נהוגה תזונה עשירה בסיבים תזונתיים.

הסיבה לכך אינה ברורה אך יתכן שהסיבים מרככים את הצואה ולכן מקטינים את הסיכון שתיתקע בתוספתן.

מזונות עשירים בסיבים תזונתיים כוללים דגנים מלאים, לחם, אורז ופסטה. ירקות שורש ופירות מהווים אף הם מקור טוב לסיבים.