הקדמה
מורסה במוח היא נפיחות מלאה במוגלה הנגרמת בעקבות זיהום ברקמות המוח. זהו מצב נדיר ומסכן חיים.
המורסה מתפתחת בעקבות חדירת חיידקים או פיטריות לרקמת המוח, בדרך כלל לאחר זיהום במקום אחר בגוף.
הסימפטומים תלויים באזור במוח בו מתפתחת המורסה. סימפטומים שכיחים כוללים:
הנפיחות הנגרמת על ידי המורסה עלולה ללחוץ על רקמת המוח העדינה ולפגוע באספקת הדם והחמצן לאזור. כמו כן קיים סיכון שהמורסה תתפקע. ללא טיפול עלולה מורסה במוח לגרום לנזק מוחי קבוע ולמוות.
מורסה במוח היא מצב חירום רפואי שמחייב טיפול מיידי שכולל מתן אנטיביוטיקה וניתוח. בניתוח יבוצעו בדרך כלל פתיחת גולגולת וניקוז של המוגלה או הוצאה של המורסה בשלמותה.
שכיחות התופעה
מדובר בתופעה נדירה (2-3 מיקרים לכל מיליון איש) שעלולה להופיע בכל גיל, אולם מרבית המקרים מדווחים בקרב בני 40 או צעירים יותר. השכיחות גבוהה יותר בקרב גברים, בהשוואה לנשים.
סיכויי ההחלמה
שיטות אבחנתיות וניתוחיות מתקדמות הביאו לשיפור רב בסיכויי ההחלמה. כיום, פחות מ- 15% מהמקרים מסתיימים במוות, ורוב הסובלים ממורסה במוח מחלימים באופן מלא לאחר קבלת טיפול הולם. ללא טיפול עלולה מורסה במוח להיות קטלנית.
סימפטומים
הסימפטומים עלולים להתפתח באיטיות או במהירות. במרבית המקרים, אנשים יפנו לבית החולים תוך כשבועיים מתחילת הסימפטומים, עקב החמרה במצב.
הסימפטום הנפוץ ביותר של מורסה במוח הוא כאב ראש והוא מופיע אצל למעלה מ- 75% מהמטופלים. סימפטומים נוספים כוללים:
- שינויים במצב הנפשי כגון בלבול או עצבנות.
- פגיעה בתפקוד מערכת העצבים שעלולה להתבטא בחולשת שרירים, קשיי דיבור או שיתוק בצד אחד של הגוף (למשל שיתוק של יד ורגל ימין).
- חום.
- פרכוס.
- בחילה והקאה.
- קשיון עורף ונוקשות בצוואר.
- הפרעות בראייה (טשטוש, ראייה כפולה וליקויים בשדה הראייה).
מתי לפנות לקבלת עזרה רפואית?
סימפטומים המעלים חשד לבעיה במוח או במערכת העצבים כמו קושי פתאומי בדיבור, חולשת שרירים, שיתוק או פרכוס שמופיע לראשונה עלולים להצביע על מצב חירום רפואי ומחייבים פינוי מיידי לבית החולים, רצוי באמצעות אמבולנס.
סימנים המעידים על החמרה של זיהום (לדוגמה, התפתחות חום גבוה והקאות) דורשים קבלת טיפול רפואי מיידי. יש לפנות בהקדם לרופא המשפחה או למוקד החירום בשעות שהרופא אינו זמין.
גורמים
מורסה במוח היא נפיחות מלאה במוגלה הנגרמת בעקבות זיהום חיידקי או פטרייתי.
המורסה נוצרת כאמצעי הגנה על ידי מערכת החיסון. במקרים בהם מערכת החיסון מזהה כי אינה מצליחה להתגבר על זיהום, היא תנסה להגביל את התפשטותו. תאי מערכת החיסון יכלאו את מקור הזיהום על ידי יצירת 'חומה' מרקמה בריאה סביבו. זוהי המורסה, המונעת את התפשטות המוגלה לרקמות בריאות נוספות.
נתיבי כניסת זיהום אל המוח
זיהומים בתוך רקמת המוח הם נדירים בזכות מספר מנגנוני הגנה הקיימים בגוף. אחד מהם הוא ה- 'מחסום דם-מוח' (BBB, Blood Brain Barrier). המחסום הוא למעשה רקמה המסננת את הדם טרם כניסתו למוח, וכך מונעת חדירה של מזהמים.
אצל חלק מהאנשים, עקב סיבות שאינן תמיד ידועות, מתאפשרת בכל זאת חדירת גורמים מזהמים המצליחים לחדור את המחסום ולגרום לזיהום מוחי.
קיימים שלושה נתיבים לחדירת גורמים מזהמים אל המוח:
- חיידקים מאזור גוף אחר בו מתרחש תהליך זיהומי חודרים אל זרם הדם, עוברים את המחסום וגורמים לזיהום ברקמת המוח.
- זיהום בחללי הגולגולת (לדוגמה, האף או האוזניים) המתפשט וחודר אל המוח.
- חדירה ישירה של חיידקים לרקמת המוח בעקבות פגיעה בגולגולת בתאונה או על ידי פציעת ירי.
בשליש מהמקרים לא מזוהה נתיב חדירה של הזיהום למוח.
חדירת מזהמים דרך זרם הדם
התפשטות זיהום דרך זרם הדם היא גורם עיקרי להתפתחות מורסה במוח.
אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות מורסה במוח עקב זיהום שחדר דרך זרם הדם. מערכת החיסון החלשה אינה מצליחה להילחם ולהתגבר על הזיהום המקורי ולכן עולה הסיכון שיתפשט לרקמות סמוכות ולדם.
גורמי סיכון למצב זה כוללים:
- מחלה שמחלישה את מערכת החיסון כמו איידס.
- טיפול רפואי שמחליש את מערכת החיסון (לדוגמה, כימותרפיה).
- קבלת טיפול מדכא חיסון בעקבות השתלת איברים שמטרתו למנוע דחייה של האיבר המושתל.
מחלות וזיהומים הגורמים פעמים רבות למורסה במוח כוללים:
- מומי לב כחלוניים (cyanotic heart defects). אלו הם מומי לב מולדים המתבטאים בחוסר יכולת של הלב להזרים דם עשיר בחמצן לגוף. מחסור בחמצן גורם לגוף להיות חשוף יותר לזיהומים שונים.
- זיהומי ריאה כמו דלקת ריאות או הרחבת סמפונות (ברונכיאקטזיס, מחלה המתבטאת בהרחבה ובנזק לדרכי הנשימה בריאות).
- זיהומי עור
- זיהומים בבטן כגון צפקת (בלעז, פריטוניטיס). זוהי דלקת בקרום הפנימי המצפה את חלל הבטן ואיבריו (דוגמת הכבד והקיבה).
- זיהומים באגן דוגמת דלקת של כיס השתן (ציסטיטיס) .
חדירת מזהמים מזיהום אחר בגולגולת
כרבע ממקרי המורסה במוח הם סיבוך של זיהום אחר ברקמה סמוכה בתוך הגולגולת, לרבות:
- דלקת באוזן התיכונה.
- מסטואידיטיס – דלקת בעצם המסטואיד שבגולגולת. זיהום זה מתרחש פעמים רבות כסיבוך של דלקת באוזן התיכונה.
- סינוסיטיס – דלקת או זיהום של חללים הנמצאים בתוך עצמות הלחיים והמצח המכונים סינוסים.
בעבר היוו זיהומים אלו גורמים עיקריים להתפתחות מורסה במוח. כיום, עם ההתקדמות ביכולת הטיפול בהם, מורסה במוח היא סיבוך נדיר.
חדירה ישירה של מזהמים לאחר חבלת ראש
חבלה ישירה לעצם הגולגולת עלולה לגרום להתפתחות מורסה במוח. מצבים שכיחים יחסית כוללים:
- שבר בגולגולת הנגרם על ידי פציעה חודרנית.
- פצעי ירי או פגיעת רסיסים.
במקרים נדירים מאד, מורסה במוח עלולה להתפתח כסיבוך לאחר ניתוח.
אבחון
הערכת מצב ראשונית תבוצע בהתאם לסימפטומים ולרקע הרפואי שקדם לתלונות הנוכחיות של המטופל (לדוגמה, מקרה של חבלת ראש או מצב רפואי המחליש את מערכת החיסון).
בדיקות דם
תבוצענה בדיקות דם על מנת לבדוק נוכחות של זיהום. רמה גבוהה של תאי דם לבנים מעידה על תהליך זיהומי.
ניקור (שאיבה) תחת הנחיית טומוגרפיה ממוחשבת (CT)
במידה שאובחנה מורסה במוח תידרש נטילת דגימה מתוכן המורסה לצורך המשך הבירור. בדיקה זו מכונה ניקור או שאיבה, והיא תבוצע על ידי נוירו-כירורג (רופא מומחה בניתוחים של המוח ומערכת העצבים).
במהלך הבדיקה יחדיר הרופא מחט אל המורסה וישאב דגימה של המוגלה. דימות באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ינחה את הרופא לאן להחדיר את המחט. הדגימה תישלח למעבדה על מנת לבדוק לנוכחותם של גורמים מזהמים ולקבוע את סוגם.
במרבית המקרים יש צורך בהתחלת טיפול אנטיביוטי רחב טווח מהר ככל האפשר, אפילו לפני ביצוע הניקור ונטילת הדגימה מאחר שהמתנה לתוצאות הבדיקה עלולה להיות מסוכנת. טיפול זה יהיה יעיל במרבית המקרים כשמקור הזיהום הוא חיידקי.
אם בדיקת המוגלה תעלה כי הזיהום נגרם על ידי פטריה ולא על ידי חיידק תשונה תוכנית הטיפול וינתנו תרופות הפועלות נגד פיטריות.
טיפול
מורסה במוח היא מצב חירום רפואי המחייב קבלת טיפול בבית החולים. המטופל יאושפז עד שמצבו הרפואי יתייצב.
הטיפול יקבע בהתאם לגודל ולמספר המורסות. הטיפול המועדף ישלב טיפול תרופתי עם הליך ניתוחי לניקוז או להסרת המורסה.
טיפול תרופתי
ניתוח לניקוז ולטיפול במורסה לא יבוצע אם הוא כרוך בסיכון רב או אם המורסה קטנה וניתנת לטיפול באמצעות תרופות בלבד.
במקרים הבאים יומלץ על טיפול תרופתי ולא על ניתוח:
- מספר מורסות במוח.
- מורסה שגודלה פחות מ- 2 סנטימטרים.
- מורסה שממוקמת בעומק המוח.
- דלקת בקרום המוח (מנינגיטיס) בנוסף למורסה.
- מיימת ראש (הידרוצפלוס) – הצטברות נוזל באזורים שונים במוח.
בדרך כלל ינתן טיפול אנטיביוטי (או טיפול נגד פטריות, בהתאם לסוג הזיהום כאשר יקבע) ישירות לתוך הוריד במשך מספר שבועות (6-8 שבועות).
כמו כן ינתנו תרופות נוגדות פרכוס למשך 3 חודשים, כטיפול מונע.
ניתוח
אם המורסה גדולה מ- 2 סנטימטרים יהיה בדרך כלל צורך לשאוב את המוגלה מתוכה או להוציא את המורסה בשלמותה. שני ההליכים מבוצעים בניתוח הנקרא פיום גולגולת (קרניוטומיה, craniotomy).
בתחילת הניתוח יגולח שיער הראש באזור המיועד לטיפול, ופיסה מהגולגולת תנוסר על מנת לאפשר גישה אל המוח.
בשלב הבא תנוקז המורסה או שתוצא בשלמותה. לעיתים יעזר המנתח במערכת ניווט המבוססת על טומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי להגיע לאזור בו נמצאת המורסה בדיוק מירבי.
עם סיום הטיפול במורסה תוחזר פיסת העצם שהוסרה למקומה ותקובע בעזרת ברגים יעודיים למניעת תזוזה ולעידוד החלמה של האיזור. הניתוח אורך בין 4 ל- 6 שעות ומבוצע תחת הרדמה כללית.
התאמת הטיפול המיטבי והצורך בניתוח ובמתן תרופות יקבע בהתאם למצבו הרפואי של כול מטופל, לפי שיקול דעתם המקצועי של רופאיו. בדרך כלל, לאחר הניתוח ינתנו תרופות נוגדות פרכוס למשך 3 חודשים, כטיפול מונע.
סיבוכים של ניתוח פיום גולגולת
אף שכל ניתוח כרוך בסיכון, סיבוכים חמורים בעקבות פיום גולגולת (קרניוטומיה) אינם שכיחים. סיבוכים אפשריים לאחר ניתוח זה כוללים:
- נפיחות ושטפי דם. תופעות אלו שכיחות מאד אך חולפות במהרה.
- כאבי ראש. זהו סיבוך נפוץ. כאבי הראש עלולים להימשך מספר חודשים אולם חולפים בסופו של דבר.
- קריש דם במוח (לעיתים ידרש ניתוח נוסף על מנת לטפל במצב זה).
- נוקשות בלסת. במהלך הניתוח עלול להיות צורך לבצע חתך בשריר המסייע ללעיסה, כתלות במיקום המורסה בתוך המוח. בעקבות כך תיתכן נוקשות בלעיסה במשך מספר חודשים, עד להחלמה מלאה של השריר. ניתן לסייע להחלמת השריר באמצעות תרגול הלעיסה עם מסטיק.
- תזוזה של פיסת העצם שנוסרה. לעיתים מורגשת תזוזה של פיסת העצם שנוסרה ושהוחזרה בסיום הניתוח. התחושה עלולה להיות מוזרה או לא נעימה אולם התופעה תקינה וחולפת עם החלמת האזור.
האזור בגולגולת בו בוצע החתך עלול להזדהם, אולם סיבוך זה אינו נפוץ. הטיפול האנטיביוטי יימשך גם לאחר הניתוח ויסייע למנוע זיהום.
החלמה
לאחר הטיפול הראשוני במורסה (ניקוז המוגלה או הוצאת המורסה) קיים בדרך כלל צורך בהמשך האשפוז למספר שבועות. זאת על מנת לתמוך רפואית בגוף בזמן ההחלמה ולאפשר קבלת טיפול תרופתי באמצעות עירוי לתוך הוריד. במהלך האשפוז תבוצענה בדיקות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי לוודא שהמורסה נוקזה או הוצאה בשלמותה.
לאחר השחרור מבית החולים תידרש מנוחה בבית במשך 6 עד 12 שבועות נוספים, לפני החזרה לפעילות שגרתית.
בתקופת ההחלמה לאחר הטיפול ובחודשים לאחר מכן מומלץ להימנע מפעילות שעלולה לגרום לפגיעה בראש (כמו אגרוף או כדורגל).
סיבוכים
יתכנו מספר סיבוכים לאחר מורסה במוח.
נזק מוחי
יתכן נזק מוחי בדרגות שונות, החל מקושי קל בדיבור (למשל 'בליעת מילים') ועד לליקוי משמעותי שעלול לגרום לנכות קבועה. ליקויים קלים ישתפרו בדרך כלל עם הזמן, אך ליקויים משמעותיים עלולים להפוך קבועים.
הסיכון לנזק מוחי קיים בעיקר במקרים בהם היה עיכוב באבחנה ולכן גם עיכוב בטיפול. כיום, בזכות שימוש נרחב בבדיקות דימות כמו טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ו- MRI, האבחנה פשוטה יחסית ולכן הסיכון לנזק מוחי משמעותי נמוך מאוד.
כפיון (אפילפסיה)
חלק קטן מהאנשים מפתחים אפילפסיה לאחר מורסה במוח. מחלה זו מאופיינת בפרכוסים חוזרים שחומרתם וצורתם משתנה מאדם לאדם. אפילפסיה היא בדרך כלל מחלה מתמשכת אך תופעת הפרכוס ניתנת לשליטה באמצעות תרופות מתאימות.
דלקת קרום המוח (מנינגיטיס)
בחלק מהמקרים, בפרט אצל ילדים, עלולה מורסה במוח לגרום לדלקת קרום המוח. זהו זיהום מסכן חיים בקרומים שעוטפים את המוח המחייב קבלת טיפול רפואי מיידי.
הישנות
לעתים תיתכן הישנות של המורסה במוח.
