פוביה (בעת) - מידע רפואי

פוביה (בעברית, בעת) היא הפרעת חרדה. מדובר בפחד לא הגיוני או קיצוני מדברים כגון:

• בעל-חיים
• חפץ
• מקום
• מצב כלשהו

פוביה אינה סתם פחד. עוצמתה גבוהה מאד ביחס למידת הסכנה האמיתית. לעיתים אפילו המחשבה על הגורם המפחיד עלולה לגרום לחרדה ולמצוקה אצל הסובלים מפוביה. הלוקים בפוביה חשים צורך עז להימנע ככל הניתן ממגע עם מה שמפחיד אותם ונוטים לארגן את כל סדר יומם סביב מטרה זו.

אם הגורם לפוביה הוא חפץ או חיה שלא פוגשים לעיתים קרובות, למשל נחש, אזי השפעת הפוביה על שגרת החיים תהיה בדרך כלל קטנה. מנגד, אם הפוביה כרוכה במצבים יומיומיים (למשל אגורפוביה, היינו פחד ממקומות פתוחים או ציבוריים), החרדה והימנעות מהגורם המפחיד עלולות להפריע לחיי השגרה וכושר התפקוד עלול להיפגע.

סוגי פוביה

אף שקיימות פוביות רבות מקובל לחלק אותן לשתי קבוצות עיקריות:

• פוביה פשוטה.
• פוביה מורכבת.

פוביות מתבטאות באופן שונה אצל אנשים שונים. חלקם עלולים לסבול מחרדה קלה אם יחשפו למושא חרדתם ואילו אחרים עלולים לסבול חרדה חמורה עד כדי התקף פאניקה (בעברית, 'התקף בעת', Panic attack).

פוביה פשוטה (simple phobia, specific phobia)

פוביה פשוטה משמעותה פחד ממשהו מסוג מסוים ומוגדר כגון חפץ, חיה, מצב או פעילות. דוגמאות נפוצות כוללות:

• כלבים.
• עכבישים.
• נחשים.
• מקומות סגורים.
• מקומות גבוהים.
• רופאי שיניים.
• טיסה.

פוביה מורכבת (complex phobia)

פוביה מורכבת גורמת בדרך כלל להפרעה גדולה יותר למהלך החיים בהשוואה לפוביה פשוטה מאחר שהיא נגרמת, ככל הנראה, עקב חרדה עמוקה יותר ממצבים או ארועים מסוימים.

שתי דוגמאות נפוצות לפוביה מורכבת הן:

• אגורפוביה (agoraphobia) - פחד ממקומות פתוחים או ציבוריים. אדם הסובל מאגורפוביה עלול לפחד לצאת מהבית, ללכת למכולת או לנסוע בתחבורה ציבורית. לעתים הפחד יהיה מחוסר היכולת להימלט ממצב מסוים בזמן ולשוב לסביבת הבית הבטוחה.
• פוביה חברתית (social phobia). חרדה ממצבים חברתיים כגון דיבור מול קהל (אפילו מול קבוצה קטנה) או השתתפות באירוע חברתי כמו חתונה. אנשים הסובלים מפוביה חברתית פוחדים בדרך כלל להיות מובכים או מושפלים בפומבי.

שכיחות פוביה באוכלוסייה

פוביה היא הפרעת החרדה השכיחה ביותר בקרב נשים וגברים בכל הגילאים. 5-10 אחוזים מכלל האוכלוסייה סובלים מפוביה.

פוביות פשוטות מופיעות בדרך כלל בתקופת הילדות המוקדמת (גילאי 4-8) ולרוב חולפות מאליהן עת הילד מתבגר. אלו לרוב אינן גורמות לבעיות בגיל מבוגר.

פוביות מורכבות מתפתחות מאוחר יותר. פוביה חברתית מתחילה להתפתח בדרך כלל עם תחילת גיל ההתבגרות ואילו אגורפוביה מתפתחת לרוב בשנות העשרה המאוחרות או בתחילת שנות העשרים לחיים. פוביות מורכבות עלולות להימשך שנים רבות.

סיכויי ההחלמה

כמעט כל פוביה ניתנת לטיפול יעיל. הטיפול בפוביה פשוטה הוא בעיקרו טיפול התנהגותי (Behavioral Therapy) שכולל חשיפה הדרגתית ומבוקרת לגורם הפחד.

במקרה של פוביה מורכבת עשוי הטיפול להיות ממושך ולכלול גם טיפול הכרתי התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy) וכן טיפול באמצעות שיחות (פסיכותרפיה, Psychotherapy).

הטיפול בלוקים בפוביה לרוב אינו כולל תרופות. עם זאת, לעיתים ניתן טיפול תרופתי למטופלים שסובלים מרמות חרדה גבוהות כדי לסייע להם להתמודד עם הסימפטומים.

סימפטומים גופניים

רבים מהסובלים מפוביה לוקים בהתקפי פאניקה (panic attacks). זהו מצב בו האדם מוצף באופן פתאומי בתחושות אימה וחרדה עזות, מרגיש כי משהו נורא ואיום עומד לקרות וחווה סימפטומים נפשיים וגופניים בעוצמה גבוהה.

יתכנו סימפטומים גופניים הכוללים:

• הזעה.
• רעד.
• גלי חום.
• צמרמורת.
• קוצר נשימה או קושי בנשימה.
• תחושת מחנק.
• דופק מהיר (טכיקרדיה, Tachycardia).
• כאב או מועקה בחזה.
• הרגשה של 'פרפרים בבטן'.
• בחילה.
• כאב ראש.
• סחרחורת.
• הרגשת חולשה בכל הגוף.
• עילפון.
• תחושת נימול בגפיים.
• יובש בפה.
• שלשול או צורך ללכת בדחיפות לשירותים.
• צלצול באוזניים.
• בלבול וחוסר התמצאות במרחב.

סימפטומים נפשיים (פסיכולוגיים)

במקרים חמורים יתכנו גם סימפטומים נפשיים לרבות:

• פחד לאבד שליטה.
• פחד להתעלף.
• הרגשה של אימה, שמשהו נורא עומד לקרות.
• פחד למות.

פוביה מורכבת

פוביות מורכבות כמו אגורפוביה ופוביה חברתית עלולות גם הן להשפיע לרעה על איכות החיים והתפקוד.

פעמים רבות הלוקים באגורפוביה סובלים מפוביות נוספות הקשורות למצב, כמו פחד להישאר לבד (מונופוביה, monophobia) או פחד ממקומות סגורים או ממצב בו האדם עלול לחוש לכוד (קלאוסטרופוביה, claustrophobia).

חומרת הסימפטומים שחווה אדם הלוקה באגורפוביה משתנה במקרים שונים. אדם מסוים עלול לחוש חרדה ויהסס לצאת מביתו אפילו למכולת בעוד שלאחר לא תהיה בעיה משמעותית לצאת למקומות מוכרים וקרובים לביתו אך יהסס לנסוע בתחבורה ציבורית או לצאת מחוץ לעיר מגוריו.

עבור אדם הסובל מפוביה חברתית המחשבה על השתתפות באירוע חברתי או ציבורי עלולה לגרום לחרדה ולפחד מאחר שמצבים אלו גורמים לו להרגיש פגיע.

כאשר אדם נמנע באופן מכוון מלפגוש אנשים במצבים חברתיים, כמו מסיבה או ארוחת ערב עם חברים, זהו סימן לפוביה חברתית. כמו במקרה של אגורפוביה, במקרים חמורים של פוביה חברתית עלול האדם לפחד לצאת מביתו. במצב זה איכות החיים וכושר התפקוד עלולים להיפגע באופן משמעותי.

פוביות מתפתחות בדרך כלל בגיל הילדות, ההתבגרות או הבגרות המוקדמת. במקרים רבים מתפתחת הפוביה בעקבות חוויה מפחידה או מצב שמערב מתח ולחץ נפשי. כמו כן, ישנם ככל הנראה מרכיבים תורשתיים (גנטיים) שתורמים להתפתחות הפרעות חרדה. עם זאת, לא תמיד ברור מהם הגורמים לפוביה.

פוביה פשוטה

פוביה פשוטה מתפתחת ברוב המקרים בגילאי 4-8. לעתים ניתן לאתר חווית ילדות מוקדמת שהובילה להתפתחות הפוביה הפשוטה. לדוגמא, מישהו נתקע במעלית כילד ופיתח לאחר מכן פוביה ממקומות סגורים (קלאוסטרופוביה).

ישנם מקרים בהם שניים או יותר מבני המשפחה סובלים מאותה הפוביה, למשל ארכנופוביה (פחד מעכבישים). במקרים אלה סביר להניח שהאחד למד כילד לפחד מעכבישים מההורה, ולאו דווקא שפוביה זו עברה בתורשה.

הסיבות המדויקות להתפתחות פוביה מורכבת אינן ידועות. ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים תורשתיים וחוויות שהאדם חווה בחייו המשפיעים על רכיבים כימיים במוח ומובילים להתפתחות פוביה מורכבת.

פוביה חברתית עלולה להתפתח כתוצאה מחוויה בלתי נעימה במצב חברתי כלשהו בעבר. לחילופין, יתכן שהביטחון העצמי של האדם הלוקה בפוביה חברתית לא הספיק להבשיל מעבר לשלב הביישנות המאפיין את תקופת הילדות המוקדמת.

הסובלים מפוביה בדרך כלל מודעים לבעיה, גם אם לא אובחנו באופן רשמי. אנשים רבים חיים עם פוביה, אינם פונים לאבחון ועושים מאמץ רב להימנע ממה שמפחיד אותם.

פנייה לרופא המשפחה ולמטפל מוסמך בטיפול התנהגותי כגון פסיכיאטר או פסיכולוג, עשויה להביא לשיפור ניכר באיכות החיים והתפקוד, בפרט במקרה של פוביה מורכבת.

העקרונות הכלליים לאבחון פוביה בהתאם למדריך DSM-5 לאבחון פסיכיאטרי שפרסמה האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה (American Psychiatric Association) כוללים:

• פחד לא הגיוני או פחד עז ביותר ממשהו, כאשר עוצמת הפחד גבוהה בהרבה ביחס למידת הסכנה האמיתית.
• סימפטומים נפשיים וגופניים של חרדה, לרבות התקפי פאניקה.
• הימנעות מהגורם המעורר את החרדה.
• מודעות מצד האדם כי הפחד מוגזם או לא הגיוני.
• הסימפטומים נמשכים לפחות 6 חודשים.
• סבל נפשי או פגיעה בתפקוד השגרתי כתוצאה מהחרדה או מההימנעות מהגורם לה.
• הסימפטומים אינם נגרמים כתוצאה מהפרעה או מחלה אחרת.

אגורפוביה

ניתן להיעזר בשאלות שלהלן כדי להעריך אם אדם סובל מאגורפוביה.

• האם במשך ששת החודשים האחרונים אותו אדם נמנע ממצבים שונים בגלל פחד לחוות התקף פאניקה?
• האם אחד או יותר מהמצבים הבאים גורמים לחרדה?
  - יציאה מהבית למקום מרוחק.
  - עמידה בתורים ארוכים.
  - שהייה במקומות הומי אדם.
  - שהייה במקומות פתוחים ורחבי ידיים (כגון פארק או שדה).
  - שהייה במקומות סגורים או תת קרקעיים (לדוגמה, מנהרה).
  - להישאר לבד בבית.
• האם האדם נמנע מאחד או מיותר מהמצבים הרשומים מעלה?

אף שאין מדובר באבחון רפואי, אם מרבית התשובות לשאלות אלו חיוביות ישנה סבירות גבוהה כי מדובר באגורפוביה. במקרה זה רצוי לפנות לרופא המטפל להערכה ולקבלת יעוץ רפואי מקצועי.

פוביה חברתית

ניתן להיעזר בשאלות שלהלן כדי להעריך אם אדם סובל מפוביה חברתית.

האם במהלך ששת החודשים האחרונים אותו אדם:

• דואג מאד מכך שיגרום לעצמו מבוכה בפני אחרים?
• דואג ממה שאחרים יחשבו עליו?
• חש חרדה בנסיבות חברתיות?

האם אחד או יותר מהמצבים הבאים גורמים לו לחרדה?

• דיבור בפני קהל.
• אכילה ושתייה ליד אנשים אחרים.
• כתיבה ליד אחרים.
• השתתפות במסיבה או במפגש חברתי.

אף שאין מדובר באבחון רפואי, אם מרבית התשובות לשאלות אלו חיוביות ישנה סבירות גבוהה כי מדובר בפוביה חברתית. במקרה זה רצוי לפנות לרופא המטפל להערכה ולקבלת יעוץ רפואי מקצועי.

באבחון המצב יברר הרופא המטפל כי הסימפטומים אכן נגרמים עקב חרדה ואינם משניים לסימפטומים אחרים כגון הזיות או הפרעה טורדנית כפייתית וכי החרדה נגרמת באופן ישיר בעקבות מעורבות במצבים חברתיים.

אנשים רבים הלוקים בפוביה אינם פונים לטיפול ומסתפקים בכך שאינם באים במגע עם הגורם לחרדתם.

לעיתים ההימנעות מגורם הפחד אינה אפשרית או גורמת נזק לחיי השגרה, לתפקוד בעבודה (לדוגמא, אדם עם פוביה מטיסה המתבקש לטוס מתוקף עבודתו) או לקשרים חברתיים. במצבים אלה רצוי לפנות לרופא המטפל לקבלת אבחון וייעוץ לגבי אפשרויות הטיפול.

ניתן לטפל בהצלחה ברוב הפוביות אם כי אין שיטת טיפול אחת שיעילה עבור כולן. לעיתים יומלץ על שילוב של מספר טיפולים. הטיפולים העיקריים בפוביה מפורטים להלן.

טיפול בעזרת חשיפה הדרגתית (self exposure and desensitization)

חשיפה הדרגתית היא סוג של טיפול נפשי התנהגותי הממוקד בשינוי דפוס התנהגות. זוהי שיטה יעילה לטיפול במקרים רבים של פוביה פשוטה. הטיפול כולל חשיפה הדרגתית ומבוקרת לגורם המעורר את החרדה במשך סדרת מפגשים הנערכים בהדרכת מטפל מוסמך.

לדוגמא, אדם הסובל מאגורפוביה יצא תחילה מביתו לפרק זמן קצר מאוד ולמרחק קצר. בהמשך ובאופן הדרגתי יתבקש לצאת מביתו לפרקי זמן ממושכים יותר ולמרחקים גדולים יותר. תהליך החשיפה ההדרגתית מאפשר למטופל להסתגל למצב תוך שרמת חרדתו יורדת. תהליך זה מכונה דסנסיטיזציה (הפחתת רגישות).

טיפול באמצעות שיחות (פסיכותרפיה, psychotherapy)

זהו שם כולל למספר שיטות של טיפול נפשי המבוצעות באמצעות שיחות בין המטפל למטופל. בין השיטות העיקריות כלולות:

• טיפול הכרתי-התנהגותי (cognitive behavioral treatment). טיפול שמתמקד ביחסי הגומלין בין המחשבה, הרגש וההתנהגות. דרך הבנת יחסי גומלין אלה ניתן לזהות דפוסי מחשבה והתנהגות בלתי רצויים עבור המטופל. שינוי דפוסים אלה ליעילים יותר יסייע למטופל להתמודד עם מצבים שונים.
  טיפול הכרתי-התנהגותי נמצא יעיל במקרים של אגורפוביה ופוביה חברתית.
• ייעוץ. יועץ מוסמך מקשיב לבעיות המטופל ומייעץ לו על דרכים להתמודד עם בעיותיו.
• פסיכואנליזה (psychoanalysis) ופסיכותרפיה פסיכודינאמית (psychodynamic psychotherapy). שיטות טיפול שכוללות ניסיון לברר את שורשי הבעיה לעומקה תוך התמקדות בחוויות חיים מוקדמות. שיטות טיפול אלו בדרך כלל אינן נהוגות כטיפול הבחירה היחיד במקרה של פוביה אלא בשילוב עם שיטות אחרות כמו חשיפה או טיפול הכרתי-התנהגותי.
• טיפול משפחתי (Family therapy). טיפול משפחתי עשוי להביא תועלת הן לסובלים מפוביה והן לקרוביהם, אשר לא פעם מושפעים אף הם מהפוביה. טיפול משפחתי על ידי מטפל מוסמך יכול לספק לבני המשפחה אוזן קשבת ומידע חשוב על הפוביה, לעזור להם להבין טוב יותר את הבעיה ולגבש דרכים לסייע ליקירם

לעתים יומלץ על שילוב של טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי.

טיפול תרופתי

לרוב אין הטיפול בלוקים בפוביה כולל שימוש בתרופות מאחר שהטיפולים האחרים מצליחים בדרך כלל. עם זאת, לעיתים ידרש שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול נפשי כדי להשיג הטבה מרבית.

הטיפול התרופתי לבדו אינו מרפא את הפוביה אלא מסייע להפחית את עוצמת הסימפטומים של החרדה. התרופות הנמצאות בשימוש בטיפול בפוביה הן משלוש קבוצות עיקריות:

• תרופות נוגדות דיכאון (Antidepressants)
• תרופות הרגעה (Tranquilizers)
• חוסמי בטא (Beta Blockers)

תרופות נוגדות דיכאון

במקרים רבים, תרופות נוגדות דיכאון הן בעלות השפעה נוגדת חרדה.

פוביה תטופל לעיתים באמצעות תרופות ממשפחת ה- SSRI’s (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין) כגון פרוקסאטין (שם מסחרי: סרוקסט (Seroxat) או ונלפקסין (שם מסחרי אפקסור, Efexor).

תופעות הלוואי של תרופות אלו כוללות:

• בחילה.
• כאב ראש.
• הפרעות שינה.
• יובש בפה.
• ירידה בתפקוד המיני.

ונלפקסין עלול לגרום גם לעליית לחץ הדם.

בתחילת הטיפול בתרופות אלו תיתכן החמרה של החרדה. עלולים לחלוף מספר שבועות עד שתושג הטבה מרבית.

קלומיפרמין מוכרת בשם המסחרי אנפראניל. זוהי תרופה ממשפחת נוגדי הדיכאון הטריציקליים (TCA, TriCyclic Antidepressants) המשמשת לטיפול באגורפוביה. תרופה זו עלולה לגרום לתופעות הלוואי הבאות:

• יובש בפה.
• ישנוניות.
• סחרחורת במעבר משכיבה או ישיבה לעמידה.
• טשטוש ראייה.
• רעד.
• עצירות.
• קושי לתת שתן.
• דופק מהיר.

תרופות אלו אסורות לשימוש עבור חולים הסובלים מגלאוקומה או מהפרעות מסוימות בתפקוד הלב.

מעכבי האנזים מונואמין אוקסידאז (MAO Inhibitors) הן תרופות שמשמשות לעיתים במקרים קשים של פוביה, בעיקר לסובלים מהתקפי פאניקה, כאשר תרופות אחרות כשלו. תרופות אלו אינן מהוות את הבחירה הראשונה לטיפול מבין נוגדי הדיכאון בשל תופעות לוואי מסוכנות כגון עלייה חדה בלחץ הדם. כמו כן, פעילותן מושפעות מאד מתזונתו של המטופל ומשימוש בתרופות אחרות ולכן טרם נטילתן יש להיוועץ ברופא המטפל, ברוקח או בעלון לצרכן.

תופעות לוואי נוספות של תרופות אלו כוללות קשיי שינה, סחרחורת, בעיות קיבה, כאב ראש, עצבנות וסערת רוח.

כל התרופות נוגדות הדיכאון עלולות לגרום לתופעות לוואי נפשיות כגון מאניה (mania) או פסיכוזה אצל אנשים הרגישים לכך.

הפסקת הטיפול בנוגדי דיכאון באופן פתאומי עלולה לגרום לתופעות גמילה. יש להפסיק את הטיפול באופן הדרגתי תוך התייעצות עם הרופא המטפל.

תרופות הרגעה (נוגדי חרדה, Tranquilizers)

קבוצה זו כוללת תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (Benzodiazepines) המשמשות לעיתים להקלה על סימפטומים של חרדה חמורה.

שימוש ממושך בתרופות אלו עלול לגרום לתלות בתרופה ולצורך בהעלאת המינון עם הזמן כדי להשיג את אותה השפעה. כמו כן ייתכנו תופעות גמילה עם הפסקת השימוש בתרופה. לכן השימוש בתרופות אלו מוגבל למינון הנמוך ביותר האפשרי ולמשך תקופה קצרה ככל שניתן.

תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (Benzodiazepines) כוללות:

• דיאזפם (diazepam) המוכר בשמות המסחריים ואליום (Valium) ואסיבל (Assival).
• אלפראזולם (Alprazolam). שם מסחרי קסנקס (Xanax).
• קלונאזפם (Clonazepam). שם מסחרי קלונקס (Clonex).
• לוראזפם (Lorazepam). שם מסחרי לוריבן (Lorivan).
• כלוראזפאט (Clorazepate). שם מסחרי טרנקסל (Tranxal).
• אוקסאזפם (Oxazepam). שם מסחרי ואבן (Vaben).

תופעות הלוואי של תרופות אלו כוללות:

• כאב ראש.
• סחרחורת.
• ישנוניות.
• עייפות וחוסר ריכוז.
• בלבול.
• חוסר יציבות.

הפסקת הטיפול בתרופות אלו צריכה להיעשות בהדרגה על מנת למנוע תופעות גמילה.

תרופה נוספת המשמשת לעתים לטיפול בפוביה היא בוספירון (שמות מסחריים: בוספירול, סורבון). תרופה זו ניתנת לעתים רחוקות בלבד, ולפרק זמן קצר. תופעות הלוואי שלה דומות לאלו של הבנזודיאזפינים וכוללות בחילה, סחרחורת, כאב ראש, עצבנות וחוסר יציבות.

חוסמי בטא (Beta Blockers)

תרופות ממשפחה זו משמשות לטיפול ביתר לחץ דם ובמחלות לב. לעיתים הן משמשות גם להפחתת סימפטומים של חרדה ובפרט סימפטומים גופניים כגון רעד, הזעה ודופק מהיר.

פרופרנולול (Propranolol) מוכר בשמות המסחריים דרלין (Deralin) ופרולול (Prolol). זהו חוסם בטא המשמש לעיתים לטיפול בפוביה. לטיפול יתכנו תופעות לוואי כגון:

• עייפות.
• אצבעות, כפות ידיים וכפות רגליים קרות.
• בעיות קיבה.
• קשיי נשימה.
• הפרעות שינה.
• עילפון.
• הפרעות בתפקוד המיני.

חוסמי בטא עלולים לגרום להחמרה של אסתמה ושל מחלת ריאה חסימתית כרונית ולכן אינם ניתנים לחולים במחלות אלו או שניתנים בזהירות רבה. כמו כן, חוסמי בטא משפיעים על רמת הסוכר בדם ולכן השימוש בהם בקרב חולי סוכרת צריך להיעשות בזהירות.

עזרה עצמית והדדית

ישנן מספר דרכים שעשויות לעזור ללוקים בפוביה לטפל בעצמם, לרבות:

• חשיפה עצמית הדרגתית לגורם החרדה.
• שימוש בטכניקות של הרפיה ודמיון מודרך.
• השתתפות בקבוצות לעזרה עצמית והדדית (קבוצות תמיכה).

חשיפה עצמית

הטיפול בחשיפה הדרגתית (self exposure and desensitization) דורש מידה רבה של פעולות עצמאיות מצד המטופל, דהיינו חשיפה הדרגתית לגורם המעורר אצלו חרדה.

טיפול עצמי בחשיפה הדרגתית עשוי להיות יעיל מאוד במקרים שונים של פוביה אם כי מומלץ בכל זאת להיעזר במטפל מוסמך בטיפול התנהגותי.

שיטות הרפיה

תרגילי הרפיה כוללים סדרת תרגילים גופניים שמסייעים להסדרת הנשימה ולהרפיית השרירים. ההרפיה עשויה לעזור לסובלים מפוביה להתמודד עם החרדה שכרוכה בחשיפה למקור הפחד. במקרים רבים מומלץ לשלב שיטות הרפיה עם חשיפה הדרגתית.

ניתן לשלב עם תרגילי ההרפיה גם תרגילים בדמיון מודרך. למשל, תוך כדי הרפיה לדמיין את המצב המפחיד ולדמיין כיצד מתגברים על הפחד בהצלחה.

קבוצות תמיכה לעזרה עצמית והדדית

קבוצות תמיכה מאפשרות מפגש עם אנשים נוספים הסובלים מבעיות דומות. הקבוצה יכולה לספק למטופל הבנה, תמיכה, שיתוף במידע חשוב ודרכים שונות להתמודדות עם חרדה.

במקרה של פוביה חברתית עשויות קבוצות התמיכה להוות מסגרת מוגנת להתמודדות עם החרדה ושיפור המיומנויות החברתיות. באתר עצה, המרכז לעזרה עצמית והדדית ניתן למצוא רשימה של קבוצות הפועלות בארץ ומיועדות לסובלים מהפרעות חרדה שונות.