ניתוח מעקף כלי דם ברגל

הליך זה יבוצע על מנת לטפל בהיצרויות ובחסימות בעורקי הרגליים.

טרשת עורקים היא מחלה הגורמת להתפתחות הדרגתית של רובד טרשתי (הסתיידויות שמכילות כולסטרול, סידן ופסולת תאית) ולהיצרות של עורקים שונים בגוף, לרבות עורקי הרגליים, שזרימת הדם אליהן נפגעת.

טרשת של עורקי הרגליים גורמת לחסימה הדרגתית של כלי הדם ברגליים, עד כדי חסימה מוחלטת.

התפתחות טרשת בעורקי הגפיים נקראת מחלת כלי דם פריפרית (PVD, Peripheral Vascular Disease). טרשת בעורקי הרגליים שכיחה לאחר גיל חמישים, בעיקר בקרב גברים. גורמי הסיכון העיקריים למחלה זו הם עישון, סוכרת, נטייה תורשתית (גנטית), השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית, רמת שומן גבוהה בדם ויתר לחץ דם.

סימפטומים של טרשת בעורקי הגפיים כוללים כאב בזמן הליכה המחייב מנוחה ('צליעה לסירוגין'), כאב בזמן מנוחה או מאמץ מזערי (נגרם כאשר יש החמרה של היצרות העורקים), כיבים ברגליים שאינם מתרפאים עקב חוסר באספקת דם תקינה אליהם ואף לנמק נרחב ועמוק שעלול לחייב את קטיעת הגפה. ייתכנו גם סימנים של אובדן שיער ברגלים, חיוורון והפרעה בצמיחת הציפורניים.

טיפול שמרני בטרשת בעורקי הגפיים כולל מניעת החמרה באמצעות תרופות נוגדות קרישה כגון אספירין ותרופות להורדת רמת הכולסטרול בדם ממשפחת הסטטינים. כמו כן יש צורך בשינוי אורח החיים לרבות הפסקת עישון, הקפדה על פעילות גופנית, הורדת משקל ואיזון של רמת הסוכר בדם (אצל חולי סוכרת) ושל לחץ הדם. בנוסף יש להקפיד על נקיון הרגל ולהימנע משריטות וסדקים בעור כף הרגל (כדי למנוע התפתחות כיבים).

במידה שטיפול שמרני אינו מונע את התקדמות המחלה והסימפטומים מחמירים, או אם מתפתחים סימפטומים חמורים, עלול להיות צורך בהתערבות ניתוחית למטרת פתיחת ההיצרויות והחסימות בעורקי הרגליים.

במידת האפשר יתבצע צנתור אך אם זה אינו אפשרי עקב סיבות כגון חסימות מרובות או חסימה אחת ארוכה, יהיה צורך לבצע מעקף ניתוחי על העורק החסום.

המעקף יבוצע על ידי שתל סינטטי או על ידי כלי דם של המטופל (בדרך כלל וריד) שיילקח מאזור אחר ברגל. שתלים סינטטיים ישמשו בעיקר אם המעקף נמצא מעל הברך או בברך עצמה ואילו מעקפים מתחת לברך יבוצעו לרוב באמצעות שתל ורידי.

ניתוח מעקף כלי דם ברגל יבוצע בדרך כלל תחת הרדמה אזורית (אפידורלית או ספינאלית), אך ניתן לבצעו גם תחת הרדמה כללית. סוג ההרדמה יקבע בהתאם למצבו הרפואי של המטופל, העדפותיו ושיקול דעתו של המנתח.

חתך יבוצע באזור העורק החסום. כאשר החסימה ברגל עצמה יבוצע חתך מהמפשעה עד אזור הברך. אם החסימה נמצאת גבוה יותר, היינו באזור פיצול אבי העורקים באגן, יהיה צורך בפתיחת הבטן.

שתל המעקף ייתפר אל העורק לפני אזור החסימה ואחריה באופן שמאפשר לזרימת הדם לעבור דרכו וכך לעקוף את אזור החסימה. האזור החסום בעורק לא יכרת או יוסר במהלך הניתוח.

בסיום הניתוח ייסגר החתך ברגל בעזרת תפרים או סיכות ניתוחיות, וייחבש.

הליך זה כרוך באשפוז של יומיים עד שבוע ימים בבית החולים.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתוח מעקף כלי דם ברגל יבוצע בדרך כלל תחת הרדמה אזורית (אפידורלית או ספינאלית).

לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

אם תבוצע הרדמה אזורית (ספינאלית או אפידורלית) ישאר המטופל ער ובהכרה משך ההליך כולו. הרדמה אזורית משמעותה הזרקת חומרים מאלחשים ונוגדי כאב לאזור חוט השדרה, דרך המרווח הבין חולייתי (בעמוד השדרה המותני).

להבדיל, הרדמה מלאה משמעותה שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הניתוח. הרדמה מלאה מבוצעת על ידי רופא מומחה בהרדמה שמנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך הניתוח כולו.

ההרדמה מבוצעת באמצעות הזלפת חומר ההרדמה אל שקית העירוי של המטופל. כעבור פרק זמן קצר ביותר (עשרות שניות) יחווה המטופל ערפול הכרה וישקע בשינה עמוקה. בסיום הניתוח ותפירת החתכים יפסיק הרופא המרדים את הזלפת חומרי ההרדמה, המטופל יתעורר ויועבר אל מחלקת ההתאוששות כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מההליך.

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם, צילום חזה ואק"ג.

יש להביא תוצאות של בדיקת דופלקס אולטרה סאונד (אולטרה סאונד משולב עם דופלר) ובדיקות דימות נוספות המדגימות את כלי הדם ברגל על מנת שהרופא יוכל לקבל תמונה ברורה לגבי המיקום המדויק של החסימה הדורשת התערבות ניתוחית.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

מטופלים הסובלים ממחלות נלוות לבעיה בגינה נדרש ההליך נדרשים לייעוץ של רופא מומחה בתחום (דוגמת קרדיולוג או רופא פנימאי) טרם הבדיקה.

שבוע לפני הניתוח יש להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין). יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הצורך בנטילת תרופות חלופיות.

במהלך שיחת ההכנה ידביק המנתח על הרגל המיועדת לניתוח מדבקה מיוחדת על מנת לסמן את המיקום המיועד לניתוח. זהו מעין קעקוע זמני שאינו מסוכן ואינו גורם לכאב.

ביום הניתוח

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת ההליך (אם נבחרה הרדמה כללית).

טרם ההליך יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק.

שערות באזור המיועד לניתוח (אם ישנן) יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הניתוח.

לאחר הניתוח

לאחר סיום ההליך ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה. לאחר מכן הוא יועבר אל מחלקת האשפוז. מספר שעות לאחר מכן יסייעו לו לרדת ממיטתו ולשבת בכורסה.

התאוששות והחלמה מההליך

בהתאם להיקף הניתוח, לרוב תתאפשר קימה מהמיטה והליכה כ- 24-48 שעות לאחריו.

לאחר ניתוח של עורק המתחיל ברגל עצמה ניתן להשתחרר מבית החולים כעבור 2-4 ימי אשפוז. במקרה של חסימה במוצא העורקים לרגליים (באזור האגן), ידרש אשפוז ממושך יותר במשך 4-7 ימים.

כשבועיים לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת והוצאת תפרים אצל הרופא המנתח.

80-90% מהמטופלים מדווחים על שיפור בסימפטומים במהלך חמש שנים לאחר הניתוח. איזור החסימה וסוג השתל עשויים להשפיע על סיכויי הצלחת הניתוח. שתלים סינטטיים נוטים להיחסם יותר מאשר שתלים ורידיים בחמש השנים הראשונות לאחר הניתוח

80-90% מהמטופלים מדווחים על שיפור בסימפטומים במהלך חמש שנים לאחר הניתוח. איזור החסימה וסוג השתל עשויים להשפיע על סיכויי הצלחת הניתוח. שתלים סינטטיים נוטים להיחסם יותר מאשר שתלים ורידיים בחמש השנים הראשונות לאחר הניתוח.

ניתוח מעקף כלי דם ברגל הוא הליך פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות זיהום, דימום, פגיעה עצבית, היווצרות קרישי דם, נפיחות ברגל ואף סתימת השתל וצורך בניתוח חוזר.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכוני ההרדמה כוללים ירידה בלחץ הדם וכאב ראש. סיבוכים נדירים יותר כוללים פגיעה עצבית, שיתוק, הפרעה במתן שתן, פרכוס והפרעות בקצב הלב.

סיכונים שעלולים להיגרם בעקבות הרדמה כללית כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן נזק לשיניים או למיתרי הקול עקב החדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס או אדמומיות באזור הניתוח עלולה להצביע על זיהום ומחייבת פנייה דחופה למנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.