זיהום בדרכי השתן אצל ילדים - מידע רפואי

זיהום בדרכי השתן (UTI) הוא השם הכולל הניתן לזיהום בכל חלק של מערכת השתן.

מהי מערכת השתן?

מערכת השתן מורכבת מהכליות, השופכנים (הצינורות המובילים שתן מהכליות אל שלפוחית השתן), שלפוחית השתן והשופכה. השופכה היא הצינור דרכו זורם השתן, העובר משלפוחית השתן דרך הפין או הפות, אל מחוץ לגוף. אצל נשים שוכן פתח השופכה בין הנרתיק לדגדגן.

כשאנו מעכלים מזון, נשארים בגופנו תוצרי פסולת המסולקים מהדם על-ידי הכליות או הכבד. תוצר הפסולת החשוב ביותר המסולק על-ידי הכליות, המורכב בעיקר מחנקן, נקרא שתנן (Urea). השתנן מתערבב עם מים ליצירת שתן.

השתן זורם מטה מהכליות, דרך השופכנים, אל שלפוחית השתן. השלפוחית מתרוקנת כאשר השתן זורם מהשלפוחית דרך השופכה אל מחוץ לגוף. פעולה זו היא פעולת ההשתנה.

מהם זיהומים בדרכי השתן?

זיהומים בדרכי השתן מתפתחים כאשר חלק ממערכת השתן מזדהמת. הזיהום הוא על-פי-רוב חיידקי. בדרך כלל חודרים חיידקים למערכת השתן צדרך השופכה. במקרים נדירים יותר, הם עלולים להגיע דרך זרם הדם.

אצל ילדים, לא תמיד ניתן להתחקות אחר מקור הזיהום בדרכי השתן שאינו מדבק. ידוע כי במצבים מסוימים, כמו עצירות, גדל הסיכון שילד יפתח זיהום כזה.

ילדים צעירים ובמיוחד ילדות, עלולים לפתח זיהומים בדרכי השתן על-ידי העברת חיידקים מפי הטבעת אל השופכן שלהם כאשר הם לומדים לנגב את הישבן. לפיכך חשוב ללמד אותם לנגב את ישבנם מלפנים אחורה, כדי להפחית את הסיכון לכניסת חיידקים אל השופכה.

יש שני סוגים שונים של זיהומים בדרכי השתן:

• זיהום בדרכי השתן התחתונות (Lower UTI): זיהום של החלק התחתון של דרכי השתן, הכולל את שלפוחית השתן והשופכה. זיהום של שלפוחית השתן נקרא ציסטיטיס (דלקת שלפוחית השתן) וזיהום של השופכה נקרא אורתריטיס (דלקת השופכה).
• זיהומים בדרכי השתן העליונות (Upper UTI): זיהום של החלק העליון של דרכי השתן, הכולל את הכליות והשופכנים. זיהום של הכליות נקרא פיאלונפריטיס.

זיהומים בדרכי השתן העליונות נחשבים למסוכנים יותר מאשר זיהומים בדרכי השתן התחתונות בגלל האפשרות לגרימת נזק לכליות.

עד כמה נפוצים זיהומים בדרכי השתן בקרב ילדים?

זיהומים של דרכי השתן נפוצים יותר בקרב מבוגרים ופחות בקרב ילדים, אך כ-11% מהבנות וכ-4% מהבנים יפתחו בכל זאת זיהומים בדרכי השתן לפני גיל 16. עד לגיל 6 חודשים זיהומים בדרכי השתן שכיחים יותר אצל בנים. לאחר מכן, הם הופכים שכיחים יותר בקרב בנות.

רוב הזיהומים המתחוללים בתקופת הילדות הם זיהומים של דרכי השתן התחתונות, כמו ציסטיטיס. רק 3% מהבנות הצעירות ו-1% מהבנים הצעירים מפתחים זיהום של דרכי השתן העליונות.

האם זיהומים בדרכי השתן חמורים?

אם לא מטפלים בזיהומים של דרכי השתן, ובמיוחד בזיהומים של דרכי השתן העליונות, עלולות להיגרם כמה בעיות חמורות, ובהן נזק קבוע לכליה ואפילו אי ספיקת כליות. מאידך גיסא, כשילד עם זיהום בדרכי השתן מטופל, סיכויי ההחלמה שלו מצוינים. ניתן לטפל בזיהומים של דרכי השתן בעזרת אנטיביוטיקות. בסך הכל, הסיכונים שיתפתחו אצל ילד סיבוכים מזיהום בדרכי השתן נמוכים.

לא קל לזהות זיהום בדרכי השתן אצל ילדים, בפרט אם טרם מלאו להם 3. הסימפטומים של זיהומים בדרכי השתן דומים לאלה המופיעים בעת מחלות אחרות שילדים נוטים ללקות בהם חדשות לבקרים (כשפעת, זיהום בקיבה או אפילו התחלה של אבעבועות רוח), וניתן להתבלבל בינם בנקל.

הסימפטומים הבאים אינם נגרמים בהכרח על-ידי זיהומים של דרכי השתן.

אף-על-פי-כן, פנו לרופא המשפחה אם ילדכם:

• יש לו חום גוף של 38 מעלות או יותר.
• מקיא.
• חווה קשיי אכילה.
• משתין תכופות מהרגיל.
• חווה כאבים בזמן ההשתנה.
• יש לו דם בשתן.
• שתנו מצחין.
• סובל מכאבי בטן.

זיהומים בדרכי השתן נגרמים כאשר חיידקים נכנסים לדרכי השתן ומזהמים אותן.

חיידקים החיים במעי הגס של ילדכם, במיוחד אשריכיה קולי, הם לרוב הגורם לזיהומים בדרכי השתן. החיידקים נכנסים דרך פתח השופכה ומתרבים בשלפוחית. מצב זה קורה לעתים אצל ילדים בתהליכי גמילה מחיתולים.

החיידקים עלולים להגיע מפי הטבעת אל השופכה כאשר הם מנגבים את הישבן בשירותים, ונייר טואלט משומש בא במגע עם איברי המין שלהם. בנות צעירות נמצאות בסיכון גבוה יותר מאשר בנים ללקות כך בזיהום בדרכי השתן, כי פי הטבעת שלהן קרוב יותר לפתח שופכתן.

במקרים רבים, הסיבה לזיהומים בדרכי השתן אינה ברורה. נראה שילדים מסוימים רגישים ופגיעים יותר מאחרים לחיידקים השונים העלולים לגרום לזיהומים אלה.

במצבים מסוימים גדל הסיכון לזיהומים בדרכי השתן:

עצירות

לעצירות אין בדרך כלל סיבות ברורות אבל היא יכולה להגרם כתוצאה מחוסר בסיבים תזונתיים בתזונה של ילדכם. עצירות, השכיחה יחסית אצל ילדים, עלולה לגרום לרקטום (החלק של המעי הגס שמחובר לפי הטבעת) להתנפח, דבר העלול להפעיל לחץ על שלפוחית השתן ולמנוע ממנה להתרוקן באופן תקין. השתן שנותר בשלפוחית עלול להזדהם על-ידי חיידקים.

הפרעה בהטלת שתן

הפרעה בהטלת שתן, מצב שכיח יחסית גם כן, מתבטאת בכך שהילד מתאפק מלהשתין. התאפקות זו יכולה לנבוע כתוצאה מנזק עצבי, אבל בדרך כלל אשם בה הרגל שלילד קשה להיגמל ממנו. הפרעה בהטלת שתן עלולה לגרום להתפתחות זיהומים בדרכי השתן, כי היא מעניקה לחיידקים שהות לזהם את השתן. גם ההפך נכון: מתן שתן תכוף מפחית את הסיכויים לזיהום, בגלל שהוא עוזר לשטוף את דרכי השתן מחיידקים.

בדרך כלל ילדים נפטרים מהבעיה כאשר הם מפתחים הרגלים יותר סדירים של השתנה, אבל ילדים מסויימים יזדקקו לאימון מיוחד.

זרם שתן חוזר (Vesicoureteral reflux)

זרם שתן חוזר הוא מצב נדיר, שבו השתן דולף חזרה מהשלפוחית אל השופכנים והכליות. יש שני סוגים של זרם שתן חוזר:

זרם שתן חוזר ראשוני(Primary Vesicoureteral reflux)

נגרם על-ידי פגם הנוצר לפני הלידה. במצב תקין, מונע שסתום החוצץ בין השלפוחית והשופכנים משתן לדלוף חזרה מהשלפוחית. אצל ילדים ששלפוחית השתן שלהם אינה מתפקדת כיאות, עלול שתן יכול לזרום החוצה מהשלפוחית דרך השופכנים אל הכליות. כאשר הם גדלים, ילדים נוטים פחות ללקות בזרם שתן חוזר ראשוני, אך ייתכן שילד המצוי בסיכון גבוה לפתח זיהום בדרכי השתן העליונות יצטרך לקחת אנטיביוטיקה לפרק זמן ממושך.

זרם שתן חוזר משני (Secondary Vesicoureteral reflux)

נגרם על-ידי מצב הנוצר לאחר הלידה. לדוגמא, כאשר זרימת השתן אל מחוץ לשלפוחית נחסמת, או כאשר זיהום בדרכי השתן התחתונות גורם

לדלקת בשופכנים, המתנפחים עד לשיעור הגורם לכשל בשסתומי השופכנים, והמאפשר לשתן לזרום בהם בשני הכיוונים.

הסכנה בזרם שתן חוזר הוא שזיהום בדרכי השתן התחתונות יכול להסלים במהירות לזיהום המסוכן יותר של דרכי השתן העליונות. זאת, הואיל ושתן מזוהם עלול לצאת מהשלפוחית ולחזור אל השופכנים והכליות.

בדיקת שתן

סימפטומים של זיהום בדרכי השתן , כגון צריבה במתן שתן, תכיפות ו/או דחיפות במתן שתן, מחייבים ביצוע בדיקת שתן. אבחון נכון חשוב

לצורך הטיפול (יוצאות מהכלל הן בנות מעל גיל 3 שיש להם סימפטומים אופייניים לדלקת שלפוחית השתן – (ציסטיטיס).

אם עלה חום גופו של הילד ל- 38 מעלות או יותר ורופא המשפחה אינו מוצא סיבה ברורה לתופעה, יש לבצע בדיקת שתן תוך 24 שעות. גם אם אין לילד חום, אבל ניכרים בו תסמינים אחרים של זיהומים בדרכי השתן, יש לערוך בדיקת שתן, אך דחיפותה פחותה וניתן להמתין יותר מ-24 שעות לפני שמבצעים אותה.

אצל ילדים צעירים חשוב מאוד להגיע לאבחון מדויק, אף שאין זה קל. קשה לאסוף מהם דגימת שתן נקייה, שכן הם מתקשים לתת שתן לתוך בקבוק האיסוף. לעתים, הילד או ההורה נוגעים בשוגג בשוליים הפנימיים של פתח בקבוק הדגימה, באורח היכול לגרוע מאיכות הדגימה. בעיקרון, עדיף לערוך בדיקת שתן לילדים צעירים בקופת חולים.

סריקת אולטרה-סאונד

כאשר תסמיני הילד שונים מסימפטומים השכיחים של זיהום בדרכי השתן או שהזיהומים חוזרים בתוך פרק זמן קצר, עשוי רופא המשפחה להמליץ על סריקת אולטרה-סאונד.

סריקת האולטרה-סאונד עושה שימוש בגלי קול על מנת לבנות תמונה של פנים הגוף. ניתן לבדוק באמצעותה נוכחותן של בעיות העלולות לגרום להופעת הזיהומים בשלפוחית ובכליות.

ילדים מתחת לגיל 3 חודשים

אם טרם מלאו 3 חודשים לילדכם ורופא הילדים ימצא שיש לו זיהום בדרכי השתן, הוא יטופל בדרך כלל בבית החולים על-ידי עירוי תוך ורידי (צינור המחובר ישירות לווריד) המכיל אנטיביוטיקה. באופן נורמלי, הילד צריך להחלים מהזיהום בדרכי השתן תוך 24-48 שעות.

ילדים מעל גיל 3 חודשים

אם ילדכם מבוגר יותר ויש לו זיהום בדרכי השתן וקיים חשש להתפתחות סיבוכים חמורים, יפנו אותו לבית חולים לצורך טיפול.

ילדים העלולים לפתח סיבוכים חמורים כתוצאה מהזיהום בדרכי השתן:

• יש להם התקפי חום חוזרים של מעל 38 מעלות.
• הם מיובשים.
• הם מקיאים.
• יש להם מחלה או מצב המשפיע על מערכת השתן.
• יש היסטוריה של מחלת כליות במשפחתם.

לעתים יחליט הרופא לאשפז בבית חולים לצורך טיפול גם כשמדובר בילד שאין לו לכאורה סיכון לסיבוכים חמורים, אך מאידך גיסא, הוא צעיר מאוד.

אם הרופא מעריך שאין סיכון להתפתחות סיבוכים חמורים, או שהסיכון לכך נמוך, תוכלו לטפל בילד בביתכם. הזיהום מטופל על ידי מתן אנטיביוטיקה דרך הפה. כן ניתן לתת פרצטמול (כמו אקמול או דקסמול) להורדת החום ולשיפור ההרגשה הכללית.

לטיפול בזיהומים בדרכי השתן התחתונות נוטלים אנטיביוטיקה במשך 3-5 ימים, ולזיהומים בדרכי השתן העליונות – במשך 7-10 ימים. לילדים שאינם מסוגלים לבלוע טבליות או קפסולות ניתנת התרופה בצורת סירופ.

ילדכם אמור להחלים מזיהומים בדרכי השתן תוך 24-48 שעות, אבל מאוד חשוב לקחת את כל מנת האנטיביוטיקה שנרשמה להם. התנהלות אחרת עלולה לגרום לחזרת הזיהום.

ילדים מסויימים עלולים לחוות תופעות לוואי של האנטיביוטיקה אשר תחלופנה עם סיום נטילתה. תופעות לוואי אופייניות הן:

• בחילות.
• הקאות.
• כאבי בטן.
• שלשולים.
• חוסר תיאבון.

שיעור נמוך מאוד מקרב הילדים, פחות מפרומיל, עלולים לפתח תגובה אלרגית חמורה לאנטיביוטיקה המכילה פניצילין.

אם ילדכם נוטל פניצילין ויש לו פריחה, נפיחות בידיים, ברגליים ובפנים ו/או קוצר נשימה – סורו לרופא בדחיפות.

עצירות

חשוב לטפל ללא דיחוי בעצירות אצל ילדים מאחר שעצירות היא גורם סיכון מרכזי להתפתחות זיהומים בדרכי השתן.

בדומה לתינוקות ולמבוגרים, גם ילדים הסובלים מעצירות צריכים בראש ובראשונה לשנות את מרכיבי התזונה שלהם. אם זה לא עוזר ניתן ליטול תרופות לקסטיביות (משלשלות). על-פי-רוב מנסים תחילה לשפר את המצב בעזרת משלשלים אוסמוטיים (סופחים מים וכך מגדילים את נפח המים בצואה). אם הם אינם עוזרים, ייטול הילד משלשלים מגרים (הגורמים לכיווץ שרירי המעי).

ילדים גדולים יותר חייבים לסגל לעצמם תזונה מאוזנת הכוללת פירות, ירקות ומזונות מדגנים מלאים כמו לחם מקמח מלא ופסטה.

למרות שלא ניתן למנוע את כל הזיהומים בדרכי השתן אצל ילדים, העצות הבאות עשויות לעזור בהפחתת שכיחותם:

עודדו את ילדכם לנגב את הישבן מקדימה אחורנית – הסיכוי לחדירת חיידקים אל השופכה יקטן.

עודדו את ילדכם ללכת לשירותים באופן סדיר. הילד צריך לתת שתן לפחות פעם ב-4 שעות, לפני מקלחת או אמבטיה ולפני שהוא הולך לישון.

שתיית נוזלים מרובה עוזרת לשטוף חיידקים החוצה מדרכי השתן.

הימנעו מהלבשת הילד בתחתונים מניילון או מחומרים סינטטיים שאינם מעבירים נוזלים, אשר עלולים לגרום להתרבות חיידקים. הלבישו את ילדכם בתחתונים לא צמודים, למשל מכותנה.

זיהומים חוזרים בדרכי השתן

מספר קטן של ילדים סובל מזיהומים חוזרים בדרכי השתן. אם לילדכם כבר היה זיהום בדרכי השתן בעבר, חשוב שגם אתם וגם ילדכם תשימו לב לשיבתו של כל סימפטום הקשור למחלה ותדווחו עליו במהירות האפשרית, כדי שניתן יהיה לבצע אבחון ולהתחיל בטיפול באופן מיידי.

הצטלקות של הכליות

מקצת הילדים שלקו בזיהומים בדרכי השתן העליונות, זיהומים המשפיעים גם על הכליות, עלולים לחוות הצטלקות של כליותיהם. ההצטלקות שכיחה יותר אצל ילדים שטרם מלאו להם שנתיים.