פריקה - מידע רפואי

פריקה היא פציעה במפרק. מפרק הוא אזור המפגש בין שתי עצמות או יותר המהווה את התווך בו מתבצעות תנועות הגוף. פריקה גורמת לעיוות של מבנה המפרק, לתזוזת עצמותיו ולחוסר יכולת זמני להניע את המפרק הפגוע. פריקה תלווה לרוב בכאב עז ופתאומי.

תיתכן פריקה של מפרקי הגוף הגדולים לרבות מפרק הכתף, הירך, הברך, המרפק והקרסול או של מפרקים קטנים יותר דוגמת מפרקי האצבעות והבהונות.

במקרה של חשד לפריקה יש לפנות לקבלת עזרה רפואית מיידית על מנת שתבוצע החזרה של העצמות למקומן מבלי לפגוע במפרק. באמצעות טיפול הולם תושג לרוב החלמה מלאה ותתאפשר חזרה לתפקוד מלא לאחר מספר שבועות של מנוחה ושיקום. עם זאת, במפרקים מסוימים, לרבות מפרק הכתף, קיים סיכון מוגבר לארועי פריקה נוספים בעתיד.

פריקת מפרק תאופיין בסימפטומים הבאים:

• עיוות מבני או שינוי במיקום העצמות. ניתן להבחין בשינויים אלו באמצעות התבוננות במקום הפגוע.
• נפיחות או שינוי צבע העור באזור הפריקה.
• כאב עז.
• חוסר יכולת להזיז את האיבר הסמוך למפרק שנפגע.

תיתכן גם תחושת נימול או עקצוץ באזור הפציעה או באזורים סמוכים. לדוגמה, בכף הרגל במקרה של פריקת מפרק הברך או ביד, במקרה של פריקת המרפק.

מתי יש לפנות לרופא?

לעיתים קשה להבחין בין עצם שבורה לבין עצם פרוקה שיצאה ממקומה. לפיכך, אם קיים חשד לשבר או לפריקה, יש לפנות באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי.

עד לקבלת טיפול רפואי יש להקפיד על הכללים הבאים:

• אין להזיז את המפרק או לנסות להחזיר את העצמות למקומן. יש לקבע את המפרק הפגוע בתנוחתו הנוכחית. תזוזה או ניסיונות החזרה אשר יבוצעו על ידי גורמים שאינם מוסמכים לכך עלולים להזיק למפרק, לשרירים, לרצועות, לעצבים ולכלי הדם באזור.
• יש לקרר את אזור הפציעה עם קרח. פעולת הקירור תשכך מעט את הכאב ותוריד את מידת הנפיחות (באמצעות הפחתת הדימום הפנימי והצטברות הנוזלים סביב הרקמות הפגועות).

גורמים אפשריים לפריקה כוללים:

• פציעות ספורט. פריקת מפרק שכיחה בעיקר בענפי ספורט שכוללים מגע עם שחקנים אחרים או חפצים (דוגמת כדורגל) וכן בענפי ספורט הכרוכים בנפילות או בנחיתות תכופות (סקי, התעמלות קרקע או כדורעף). שחקני כדורסל וכדורגל סובלים לעיתים קרובות מפריקה של מפרקי האצבעות והידיים עקב פגיעות לא מכוונות בכדור, בקרקע או בשחקן אחר.
• חבלה שאינה קשורה לספורט (בפרט תאונות דרכים). מכה עוצמתית לאזור בו נמצא מפרק כלשהוא במהלך תאונת דרכים או חבלה אחרת היא גורם שכיח לפריקה, בעיקר של מפרק הירך. חגירת חגורת בטיחות מורידה את הסיכון לארועי פריקה בזמן תאונה.
• נפילה. תיתכן פריקת מפרק בעקבות נפילה. לעתים תלווה פריקת המפרק גם בשבר בעצמות הסמוכות.

גורמי סיכון

גורמי סיכון לפריקת מפרק כוללים:

• מצבים הכרוכים בסיכון מוגבר לנפילה. בזמן נפילה קיים סיכון מוגבר לפריקה, בעיקר אם נופלים בעוצמה על איבר דוגמת הירך או הכתף או אם משתמשים בידיים כדי לבלום את הנפילה. קשישים, שעלולים ליפול עקב חוסר יציבות או נטילת תרופות הגורמות לסחרחורת, נמצאים בסיכון מוגבר לנפילה ולארועי פריקה.
• נטייה תורשתית. סביב המפרקים יש רצועות וגידים שנועדו לחזק ולייצב את מבנה המפרק. במצבים תורשתיים מסוימים תיתכן גמישות יתר של הרצועות. במקרים אלו, הרצועות ארוכות וגמישות יותר, המפרק מקובע פחות בחוזקה, ולכן הסיכון לפציעה ולפריקה גבוה יותר מאשר אצל שאר האוכלוסייה.

האבחנה תיקבע לפי סיפור המקרה (כיצד ארעה פריקת המפרק), הסימפטומים שהמטופל חווה ובדיקה של אזור הפציעה. בהתאם לצורך עשוי הרופא להפנות את המטופל לבדיקות דימות כגון:

• צילום רנטגן של העצמות. זוהי שיטת הדימות השכיחה ביותר להדגמת ממצאים בעצמות וברקמות הגוף ומהווה את בדיקת הבחירה למטרת אבחון פריקת מפרק. הצילום גם יראה אם ישנן עצמות שבורות או נזק למפרקים נוספים.
• תהודה מגנטית (magnetic resonance imaging – MRI). שיטת דימות מתקדמת העושה שימוש בשדה מגנטי עוצמתי ובגלי רדיו על מנת לקבל תמונה מפורטת של גוף האדם.
  בשיטה זו ניתן לזהות מצבי מחלה, נזק ושינוים מבניים ברקמות הגוף הרכות, במפרקים, ובעצמות שאינם ניתנים לזיהוי באמצעי אבחון אחרים לרבות שיטות דימות כגון רנטגן, CT או אולטרה סאונד.

בדיקה זו עשויה לסייע בהערכת הנזקים לרקמות הרכות הסובבות את המפרק הפגוע.

אופן הטיפול יקבע בהתאם למפרק בו התרחשה הפריקה ומידת החומרה של הפציעה. לרוב יכלול הטיפול:

• החזרה. הרופא יכול לנסות לבצע מספר תמרונים על ידי הזזת האיבר בו התרחשה הפריקה כדי לנסות ולהחזיר את עצמות המפרק למקומן. כתלות בעוצמת הכאב ובמידת הנפיחות עלול להיות צורך באלחוש מקומי או אף בהרדמה כללית לפני ביצוע ההחזרה.
• קיבוע. לאחר החזרת העצמות למקומן עשוי הרופא לקבע את האזור למשך מספר שבועות למניעת תזוזה. הקיבוע יכול להתבצע בעזרת סד או מתלה. משך הקיבוע יקבע לפי סוג הפריקה ומיקומה בגוף.
• תרופות לשיכוך כאב. לאחר תהליך ההחזרה תפחת בדרך כלל עוצמת הכאב. אם הכאב נמשך יוכל הרופא לרשום משככי כאב או תרופות להורדת מתח השרירים ולהרפייתם.
• ניתוח. ניתוח ידרש במקרה שנגרם נזק לכלי דם או לעצבים בעקבות הפריקה או אם לא ניתן להחזיר את העצמות למקומן בעזרת תמרונים שונים. עלול להיות צורך בניתוח גם במקרה של אירועי פריקה חוזרים, בעיקר של מפרק הכתף.
• שיקום. לאחר הורדת הסד או המתלה יש לרוב צורך בתהליך שיקום הדרגתי כדי לשחזר את טווח התנועה והכוח של המפרק.

במרבית מקרי הפריקה הפשוטים, כאשר לא נגרם נזק משמעותי לעצבים או לרקמות באזור, ישוב המפרק לתפקד בטווח תנועה כמעט תקין או תקין לחלוטין. ניסיונות להחזרת התפקוד שקדם לפציעה בשלב מוקדם מדי עלולים להזיק למפרק, לפגוע בתהליך ההחלמה ואף לגרום לפריקה חוזרת.

במקרה של ארועי פריקה מסוימים, דוגמת פריקה של מפרק הירך, עלולים להידרש מספר חודשים עד להחלמה מלאה של האזור.

טיפול עצמי

בנוסף לטיפול הרפואי ניתן לנקוט במספר צעדים כדי להקל על חוסר הנוחות ולעודד החלמה של המפרק. צעדים אלו כוללים:

• מנוחה למפרק. יש להימנע מביצוע תנועות שגורמות לכאב. אין לבצע את הפעולה שגרמה לפריקה.
• קירור המפרק. קירור המפרק באמצעות קרח תסייע להפחית את הנפיחות, הכאב והדלקת במקום. ניתן להשתמש בשקית קרח ולהצמידה למפרק במשך 15 עד 20 דקות. יש לחזור על הפעולה מדי כמה שעות במהלך היומיים הראשונים.
• חימום המקום. לאחר מספר ימים, כשחל שיפור, ניתן לחמם את אזור המפרק באמצעות שקית חימום על מנת לפוגג את המתח במקום ולשחרר את השרירים. יש להגביל את השימוש בשקיות חימום ל- 20 דקות בכול פעם.
• נטילת משככי כאב. משככי כאב הנמכרים בבתי המרקחת ללא צורך במרשם רופא יכולים להקל על הכאב. ניתן ליטול איבופרופן (נורופן, אדוויל) או פאראצטמול (אקמול, דקסמול). מומלץ להתייעץ עם הרוקח ויש לקרוא את הוראות השימוש בעלון המצורף. בחלוף הכאב יש להפסיק את נטילת התרופה.
• שמירה על טווח התנועה של המפרק. בהתאם להוראות הרופא או הפיזיותרפיסט יש לבצע תרגילים כדי לשמור על טווח תנועה מלא של המפרק. חוסר מוחלט של תזוזה לאורך זמן עלול לגרום לנוקשות של המפרק.

סיבוכים אפשריים כוללים:

• קרעים בשרירים, ברצועות או בגידים הסובבים את המפרק.
• נזק לעצבים או לכלי הדם שנמצאים סביב או בתוך המפרק.
• סיכון מוגבר לפריקה חוזרת, בעיקר אם הפריקה היתה חמורה או לאחר מספר אירועי פריקה.
• התפתחות דלקת במפרק שנפגע. סיבוך זה מתרחש בטווח הרחוק, ככל שחולפות השנים.
  
  

במקרה שגיד או רצועה נמתחו או נקרעו או שעצבים או כלי דם באזור המפרק ניזוקו, לעיתים עלול להיות צורך בניתוח כדי לתקן את הנזק.

על מנת לצמצם את הסיכון לפריקה מומלץ לנקוט באמצעים הבאים:

• נקיטת אמצעי זהירות למניעת נפילה. מומלץ לעבור בדיקת ראיה באופן סדיר. במידה שלוקחים תרופות באופן קבוע רצוי לשאול את הרופא האם הן עלולות לגרום לסחרחורת. בנוסף יש לוודא שהבית מואר היטב ושאין מכשולים שעלולים לגרום לנפילה.
• שימוש במגנים המומלצים עבור סוג הספורט בו משתתפים (כגון מגני ברכיים או מגני מרפקים).

מניעת פריקה חוזרת

לאחר אירוע של פריקה הופך המפרק שנפגע מועד יותר לפריקה חוזרת. כדי להפחית את הסיכון להישנות הפריקה יש להקפיד לבצע את תרגילי החיזוק והיציבות שהומלצו על ידי הרופא או הפיזיותרפיסט במהלך הטיפול בפריקה.