17 דצמבר 2017 כ"ט כסלו תשע"ח
תאריך:  16.08.2009 

מנגבים, מורחים או שוטפים?

ד"ר טל פלג שולמן, רוקחת

הבידה לא נקלט בישראל. לעומת זאת המגבונים הלחים עושים חייל. מה הם מכילים (בלועזית, באותיות מזעריות) והאם להעדיף אותם על פני נייר הטואלט.

בישראל, שבה המים הם מצרך נדיר, ומטרים רבועים בחדרי אמבט או שירותים נדירים עוד יותר, 'בידה' אינו מראה שכיח. הבידה הוא מתקן לרחצת פלג הגוף התחתון, לאחר ביקור בשירותים. בפועל, זוהי מעין אסלה נמוכה עם ברז שמימיו מופנים כלפי מעלה, לעיתים עם צינורית השפרצה, שמשמש לפעולת הרחצה. הבידה נפוץ במיוחד בדרום מערב אירופה, במזרח אסיה, ובדרום אמריקה, שם תפוצתו מגיעה לכ- 90% מכלל משקי הבית. אצלנו, הבידה מהווה בעיקר אמירה עיצובית, כחלק מהמכלול של עיצוב חדר הרחצה, השירותים והאמבט.
הבידה הומצא ככל הנראה על ידי יצרני רהיטים צרפתים בסוף המאה השבע עשרה או בתחילת המאה השמונה עשרה, כאשר האזכור הראשון לבידה מופיע בספרות בשנת 1710 לערך. עם התקדמות טכנולוגיית ההיגיינה בתקופה הויקטוריאנית שבתחילת המאה העשרים, 'יצאו' הבידה וסיר הלילה מחדרי השינה, אל חדרי האמבטיה והשירותים. אגדה אורבאנית מספרת שגברים אמריקאים רבים נתקלו בבידה לראשונה במהלך מלחמת העולם השנייה, בעת שביקרו בבתי זונות בצרפת.

שיטפון המגבון

קונספט הבידה, הגיוני והיגייני ככל שיהיה, לא ממש תפס בישראל. לעומת זאת נראה שהמגבונים הלחים נוגסים בנייר הטואלט. בהחלט התקדמנו. האמצעי היעיל והנוח לניגוב הם ללא ספק המגבונים הלחים. אם בעבר ובאופן מסורתי נתפסו המגבונים כאמצעי לניקוי טוסיקים של תינוקות, הרי שכיום מציעות החברות מגבונים ספציפיים לכל דורש, כמעט לכל מטרה. החל בניקוי הטוסיק של הבוגרים, ניקוי הפנים, להסרת איפור, להיגיינה נשית, לטיפול בפצעי בגרות, להקלה על צינון, לניקוי בגדים, לחיטוי משטחים, ואפילו להברקת נירוסטה.
שאלת השאלות היא האם באמת נחוץ מגבון לח לכל מטרה, או שהמגבונים הלחים לתינוקות טובים גם לשאר ירקות. אז זהו, שלא. מגבונים ייעודיים מכילים כיום חומרים מחומרים שונים, החל במסירי שומן, קוטלי חיידקים, ועד לדטרגנטים חזקים במיוחד להסרת אבנית, הכול בהתאם למטרה.
כאשר מדובר במגבונים להיגיינה אישית מסתבר שהתחושה שהם מעניקים וחוויית השימוש חשובים לא פחות מהיעילות. השאיפה של היצרנים היא להעניק הרגשה כאילו הגוף נשטף במים זורמים, ולא תחושה של ניגוב או מריחה חלילה, כמיוחס לנייר הטואלט השמרני. בעוד שהמגבונים הפשוטים עשויים סיבי נייר מוספגים, הרי המגבונים החדשניים עשויים סיבי כותנה. מרקמם והרכבם של אלו נועד לשמור ולהגן על העור, למנוע את החיכוך, הגירוי והשפשוף שנגרמו בעבר עקב שימוש בנייר טואלט יבש, לעיתים גס עד כדי להזכיר נייר זכוכית מעודן.
סקר צרכנים שנערך בנושא המגבונים העלה שכ- 50% מהישראלים משתמשים תדיר במגבונים וכי אלו הפכו לאביזר ביתי שכיח. מבחינת פילוח השימוש, אצל כשליש מהאוכלוסייה מדובר באמצעי טיפולי לתינוקות וילדים, אצל כשליש נוסף המגבון משמש למטרת ניקוי כללי של הבית, ואילו היתר משתמשים במגבונים למטרות היגיינה אישית והסרת איפור.
לסובלים מטחורים, אותן דליות (כלי דם בולטים) באזור החלחולת (רקטום) שמסבים כאב ואי נוחות רבים, מומלץ להימנע מניגוב בנייר טואלט יבש, על מנת למנוע מצב של דמם מהטחורים. לאלו מוצעים מגבונים לחים ייעודיים, עדינים במיוחד, המכילים חומרים מרגיעים ומאלחשים שנועדו להקל על המצב.
גם להיגיינה נשית קיימים מגבונים ייעודיים, אשר מכילים תכשירים בעלי רמת חומציות שמונעת התפתחות דלקות באבר המין הנשי, ומקנים תחושת רעננות מתמשכת.

מה מכילים המגבונים הלחים?

אם נעיין ברשימת המרכיבים (בדרך כלל בלועזית, באותיות מזעריות) המצוינת על גבי אריזת מגבונים אופיינית לשימוש היגייני, ניווכח כי מדובר ברשימת מכולת ארוכה למדי הכוללת חומרי בישום, אלכוהול, חומרים משמרים וכימיקלים אחרים. ראוי לציין כי בהתאם לתקן משרד הבריאות, יש לציין נוכחות מרכיב בתכשיר או במגבון רק כאשר ריכוזו עולה על סף מסוים. לפיכך מרכיבים המצוינים על גבי האריזה הם רק אלו שריכוזם גבוה יחסית ועשויים או עלולים להיות מרכיבים נוספים שאינם מפורטים.
נייר טואלט
נייר הטואלט ומגבונים לחים, ירוק זה לא!

בין החומרים נאתר פעמים רבות פרופילן גליקול, שלפי מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) הוא חומר סופח מים שמסייע בליחוח העור ונחשב כבטוח בשימוש חיצוני. כדי לסבר את האוזן, נספר שזהו חומר סופח השכיח מאד בתעשייה הקוסמטית. אף החומר EDTA המצוי כמשמר נפוץ בתעשייה הקוסמטית מצוי ברבים מהמגבונים הלחים. ומה לגבי אלכוהול? חשוב להבין שאלכוהול בפני עצמו אינו מסוכן בשימוש חיצוני, אף אם יומיומי, אך הוא עלול לגרום ליובש בעור ולגירויים. לפיכך, כדאי לשקול העדפת מגבון נטול אלכוהול.
חלק ניכר מהמגבונים מכילים ויטמין E, שמטרתו להגן על העור ואף רמת החומציות שלהם (pH), מותאמת לזו של עור הישבן. לדברי היצרנים, מדובר במוצרים היפואלרגנים, שאינם מעוררים תגובה אלרגית בגוף.
קיימים בשוק גם "מגבונים טבעיים" שאינם מכילים כלל חומרי בישום או חומרים משמרים, והם מכילים רק תמציות טבעיות של צמחי מרפא. חלק מהיצרנים משתמשים לשם ייצור המגבונים בסיבי כותנה טבעיים ואף אורזים את המוצר באריזות מתכלות.
המצדדים ברפואה טבעית טוענים שעצם רעיון המגבון אשר מכיל חומרים כימיים בעייתי. זאת מאחר שהעור היא רקמה חדירה שחדירת חומרים כימיים דרכה עלולה לסכן את מערכת החיסון ולגרום להתפתחות תגובה אלרגית בדרגות חומרה שונות.
מנגד ראוי לזכור שריכוז הכימיקלים במגבונים נמוך ושאפשרות החדירה שלהם דרך העור מצומצמת. למעט מקרה בו מדובר ברגישות יתר לאחד המרכיבים, הרי שבדרך כלל לא תיגרם תגובה אלרגית חריפה. בכל מקרה של חשד לאלרגיה או רגישות למרכיב המצוי במגבון, ניתן עדיין לנסות מגבון מסוג אחר, היפואלרגני, טרם זניחת הקונספט ההיגייני כולו.

ירוק זה לא

ככלל, השימוש במגבונים חד פעמיים נוגד את מגמת המחזור לה אנו מחונכים בשנים האחרונות. השימוש הנפוץ והמתרחב במגבונים אינו עולה בקנה אחד עם הטפות המומחים לאיכות הסביבה לשימוש במוצרים רב פעמיים או מתכלים, כדי להקטין את הצטברות הפסולת בכדור הארץ.
על אף שרוב המגבונים עשויים סיבי נייר או סיבים טבעיים כאלו ואחרים, מידת ההתכלות שלהם טרם נבדקה או הוכחה בצורה מובהקת ולכן השפעתם על הסביבה היא בגדר נעלם. בכל מקרה, מגבוני הבד מתפרקים לאט יותר ממגבוני הנייר, ועקב שיקולים תברואתיים, את אף אחד מהשניים לא ניתן למחזר.
האם ניתן להשליך מגבונים לאסלה, ובפרט את אלו שהחליפו את נייר הטואלט והאם עלולה להיגרם בשל כך סתימה במערכת הביוב? לדברי גורמים במשרד לאיכות הסביבה, במערכות טיפול השפכים העירוניות קיימות מערכות סינון שאמורות להרחיק את הגורמים שעלולים לסתום או לזהם את תהליך טיהור השפכים. לכן בעיקרון ניתן להשליך את מגבוני הנייר לאסלה, אך מטעמי זהירות היינו ממליצים להשליך את מגבוני הבד לפח האשפה.