שפעת H1N1 (שפעת החזירים) - מידע רפואי - סקירה רפואית

שפעת החזירים הוא השם הנפוץ למחלה שמחולל נגיף (וירוס) שפעת מזן H1N1 בקרב בני אדם. בדיקות מעבדה הצביעו על כך שמקורו של נגיף זה בגנים של חזירים, עופות ובני אדם.

הנגיף זוהה לראשונה במקסיקו בחודש אפריל 2009 ומאז המחלה התפשטה במהירות ברחבי העולם והוגדרה כמגיפה כלל עולמית, היינו, פנדמיה. הסיבה להתפשטות המהירה של הנגיף נבעה מהעובדה שזהו סוג חדש של נגיף שלמעט אנשים בעולם, אם בכלל, היתה חסינות טבעית מפניו.

בחודש אוגוסט 2010 הודיע ארגון הבריאות העולמי (WHO) כי המגיפה העולמית של שפעת H1N1 חלפה.

בדומה לשפעת עונתית והצטננות, ניתן להידבק בשפעת H1N1 על ידי מגע עם אדם חולה, לרוב על ידי התעטשות או שיעול במרחק של 1 מטר או פחות. ניתן להדבק גם באמצעות מגע ידיים בחפץ או במשטח אשר זוהם על ידי הנגיף ולאחר מכן נגיעה בפה או באף. כאשר טיפות רסס המכילות את הנגיף "נוחתות" על משטח קשה הן יכולות לשרוד עד 24 שעות במידה שלא נוגב וחוטא.

הסימפטומים העיקריים של המחלה דומים מאוד לאלו של שפעת עונתית וכוללים חום גבוה (מעל 38 מעלות), כאב גרון, כאב ראש, תחושה כללית רעה, שיעול יבש וקוצר נשימה. רוב החולים מחלימים תוך שבוע גם ללא טיפול רפואי. במידה שאדם סבור שלקה בשפעת H1N1 עליו לפנות לרופא המטפל.

חיסונים

החיסון בזריקה נגד שפעת עונתית כולל את החיסון נגד נגיף H1N1 הגורם לשפעת החזירים. החיסון מומלץ לאנשים הנמצאים בקבוצות סיכון ובכלל זה נשים בכל שלבי ההריון.

קיימת עדות מוצקה לכך שכל הנשים בהריון נמצאות בסיכון מוגבר לפתח סיבוכים כתוצאה מתחלואה בשפעת H1N1 .

לעצור את התפשטות הנגיף

האמצעי החשוב ביותר לעצירת התפשטות הנגיף הינו שמירה על היגיינה של הידיים ומערכת הנשימה. במילים פשוטות, להקפיד על רחצת הידיים באופן תדיר, להשתמש בממחטות חד פעמיות ולהשליכן לפח מייד עם תום השימוש וכן להקפיד על שמירת משטחי עבודה נקיים.

סימפטומים של שפעת החזירים

סימפטומים של שפעת החזירים

כאשר חום הגוף עולה על 38 מעלות צלזיוס והדבר מלווה בשני סימפטומים נוספים מהרשימה שלהלן, יתכן שמדובר בשפעת H1N1.

הסימפטומים הנוספים:

• כאב ראש.
• עייפות לא שגרתית.
• צמרמורות.
• כאבי שרירים.
• שלשול או הקאה.
• כאב גרון.
• נזלת.
• אובדן תיאבון.

עבור אנשים אשר לא נמצאים בקבוצת סיכון, שפעת H1N1 היא מחלה מתונה שהטיפול בה הוא טיפול תומך הכולל מנוחה, שתיית נוזלים ונטילת תרופות ללא מרשם להקלת הסימפטומים. כדאי לוודא שיש בהישג יד מד חום תקין ומשככי כאבים. במידה שחלה החמרה בסימפטומים יש לפנות לרופא המטפל.

עד כה מרבית המקרים המדווחים של שפעת H1N1 היו קלים והסימפטומים של המחלה דמו לאלו של שפעת עונתית. רק בקרב מספר קטן של חולים הופיעו סימפטומים חמורים יותר.

במקרי החמרה רבים קיימים גורמים נוספים התורמים לחומרת המחלה. על פי רוב הסיבוכים נגרמים כתוצאה מההשפעה של הנגיף על הריאות, היינו גרימת דלקת ריאות.

קבוצות סיכון

על קבוצות הסיכון נמנים אנשים הלוקים ב:

• מחלת ריאות כרוניות כמו אסתמה, מחלת ריאות חסימתית כרונית, סיסטיק פיברוזיס.
• מחלת לב (לא כולל יתר לחץ דם).
• מחלת כליות.
• מחלת כבד.
• מחלות נוירולוגיות דוגמת פרקינסון וטרשת נפוצה.
• סוכרת.
• אנשים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת עקב מחלה כמו מחלת הסרטן, איידס וחולים לאחר השתלה או טיפול תרופתי דוגמת טיפול כמותרפי.

קבוצות נוספות בסיכון:

• נשים בהריון.
• מבוגרים מעל גיל 65.
• ילדים מתחת לגיל 5.
• אנשים המקבלים טיפול תרופתי למחלת האסתמה במשך 3 השנים האחרונות.
• ילדים עד גיל 19 המקבלים טיפול ממושך באספירין (חשש מפני תסמונת ריי).

הגורמים לשפעת החזירים

נגיף השפעת H1N1 מופץ באותה הדרך שבה מופצים נגיפים של הצטננות ושפעת עונתית, כלומר על ידי פיזור רסס טיפות זעירות בהן מאוחסן הנגיף, באוויר או על משטחים. מדובר על התעטשות או שיעול למרחק של מטר אחד. כאשר הטיפות "נוחתות" על משטח קשה הן יכולות לשרוד עד 24 שעות במידה שלא נוגב וחוטא.

אדם הבא במגע עם משטח כלשהו הנגוע בנגיף, בין אם באמצעות מגע אף או שפתיים עם טלפון ובין אם באמצעות מגע יד במשטח נגוע ואחר כך מגע יד זו עם הפה או האף, עלול להידבק בנגיף. על המשטחים היכולים להיות מקור להדבקה נמנים מזון, ידיות של דלתות, מעקות, מכשירי טלפון, שלט-רחוק של מכשיר הטלוויזיה או של המזגן, או מקלדת של מחשב.

מגע הדוק עם חולה במחלה עלול לגרום להדבקה, היות שהאדם הבריא שואף את טיפות הרסס המכילות את הנגיף שפולט החולה לאוויר.

היכן המחלה מופצת במהירות

המחלה מתפשטת במהירות בעיקר בקרב קהילות סגורות כמו גני ילדים, בתי ספר ובתי אבות.

מתי החולה מדבק?

אנשים מדבקים במיוחד לאחר שהם מפתחים את הסימפטומים, אולם הם מדבקים גם במשך 5 ימים לאחר שאלו החלו (בקרב ילדים 7 ימים).
חיסון הילדים נגד שפעת מגן עליהם מפני הדבקה ומסייע במניעת הפצתה.

הטיפול בשפעת החזירים

כמקובל בטיפול בשפעת עונתית, אנשים אשר חלו בשפעת H1N1 צריכים להיות במנוחה, לשתות נוזלים רבים וליטול תרופות להקלה על סימפטומים של חום, כאבים, שיעול ונזלת.

התרופות המקובלות להקלת הסימפטומים כוללות:

• אקמול ודקסמול (פרצטמול) המיועדים להקלה על סימפטומים של חום וכאב.
• אקמול צינון קלאסי, אקמול צינון ושפעת, אדויל קולד וסינוס, דקסמול קולד, דקסמול סינוס וקולדקס.

ילדים

חלק מהתכשירים אשר מתאימים למבוגרים ניתן לתת גם לילדים, על פי ההוראות והאזהרות המפורטות בעלון המצורף לתרופה או לפי היוועצות ברוקח בכדי לדעת אם התרופה מתאימה לנטילה על ידי ילדים.

תרופות הניתנות לילדים כוללות אקמול צינון קלאסי, דקסמול קולד ודקסמול סינוס (מגיל 6), אקמולי קולד סירופ (מתחת לגיל 6 במרשם רופא בלבד). אין לתת לילדים מתחת לגיל 16 תכשירים המכילים אספירין מחשש להתפתחות תסמונת ריי.

תרופות נוגדות נגיף – טמיפלו ורלנזה

שתי התרופות נוגדות-הנגיף, כמוסות טמיפלו (אוסלטאמאויר) ומשאף רלנזה (זאנאמיויר), ניתנות במרשם רופא בלבד ומשמשות הן לטיפול בשפעת עונתית והן לטיפול בשפעת H1N1. מבחינת השפעתן שייכות שתי התרופות לאותה קבוצה. משאף הרלנזה מומלץ לשימוש על ידי נשים בהריון.

התרופות אינן מרפאות את השפעת אך עשויות לסייע בקיצור משך הזמן שאדם חולה ביום אחד בממוצע, לתרום להקלה על חלק מהסימפטומים, ולהפחית את האפשרות לפתח סיבוכים, דוגמת דלקת ריאות.

טמיפלו

הנגיף (הוירוס) משכפל ומפיץ את עצמו על ידי חדירה והשתלטות על תאים בריאים בגופנו ו"הכרחתם" ליצור עותקים נוספים שלו. טמיפלו, שהיא תרופה נוגדת נגיף מונעת את החדירה של הנגיף לתאים וחוסמת את השחרור של עותקים חדשים ממנו. כתוצאה מכך מתרחשת האטה בהפצת הנגיף בגוף אשר מתבטאת בהפחתת הסימפטומים ובקיצור משך הזמן שבו אדם מרגיש חולה ואף מפחיתה את סכנת ההדבקה של אחרים.

יש להתחיל בנטילת כמוסות הטמיפלו תוך 24-48 שעות מרגע הופעת הסימפטומים. ככל שמקדימים ליטול את התרופה כך גוברת יעילותה. המינון המקובל הוא פעמיים ביום במשך 5 ימים. המינון עבור אנשים החולים באי ספיקת כליות יקבע על ידי הרופא המטפל.

טמיפלו נחשבת לתרופה בעלת מיעוט של תופעות לוואי. תופעת הלוואי העיקרית היא כאב ראש. תופעות לוואי נדירות יכולות לכלול זיהומים של מערכת הנשימה, כאב בטן, שיעול, שלשול, נזלת ועייפות.

בקרב ילדים תופעת הלוואי העיקרית היא הקאה ותופעות לוואי נדירות יכולות לכלול דלקת באוזן, כאב בטן, גודש באף, שלשול, דימום מהאף והחמרה של אסתמה קיימת.

משאף רלנזה

משאף רלנזה הינו תרופת הבחירה עבור נשים בהריון אשר עקב בחילות והקאות אינן יכולות ליטול טמיפלו, שניתנת בכמוסות לבליעה. התרופה מועדפת גם עבור ילדים בין הגילאים 5 עד 12 שנים אשר נמצאים בקבוצת סיכון. בדרך כלל ניתן המשאף לחולים מגיל 7 ומעלה.

יש להתחיל בטיפול ברלנזה מיד עם הופעת הסימפטומים ועד 48 שעות מתחילת הופעתם. לשם מניעת המחלה בעקבות חשיפה לנגיף יש להתחיל בטיפול תוך 36 שעות ממגע עם אדם חולה במחלה. הטיפול המקובל כולל 2 שאיפות מהמשאף פעמיים ביום.

יש ליטול בכל פעם 2 שאיפות מהמשאף, פעמיים ביום, במשך 5 ימים. במקרה של מבוגר יש להתחיל להשתמש במשאף תוך 48 שעות מהופעת הסימפטומים ובמקרה של ילד 36 שעות.

השימוש ברלנזה אינו מומלץ לחולי אסתמה ומחלת ריאות כרונית עקב החשש מסיבוכים נשימתיים (ברונכוספאזם - התכווצות לא סדירה של השרירים בדרכי הנשימה הגורמת להיצרותם). במידה שנותנים את המשאף לחולים המשתמשים במרחיבי סימפונות, יש ליטול את מרחיבי הסימפונות לפני השימוש במשאף הרלנזה.

תופעות הלוואי של רלנזה כוללות סחרחורת, חום, צמרמורות, סינוסיטיס, כאבי מפרקים וברונכוספאזם חמור עד קטלני.

אנטיביוטיקה

אנטיביוטיקה משמשת רק לטיפול בחולים אשר פיתחו סיבוכים. היא מסייעת לטיפול בזיהומים שמקורם חיידקי, דוגמת דלקת ריאות.

חליתם? אין צורך להפיץ את הנגיף

הדרך היעילה ביותר להאטת הפצת המחלה היא מניעה של הפצת הנגיפים.

• יש להקפיד על רחצה תדירה של הידיים במים וסבון.
• יש לנקות משטחים כמו משטחי עבודה במטבח, שולחן או דלפק בסביבת העבודה, טלפונים ומשטחים באמבטיה באופן קבוע.
• יש להשתמש בממחטה חד פעמית לכסות את הפנים והאף בעת שיעול או התעטשות ולהשליך אותה לפח זבל סגור מיד בתום השימוש.

שמירה על היגיינה

שמירה על היגיינה היא הדרך היעילה ביותר למניעת הדבקה.

• יש לרחוץ ידיים במים וסבון לעיתים תדירות.
• יש לנקות משטחים בתדירות גבוהה.

כדי למנוע את התפשטות המחלה על החולה:

• לכסות את הפה והאף בעזרת ממחטה חד פעמית בעת שיעול או התעטשות.
• להשליך ממחטות חד פעמיות לפח מיד עם תום השימוש.

חיסון בזריקה נגד שפעת

הדרך היעילה ביותר למנוע את המחלה ואת סיבוכיה היא על ידי חיסון. החיסון בזריקה נגד שפעת עונתית כולל את החיסון נגד נגיף H1N1 הגורם לשפעת החזירים.

מדי שנה נקבע הרכב החיסון על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO). החיסון מכיל בין היתר את האנטיגן H1N1 המופק ממעטפות נגיפים מומתים. החיסון גורם למערכת החיסון, שהיא מערכת ההגנה של הגוף, לייצר נוגדנים נגד אנטיגן זה. החיסון אינו מכיל נגיף חי כך שהוא אינו גורם להתפתחות המחלה.

יעילות החיסון הוכחה במחקרים רבים. החיסון מפחית את שכיחות התחלואה בשפעת ובדלקות ריאה בכ- 80% ואף את מספר האשפוזים ומקרי התמותה בשל סיבוכי השפעת. החיסון משפיע על מערכת החיסונית לאחר כ-3 שבועות ממועד קבלתו והוא יעיל במשך כ- 6-8 חודשים.

למי מומלץ בחום להתחסן?

מומלץ לחסן תלמידי בית ספר גם אם אינם נמנים על קבוצות סיכון.

אנשים בסיכון גבוה

בני 6 חודשים ומעלה הסובלים ממחלות ממושכות או כרוניות:

• חולים במחלות לב וכלי דם: CVD, PVD, CHF, IHD.
• יתר לחץ דם.
• חולים במחלות כרוניות של מערכת הנשימה: קצרת הסימפונות (אסטמה), ברונכיטיס כרוני, סיסטיק פיברוזיס, ברונכיאקטזיס, אמפיזמה, שחפת.
• מצבים כרוניים הנובעים מהפרעות נשימתיות שאירעו אצל אדם בעת היותו יילוד.
• חולי סוכרת.
• מחלות מטבוליות כרוניות עם נטייה מוגברת לפתח זיהומים.
• מחלות כרוניות של הכליות ודרכי השתן.
• חולים במחלות כבד.
• חולים במחלות נוירולוגיות.
• חולים במחלות המטולוגיות.
• מחלות המלוות בדיכוי המערכת החיסונית, לרבות AIDS ומחלות ממאירות.
• מטופלים בטיפול המדכא את מערכת החיסון.
• חוסר דם ממושך (אנמיה).
• חולים הסובלים מהשמנה חולנית, בעלי ערך BMI של 40 ומעלה.
• בני 50 ומעלה ובמיוחד אנשים מעל גיל 65.
• אנשים בכל גיל הנמצאים במוסד סגור או סגור למחצה, בו תנאי החיים מעודדים הפצה מהירה של הנגיף (כמו בתי אבות, מוסדות סיעודיים ובתי חולים פסיכיאטריים).
• נשים המתכננות להרות, נשים הרות בכל שלבי ההיריון או בתקופת ההחלמה לאחר הלידה.
• תינוקות וילדים בריאים בני 6 – 59 חודשים.
• ילדים בני 6 חודשים עד 18 שנים המקבלים טיפול באספירין לטווח ארוך.

אנשים שעלולים להעביר את נגיף השפעת לאנשים בסיכון גבוה

1. כל עובדי מערכת הבריאות.
2. מטפלים וצוותים רפואיים המטפלים באנשים בסיכון גבוה בבתי חולים, במוסדות לקשישים ובקהילה.
3. מטפלים ומתנדבים העובדים עם מטופלים בסיכון במסגרת יחידות לטיפולי בית.
4. בני משפחה המטפלים באנשים הנמצאים בסיכון גבוה, לרבות אלו המטפלים בתינוקות בני פחות מ- 6 חודשים.
5. עובדי לולים.
6. אנשים בעלי תפקידי מפתח חיוניים בשירות הקהילתי.
7. תיירים המבקרים בארצות טרופיות במהלך כל השנה, או המבקרים בארצות שבחצי הכדור הדרומי בין אפריל לספטמבר.
8. אנשים המעוניינים להקטין הסיכון שלהם לחלות בשפעת.

האם אפשר להידבק בשפעת כתוצאה מהחיסון?

אנשים רבים נמנעים מהחיסון כיוון שחשו לכאורה חולים בשפעת לאחר קבלת החיסון הקודם. החיסון מכיל נגיפים מומתים ועל כן אינו מסוגל לגרום למחלה. הסיבה לתחושת החולי יכולה לנבוע מכך שבסמוך למועד החיסון נדבק המתחסן בנגיפים אחרים, אשר גורמים להצטננות, והוא שייך בשוגג את הסימפטומים לחיסון שקיבל.

האם יש תופעות לוואי?

תופעות הלוואי השכיחות כוללות נפיחות מקומית, אודם ולעיתים גם כאב במקום ההזרקה, אשר חולפים תוך 24 שעות ממתן החיסון. סימפטומים נדירים יותר עלולים להופיע 6-12 שעות לאחר מועד ההזרקה והם כוללים חום, כאבי שרירים ותחושה כללית רעה.

למי אסור להתחסן?

• ילדים ומבוגרים להם יש הוראה האוסרת קבלת חיסון מומת בהזרקה.
• אנשים אשר סובלים ממחלת חום בשלב החריף שלה.
• אנשים שחוו בעבר תגובה חמורה לתרכיב, או בעלי רגישות-יתר מסוג אנאפילקטי לחלבון ביצה. בקבוצה זו כלולים אלו אשר מפתחים בעקבות אכילת ביצה נפיחות בשפתיים או בלשון, בצקת כללית, קשיים נשימתיים או איבוד הכרה.
• אין לתת את החיסון למי שחלה בעבר בתסמונת Gullian Barre תוך 6 שבועות ממועד קבלת חיסון נגד שפעת.

מתי והיכן לקבל את החיסון?

מומלץ להתחסן החל מתחילת חודש אוקטובר ועד סוף חודש נובמבר.

תרופות נוגדות נגיף (אנטיוויראליות) כאמצעי מניעה

המכון הלאומי לבריאות בבריטניה (NICE) ממליץ על מתן התרופות טמיפלו (אוסלטמיוויר) ורלנזה (זאנאמיוויר) לשם מניעה של שפעת במקרים הבאים:

• רבים באותה הסביבה (למשל בית אבות או מוסד סיעודי) חולים בשפעת.
• אדם נמצא בקבוצת סיכון.
• אדם היה במגע הדוק עם חולה שפעת ויכול להתחיל בקבלת טיפול תוך 36 שעות (רלנזה) או 48 שעות (טמיפלו) מהמגע.
• אדם שלא יכול לקבל את החיסון. למשל אדם אשר אלרגי למרכיבי החיסון.
• אדם שלא חוסן מאז החורף שעבר.

טמיפלו (אוסטלמיויר)

כמוסות טמיפלו ניטלות דרך הפה פעמיים ביום, במשך 5 ימים. יש להתחיל בנטילתן תוך 24-48 שעות מרגע הופעת הסימפטומים. ככל שמקדימים ליטול את התרופה כך גוברת יעילותה. יש להתאים מינון לאנשים החולים באי ספיקת כליות.

טמיפלו נחשבת לתרופה בעלת מיעוט תופעות לוואי. תופעות הלוואי שלה כוללות הקאה (15%), שלשול (10%), דלקת של האוזן התיכונה (9%) וכאבי בטן (5%).

תופעות נדירות יותר כוללות התקף אסתמה או החמרה של מחלה קיימת (3%), בחילה (3%), דימום מהאף (3%), דלקת ריאות, סינוסיטיס, ברונכיטיס והפרעות באוזניים.

רלנזה (זאנאמיויר)

משאף רלנזה הינו תרופת הבחירה עבור נשים בהריון אשר עקב בחילות והקאות אינן יכולות ליטול טמיפלו, שניתנת בכמוסות לבליעה. התרופה מועדפת גם עבור ילדים בין הגילאים 5 עד 12 שנים אשר נמצאים בקבוצת סיכון. בדרך כלל ניתן המשאף לחולים מגיל 7 ומעלה.

יש ליטול בכל פעם 2 שאיפות מהמשאף, פעמיים ביום, במשך 5 ימים. במקרה של מבוגר יש להתחיל להשתמש במשאף תוך 48 שעות מהופעת הסימפטומים ובמקרה של ילד 36 שעות.

השימוש ברלנזה אינו מומלץ לחולי אסתמה ומחלת ריאות כרונית עקב החשש מסיבוכים נשימתיים (ברונכוספאזם - התכווצות לא סדירה של השרירים בדרכי הנשימה הגורמת להיצרותם). במידה שנותנים את המשאף לחולים המשתמשים במרחיבי סימפונות, יש ליטול את מרחיבי הסימפונות לפני השימוש במשאף הרלנזה.

תופעות הלוואי של רלנזה כוללות סחרחורת, חום, צמרמורות, סינוסיטיס, כאבי מפרקים וברונכוספאזם חמור עד קטלני.

אמנטידין

מדובר בתרופה נוגדת נגיף אשר יעילה נגד נגיף השפעת מזן A בלבד. התרופה אינה מומלצת לטיפול בשפעת, או כאמצעי מניעה, פרט למקרים מיוחדים בהם התרופות האחרות אינן מתאימות. הדבר נובע מכך שאין מספיק מידע לגבי הסיכון המתלווה לנטילתה על ידי אנשים הנמצאים בקבוצת סיכון.

הסיבוך הנפוץ ביותר בכל סוג של שפעת, כולל בשפעת H1N1, הינו זיהום ממקור חיידקי בבית החזה דוגמת דלקת הסימפונות (ברונכיטיס) ובמקרים חמורים יותר דלקת ריאות.

זה עלול להיות מצב מסכן חיים במיוחד עבור קשישים ואנשים שגופם חלש ושברירי. מתן אנטיביוטיקה מרפא על פי רוב את הזיהום.

במידה שאתם מזהים החמרה במצב החולה עליכם לדאוג שיקבל בהקדם טיפול מגורם רפואי מוסמך. החמרה יכולה להתבטא באחד או יותר מהסימפטומים הבאים:

• קושי בנשימה או כאבים בחזה.
• שיעול דמי
• הקאה מרובה
• סימני התייבשות כמו סחרחורת בעת עמידה, מיעוט השתנה, פרכוסים, ירידה במצב הכרה או בלבול.

מי נמצא בקבוצת סיכון?

אנשים הנמצאים בקבוצות סיכון עלולים לפתח סיבוכים כתוצאה מהתחלואה בשפעת.

• אנשים מעל גיל 65.
• אנשים החולים במחלות ארוכות טווח (כרוניות) של הכבד, הריאות, הלב, הכליות ומערכת העצבים.
• חולי סוכרת.
• אנשים המתגוררים בבתי אבות או מוסדות סיעודיים, בהם הנגיף עלול להתפשט ביתר קלות.

סיבוכים נדירים

סיבוכים נדירים כוללים:

• דלקת שקדים המכונה בלועזית טונסיליטיס. דלקת של השקדים הנגרמת על ידי חיידק או נגיף.
• דלקת באוזן התיכונה. הצטברות של נוזלים בחלל האוזן התיכונה.
• שוק ספסטי. זיהום בדם הגורם לירידה חדה ומסוכנת של לחץ הדם.
• דלקת קרום המוח המכונה בלועזית מנינגיטיס. דלקת של קרומי המוח אשר נגרמת ממקור חיידקי או נגיפי.
• דלקת מוח המכונה בלועזית אנצפליטיס. דלקת של המוח שנגרמת עקב זיהום חיידקי או נגיפי, או שמהווה חלק מתגובה אלרגית למחלה נגיפית, או למתן חיסון.

סיבוכים עצביים (נוירולוגיים) בקרב ילדים בקבוצת סיכון

מחקר שפורסם במגזין הרפואי Annals of Neurology מצביע על כך ששפעת H1N1 עלולה לגרום לסיבוכים עצביים דוגמת פרכוסים ואנצפלופתיה (מחלה הקשורה להרס או לניוון של רקמות המח) בקרב ילדים הלוקים בהפרעות עצביות.