בקע מפשעתי - מידע רפואי

בקע מפשעתי הינו מצב בו רקמה רכה, בדרך כלל קטע מהמעי, מתבלטת דרך נקודה חלשה או דרך קרע בדופן הבטן התחתונה. הבליטה עלולה לגרום לכאב רב כאשר משתעלים, מתכופפים קדימה או מרימים משא כבד. בשפה עממית נהוג לכנות את המצב "קילה".

אף שאין מדובר במצב מסוכן בקע מפשעתי אינו משתפר או חולף מאליו עם הזמן ולעתים אף עלול להוביל לסיבוכים מסכני חיים. לפיכך ימליץ הרופא המטפל בדרך כלל על תיקון ניתוחי של בקע מפשעתי הגורם לכאב או הולך וגדל. תיקון ניתוחי של בקע מפשעתי הוא הליך שכיח.

בחלק מהמקרים לא יגרום הבקע לכל סימפטום אלא יתגלה במקרה בזמן בדיקה שגרתית. במקרים אחרים ניתן למשש ואף לראות את בליטת המעי. הבקע יבלוט במיוחד בזמן עמידה או תוך כדי שיעול או מאמץ.

סימפטומים אופייניים לבקע מפשעתי כוללים:

• בליטה חד או דו צדדית באזור עצמות החיק. אלו העצמות הנפגשות בקדמת האגן.
• תחושת צריבה או כאב במקום הבליטה.
• כאב או חוסר נוחות במפשעה, בעיקר כאשר מתכופפים, משתעלים או מרימים משאות כבדים.
• תחושת כובד או משיכה במפשעה.
• חולשה או לחץ במפשעה.
• אצל גברים יתכנו כאב או נפיחות בשק האשכים או סביב האשכים עקב חדירת לולאת מעי לתוך שק האשכים.

סימפטומים אצל ילדים

בקע מפשעתי אצל ילודים ופעוטות נגרם עקב חולשה מולדת בדופן הבטן. במקרים מסויימים ניתן להבחין בבקע רק כאשר הפעוט בוכה, משתעל או מתאמץ להטיל את מימיו או את צואתו. אצל ילד גדול יותר לרוב ניתן להבחין בבקע כאשר הוא משתעל, מתאמץ בשירותים או עומד משך זמן ארוך.

מתי יש לפנות לרופא?

יש לפנות לרופא אם מבחינים בבליטה חד או דו צדדית באזור המפשעה או אם חשים כאב באזור זה. לרוב הבקע יבלוט יותר בזמן עמידה. ניתן לחוש בו אם מניחים אם היד מעליו. בדרך כלל ניתן יהיה להחזיר בעדינות את הבקע למקומו בחלל הבטן בזמן שכיבה.

במקרה של בקע שאי אפשר להחזיר למקומו יתכן שמדובר בכליאה של רקמת המעי. זהו מצב רפואי חמור המצריך קבלת טיפול רפואי מיידי.

סימפטומים שעלולים להצביע על בקע כלוא כוללים:

• בחילה.
• הקאה.
• חום.
• דופק מואץ.
• כאב פתאומי שמחמיר במהירות.
• בלט שמשנה את צבע העור לאדום, סגול ואפילו שחור.

במקרה של התפתחות הסימפטומים המפורטים לעיל יש לפנות בדחיפות לקבלת עזרה רפואית.

פעמים רבות אין כל סיבה ברורה להפתחות הבקע אך חלק מהמקרים נגרמים עקב הסיבות הבאות או שילוב שלהן:

• לחץ תוך בטני מוגבר.
• חולשה מקומית בדופן הבטן.
• לחץ תוך בטני מוגבר ואזור חלש בדופן הבטן.
• מאמץ רב בזמן הטלת צואה או השתנה.
• הרמת משאות כבדים.
• הצטברות נוזלים בחלל הבטן (מיימת).
• הריון.
• עודף משקל.
• שיעול או התעטשויות כרוניים.

אצל אנשים רבים קיימת חולשה מולדת בדופן הבטן הנגרמת עקב סגירה לא מלאה של הצפק (זהו הקרום העוטף את חלל הבטן) בזמן התפתחות העובר. במקרים אחרים עלול להתפתח בקע במהלך החיים בשל החלשות שרירי הבטן כתוצאה מתהליכי הזדקנות, פעילות גופנית מאומצת או שיעול כרוני אצל מעשנים.

אצל גברים הנקודה החלשה בדופן הבטן נמצאת בדרך כלל לאורך התעלה המפשעתית בתוכה עובר צינור הזרע אל שק האשכים. אצל נשים עוברות בתעלה רצועות המקבעות את הרחם במקומו בחלל הבטן. לעתים ייווצר בקע אצל נשים בנקודת החיבור בין הרצועה לעצם החיק.

בקע מפשעתי נפוץ יותר בקרב גברים

בשל ההתפתחות העוברית של מערכת הרבייה הזכרית חולשה מולדת לאורך התעלה המפשעתית שכיחה יותר בקרב גברים. אצל עוברים זכרים נוצרים האשכים בתוך חלל הבטן ואז נודדים מטה דרך התעלה המפשעתית אל כיס האשכים. זמן קצר לאחר הלידה אמורה התעלה להיסגר ולהותיר רק מעט מקום למעבר צינור הזרע. מטרת המעבר הצר היא למנוע מהאשכים לנוע חזרה כלפי מעלה לחלל הבטן.

עם זאת, במקרים מסוימים התעלה לא נסגרת כראוי ונותרת חולשה מקומית. אצל תינוקות ממין נקבה קיים סיכוי קטן יותר שהתעלה לא תיסגר לאחר הלידה. אצל נשים שכיח יותר בקע באזור התעלה הפמורלית דרכה עוברים כלי הדם והעצבים הפמורליים העוברים דרך הירך אל הרגליים.

חולשה בדופן הבטן עלולה להתפתח גם בהמשך החיים, בעקבות פציעה או ניתוחים בחלל הבטן. גם ללא חולשה קיימת בדופן הבטן, מאמץ גופני רב, הרמת משאות כבדים, הריון או עודף משקל עלולים לגרום לבקע מפשעתי.

גורמי סיכון להתפתחות בקע מפשעתי כוללים:

• מין זכר.
• רקע משפחתי. הסיכון לבקע מפשעתי גדול יותר אם הורה או אח סבלו אף הם מהמצב.
• מצבים רפואיים מסויימים. למשל, חולים בציסטיק פיברוזיס סובלים משיעול כרוני שמעלה את הסיכון להתפתחות בקע מפשעתי.
• שיעול כרוני. לדוגמה, אצל מעשנים.
• עצירות כרונית הגורמת למאמץ רב במהלך העברת צואה.
• משקל עודף. עודף משקל בינוני עד חמור עלול לגרום ללחץ מוגבר על דופן הבטן.
• הריון גורם לעומס על דופן הבטן, להחלשות שרירי הבטן וללחץ מוגבר בחלל הבטן.
• מקצועות מסויימים שמצריכים עמידה ממושכת או מאמץ גופני רב.
• לידה מוקדמת. תינוקות שנולדו טרם המועד נמצאים בסיכון מוגבר לבקע מפשעתי.
• סיפור של בקע מפשעתי בעבר. אדם שסבל מבקע מפשעתי בעבר נמצא בסיכון מוגבר להתפתחות בקע נוסף בעתיד, לרוב בצד הנגדי.

אם מופיעים סימפטומים האופייניים לבקע מפשעתי יש לפנות לבדיקת רופא. במרבית המקרים יאובחן הבקע בזמן בדיקה גופנית. ייתכן שהבדיקה תתבצע בעמידה או שהרופא יבקש מהמטופל להשתעל כדי שניתן יהיה להבחין בבלט ביתר קלות.

במהלך הפגישה עם הרופא רצוי להתייחס לנקודות הבאות:

• מתי התחילו הסימפטומים?
• האם חלה החמרה בסימפטומים מאז הופעתם?
• במידה שכואב, היכן ממוקם הכאב בדיוק? האם יש משהו שמקל או מחמיר את הכאב?
• האם היו הקאות?
• האם הבקע מתבלט בזמן שיעול, מעבר מישיבה לעמידה, מאמץ או הרמה של דברים כבדים?
• במידה שמדובר במבוגר, האם עבודתו כרוכה במאמץ גופני שעלול להחמיר את הבקע?

יש לפנות באופן מיידי לחדר המיון אם במהלך ההמתנה לפגישה עם הרופא מתפתחים סימפטומים כגון בחילה, הקאה, חום, נפיחות בבטן, עצירות או שינוי צבע העור באזור הבלט לאדום, סגול או שחור.

במקרה של בקע מפשעתי קטן שאינו מפריע אפשר להסתפק במעקב. עם זאת, בקע גדול או כואב יחייב בדרך כלל תיקון ניתוחי שמטרתו להקל על אי הנוחות ולמנוע סיבוכים. כיום מבוצעים שני סוגי ניתוחים לתיקון בקע מפשעתי:

• תיקון בשיטה פתוחה הכרוך בביצוע חתך במפשעה דרכו יחזיר המנתח את המעי לתוך חלל הבטן. לאחר מכן יתוקן האזור החלש או הקרוע בשריר הבטן על ידי תפירתו. לפעמים יחוזק האזור באמצעות הנחת רשת תומכת. חזרה לשיגרת פעילות לאחר ניתוח זה עלולה לארוך 4-6 שבועות.
• לפרוסקופיה. בניתוח לפרוסקופי מבוצעים מספר חתכים קטנים. דרך חתך אחד מוחדרת לתוך הבטן מצלמה זעירה על גבי סיב אופטי וכלי ניתוח קטנים מוחדרים דרך החתכים האחרים. הניתוח מבוצע תחת הנחיית המצלמה. בסופו של ההליך הלפרוסקופי תונח רשת על גבי האזור החלש דרכו מתבלט המעי.

ההתאוששות לאחר ניתוח לפרוסקופי קלה ומהירה יותר. ניתוח בשיטה זו מתאים לאנשים הסובלים מבקע חוזר לאחר ניתוח בשיטה הפתוחה מכיוון שהשיטה הלפרוסקופית מאפשרת למנתח לעבוד גם סביב רקמת צלקת מניתוחים קודמים. לפרוסקופיה מתאימה גם במקרה של בקע דו צדדי.

בתיקון המבוצע בשיטה נטולת-מתח, המשלבת תיקון באמצעות רשת, קיים שיעור נמוך יותר של חזרה של הבקע לעומת ניתוח תיקון ראשוני ללא רשת.

עד לתיקון הבקע בניתוח ניתן להעזר בחגורת בטן תומכת שמטרתה לשמור על הבקע במקומו. אף שהחגורה עשויה להקל על הסימפטומים היא אינה מהווה פתרון לטווח ארוך. החגורה אינה מתקנת את מקור הבעיה ואינה מונעת סיבוכים אפשריים.

לא ניתן למנוע את הפגם המולד הגורם להתפתחות בקע מפשעתי אולם ניתן להפחית עומס קיים משרירי הבטן באמצעות נקיטת הצעדים הבאים:

• שמירה על משקל גוף תקין.
• תזונה שמכילה כמות גדולה של סיבים שעשויים למנוע עצירות ולחץ תוך בטני מוגבר.
• הרמת חפצים כבדים בזהירות רבה או הימנעות מהרמתם בכלל. אם יש צורך להרים חפץ כבד יש להקפיד לעשות זאת בזהירות תוך כדי כיפוף ברכיים.
• הפסקת עישון. עישון גורם לעיתים קרובות לשיעול כרוני שעלול לגרום להיווצרות בקע מפשעתי או החמרת בקע קיים.

סיבוכים אפשריים כתוצאה מבקע מפשעתי כוללים:

• לחץ על רקמות סמוכות. במרבית המקרים יגדל הבקע עם הזמן אם לא יתוקן בניתוח. בקע גדול עלול להפעיל לחץ על רקמות סמוכות. אצל גברים עלול הבקע ללחוץ על כיס האשכים ולגרום לכאב ולנפיחות.
• בקע כלוא. בקע מפשעתי עלול להסתבך אם רקמת המעי נכלאת בדופן הבטן ואין אפשרות להחזיר אותה חזרה לחלל הבטן. במקרה זה תיתכן ירידה באספקת הדם לקטע המעי הכלוא והרקמה עלולה להינזק. בקע כלוא גורם לכאב עז, בחילה, הקאה ואף לחסימת מעי מלאה, היינו חוסר יכולת להעביר צואה או גזים.
• "בקע חנוק". מצב זה מתרחש אם אספקת הדם לרקמת המעי פוסקת לחלוטין ועלול להוביל לנמק של רקמת המעי המעורבת. בקע חנוק הוא מצב מסכן חיים שמצריך ניתוח דחוף.