ניתוח חוזר לתיקון בקע - מידע רפואי

מתי יבוצע הליך זה ומה מטרתו?

ניתוח זה יבוצע על מנת לתקן בקע שהופיע שוב, לאחר ניתוח קודם לתיקון בקע.

על פי הספרות הרפואית, בקרב 5% מהמטופלים שעברו ניתוח לתיקון בקע תחול הישנות והבקע ייווצר שוב. הדבר עלול להתרחש שבועות, חודשים ואף שנים לאחר הניתוח הראשון.

כמו כן עלול להיווצר בקע לאחר ניתוח בטן (דוגמת ניתוח להסרת כיס מרה או ניתוח לכריתת התוספתן) וכן בקע הנוצר על גבי צלקת ניתוחית. בעגה הרפואית מכונה מצב זה 'בקע ונטרלי' (POVH).

בקע הנוצר על גבי צלקת ניתוחית נוטה להיות גדול ועלול להוות אתגר ניתוחי עבור המנתח. אף ששיטת הניתוח אינה שונה משיטות התיקון של הבקע הראשוני נדרשת מיומנות מצד המנתח על מנת שיוכל לזהות את הכשלים שבוצעו בניתוח הראשוני ואשר גרמו להישנות הבקע. לפיכך יבוצע הניתוח החוזר על ידי מנתח מיומן במטרה למנוע צורך בניתוח תיקון שלישי בעתיד.

הסיכון להישנות הבקע לאחר ניתוח קודם תלוי בסוג הבקע, בסוג הניתוח שבוצע, השיטה בה בוצע הניתוח וכן בגורמים נוספים הקשורים במצבו של המטופל ובמהלך שארע לאחר הניתוח הראשוני. שיעור הסיכון להישנות הוא 0.5% עד 20%, בהתאם לנתוני הספרות הרפואית.

כרבע (25%) ממקרי ההישנות ייווצרו תוך כשנה מיום הניתוח הראשון. חזרות אלו לרוב קשורות בשיטה הניתוחית ובביצוע לקוי של הניתוח. 25% נוספים יתרחשו במהלך 5 השנים הראשונות לאחר הניתוח ואילו יתר המקרים יתרחשו לאחר חמש שנים ממועד הניתוח.

גורמי סיכון להישנות הבקע לאחר הניתוח הראשוני לתיקונו כוללים:

בחירת שיטה ניתוחית לא מתאימה.

כשל בביצוע הניתוח.

זיהום פצע הניתוח לאחר ניתוח התיקון הראשוני.

השמנת יתר.

סוכרת.

מחלת כליות.

מחלות רקמת חיבור.

טיפול בסטרואידים.

עישון.

ניתוח חוזר לתיקון בקע יבוצע תחת הרדמה כללית או אזורית (ספינאלית או אפידוראלית).

ישנן שתי שיטות לטיפול בבקע חוזר:

1. שיטה פתוחה הכרוכה בביצוע חתך אחד גדול בבטן דרכו מבוצע הניתוח.
2. שיטה זעיר פולשנית (לפרוסקופית) המבוצעת דרך שלושה נקבים זעירים בדופן הבטן דרכם יוחדרו אל גוף המטופל מצלמת וידאו מיוחדת וכלי ניתוח ארוכים ומיוחדים. ניתוח זה מבוצע ללא פתיחת הבטן.

לאחר שיזוהה אזור הבקע יפריד אותו המנתח מהרקמות הסובבות אותו ויחזירו חזרה לחלל הבטן. הפגם בשרירי הבטן יתפר או יסגר בעזרת רשת (Mesh) המתאימה בעיקר לתיקון פגמים גדולים שאינם ניתנים לסגירה באמצעות תפר רגיל. הרשת תקובע במקום הרצוי בעזרת סיכות ניתוחיות.

לרוב יעשה שימוש ברשת מאחר ששיעורי ההישנות לאחר תיקון עם רשת נמוכים יותר מאשר לאחר תפר בלבד. הרשת עשויה מחומר שאינו מתכלה ואיננו נדחה על ידי הגוף. עם הזמן גדלה רקמת הגוף אל תוך הרשת ומקבעת אותה מעל אזור הבקע.

בסיום הניתוח יתפרו ויחבשו החתכים.

הליך זה כרוך באשפוז במשך יממה בבית החולים.

משך הפעולה הצפוי בחדר הניתוח הוא שעה וחצי עד שעתיים.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתוח חוזר לתיקון בקע יבוצע תחת הרדמה כללית או אזורית (אפידורלית או ספינאלית). סוג ההרדמה יקבע בהתאם לשיקול דעתו של הרופא ומצבו הרפואי של המטופל.

תיקון של בקע גדול יבוצע בדרך כלל תחת הרדמה כללית מאחר שקשה להשיג אלחוש יעיל של האזור באמצעות הרדמה אחרת. מטופלים שסובלים מהשמנת יתר בדרך כלל אינם מתאימים לניתוח תחת הרדמה אזורית מאחר שזו אינה יעילה דיה. למטופל שסובל ממחלת ריאות כרונית או מבעיות לב תוצע דווקא הרדמה אזורית על מנת לא לסכן אותו שלא לצורך על ידי הרדמה כללית.

לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

אם תבוצע הרדמה אזורית (ספינאלית או אפידורלית) ישאר המטופל ער ובהכרה משך ההליך כולו. הרדמה אזורית משמעותה הזרקת חומרים מאלחשים ונוגדי כאב לאזור חוט השדרה, דרך המרווח הבין חולייתי (בעמוד השדרה המותני).

להבדיל, הרדמה מלאה משמעותה שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הניתוח. הרדמה מלאה מבוצעת על ידי רופא מומחה בהרדמה שמנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך הניתוח כולו.

ההרדמה מבוצעת באמצעות הזלפת חומר ההרדמה אל שקית העירוי של המטופל. כעבור פרק זמן קצר ביותר (עשרות שניות) יחווה המטופל ערפול הכרה וישקע בשינה עמוקה. בסיום הניתוח ותפירת החתכים יפסיק הרופא המרדים את הזלפת חומרי ההרדמה, המטופל יתעורר ויועבר אל מחלקת ההתאוששות כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מההליך.

לפני הניתוח

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם (כולל תפקודי קרישה), צילום חזה ואק"ג.

על המטופל להביא את דוח סיכום הניתוח הקודם בגינו נוצר הבקע החוזר.

לרוב לא תידרשנה בדיקות דימות.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

שבוע לפני ביצוע הליך זה יש להפסיק את נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת אספירין או קומדין). יש להתייעץ עם הרופא המטפל ועם המנתח לגבי נטילת תחליפים.

כדי לאפשר החלמה מהירה ובטוחה לאחר הניתוח יש להימנע מעישון במשך שבועיים לפחות לפני מועד הניתוח וכן במשך שבועיים לאחריו. אין להשתמש בתקופה זו בתחליפי עישון המכילים ניקוטין.

ביום הניתוח

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת הניתוח (אם הוחלט על הרדמה כללית).

טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק.

שערות באזור המיועד לניתוח (אם ישנן) יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הניתוח.

התאוששות והחלמה מההליך

בסיום ההתאוששות יועבר המטופל אל מחלקת האשפוז. מספר שעות לאחר מכן יסייעו לו לרדת מהמיטה ולשבת בכורסה. אם בוצע ניתוח בגישה זעיר פולשנית והוחדר גז לחלל הבטן יתכן כאב קל באזור הניתוח ובאזור הכתפיים במהלך 24-48 שעות לאחר הניתוח. במידת הצורך ניתן ליטול משככי כאב.

מומלץ להתנועע ולהזיז את הגוף כמה שיותר לאחר הניתוח.

יום לאחר הניתוח ניתן להתקלח.

יש להימנע מפעילות גופנית נמרצת ומהרמת משאות כבדים לפחות שבועיים לאחר הניתוח. לאחר מכן ניתן לחזור לפעילות שגרתית לרבות הרמת משאות, קיום יחסי מין, נהיגה ועלייה במדרגות.

כשבועיים לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת אצל המנתח.

סיכונים הכרוכים בהליך

ניתוח חוזר לתיקון בקע הוא הליך ניתוחי פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות דימום, זיהום (באזור צלקת הניתוח או באזור הרשת, אם הוחדרה) ופגיעה באברים הסמוכים לאזור הבקע שתוקן (מעי, צינור הזרע, אשך). סיבוכים אלו נדירים.

כמו כן תיתכן הישנות נוספת של הבקע אך מידת הסיכון קטנה מאד אם נעשה שימוש ברשת לקיבוע הבקע במקומו.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכוני ההרדמה כוללים ירידה בלחץ הדם וכאב ראש. סיבוכים נדירים יותר כוללים פגיעה עצבית, שיתוק, הפרעה במתן שתן, פרכוס והפרעות בקצב הלב.

סיכונים שעלולים להיגרם בעקבות הרדמה כללית כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן נזק לשיניים או למיתרי הקול עקב החדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס מחייבת פניה דחופה לרופא המנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.

בכל מקרה של הופעת סימפטומים חריגים יש לפנות לרופא המנתח.