ציסטת ברטולין, ציסטה בבלוטת ברטולין - מידע רפואי

ציסטה בבלוטת ברטולין היא גידול קטן בפתח הנרתיק (אצל נשים). ציסטה היא שק קטן מלא נוזל. במרבית המקרים מדובר במצב שפיר ובלתי מזיק.

בלוטות ברטולין

בלוטות ברטולין הן זוג בלוטות קטנות (גודלן כאפון) הנמצאות משני צידי השפתיים, בפתח הנרתיק. לרוב קוטרן אינו עולה על סנטימטר אחד ולכן הן אינן בולטות.

בלוטות ברטולין מפרישות נוזל המשמש כנוזל סיכה במהלך מגע מיני. הנוזל זורם דרך צינוריות אל הנרתיק. במקרה שהצינוריות נחסמות הן מתמלאות בנוזל ומתרחבות ובמקום נוצרת ציסטה.

שכיחות התופעה

ציסטה בבלוטת ברטולין מתפתחת אצל כ- 2% מהנשים. המצב שכיח בעיקר בקרב נשים בגילאי 20-30, הפעילות מינית.

בלוטות ברטולין הופכות פעילות רק בגיל ההתבגרות ולכן ציסטה בבלוטת ברטולין לרוב אינה מתפתחת אצל ילדות.

מתי לפנות לבדיקת רופא?

על כל אישה החשה גוש או נפיחות חדשה לפנות לבדיקת רופא נשים על מנת לברר את הגורם למצב.

כמו כן יש לפנות לרופא אם ציסטה קיימת גדלה או גורמת לכאב או לאי נוחות בזמן ישיבה או הליכה.

ציסטה שאינה גורמת לכאב או לסימפטומים אחרים אינה דורשת קבלת כל טיפול.

במידת הצורך ניתן לטפל בכאב ואף לנקז את הציסטה. בדרך כלל תבוצע פעולה ניתוחית פשוטה וקצרה, הכרוכה בהרדמה מקומית של האזור.

אצל כ- 38% מהנשים תחול הישנות של הציסטה.

לרוב לא גורמת ציסטה בבלוטת ברטולין לכל סימפטומים. לעיתים ניתן לחוש בגוש קטן ורך שאינו גורם לכאב בשפתיים, סמוך לפתח הנרתיק.

פעמים רבות מתגלה הציסטה אגב בדיקה שגרתית אצל רופא הנשים.

אם הציסטה גדלה היא עלולה לגרום לאי נוחות ולבלוט. במקרים מסוימים עלולה הציסטה לגרום לכאב בחלקו החיצוני של הפות, בעיקר בזמן קיום יחסי מין, הליכה או ישיבה.

הציסטה אף עלולה לפגוע במראה השפתיים כך שצד יראה נפוח או גדול יותר מהצד השני.

מורסה

מורסה (אבצס) היא הצטברות מוגלה (מצבור תאי חיסון מתים וחיידקים) הנגרמת עקב זיהום חיידקי. נוכחות מורסה בגוף גורמת לכאב.

מורסה עלולה להתפתח תוך שעות או ימים אם הציסטה מזדהמת. מורסה בבלוטת ברטולין תגרום לנפיחות, לרגישות ולאודם מקומיים. חום הגוף עלול לעלות מעל 38 מעלות צלזיוס.

מתי יש לפנות לרופא?

ציטסה שאינה חולפת תוך מספר ימים של טיפול באמצעים ביתיים דורשת בדיקת רופא. כך גם ציסטה גדולה או ציסטה הגורמת לכאב. אם ציסטה גורמת לכאב בזמן הליכה או ישיבה יתכן שבמקום התפתחה מורסה שיש לנקז.

במקרה של ציסטה הגורמת לסימפטומים כגון חום או הקאה יש לפנות בדחיפות לבדיקת רופא.

סרטן בבלוטת ברטולין

במקרה של נפיחות בנרתיק או של סימפטומים כגון גרד או כאב בנרתיק יש לפנות בהקדם לבדיקת רופא ולהמשך בירור, כפי שידרש.

במקרים נדירים עלולה ציסטה בבלוטת ברטולין להפוך סרטנית.

ציסטה בבלוטת ברטולין נוצרת עקב חסימה של הצינורית המובילה את נוזל הסיכוך מהבלוטה אל הנרתיק. החסימה גורמת להצטברות נוזל ועלולה לגרום להתפתחות ציסטה במקום.

חיידקים מסוגים שונים עלולים לגרום לזיהום שיחסום את הצינורית. חלק מהחיידקים מועברים במהלך קיום יחסי מין אך חלקם נמצאים על גבי העור באופן טבעי.

חיידקים שעלולים לגרום להתפתחות ציסטה בבלוטת ברטולין כוללים:

• גונוקוקוס (Gonococcus). חיידק הגורם בדרך כלל לזיבה (גונוריאה, מחלה זיהומית המועברת באמצעות מגע מיני). ככל הנראה מחולל חיידק זה כשליש ממקרי הציסטות בבלוטת ברטולין.
• כלמידיה טרכומטיס (Chlamydia trachomatis). חיידק הגורם לכלמידיה (מחלה זיהומית המועברת דרך מגע מיני).
• E. coli. חיידק הגורם בדרך כלל להרעלת מזון.
• סטרפטוקוקוס פניאומוניה (Streptococcus pneumonia). חיידק המחולל מחלות שונות לרבות דלקת באוזן התיכונה וסינוסיטיס.
• המופילוס אינפלואנזה (Haemophilus influenzae). חיידק המחולל מחלות שונות לרבות דלקת מכסה הגרון (אפיגלוטיטיס).
  
  

אם קיימים סימפטומים נוספים כגון הפרשה מהנרתיק, כאב או גרד יתכן כי מדובר במחלה זיהומית המועברת באמצעות מגע מיני. במקרה זה רצוי לקבל טיפול מוקדם ככל האפשר. יש להימנע מקיום יחסי מין עד לזיהוי ודאי של החיידק המחולל את המצב ואף במשך הטיפול.

כדי למנוע הדבקה במחלות המועברות בזמן קיום יחסי מין מומלץ להשתמש בקונדום.

לרוב תאובחן הציסטה בזמן בדיקה גינקולוגית. אם קיימים סימפטומים נוספים כמו הפרשה מהנרתיק יפנה הרופא את המטופלת לביצוע בדיקות נוספות שמטרתן זיהוי הדבקה במחלה המועברת דרך מגע מיני.

בדיקות אלו עשויות לכלול בדיקת דם, בדיקת שתן ובדיקה של הפרשות הנרתיק.

נטילת דגימת רקמה (ביופסיה) מהציסטה

במקרים מסוימים יומלץ על נטילת דגימת רקמה מהציסטה. דגימת הרקמה תישלח לבדיקה תחת מיקרוסקופ, על מנת לזהות את סוג התאים מהם היא מורכבת.

נטילת דגימת רקמה תבוצע על מנת לשלול כי מדובר בסרטן הפות. סרטן הפות אינו שכיח ומתפתח בעיקר אצל נשים מבוגרות.

בכל מקרה של נפיחות באזור הפות או הנרתיק לאחר סיום הווסת (בתקופת גיל המעבר) יש לפנות לבדיקת רופא הנשים.

ציסטה קטנה שאינה גורמת לסימפטומים אינה מחייבת קבלת כל טיפול. עם זאת, כל ציסטה אצל נשים בגיל המעבר (לאחר תום הווסת) דורשת בירור שלרוב אף יכלול נטילת דגימת רקמה.

במקרה שהציסטה גורמת לכאב קל ימליץ רופא הנשים על הפעולות המקלות הבאות:

• שהייה באמבט חמים.
• הנחת רטיה (קומפרס) חמימה על איזור הציסטה.
• נטילת משככי כאב כמו פרצטמול (אקמול) או איבופרופן (נורופן, אדוויל). בכל מקרה של נטילת תרופה ללא מרשם רופא יש לקרוא את העלון המצורף. נטילת אספירין אינה מומלצת מתחת לגיל 16.

אם נוצרה מורסה לרוב ינתן טיפול אנטיביוטי כדי להתגבר על הזיהום.

ביצוע חתך בציסטה לניקוז הנוזל אינו מומלץ מאחר שלרוב תחול הישנות של הציסטה. כיום קיימות מספר אפשרויות ניתוחיות המתאימות לטיפול בציסטות ובמורסות גדולות הגורמות לכאב.

החדרת צנתר בלון (פיסטוליזציה)

החדרת צנתר בלון מבוצעת על מנת לנקז את הנוזל מהמורסה או הציסטה וכדי ליצור תעלה (פיסטולה) שתאפשר ניקוז של נוזל שיצטבר בהמשך. עם הזמן יכוסה הצנתר על ידי תאי רקמה אך כיוון שהוא חלול יוותר המעבר פתוח ויאפשר ניקוז.

החדרת הצנתר תבוצע בדרך כלל ללא צורך באשפוז.

בתחילת הליך זה יבוצע חתך דרכו ינוקז הנוזל שהצטבר. לאחר מכן יוחדר צנתר בלון לתוך החלל הריק שנותר. זהו צינור פלסטיק קטן וחלול שבקצהו בלון מתנפח.

הבלון ימולא בתמיסת מלח עד שנפחו ימלא את כל גודל שק הציסטה. ניתן לווסת את כמות הנוזל על מנת שהמטופלת לא תחוש לחץ או כאב מקומי.

לבסוף יבוצע תפר כדי לסגור את החתך וכדי להשאיר את הצנתר עם הבלון במקומו.

עם החלמת המקום יגדלו תאי רקמה חדשים סביב הצנתר באופן שיותיר את אזור הניקוז פתוח. ההחלמה אורכת כארבעה שבועות אולם לעיתים תארך זמן רב יותר. לאחר ההחלמה וצמיחת הרקמה החדשה ינוקזו הנוזלים מהבלון והצנתר יוסר.

מחקרים שנערכו בנושא העלו כי לאחר החדרת הצנתר 83-97% מהנשים החלימו באופן מלא ולא סבלו מהישנות של הציסטה או של המורסה. יש לסייג ולאמר כי מדובר במחקרים שהיקפם קטן.

סיבוכים שיתכנו בעקבות החדרת צנתר בלון כוללים:

• כאב בזמן שהצנתר נשאר במקום.
• כאב במהלך קיום יחסי מין.
• נפיחות באזור השפתיים, בפתח הנרתיק.
• זיהום.
• הישנות של המורסה.
• דימום.
• צלקת באזור החתך.

טיפולים נוספים

קיימים טיפולים ניתוחיים נוספים המבוצעים תחת הרדמה מקומית של האזור. הליכים אלו אינכם כרוכים באשפוז ואורכים בדרך כלל כ- 15-20 דקות. ההחלמה אורכת כשבועיים. להליכים אלו סיבוכים הדומים לאלו של החדרת צנתר בלון.

מרסופיאליזציה (Marsupialisation)

בהליך זה מבוצע חתך דרך הציסטה דרכו מנוקז הנוזל. בסיום הניקוז נתפרים קצוות העור באופן שמשאיר פתח לנוזלים שיצטברו בהמשך להוסיף ולהתנקז.

הסרת הבלוטה בעזרת כסף-ניטראט (Silver nitrate gland ablation)

כסף ניטראט זו תערובת כימית בעלת שימושים רפואיים שונים לרבות צריבת קצותיהם של כלי דם כדי להפסיק דימום. למטרת טיפול בציסטה בבלוטת ברטולין יש צורך בפיסת כסף ניטראט באורך וברוחב של כחצי סנטימטר.

במהלך הליך זה מבוצע חתך דרך עור הפות המכסה את הציסטה או המורסה. שק הנוזל מנוקז ופיסת הכסף-ניטראט מוחדרת לחלל שנוצר. הכסף-ניטראט גורם לשק הציסטה להפוך לגוש קטן ומוצק. לאחר כשלושה ימים פיסת החומר והגוש שנוצר מוסרים או נושרים מאליהם.

סיבוך בעקבות הליך זה הוא היווצרות כוויה בעור הפות ביום הראשון לאחר הפעולה. מחקרים מצביעים על היווצרות כוויות באזור הרירי באיבר המין אצל כ- 20% מהמטופלות.

לייזר פחמן דו-חמצני (Carbon dioxide laser)

הליך זה כרוך בשימוש בקרן לייזר על מנת ליצור פתח בעור הפות דרכו ניתן לנקז את הציסטה. בסיום תהליך הניקוז ניתן להסיר את הציסטה, להרוס אותה בעזרת קרן הלייזר או להשאירה במקומה (עם חור הניקוז).

שאיבה באמצעות מחט

בהליך זה נעשה שימוש במחט יעודית לניקוז הנוזלים מתוך הציסטה.

הטרשה בעזרת אלכוהול (Alcohol sclerotherapy)

בהליך זה מוחדרת מחט לניקוז הציסטה. לאחר מכן ממולא החלל שנותר באלכוהול בריכוז 70%. הכוהל נותר בתוך הציסטה במשך חמש דקות ומנוקז אף הוא. האלכוהול גורם להצטלקות ולהרס שק הציסטה.

הסרת הבלוטה

בניתוח זה נכרתת הציסטה עם הבלוטה בשלמותה. פעולה זו אורכת כשעה.

הישנות

שיעור ההישנות של ציסטה או מורסה לאחר ביצוע אחת מהפעולות הללו הוא כ- 20%, בממוצע. לאחר ניקוז באמצעות מחט עלול שיעור ההישנות להגיע לכדי 38%. מנגד, קיימים מחקרים לפיהם לאחר מרסופיאליזציה (ניקוז ותפירה מחדש עם השארת פתח), לא חלה כל הישנות.