גמגום - מידע רפואי

הגורם לגמגום אינו ברור. מרבית המומחים סבורים שישנם מספר גורמים אפשריים להתפתחות גמגום אצל ילדים, כמפורט להלן.

ידוע כי גמגום שכיח במשפחות מסוימות. במצב בו תאום אחד, מזוג תאומים זהים, פיתח גמגום עולה הסיכון ל- 70% שגם התאום השני יתחיל לגמגם. תופעה זו מצביעה על קשר אפשרי בין גמגום לבין גורמים תורשתיים.

במחקר שנערך בשנת 2010 זוהו מספר שינויים בחומר התורשתי ('מוטציות') שהיו שכיחים בקרב מבוגרים ממוצא פקיסטני שסבלו מגמגום קבוע, ושחלק מבני משפחותיהם לקו גם כן בגמגום.

ככל הנראה לא מדובר בגן יחיד האחראי להתפתחות גמגום אלא שבעיה ברכישת יכולת שפה ודיבור עוברת במשפחה ובאה לידי ביטוי כגמגום.

קיימות עדויות לכך שגמגום נפוץ פי 3-4 לערך בקרב בנים בהשוואה לבנות. בנות אף נוטות בדרך כלל להתגבר על בעיות גמגום באופן טבעי, ללא צורך בטיפול.

אין הוכחות לכך שהורים גורמים לילדם לגמגם.

זהו מושג רפואי המשמש לתיאור תהליכים רבים ושונים המתרחשים במוח האנושי.

במחקרים שנערכו בקרב מבוגרים מגמגמים בעזרת דימות בתהודה מגנטית (MRI) נמצאו דפוסי פעילות מוחית ייחודיים למגמגמים, בהשוואה למבוגרים שאינם מגמגמים. השינויים העיקריים שנצפו כללו:

 

תוצאות אלה הובילו למספר תיאוריות לגבי הדרך שבה הדפוסים הלא תקינים בפעילות ההכרתית עלולים לתרום להתפתחות הגמגום.

יתכן כי רמת פעילות נמוכה באונה הרקתית השמאלית גורמת להפרעה במנגנון ההיזון החוזר ('פידבק') במוח ולשינויים באופן בו אדם שומע את קולו. בנוסף, הפעילות החריגה בחציו הימני של המוח עלולה להצביע על שיבושים המגיעים מחלק זה של המוח כאשר מגמגמים מדברים.

עם זאת, עדיין לא ברור האם שינויים אלו גורמים לגמגום, או נגרמים עקב הגמגום.

מחקר אחר בנושא התמקד באזור במוח שנקרא גרעיני הבסיס. אזור זה אחראי על חלק מהיכולות האנושיות הבסיסיות ביותר וכן על עיבוד רגשות משמעותיים כגון פחד או תוקפנות.

סריקת מוחם של מבוגרים מגמגמים הדגימה פעילות יוצאת דופן בגרעיני הבסיס. יתכן שהגמגום נגרם על ידי בעיה בוויסות תפקודם של גרעיני הבסיס.

במסגרת מחקרים אלו לא נבדקו ילדים מגמגמים ולכן לא ברור האם קיימת פעילות הכרתית חריגה גם אצלם.